ישיבת וולוזין

הרב ד"ר שמואל ק. מירסקי

- ה מ ש ך -



פרק שלישי - עוררים

עסקי משפחה
אחרי פטירתו של ר' אליעזר יצחק ועלותו של ר' נפתלי צבי יהודה ברלין לכסא ראש הישיבה הראשי יצאו עוררין כנגדו מבני המשפחה בזה אחר זה, והתנשאו למשרה זאת 1.
ערעוריו של הראשון, ר' אברהם דוב, לא ארכו. אחרי זמן מה יצא את וולאזין והיה לרב באיהומן 2,
השני ר' יהושע העשיל לעווין, עשה מלחמה ממושכה. הוא היה חתנו של ר' אליהו זלמן, בנו היחיד של ר' יצחק מוולאזין, ומגזע משפחה שהתיחסה על המהרש"א. לבסוף גם הוא עזב את וולאזין ויצא לנוע בערים ובארצות3),
השלישי, ר' חיים הלל פריד, בנו של ר' אליעזר יצחק, מי שהוציא לאור את הספר "חוט המשולש", לא הביא את התנגדותו לידי ביטוי גלוי.

הערעור הגלוי על ידי מי שראו בו התלמידים והחכמים מתחרה הראוי לשם זה, היה:
ר' יוסף דוב הלוי סולוביציק, בנו של ר' זאב בן חתנו של ר' חיים מוולאזין4.
סופו של ערעור זה היה פשר שנעשה על ידי הרבנים:
ר' יוסף בעהמער מסלוצק
ור' דוד טבלי ממינסק שהיו עוד תלמידי ר' חיים מיסד ישיבת וולאזין,
ור' זאב ה"מגיד" מווילנא
ור' יצחק אלחנן שהיה באותה שעה רב בנאווהרדאק 5, ואחרי כן בקובנה.

כותב תולדותיו של ר' יצחק אלחנן מתאר ביקור זה של הרבנים בוולאזין אגב ספרו על המנהג שנהגו בישיבה לכבד כל אורח גדול הבא לישיבה בהגדת שיעור 6. ר' יצחק אלחנן, הצעיר שבחבורה, נתכבד בשיעור 7. אף הוא מעתיק את כתב הפשר שחתמו עליו הרבנים המפשרים בסידור הנהלת הישיבה והואיל ויש בו משום הארת דרכי הישיבה אביאו במילואו 8:
"כאשר נועדנו ונאספנו פה ק"ק וואלאזין לפקח בענייני הבית הגדול שמגדלים בו תורה ברבים ע"י הרבנים הג' ר"מ, ה"ה הרב מו"ה נפתלי צבי יהודה ליב נ"י והרב מו"ה יוסף דובער נ"י - זאת אשר הוסכם בינינו ח"מ ורשמנו וכתבנו.
א) ראשית כל גזרנו אומר שיהי' שלום בין הרבנים וכל מי מבני הישיבה שיזלזל בכבוד אחד מהרבנים הנ"ל במעשה או בדבור ויפורסם הדבר, מחויבים שניהם לרחק האיש הזה או לענשו כפי ראות עיניהם.
ב) קבלת תלמידים להישיבה, תלוי ברצון הרב הג' מו"ה נפתלי צבי יהודא ליב הנ"ל בעצמו לבד, כאשר היה עד כה, רק כאשר יבוא מכתב מיוחד להרב הג' מו"ה יוסף דובער הנ"ל, רשות בידו לקבל בעצמו. ולרחק או לענוש אחד מבני הישיבה מטעם המבואר באות א', וכיוצא בזה, כשיראה אחד מן הרבנים שהוא מן הראוי, אזי רשות ביד כ"א מהרבנים הנ"ל, ואין השני יכול למחות עליו.
ג) הרבנים הנ"ל, תהי' קביעת לימודם בבית מתיבתא או בחדר בהמתיבתא, בכדי שישגיחו תמיד בעינא פקיחא אל למוד התלמידים שיהי' עצהיו"ט. וכשיצטרך אחד מבני הישיבה לשאול איזה דבר מלמודו יהי' במתיבתא ולא בביתם של הרבנים הנ"ל. קביעות התפילה של בני הישיבה, תהי' דווקא בבית האולפנא.
ד) כשיביאו המשולחים מעות הישיבה, יביאו בפני שני הרבנים הנ"ל, ויעשו שניהם חשבון, וירשמו בפנקס הישיבה, וכשיבוא מעות הישיבה מאיזה מקום ליד אחד מהם, מחויב להודיע תומ"י 9 להשני, וירשמו בפנקס הישיבה.
ה) כל מעות הישיבה המקובץ יהיה סגור בתיבה, ובבית הרב מו"ה צהי"ל הנ"ל, ובשני מנעולים, ויהי' מפתח אחד ת"י הרב מו"ה צהי"ל הנ"ל, והשני ת"י הרב מו"ה יוד"ב הנ"ל, וכשיצטרך לקבל מעות להוצאות הישיבה יבוא הרב מו"ה יוד"ב הנ"ל לפתוח התיבה הנ"ל ויורשם בפנקס הישיבה.
ו) כל הוצאות ספוק בני הישיבה, למזונותיהם, ולנר מצווה, ושארי הוצאות מן הישיבה, יתנהג הכל ע"פ הרב מו"ה צהי"ל הנ"ל, ובעת שיבוא משולח מדרכו, ויביא מעות של הישיבה, יקבל הרב מצהי"ל לסלק חובות מה שיעלה מהוצאות הישיבה עפי'י רייסטער שלו תומ"י, ועוד יקבל עשרהו רו"כ ת"י על הוצאות להבא, כדי שלא להטריח תמיד את הרב מו"ה יוד"ב הנ"ל, וכשיהי' רשום בפנקס שלו חשבון מהוצאת העשרה רו"כ הנ"ל, יקבל מחדש עוד עשרה רו"כ.
ז) לרחק המשולחים תלוי בדעת שניהם, ולא ירוחק שום משולח כי אם בהסכם שניהם. המשולחים אינם רשאים להעלות בכבוד אחד מהרבנים הנ"ל יותר מעל חבירו.
ח) הנבחרים מווילנא וממינסק ומאיוועניץ עומדים בחזקתם ומשמרתם כמקדם. הרב הג' מו"ה צבי יהודא ליב הנ"ל יקבל כ"ש 10 סך שלשה עשר רו"כ. הרב הג' מו"ה דוב יוסף יקבל כ"ש שמונה רו"כ.
הרבנית ת' 11 תקבל כ"ש ארבעה רו"כ. ר' חיים יוסף בהרב ר' אליה זלמן 12 יקבל בכ"ש סך עשרה זהובים.
כל הנ"ל יצא מאתנו הח"מ, ולראי' באנו על החתום, יום ד' טו"ב מרחשון שנת תרי"ח לפי'ק פה ק"ק וואלאזין.

נאום דוד טעביל במ' משה זללה"ה מד"א 13 דק"ק מינסק,
ונאם יוסף במי מאיר ז"ל חונה בק"ק סלוצק.
נאם זאב וואלף בהרב מוה"ר יחזקאל פייוויל זצ"ל,
ונאם יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל חוב"ק נאוואהרדאק

ר' יוסף דוב נתקבל אחרי כן לרב בסלוצק, ויצא את וולאזין.

בשנת תרכ"ה פרצה שוב שריפה בוולאזין, והפעם עלה גם בנין הישיבה באש. כך כותב ר' חיים הלל פריד שהתחיל להגיד שיעור בישיבה אחרי יציאת ר' יוסף דוב לסלוצק, והפסיק מפני מחלוקת ומחלה 14:
"גם בשנת תרכ"ה הייתה העיר למאכולת אש ונשרפו הכתבים אשר נשארו משיני השריפה הראשונה 15 אשר היו מונחים בין כתבי קדשו של א"ז הגאון הגדול מהרי"ץ ז"ל" 16.


קימום וחיזוק
כל הדברים הללו גרמו לערעור יסודה של הישיבה, וכמעט שעמדה להתמוטט. מתוך מכתב שנכתב באותה שנה (תרכ"ה) ע"י ר' יוסף רבה של קריניק ומתלמידי ר' חיים מייסד הישיבה, עולה קול שוועתה של הישיבה. וזו לשון המכתב 17:
"הודעה רבה לאורייתא! יען אשר ראיתי בעיני, אשר הישיבה הקדושה דוואלאזין, אשר יסדה מלאך האלוהים רבנו הקדוש רשכבה"ג, הגאון מוהר"ח זלה"ה נ"ע זי"ע, ויסדה על ידי תפלות ובקשות, בכיות הרבה בדמעות שליש ממש, עד שזכה לזה; ועתה הורד והושפל כבודה, כי שמעתי דיבת רבים, זה אומר בכה, מהי החשיבות שלה, הלא כמה וכמה ישיבות יש בעולם, וזה אומר בכה, אשר הישיבות דשארי קהלות המה מעולים בפעולות ובשארי דברים, והעולם חושבים, אשר מעולם היו ישיבות בעירות גדולות, ונפשי יודעת מאד אשר לא כן הוא, כי באמת היא אם ומקור לכל הישיבות והת"ת דרבים שבעולם, כי הם המה כמו צינורות הנובעים מהמקור, ובהתברך המקור יתברכו גם הם ובחיותה המה חיים ובקיומה המה קיימים, ואם ח"ו כו' כו', ". על כן ראיתי לנפשי חובה להודיע לעולם קושט דברי אמת למאן דבעי למידע, כמה שכתוב: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, כי ב"ה שמונה ושבעים שנה אנכי היום.
ובעת שיסד רבה"ק 19 את הישיבה הייתי כבן חמיסר ושיתסר שנין, והייתי ב"ה נער משכיל בטיב העולם, והתבוננתי, שמקודם שהוסד בית ד' ע"י מלאך ד' רבנו הקדוש, היה העולם שומם, תוהו ובהו ממש, כי לא נודע בעולם אפילו שם ישיבה, ומהו העניין של ישיבה, ומה עושים בה. וגם לא נודע שם ת"ת דרבים, כי היה העולם שמם מתורה.
"וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה 20, גבירים מפורסמים, ואפילו בבהמ"ד מעירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם, כי לא נצרך בעולם מחמת שלא היו עוסקים בם 21. וכשיסד רבה"ק את הישיבה, נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה, וכראות הרב הג' בסלאוויטא נ"ע, שהשסי"ן נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות שסי"ן גדולים וקטנים. ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם.
"ובשנה הראשונה שהוסד בית ד' דוואלוזין, וראיתי שהרבה סוחרים הקיפו את דרכם להיות בוואלוזין, לראות מהו העניין ישיבה, ומה עושים שמה, וכראותם, שכמה מניינים מופלגי תורה יושבים ולומדים כל היום וכל הלילה בשקידה נפלאה, נשתוממו והתפלאו מאד על זה, שלא ראו ולא שערו בזה, והרבה סוחרים שהו כמה ימים ולא רצו ליסע משם.
ואחרי איזה שנים, נסע תלמיד אחד מתלמידי רבנו הקדוש למינסק, ושמו החסיד רבי מרדכי מינסקער זי"ע, ולמד שם בפרישות עצומה, ונלוו אליו בני הגבירה מרת בלומה נ"ע22, והעיר את בניה ויסדו קלויז נאה23, והחזיקה כל הלומדים על שלחנה עם כל הוצאות הקלויז, הכל מכיסה. וזה הקלויז היה ראשון לציון בעולם, כי לא הייתה ישיבה אחרת בעולם. ואחר איזה שנים יסד גביר אחד, כמדומה רבי חיים מיכווענצער, ואחריו רבי שמואל רופא, ועוד גבירים אחדים. ועוד בווילנא לא הייתה שום ישיבה. פעם אחת שאלתי מאת רבנו הקדוש רשות ללמוד עם תלמידים שיעור בכל יום, כמו בהישיבה, ואמר כזה הלשון: מהישיבות דמינסק יש לי נחת וקורת רוח יותר מהישיבה שלי, כי מהישיבה שלי יש לי טרדא גדולה מפרטי הדברים הנצרכים להיטיבה, ומהישיבה דמינסק אין לי שום טרדא כלל, והכל שלי.
"ואחר איזה שנים קבע רבי מרדכי מינסקער דירתו בווילנא ויסד שם ישיבה בקלויז ישן, על ידי כוח הגביר רבי שמואל יודעם קליאטצקי נ"ע 24. ואחר זה קבעו ישיבה בקלויז חדש. ואחריהם נתרבו ישיבות ות"ת דרבים בכמה עירות.
"ואלמלא לא קבע רבנו הקדוש את הישיבה שלו, נשתכחה ח"ו תורה מישראל. ועל זה מרגלא בפומי תמיד על מורנו ורבנו הקדוש: כמה גדולים מעשה חייא 25. וכל הדברים שכתבתי עיני ראו ולא מפי השמועה: לכן עורו נא והתעוררו אנשי חיל י"א, אנשי אמת, רועי צאן קדשים שבכל עיר ועיר, חזקו ואמצו לעורר לב, ולחזק ידים רפות, ולאמץ ברכים כושלות, להניף תנופה לד' מנדיבי עמו, הן על קודשי בדק הבית לגמור בניין החומה, בית התלמוד, הן על קודשי מזבח, הספרי-קודש הנצרכים להישיבה, והמקום יהיה בעזרכם שתעשינה ידיכם תושיה, וזכות רבה"ק רשכבה"ג יעמוד לנו ולזרעינו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם, אמן.

"כ"ד הכותב באמת לכבוד התורה ולכבוד רבנו הקדוש נ"ע זי"ע, נאום הנענה והנדכא ביסורי רחמי שמים.
דוד משה יוסף ".

הדברים שיצאו מלב מי שראה את הישיבה בייסודה, בבנינה ובחורבנה עשו כנראה רושם רב, ולא עברו ימים רבים עד שחזרו וראו אותה בבנינה המחודש. אעפ"י שכבר נוסדו ישיבות אחרות בכוחה ובכוח כוחה של ישיבת וולאזין עוד נכונו לה ימי פריחה ועתידה הייתה לגדל ולטפח מורי תורה שימלאו את הארץ דעה ממי בארה עוד למספר דורות.

הערות:



1. ר"מ ברלין, רבן של ישראל, ניו-יורק תש"ג, מעמ' 18 מנסה לבאר על פי מה שידוע לו ומן הסברא את הסבות שהביאו לזה.
2. שם עמ' 27.
3. ש. ל. ציטרון, מלחמת הדינסטיות בישיבת וולוזין, רשומות, א, עמ' 135-123 האריך את הדיבור על מלחמתו כנגד הנצי"ב, ועירב במקצת את הפרשיות של הזמנים, ראה יצחק ריבקינד, ספר טורוב, עמ' 232. ש. ל. עיטרון כותב על הדברים בגדלו מה שראה ושמע בקטנותו, ומכאן עירבוב הזמנים. נקרולוג קצר על ר' יהושע העשיל לעווין (תקע"ח-תרמ"ד) נתפרסם בה"אסיף", תרמ"ה, עמ' 141.
4. שם חתנו זה של ר' חיים היה ר' יוסף שנשא את רעלקא בתו. בנם, ר זאב, היה אבי ר, יוסף דוב זה.
5. ר"מ ברלין, רבן של ישראל, עמ' 28, כותב שהיה בנסוויז. וזו טעות. ר' יעקב הלוי ליפשיץ, תולדות יצחק, ורשא תרנ"ז, עמ' 61, כותב שהנצי"ב בעצמו בא לר' יצחק אלחנן לנאווהאראדאק לבקשו שיבוא לוולאזין. ובחתימתו נאמר מפורש שהוא חונה בקהילת נאוואהרדאק.
6. גם זלמן עפשטיין מתאר שיעור-אורח כזה שהתלמידים הקיפוהו בשאלות "ידע הרב מרייסין מה הוא להגיד "שיעור" בוולוזין, והיה לו לזכרון לאורך ימים" - כתבי זלמן עפשטיין, פטרבורג, תרס"ח, עמודים 123-121, ראה יצחק ריבקינד, ספר טורוב, עמ' 233.
7. יעקב הלוי ליפשיץ, תולדות יצחק, ורשא תרנ"ז, פרק י"ג.
8. תולדות יצחק שם, פרק י"ז, וזכרון יעקב מהנ"ל חלק שגי פרק י"ג, והשווה "מקור ברוך" לר"ב הלוי עפשטיין, חלק רביעי, מעמ' 1692.
9. תיכף ומיד.
10. כל שבוע.
11. אלמנת ר' אליעזר יצחק ובת ר' איצה'לע.
12. ר' אליה זלמן הוא בנו של ר' איצה'לע.
13. מרא דאתרא.
14. האסיף, תרמ"ז, עמ' 235.
15. בשנת תקע"ה.
16. הקדמה לס' "חוט המשולש".
17. נדפס ב"תולדות ר"ח מוואלאזין" עמ' 35-34, וקטע ממנו חזר ונדפס ב"מקורות לתולדות החנוך" מאת הר"ש אסף, ח"ד עמ' קע"ח-קע"ט.
18. יש בקול הקורא ממכתב זה מעין הד לקול הקורא לעזרת הישיבות הבבליות אף כי לא ידע זה מזה: "ואם אמור תאמרון בלבבכם כי תישארון אתם על מתכונתכם ולא יישחתון מדרשיכם והישיבה נשחתת, הלא ראשיכם המה כב' ראשיכם ושבטיכם, ואיך ישחת הראש וישלם הגוף, ואחר הראש הגוף הולך, הקיצו גא אחינו והביטו באלה, ושימו כבוד לשם אלהיכם ולתורתו ולחכמיה (לקוטים לאגרש"ג, לוין עמ' XXVlll).
19. רבנו הקדוש.
20. ראה ס, נפש החיים, שער ד' פ"א.
21. ר"ש אסף, מקורות, ד, עמ, קע"ח, מעיר שכדברים האלה כתב גם הרב ר' הלל מקובנא, שהיה מ"מ בק"ק ראצקי בשנות תק"ס-תקס"ה בערך, בספרו הילל בן שחר (ווארשא תקס"ד) דף ל"ד, ע"ב: "זכרנו ימים הראשונים מרוב דחקת הדור היו התלמוד בבלי והש"ס מעט אחד בעיר וכו' והיו מצטמקים ודוחקין עצמן לישב שלושה או ארבעה על ספר אחד מחביבות התורה. אמנם עכשיו שהכסף נתרבה. . . והגיע יד כל אחד לקנות ש"ס, ובמכלל יופי הקישור, ובארמנות מבטחים מעמידים אותק חתום תורה במסגרת המפתחות, ומצניע המפתח כמפתח של חפץ לבלתי נגע אותם יד כל אדם". אף הוא מראה על בעל סדר הדורות, שכותב בע' ר' אבהו: "וכעת אין גמרא דכתובות לפני", וכן בכמה מקומות אחרים הוא מזכיר שחסרו לו מסכתות. ובהחלטת הקהל במינסק בש' תקכ"ה אנו קוראים "שאין יד כל מגעת לקנות ספרים לעצמו. . . ויהי כי גדלה צעקת העם ותהום כל העיר הזאת לאמר הזו העיר כלילת יופי... " וע"כ החליטו להקדיש מכספי ה"קורובקא" (מכס הבשר) סך מאתים זהובים בכל שנה לקניית ספרים בבית המדרש ("תולדות הימים" ח"א עמ' 11).
22. ר"ש אסף (שם מעיר) כי בה קשורה האגדה הידועה שבעל שאגת אריה ברך אותה כשגרשוהו ממינסק.
23. נודע בשם "בלומקעס קלויז" במינסק.
24. בקריה נאמנה לרש"י פין עמ' 193: "הרב המופלג הגביר מהור"ר יהודה בר אריה ליב הידוע בשם ר' יהודא קלאצעס, אחד הנגידים הנכבדים, מנדיבי עם בקריתנו, מופלג בתורה ועוסק במצוות כל ימיו, נקבר אצל הרב הגדול מהור"ר דוד קענדעס הנזכר לעיל, וכתובת המצבה שהוקמה על שניהם תכלול אותם יחד" (ושם נדפס נוסח המצבה).
25. כתובות קג, ב.
26. אחרי זה כתוב: "הנקרא רבי יוסף ליפנישקער או רבי יוסף איישעשקער. מכתב הלז נכתב ביום ד' כ"ה תמוז שנת תרכ"ה פה קריניק". ובודאי שאין זה מגוף המכתב אלא מדברי המעתיק.


פרק רביעי - הנצי"ב

תולדותיו
האיש שהציב את גבול הישיבה ונתן לה יציבות וקביעותו והאציל מרוהו עליה בפרק זמן ארוך יותר מקודמיו היה ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, שנודע מפני הקיצור ומטעם המלכות שיש במשמעות המלה הזאת, הנציב1.



ר' נפתלי צבי יהודה ברלין - הנציב

הנציב נולד בערב ראש חודש כסלו תקע"ז בעיר מיר 2. אביו ר' יעקב ברלין היה סוחר אמיד והתיחס כדור שישי לר' אלחנן שישב בברלין (מכאן שם המשפחה) ועל שם גדולתו בתורה קראו אותו "ר' אלחנן בעל תוספות" 3.

הנציב היה הבכור. היו לו עוד ארבעה אחים ושלש אחיות 4. בן שלוש עשרה וחצי נכנס לחופה, ונשא את בתו של ר' איצה'לע מוולאזין, ריינה בתיה. ומאז עבר לגור בוולאזין5. בשנת תרט"ו עלה אביו ר' יעקב וביתו לירושלים ונפטר שם ביום י"ד חשון תרכ"ח 6.

שיטת לימודו
בשנות תרכ"א-תרכ"ז7 הדפיס הנציב את פירושו "העמק שאלה" על השאלתות ובו גילה את שיטתו בלימודו. עצם העסק בשאלתות מעיד על שני דברים:
א) לימוד התלמוד ביאור תורתם של הגאונים, ממשיכי מסכת היצירה התלמודית ובעלי בתי הגנזים שמהם יצא, כדי להעמיד גירסא על כנה וכנותה ולהבין פירוש על בוריו ולאמתו,
ב) שיבה אל המקור - המקרא - ובקשת סמוכין בין ההלכה והאגדה במקום חיבורן של אלו.

שני אלה הם שני צדדי המטבע הוולאזינית שהטביע ר' חיים מיסדה מפי הגר"א, בא הנציב והוציא לה מוניטין בעולם בספרו ובשיעוריו. מחלק לחלק, בשלשת החלקים שהוציא את ספרו זה, הלך הלוך והשתכלל והתפתח, מתוך הלימוד עם תלמידים שבבית תלמודו, ומתוך חתירתו המתמדת ליסוד הלימוד המוצב על האמת בלבד. כך הוא כותב 8:
"ובאתי הנה להקדים החוב שראיתי עצמי מחוייב בדבר והגדתי היום, שע"פ רוב נזהרתי לבאר לפני תלמיד וחבר, בבית התלמוד אשר חנני ה' להיות דבר, אשר יש בהם כוח לרשום מלחמתה של תורה וחיילים לגבר, ולא חסתי כמה פעמים על עיוני ובניני להיות נשבר, וחלילה לנו שיהא אמתה של תורה כשבוית הרצון נדבר, וכמה פעמים הוספתי על פיהם הסבר, והרחבתי הדברים עד שיצא העניין נבר, אמנם גם היום לא אומר נזדקן הדין וחכם דינא לא לזרות ולא להבר, וביותר בחלק ראשון אשר טירון הייתי להיות מחבר".

כל מי שהעמיק לעיין בפירושו של הנציב לשאלתות מראשו לסופו יודע, שמלים אלו לא נאמרו לתפארת החרוז. כל אלו אמרות טהורות יוצאות מלב איש אמת. לאו מלתא זוטרתא היא למחבר שלא יחוס על עניין ובנין להיות נשבר. רוב המחברים חסים על פכים קטנים שלהם ואין בהם כוח לשברם ולהשליכם. אבל רק מי שיודע לשבור את לוחותיו ודברותיו הראשונות זוכה ורואה את השניות שהן טובות מן הראשונות. למדה זו הגיע הנציב בכוח זהירותו,
"לבאר לפני תלמיד וחבר בבית התלמוד הגדול",
היא ישיבת וולאזין, שה' חננו להיות דוברה ומנהיגה, כל מה שכתב. וכלום קל הדבר למחבר לומר מתוך ענוות אמת דברים כגון אלה:
"טירון הייתי להיות מחבר, בחלק ראשון".
וביותר למחבר גדול מסוגו. והודאת בעל "העמק שאלה" זו אינה באה מתוך ענוותנות נימוסית מעושה. הודאת אמת היא, שכן בחלק הראשון מספרו לא ידע עוד ערכם של כתבי-יד בהבנת גוף השאילתות, ואילו בפתיחת החלק השני הוא כותב 9:
"והנה נתקיים בי מאמרם ז"ל בירו' פיאה פי'א, 'ללמדך שכל דבר שב"ד נותנים נפשם עליו הוא מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני, פי' אחרי שהם יגעים בכל נפשם על אותה הלכה, המקום מסייע להם לעמוד על האמת כמו שניתן למשה מסיני. ומזה יש ללמוד בכל דבר הלכה שאדם נותן נפשו עליו הקב"ה מצליח בידו להשיג מה שלא היה בידו להשיג מעצמו עד שיעמוד על האמת. וכעין זה איתא בסנהדרין ד' צ"ט, נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר, ופרש"י, מחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדרי' כו' עכ"ל.

ויש להוסיף בכוונת, במקום אחר, שיסייעו לו להושיט סיבות ממקום נאחר, שבהם יעמוד על הדבר, מה שלא היה אפשר בהוספת יגיעה ועיון במקומו. וכזה אירע לי, שהרבה יגעתי על ספרו של רבנו וגם מצאתי בעזרת החונן ית' ולא מנעתי ממני כל עמל האפשר לפי כוחי הדלה. אמנם בכמה פעמים נלאיתי למצוא הפתח לעמוד על דעת רבנו, ועמדה לי זכותו של רבנו והזמין לי המקום לקנות בכסף מלא שאלתות כת"י אשר נכתב זה יותר מארבע מאות שנה" 10.

ספר הלכות גדולות ושאר ספרי הגאונים, שמספרם עדיין היה דל בימיו, לא זזו מעל שולחנו תמיד. הראשונים המביאים את דברי הגאונים היו לו לעינים, אך מעולם לא שאב מכלי שני דברים שיכול היה להשיגם ממקורם הראשון.


ואשר לזיקתו אל הקשרים שבין הלכה ואגדה, מאלפים דבריו בראש הקדמתו על אש ודת:
"דינים חתוכים לדעת מה לעשות ולא יעבור, זה נקרא דת, כלשון הכתוב כדת מה לעשות, וחלק המכוסה עד שיבוא לחקירה והיקשים עד שיצא לאור, וזהו אש שהוא מתחלק לכמה ניצוצות, וכל ניצוץ מוציא אבוקה גדולה כאשר יתחברו אליו עוד עצים, וכדומה סיבות המרחיבות כוח הניצוץ".
סקירתו על התהוות המשנה והגמרא ועל בעלי האסופות והפוסקים, האש והדת שבכל הדורות, שופכת אור בעיני על שאיפות כמה מתלמידי ישיבת וולאזין שיצאו לבקש מקום חיבורן של ההלכה והאגדה 11. רבה דאולפנא שלהם, הנצי"ב, גרם כנראה למחשבות אלו, שלא פסקו מלהעסיק את מוחם של הגרא"י הכהן קוק, והמשורר ח"נ ביאליק, שלמדו בוולאזין ושאבו מבאר תורתו של הנציב.

לימוד החומש בכל בוקר, אחרי תפלת שחרית, תפס מקום חשוב בישיבת וולאזין, והחומש עם "העמק דבר" ו"הרחב דבר", שחיבר הנציב, הם הם הדברים שהקנה לתלמידיו בעל פה קודם שכתבם. לימוד זה, מלבד ערכו לעצמו, נתכוון גם להורות דרכי חיים לתלמידיו ביאור התורה. כך כותב הנציב:
"ובינותי בכמה מקראות להוציא מהם יראת ה' ומוסרים טובים, וזכות הרבים עמדה לי שפירשתי בכל יום הפרשה לפני היושבים לפני ה', בית התלמוד עץ החיים אשר נטע אביר הרועים הגאון מוהר"ח זצ"ל. וכבר ידוע במדרש פ' תבא, בעובדא דרבי, דהקהל את העם מסייע להוציא יקר בעזרו ית', ועל פי דקדוקי הפרשה באתי הרבה פעמים להבנת כל העניין באופן אחר ממה שראיתי בפירושי רבותינו הראשונים ז"ל שהיו לפני, היינו חומש הרמב"ן ורשב"ם ספורנו וראב"ע, ושאר מפרשי התורה לא נפניתי לראות, כי ספרים הרבה בזה אין קץ. ואם עפי'י מקרה מצאתי כדברי בספר אחר, לא החדלתי ע"פ רוב לציין שמצאתי בזה הספר.
וגם יש פירושים אשר שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בימי חרפי, והרבה דקדוקים מאיזה גדולי ישראל יצ"ו רשמתי בשמם"12.

ישיבה שממנה יוצאת הוראה
שאיפת הישיבה מיום היווסדה הייתה להיות למקום שממנו תצא הוראה. אף בזה יש לראות כאילו דמות הישיבה הבבלית הקדומה הייתהו מרחפת לפני ראשי ישיבת וולאזין. בסקירתו על התהוות המשנה והתלמוד, כותב הנציב:
"ופי' הוו מתונים בדין, שלא תצא הוראה בשקול הדעת אלא להטיל ספקות ולחקור ולהעמיק עד שיבוא להכרעה ברורה, וגם ע"י דבוק תלמידים ושאלותיהם הרבה תורה וחכמה יוצאת"13.

הרבה שאלות באו לפני ראשי הישיבה בוולאזין בענייני הלכה למעשה, מימי ר' חיים מייסדה ועד הנציב, והם נשאו ונתנו בענייניהן עם התלמידים והשיבו. תשובות אלו לא נאספו בחיי המשיבים, ולפיכך אבדו רבות מהן.
גם ספר התשובות של הנציב "משיב דבר" נדפס לאחר פטירתו 14. אבל את ההקדמה לספר זה כתב בעצמו כשהיה מוטל חולה במטתו, וכך אמר:
"הנני מוציא לאור הדפוס בעזר ה' שו"ת שזכיתי להשיב דבר ה' זו הלכה למעשה למי ששאל ממני ובאשר לא היה בדעתי בשעה שכתבתי איזה תשובה להוציא לאור הדפוס ולעשות מזה חבור והלכה בישראל גם לאחר מותי, ע"כ לא הארכתי כי אם לפי צורך העניין. רק אחר שזקנתי ושבתי ונדכיתי ביסורין בעוה"ר כי אחזני השבץ בחצי גופי השמאלית, ובאתי לפ"ק ווארשא המעטירה להתרפאות בקרב אנשי שם עושי חסד וצדקה כהררי אל אשר בקרבה, והרבה מהם מתעסקים עמדי בפרנסתי, המקום ית' יזכרם לטובה וישלם להם גמולם לכל איש כפי פעלם, והמה המתעסקים עמדי השיאוני ויכלו לי, להוציא התשובות לדפוס".

אף ספרו שהוציא בראשונה בימי עלומיו, "העמק שאלה", חתום בחותם הישיבה, כאמור למעלה, ורובי דבריו נאמרהו תחלה בע"פ לפני תלמידים ולפיכך יש לעמוד מתוכו על שיטת לימודו של הנציב בישיבתו עם תלמידיו.


כך הוא כותב בהקדמתו הראשונה:
"והאמת ניתן להודיע כי לא בכוחי ולא בזכותי עשיתי חיל בראשית אוני, כי אביטה במכוני ואדע כי נבער מדעת הנני, גם דלותי מעוני, דלו למרום עיני, אך זכות אבותי הצדיקים הביאני אל בית התלמוד הגדול בית מלוני, מקור ששוני, בה כל מעייני, היא ד' אמות של הלכה אשר נוסדה לתורה ולתעודה ע"י הגאון הגדול אביר הרועים עין העדה, אדמו"ר וחותני זקני מ' חיים זצ"ל בוולאזין, ואחריו קם לעודדה בנו, חותני אדמו"ר הגאון פאר ישראל מוהרי"צ זצ"ל, ואחריו תמך הודה, מר גיסי הגאון חריף ובקי מ' אליעזר יצחק זצ"ל. היא הבאר חפרוה שרי האלקים ושרי התורה, כרוה נדיבי עם ה' משתתפים בשכרה, אלו במחוקק להשיב מלחמתה של תורה שערה, ואלו במשענותם בלב נדיבה וברה. ומאז נוסדה ויצאה לאורה, מנהרים המונים חברים ותלמידים שוקדי תורה. המה בחנו כי מימיה מצליחים גם לשקידה יתירה גם לעיון ישרה, איש לפי פעלו בשקידה להתגברה, ואיש לפי מהללו בקרב חכמים אריות שבחבורה, רבים שתו ושבעו כדי מדתם במשורה, ויצאו מורי הוראה לחיות דגן בתלמוד ובסברא. ואני לא מנעתי א"ע מדקדוק חברים ופלפול התלמידים 'להתחברה, חדשים לבקרים זה יוצא וזה נכנס לגמרא. בכח כל אלו עשיתי ידים, ולעשות תושיה כפלים, ולקבל מעט מעט עד מלא חפנים, וסלותי שביל ביגיעה ועיון לא פעם ולא שתים בספרן של גאונים קדמונים המה מאור עינים" 15.

משנהו בממלכת הישיבה היה, לאחרי שר' יוסף דוב קיבל עליו את הרבנות בסלוצק ועזב את וולאזין, חתנו ר' רפאל שפירא, בנו של ר' ליב מקובנה. שיטתו של זה הייתה כידוע מה שכינו בשם "לשיטתו", חריזת מימרות בכוונה להראות שבעליהן הלכו לשיטתם.
הרבה מחידושיו והערותיו משוקעים ב"העמק שאלה".

העמוס בעבודה
הנציב היה עמוס בעבודה, כמו שנהג לחתום במכתביו "העמוס בעבודה", לא רק בשיעוריו ובפיקוחו על שקידת התלמידים, אלא גם בדאגותיו לכלכלת הישיבה ובעמידתו על המשמר שלא יאונה לה כל רע מצד הממשלה העוינת אותה. בתקנות שהוצאו בשעתן (13 בנובמבר 1844) על השגחת הממשלה על מוסדות החנוך היהודיים, נכללו הסעיפים האלה הנוגעים לישיבות:
-ישיבות עומדות תחת השגחת רב וחכם הנקרא ראש ישיבה, ויש להן לפחות, לחמשים תלמידים ויותר מלמד אחד מן הרבנים או יהודי מלומד (כ"ט).
-הראש-ישיבה מחויב להתאמץ שתהיה הישיבה בדירה מרווחת, גם להשגיח על טהרת ויפוי המקום ועל סדרים נכונים, ולבל יחסר להתלמידים הדברים הנצרכים להלימוד שלהם (ל). ----
-הראש ישיבה מחויב קודם שיתחילו ללמוד לחבר מכתב מראשי פרקים של ענייני הלימודים אשר יחפוץ ללמד אותם בכל מדרגה מהתלמידים של הישיבה שלו, גם ירשום בפרט שמות המלמדים, ופרוגרמה זו ישלח באמצעות המפקח על גליל הלימודים לתשומת לבו של מיניסטר ההשכלה (לג).
-ככלות שנה יוכל להיות מבחן בהישיבות לפני שרי הלמודים וגם שארי אנשים אשר יקראו לזה (לד).
-ראש-הישיבה מחויב לנהל רשימה מתלמידי מוסדו, וירשום מה את שמם, גילם, הצלחתם בלימודים והנהגתם. ברשימה יצוין גם כן מי מן התלמידים גמר את חוק למודיו ובאיזו הצלחה. את הרשימה ישלח בכל חצי שנה לשלטון ההשכלה המתאים (לה).
-ראש-הישיבה מחויב למלא את כל דרישות השלטון השייכים לענייני הלימודים בלי שום איחור ועיכוב (לו) 16.

בשנת תרט"ז (1856) רצתה הממשלה להעביר ולבטל את כל הישיבות, אך שלטון החנוך בווילנא הציע להכניס לתכניתן לימודי חול ולא לבטלן. היו גם יהודים שכתבו שטנה נגד הישיבות, ובאספת הועד היהודי מ-1857 (תרי"ז) דנו בתזכיר של אחד נעלם שהציע לסגור את הישיבות 17, ישיבת וולאזין הוכרחה להסכים ללימודי חול למספר תלמידים. היו גם שניסו לחתור תחת הישיבה מבפנים והעלילו על הנציב עלילות משונות שיש לו קשרים עם לונדון, אף זייפו את חתימתו על מכתב שגרם לבדיקת כתביו ולהתיצבותו לפני המשטרה באושמינא. הוא נזדכה בדין, אבל רוחו נדכאהו מאורע זה, מן המעציבים בתולדות ישיבת וואלאזין, אירע באייר תרל"ט 18.

המשך המאמר