בספר זה מתועדות מערכות האצ"ל בירושלים מיום הִוָוסד הארגון באפריל 1931 ועד פירוק הגדוד הירושלמי בספטמבר 1948. הספר כולל תיאור של המבנה הארגוני, מהלך הקרבות והאנשים שעמדו מאחורי הכותרות.
פעילותו של הסניף הירושלמי היתה בבואה של פעילותו הארצית של האצ"ל, וזו נחלקת לארבע תקופות:
בתקופה הראשונה, עד למלחמת-העולם השנייה, לחם האצ"ל בחזית הערבית וסיסמתו היתה "שבירת ההבלגה". אמנם לאחר פרסום "הספר הלבן", במאי 1939 , החל האצ"ל בפעולות נגד השלטון הבריטי בארץ, אך פעולות אלה, שהסתיימו לאחר זמן קצר, נעשו ללא ידיעתו של דוד רזיאל (שהיה עצור אותה עת) ובלי קבלת אישור מזאב ז'בוטינסקי, מצביא הארגון.
לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה, הכריז האצ"ל על הפוגה בפעולותיו ודוד רזיאל החליט לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמנים, בהם ראה את האויב מספר אחת של העם היהודי. תקופה זו, השנייה בתולדות האצ"ל, היתה רצופה משברים קשים. המשבר הקשה ביותר היה ללא ספק הפילוג של אברהם שטרן ("יאיר"), ולאחריו באו מותם של זאב ז'בוטינסקי ושל דוד רזיאל. היתה זו תקופה מעבר, המסתיימת בהיסטוריה בדרך-כלל בהפיכת חצר, שבאה כתוצאה מלחץ מלמטה. ואכן, לקראת סיום מלחמת-העולם, חל באצ"ל מהפך. מנחם בגין נבחר להיות המפקד הראשי של הארגון, והוא שהכריז על המרד נגד השלטון הבריטי בארץ
תקופת המרד החלה ב-1 בפברואר 1944 ונמשכה ארבע שנים (היא הסתיימה עם פרוץ מלחמת העצמאות). הפעולות הצבאיות נגד השלטון הבריטי הלכו וגברו, הלכו והתעצמו. הלחץ על הממשלה הבריטית בלונדון הביא אותה, בסופו של דבר, להחלטה לנטוש את ארץ-ישראל ולהעביר את הבעיה לידי ארגון האומות המאוחדות. וזו האחרונה החליטה, כידוע,. ב-29 בנובמבר 1947 על חלוקתה של הארץ והקמת מדינה יהודית בצידה של מדינה ערבית-פלסטינית.
מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם פרצה מלחמת העצמאות, בה לקח האצ"ל חלק חשוב. תקופה זו בתולדות האצ"ל הסתיימה עם פירוק הארגון והצטרפות לוחמיו לצה"ל.
עם החלת השלטון הבריטי על הארץ, נקבעה ירושלים כבירת ארץ-ישראל, וכתוצאה מכך הפכה העיר גם למרכז הלאומנות הערבית. לזאת יש להוסיף את עובדת היות ירושלים עיר מעורבת, בה חיו יהודים לצד ערבים, דבר שהגביר את החיכוך בין שני העמים.
בגלל מצבה המיוחד של ירושלים, הפך סניף האצ"ל בעיר לחוד החנית של פעולות הארגון, הן בחזית הבריטית והן בחזית הערבית. בשנות השלושים בוצעו פעולות התגמול הראשונות בירושלים, ודוד רזיאל, ששימש באותם ימים מפקד מחוז ירושלים, קבע לא במעט את השיטה ודרכי הפעולה נגד הפורעים הערבים.
בתקופת המרד שכנו בעיר מוסדות השלטון המרכזיים: הנציב העליון, מזכירות הממשלה, המפקדה הצבאית הראשית, מפקדת חיל-התעופה, הבולשת המרכזית וכן משרדי הממשלה השונים. מוסדות אלה היוו מטרה טבעית של המחתרת העברית, אולם יחד עם זאת היתה גם השמירה על מוסדות אלו הדוקה ביותר. מספר השוטרים והחיילים הבריטיים בירושלים היה גדול יותר מבכול עיר אחרת בארץ. באותם ימים היתה ירושלים מוקפת ישובים ערביים ולא היה לה עורף יהודי ממנו נהנו לוחמי המחתרת בשפלה. עובדות אלו הקשו מאוד על פעולות המחתרת בעיר, ואילצו את אנשי האצ"ל להקפיד הקפדת יתר על חוקי הקונספירציה. לעומת הקשיים האובייקטיביים, נהנו לוחמי המחתרת בירושלים מאהדה רבה של תושביה היהודיים, ובעיקר מבני עדות המזרח, אשר לא אחת סיכנו את חייהם כדי לעזור לפצועי האצ"ל או לח"י.
למרות כל הקשיים, היה הסניף הירושלמי של האצ"ל חזק ומלוכד. רבות מן הפעולות החשובות בוצעו בירושלים (כמו פיצוץ מלון המלך דוד וההתקפה על מרכז הבולשת הבריטית), ורוב המשתתפים בהן היו בני המקום. גם הסתגרותם והתבצרותם של הבריטים באזורי ביטחון (שכונו בווינגרדים בלשון העם), שבאה כתוצאה מהתקפות המחתרת, לא הרתיעה את לוחמי האצ"ל, אשר המשיכו להכות במוסדות השלטון. די להזכיר את ההתקפה על מועדון הקצינים ששכן בבניין גולדשמיד, או ההתקפה על מחנה שנלר - שני מבנים שהיו מוגנים בתוך אזורי ביטחון (ההתקפה על מחנה שנלר היתה נועזת במיוחד, משום שנערכה בתקופה בה הוכרז מצב צבאי בירושלים).
במלחמת העצמאות מילא האצ"ל בירושלים תפקיד חשוב. כזכור, לא נכללה ירושלים במסגרת המדינה היהודית, והשלטון בעיר אמור היה להיות כפוף לגוף בין-לאומי בחסות האו"ם. האצ"ל התנגד, כידוע, לבינאום ירושלים והכריז כי לא יתפרק מנשקו עד אשר ירושלים תצורף למדינה היהודית ובאופן טבעי תהיה בירתהּ. האו"ם לא הצליח לכפות את תוכניתו בדבר בינאום ירושלים, והעיר הותקפה על-ידי הערבים, אשר שמו עליה מצור וניסו להכניע את תושביה היהודיים ברעב ובצמא. חלקו של האצ"ל בהגנה על ירושלים מתואר בספר בפרוטרוט, ומניתוח הקרבות עולה כי האצ"ל השתתף בהגנת ירושלים הרבה מעבר לכוחו היחסי.
לצורך כתיבת הספר נעזרתי בארכיון מכון ז'בוטינסקי, בארכיון צה"ל ובארכיון תולדות ההגנה. בנוסף לעדויות הרבות, ערכתי גם ראיונות אישיים עם לוחמים שלקחו חלק בפעולותיו השונות של האצ"ל בירושלים.
תאור רדיפות ההגנה את האצ"ל בירושלים בתקופת הסזון, מבוסס על ספרי "הסזון צייד-אחים" שיצא לאור בשנת 1994 על-ידי מכון ז'בוטינסקי; והפרק הדן במלחמת העצמאות, מבוסס על ספרי "על חומותייך", שיצא לאור בשנת 1992 בהוצאת הספרים של משרד הביטחון.
בתיאור השכונות והבתים בהם פעל האצ"ל בירושלים נעזרתי בספרם של שמואל אבן- אור ויהואש ביבר "בלב ירושלים" ותודתי נתונה להם.
יקצר המצע מלהודות לכל אלה שעזרו לי בעבודתי זו, לכולם באשר הם, תודה. לא נותר לי אלא לציין מספר שמות. תודה מיוחדת ליצחק אבינועם, שפקד על המחוז בתקופה החשובה ביותר של המרד בשלטון הבריטי, ואשר הואיל להעמיד לרשותי את ארכיונו הפרטי, שכלל ראיונות עם לוחמים רבים שלחמו בירושלים. הוא אף הואיל לקרוא את כתב היד ולהעיר הערות חשובות. על כל אלה יעמוד על הברכה.
תודה לאמירה שטרן וחבר עובדי מכון ז'בוטינסקי, אשר באדיבות רבה העמידו לרשותי את כל המסמכים שהיו דרושים לי בעבודתי.
תודה ל"מדרשת תגר לחינוך לאומי, יוצאי אצ"ל בירושלים" אשר השתתפו במימון ההוצאות שהיו לי בכל הקשור לכתיבת הספר.
ולבסוף, תודה מקרב לב לרעיתי רחל, אשר יחד עברנו את נתיב היסורים של הבירורים וההתלבטויות שהיו לי במשך הכתיבה.
תודה לחיים ישראלי ויוסי פרלוביץ אשר סייעו בהוצאת הספר לאור.
כולם יעמדו על התודה והברכה.