צוואות השבטים

מעובד על פי תרגום ישראל אוסטירזיצר

מתוך: ויקיטקסט


צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה

פרק א
א) העתקת דברי שמעון אשר דבר אל בניו לפני מותו, בשנת מאה ועשרים לחייו בעת מות יוסף.
ב) ויהי כאשר חלה שמעון ויבואו בניו לראותו, ויתחזק וישב ויישק להם ויאמר:

פרק ב
א) שמעו בני אל שמעון אביכם, ואגידה לכם את אשר בלבבי.
ב) אנכי נולדתי ליעקב בן שני לאבי, ולאה אמי קראה את שמי שמעון, כי שמע אלוהים את תפילתה.
ג) וגם חזק מאוד הייתי, ולא יראתי מעשות דבר, ולא פחדתי מכל מפעל.
ד) כי קשה היה לבי וכבד לבלי חת וקרבי לבלי רחמים.
ה) כי גם הגבורה נתנה מאת אל עליון לבני איש בנפשם ובבשרם.
ו) כי בעת נעורי הרביתי לקנא ביוסף כי אהבו אבי מכל.
ז) ואקשה את לבי להרגו, כי שר החטא ורוח הקנאה עיוורו את תבונתי לבלתי התהלך אתו כאח, ולבלתי חשוך גם את יעקב אבי.
ח) ואלוהיו ואלוהי אבותינו שלח את מלאכו ויצילהו מידי.
ט) כי כאשר הלכתי אנכי שכמה להביא משחה לעדרים, וראובן דותינה מקום היו צרכינו וכל אוצרנו, מכרו יהודה אחי לישמעאלים.
י) וראובן בשמעו זאת התאבל כי בקש להשיבו אל אביו.
יא) ואנכי בשמעי כאלה ואקצוף על יהודה מאוד כי עזבו חי, ואהי קוצף עליו חמשה חדשים.
יב) ויאסרני ה' וימנע ממני את חוזק ידי כי יבשה יד ימיני שבעה ימים.
יג) ואדע בני, כי באה לי זאת בגלל יוסף, ואנחם ואבך ואתפלל אל ה' כי תשוב ידי לאיתנה, וארחק מכל טמאה ומכל קנאה ומכל הוללות.
יד) כי ידעתי כי מעשה רע זמותי לפני ה' ולפני יעקב אבי על דבר יוסף אחי בקנאי בו.

פרק ג
א) ועתה בני, שמעו לי והישמרו מרוח עוועים ומן הקנאה.
ב) כי הקנאה תמשול ברוח האדם, ולא תתנהו לאכול ולשתות ולעשות טוב.
ג) כי בכל מקום תסיתהו להרוג את אשר יקנא בו.
ד) וכל עוד האיש אשר יקנא בו יפרח, ייבול המקנא בו.
ה) ועל כן עיניתי שנתיים בצום נפשי, ואדע כי יגָאל איש מקנאה ביראת אלוהים.
ו) כי כל אשר ינוס אל ה' תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תקל.
ז) והוא גם את אשר קנא בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה.

פרק ד
א) ואבי שאלני על נפשי, כי ראה כי הלכתי קודר. ואומר לו כי עוניתי בכבֵדי.
ב) כי אנכי הרביתי להתאבל מכולם, יען כי אני אשמתי במכירת יוסף.
ג) ויהי כאשר באנו מצרימה, ויאסור אותי כמרגל, ואדע כי בצדק עוניתי ולא נעצבתי.
ד) ויוסף היה איש טוב רחום וחנון, ורוח ה' הייתה בו, ולא שמר לי עברתו, ויאהבני יחד עם אחי.
ה) והישמרו נא גם אתם בני, מכל קנאה ותחרות, והתהלכו בתום לבב למען ייתן ה' גם לכם חן וחסד וברכה על ראשיכם כאשר ראיתם ביוסף.
ו) כל הימים האלה לא הכלימני על המעשה הזה, ויאהב אותנו כנפשו ויכבדנו על בניו, וייתן לנו עושר ומקנה ותבואות לרוב.
ז) וגם אתם בני, אהבו איש את אחיו בלב טוב, ותסור מכם כל רוח תגרה.
ח) כי היא תרגיז נפש ותשחית בשר, רוגז וריב תביא לתושייה, ותרתיח את הדם ותוליך דעת איש שולל, ותביא בלהה לנפש ורעדה לגו.
ט) כי גם בשנתו קנאה רעה תתעהו ותאכלהו, וברוחות רעות תרעיש את נפשו ותבהיל את בשרו, וברעש תידד שינה מנפשו, וכרוח רע ומרעיל. ככה יראה לבני האדם.

פרק ה
א) ולכן היה יוסף יפה תואר וטוב רואי, כי כל רע לא היה בו.
ב) ועתה בני, היטיבו את לבבכם לפני ה', וישרו את דרככם בפני אנשים, ותמצאו חן בעיני אלוהים ואדם.
ג) הישמרו מן הזנות, כי הזנות היא אם כל רע, בהרחיקה מאת ה' ובהקריבה לבלייעל.
ד) ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך, כי בניכם יישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב.
ה) ולא יוכלו לעמד בפני לוי, כי ילחם את מלחמות ה' ויכניע את צבאכם.
ו) ומתי מספר יהיו ויחלקו בלוי וביהודה, ולא יהיה מכם איש למלוכה, כאשר ניבא גם אבינו בברכותיו.

פרק ו
א) ראה הגדתי לכם הכל, למען אהיה נקי מחטאתכם.
ב) ואם תסירו מכם תגרה וכל קשי לבב, כשושנה יפרחו עצמותיי בישראל, וכחבצלת בשרי ביהודה, ויהי ריחי כריח הלבנון, ותמלא ממני הארץ קדושים לעולמי עולמים, וענפיהם למרחוק ישתרעו.
ג) ואז יושמד כל זרע כנען, ולא תהי שארית לעמלק, ונשמדו כל בני כיתים וכל בני חת יכרתו.
ד) ואז תיכרת ארץ בני חם וכל העם יושמד, ואז תשקוט הארץ מרוגזה, וכל אשר תחת השמים ממלחמה.
ה) ואז גדול ישראל יכבד שם, כי ה' אלוהים יופיע עלי אדמות.
ו) ואז יינתנו כל רוחות התוהו למרמס, ובני האדם ימשלו ברוחות הרעות.
ז) ואז אקום גם אנכי בשמחה ואהלל על עליון על נפלאותיו.

פרק ז
א) ועתה בני, שמעו אל לוי ואל יהודה, ואל תתקוממו לשני השבטים האלה, כי מהם תקום לכם ישועת אלוהים.
ב) כי יקים ה' לכם מלוי כוהן גדול, ומיהודה מלך, והוא יושיע את כל הגויים ואת ישראל.
ג) ועל כן הנני מצווכם זאת, אשר תצוו גם אתם את בניכם למען ישמרו זאת לדורותם.

פרק ח
א) ויהי כאשר חדל שמעון לצוות את בניו, וישכב עם אבותיו והוא בן מאה ועשרים שנה.
ב) וישימו אותו בארון עץ למען העלות את עצמותיו חברונה.
ג) ויעלו את עצמותיו חרש במלחמת מצרים.
ד) כי את עצמות יוסף שמרו המצרים בקברי המלכים, כי הגידו להם החרטומים אשר בצאת עצמות יוסף ממצרים יהיה חושך אפלה בארץ ומכה גדולה למצרים, אשר לא יכיר איש את אחיו בנרות.

פרק ט
א) ויבכו בני שמעון את אביהם, ויהיו במצרים עד יום צאתם ממצרים ביד משה.


לפרק הבא     לתוכן צוואות השבטים