המוסד "נתיב", שהיה ידוע גם בשם "לשכת הקשר", הוקם בשנת 1952 על-ידי שאול אביגור, שעמד לפני קום המדינה בראש "המוסד לעלייה ב' ". המטרה הייתה לנתב את העלייה של יהודים ממזרח אירופה ארצה.
כל עוד התקיימו יחסים דיפלומטיים בין ישראל וברית-המועצות, פעלו שליחיו של נתיב במסווה דיפלומטי כדי ליצור קשר עם יהודים בברית-המועצות ולעוררם לפעילות תרבותית-יהודית וכן לקרבם לציונות.
לאחר שברית-המועצות נתקה את קשריה הדיפלומטים עם ישראל, ארגן נתיב שליחת תיירים, יהודים ולא יהודים, מארצות אירופה ומארצות-הברית, כדי ליצור קשר עם פעילים יהודים בברית-המועצות. תיירים אלה גם העבירו תשמישי קדושה וכן מילונים וספרים בעברית שהיו אסורים בברית-המועצות משום שהוגדרו כ"תעמולה ציונית". בתקופה הראשונה היו כל התיירים תושבי קבע במדינות שמחוץ לישראל. במשך הזמן הצטרפו אליהם גם ישראלים שנשאו דרכונים כפולים.
במקביל לפעילות בתוך ברית-המועצות, פעלו שליחי נתיב בארצות המערב במטרה ליצור לחץ ציבורי ודיפלומטי על ממשלת ברית-המועצות, כדי שזו תפתח את שעריה בפני היהודים הרוצים לעלות לישראל. תחילה נקט נתיב בשיטת הדיפלומטיה השקטה ורק בשנות השבעים, הוחל בפעילות ציבורית גלויה. במסגרת פעילות זו התקיימה בשנת 1971 בבריסל (בירת בלגיה) הוועידה העולמית הראשונה למען יהודי ברית-המועצות. בשנת 1976 התקיימה בבריסל ועידה עולמית שנייה ("בריסל 2")
פעילות נתיב נותבה דרך ארגונים ויחידים בארצות המערב, וזאת כדי שישראל לא תהיה מעורבת באופן רשמי בפעילות זו. המרכז בישראל פעל בחשאיות רבה והצנזורה אסרה על פרסום כלשהו של פעילות זו.
עם היבחרו של מנחם בגין לראש ממשלת ישראל, חל מפנה במדיניות נתיב. בגין גרס שיש להדגיש את מרכזיותה של ישראל במאבק למען יהודי ברית המועצות. בהנחייתו הוגדל בהרבה מספר הישראלים, נושאי נתינות כפולה, שנשלחו לברית-המועצות. מדיניות זו הביאה גם לארגון הוועידה העולמית השלישית למען יהודי ברית-המועצות בירושלים במרס 1983, המתוארת בפרוטרוט במאמר זה.
עבודתי זו מבוססת על הארכיון הפרטי שלי וכן על ארכיון ציוני מרכזי והעיתונות של אותה תקופה.
ברצוני להודות לגב' בתיה לשם מארכיון ציוני מרכזי על עזרתה הרבה; למוסה לוי על שהעמיד לרשותי מסמכים חשובים ולפרופ' ישעיהו גפני (ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים) על שהעניק לי ראיון המפרט את פעילותו בתוככי ברית-המועצות, לשם נסע כשליח של נתיב.
בנובמבר 1981 זומנתי לפגישה אצל ראש הממשלה מנחם בגין. הפגישה הייתה ידידותית ובמהלכה הציע לי בגין לעמוד בראש "נתיב", עקב יציאתו לגמלאות של נחמיה לבנון, שעמד בראש המשרד מאז 1970. לאחר היסוסים והתלבטויות, קיבלתי את הצעתו של בגין. סוכם שתהיה תקופת חפיפה של מספר חודשים, בהם אלמד את אורחות המשרד ודרכי פעולתו.
לא חלף זמן רב ושוב הוזמנתי לישיבה אצל ראש הממשלה, בה נוכחו גם נחמיה לבנון, סגן השר דב שילנסקי (שבין שאר תפקידיו טיפל גם בנושא יהדות ברית המועצות), אריה דולצין (יו"ר הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית), ועקיבא לוינסקי (גזבר הסוכנות היהודית). באותה ישיבה הציע בגין לקיים ועידה בינלאומית למען יהודי ברית המועצות. הרקע להצעה הייתה הירידה המשמעותית במספר היהודים שהורשו לצאת את ברית המועצות. בשנות השבעים יצאו 250,000 יהודים את גבולות ברית המועצות, כאשר השיא היה בשנת 1979 בה יצאו 51,000, אולם לאחר מכן חלה ירידה דרסטית במספר היוצאים (20,000 בשנת 1980, 9,000 בשנת 1981 ורק 2,700 בשנת 1982). הכוונה הייתה לעורר את דעת הקהל העולמית למצבם של יהודי ברית המועצות וכן לחדש את הפעילות של הקהילות היהודיות במערב, פעילות שדאכה במידה לא קטנה בעקבות פתיחת השערים בשנות השבעים.
הוועידה העולמית הראשונה התקיימה בשנת 1971 בבריסל, אשר בבלגיה (מכאן השם "ועידת בריסל"). את ריכוז ההכנות המעשיות בבריסל קיבל על עצמו דוד זוסקינד, יהלומן אמיד, שהיה בעל קשרים טובים מאוד עם צמרת הממשל והפרלמנט הבלגים. בוועידה, שהתקיימה בחסות ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי העולמי והמועצה הבינלאומית של ארגון "בני ברית", השתתפו 700 צירים שבאו מכל העולם. דיוני הוועידה קיבלו הד תקשורתי רב ועוררו את דעת הקהל לבעיית יהודי ברית המועצות.
בשנת 1976 התקיימה בבריסל ועידה עולמית שנייה למען יהודי ברית המועצות, היא "ועידת בריסל 2 ". הוחלט שבין ועידה לועידה, יתקיימו פגישות שנתיות של "נשיאות הוועידה" (שנקראה גם בשם הלועזי "פריזידיום").
בינואר 1982 התקיימה בוושינגטון ישיבה של "נשיאות ועידת בריסל" ("הפרזידיום"), בה הועלתה ההצעה לקיים ועידה עולמית נוספת. לאחר דיון הוחלט לקיים את הוועידה העולמית באוקטובר 1982. ההצעה לקיים את הוועידה בבריסל ירדה מהפרק מאחר ודוד זוסקינד, שהשתייך לשמאל הציוני, הודיע כי לא ישתף פעולה עם ממשלה ימנית שבראשה עומד מנחם בגין. על-כן הוצע לבדוק את האפשרות לקיים את הוועידה בפריס. הוקמו שתי ועדות: האחת, בראשותו של אריה דולצין (יו"ר הסוכנות היהודית), שכללה את ראשי הארגונים היהודים העולמיים ותפקידה היה לקבוע את המדיניות של הוועידה. על הוועדה השנייה, ועדת ההיגוי, בראשה עמדתי אנוכי, היה לבצע את ארגון הוועידה העולמית. אולם עד מהרה התברר לי שחלק מהמנהיגים היהודים לא היה שלם עם ההחלטה לקיים את הוועידה בסתיו 1982.
לאחר הכנות רבות, התכנסה ועדת ההיגוי לפגישתה הראשונה ב-4 באפריל בפריס. בישיבה זו אמורים היינו לדון בהכנות הטכניות של הוועידה, אולם חלק מהמשתתפים ביקשו להעלות לדיון את עצם קיום הוועידה באוקטובר 1982 וכן האם פריס הוא המקום המתאים ביותר. היה לי קשה לשכנע את החברים שסמכויות ועדת ההיגוי מצטמצמות בטיפול בהכנת הוועידה וכי המועד והמקום נקבעו כבר בישיבת הנשיאות שהתקיימה בוושינגטון קודם לכן. לאחר דין ודברים הצלחנו לבסוף לדון בבעיות שלשמן התכנסנו.
הרוח החיה בכל הדיונים שהתקיימו בפריס היה קלוד קלמן, מראשי הקהילה היהודית הגדולה בצרפת. קלמן היה איש נעים הליכות ובעל לב יהודי חם, אשר הקדיש רבות מזמנו ומכספו למען המאבק שלנו. גם קלמן, כרוב הפעילים למען יהודי ברית המועצות, תמך במפלגות השמאל בישראל. אולם כבר בפגישתנו הראשונה אמר לי: "אני עומד לפקודתו של ראש ממשלת ישראל וכחייל אבצע את החלטותיו". ואכן השקיע ממרצו ומכספו, תוך ניצול קשריו עם השלטונות, כדי להביא להצלחת הוועידה. קלמן הציע לקיים את הוועידה באולם הגדול של מרכז הקונגרסים בפריס, אולם כאשר ביקרנו במקום התברר לנו כי באוקטובר 1982 אמורות היו להתקיים הופעות של הבלט הסיני ולא הייתה אפשרות לסלק מן הבמה את התפאורה הסינית, כך שלרשות הוועידה יוכל לעמוד רק חלק מן הבמה. קלמן הציע כמקום חילופי את מרכז הקונגרסים בוורסיי וכך הפכה "ועידת פריס" ל"ועידת וורסיי".
בפריס הוקם צוות מיוחד כדי לטפל בכל הבעיות הטכניות של ארגון הוועידה. בראש צוות זה עמד מוסה (משה) לוי, יליד מצרים שבגיל צעיר עלה ארצה. לאחר 26 שנות שירות בצה"ל, נשלח בשנת 1978 על-ידי "נתיב" לפריס כדי לנהל שם את "הספרייה", שהייתה ארגון צרפתי שעסק בהפצת חומר הסברתי הקשור במאבק למען יהודי ברית המועצות. מוסה לוי הצליח ליצור קשרים הדוקים עם מדענים ורופאים צרפתיים (יהודים ולא יהודים) ולגייסם למאבק שלנו. הצלחתו של מוסה נבעה משליטתו המוחלטת בצרפתית ובאנגלית, נועם הליכותיו וכושרו הארגוני המעולה. לאחר שלוש שנים בשליחות בפריס, חזר בשנת 1981 ארצה, וגויס לעזור בארגון הוועידה העולמית השלישית למען יהודי ברית המועצות.

כדי לתת לוועידה צביון בינלאומי, הוחלט שהיא תתנהל בחסות שלושה ארגונים יהודים: ההסתדרות הציונית העולמית, הקונגרס היהודי העולמי וכן הארגון העולמי של "בני ברית".
בשנת 1981 נבחר אדגר ברונפמן לנשיא הקונגרס היהודי העולמי. אדגר ברונפמן, בן למשפחה מתבוללת מקנדה, היה בעליה של חברת "סינגרם", יצרנית הוויסקי הגדולה. והרכילות הייתה שהבחירה נעשתה, כביכול, בזכות היותו עשיר מופלג שאמור לחלץ את הקונגרס היהודי העולמי מקשייו הכספיים.
אכן, עד לבחירתו, לא היה אדגר ברונפמן מעורב בחיים הציבוריים היהודיים. אולם לאחר מכן החל ללמוד את המורשת היהודית וגייס לעזרתו את הרב ד"ר ישראל זינגר. זינגר הנחה את ברונפמן בכל הקשור למסורת היהודית, וגם עזר לו להכיר את המערכת המורכבת של הארגונים היהודים בארצות-הברית וארגוני יהדות העולם.
ביולי 1982 ביקרתי בניו יורק לצורך ההכנות לקראת הוועידה העולמית למען יהודי ברה"מ שאמורה הייתה להתקיים בפריס באוקטובר אותה שנה. באותה הזדמנות נפגשתי גם עם ברונפמן ובתום הפגישה הפתיע אותי ברונפמן בכך שהודיע לי כי כעבור שבוע ימים עומד להתכנס בפריס הוועד הפועל של הקונגרס היהודי ושם יוחלט לדחות את ועידת פריס. הסברתי לברונפמן כי החלטה כזו צריכה להתקבל בישיבה של "הפרזידיום" ויש לתאם זאת מראש עם ראש הממשלה, ובכל מקרה אשמח לשמוע את הנימוקים לכך. ברונפמן לא הסביר לי את הסיבות שבגללן יש לדעתו לדחות את הוועידה העולמית למען יהודי ברה"מ, וכשראה את התדהמה שעל פני, הזמין אותי להשתתף בישיבת הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי כדי שאוכל להשמיע את דברי בפני החברים.
למחרת היום חזרתי ארצה ודיווחתי לראש הממשלה על פגישתי עם ברונפמן. בגין לא התרגש מכל העניין והפליט "מי זה בכלל ברונפמן". יש לזכור שברונפמן תמך במפלגת העבודה בישראל ולא הסתיר את הסתייגותו מראש הממשלה וממדיניותו, ומכאן שהיחסים בין השניים היו מאוד פורמליים.
לאחר פגישתי עם בגין, טסתי לפריס כדי להשתתף בישיבת הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי. בערב, לפני פתיחת הדיונים, נערכה קבלת פנים חגיגית וברונפמן היה במצב רוח מרומם. כאשר שאלתי אותו לסיבה בגללה הוא מעוניין לדחות את מועד כינוסה של הוועידה העולמית למען יהודי ברית המועצות, סיפר לי כי מתקיימות שיחות חשאיות בדבר האפשרות לביקורו במוסקבה ולדעתו קיום הוועידה עלול להפריע לביקור הזה.
עוד באותו ערב גייסתי את עקיבא לוינסקי (גזבר הסוכנות היהודית) ואת אייב הרמן (נשיא האוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הישראלי למען יהודי ברית-המועצות), שהשתתפו כצירים בכנס הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי, והחילונו לקיים פעולת הסברה מקיפה כדי לשכנע את משתתפי הכנס שלא להצביע בעד דחיית "ועידת פריס". הישיבה שנערכה למחרת היום הייתה דרמטית, ולאחר מספר נואמים שצידדו בהצעתו של ברונפמן, הוזמנתי לשאת את דברי. תחילה הסברתי את החשיבות של קיום "ועידת פריס" כמנוף למאבק העולמי למען יהודי ברית המועצות ואחר העברתי מסר של הפעילים בתוך ברית המועצות אשר יראו את דחיית הוועידה העולמית כבגידה בהם. דברי, שנאמרו בהתרגשות, עשו את שלהם וההחלטה שנתקבלה הייתה ליפות את כוחו של ברונפמן להיפגש עם ראש הממשלה ולהביא בפניו דעות בדבר האפשרות של דחיית מועד "ועידת פריס", אבל לא כהחלטת הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי.
עם תום הישיבה בפריס חזרתי ארצה ודיווחתי לראש הממשלה על השתלשלות העניינים. כעבור יומיים הגיע ברונפמן בירושלים ו פגישתו עם בגין התקיימה בשלכת ראש הממשלה בכנסת. בפגישה השתתפו יהודה אבנר (היועץ לענייני תפוצות של ראש הממשלה) ואנוכי. מצדו של ברונפמן השתתפו ישראל זינגר יועצו וכן זלמן אברמוב שהיה יו"ר הסקציה הישראלית של הקונגרס היהודי העולמי.
בגין היה במצב רוח מרומם, הרבה לדבר ואף להתלוצץ. הוא פתח את הישיבה בפנותו, בעברית, אל הרב הד"ר ישראל זינגר: "אתה הלוא ה"אוצ'וני יֵיעברֵי" (ביטוי שהיה שגור בקרב יהדות מזרח אירופה ופירושו - היועץ היהודי של הפריץ), "אז תואיל להסביר לבוס שלך את מצבם החמור של יהודי ברית המועצות".
לאחר מכן עבר בגין לאנגלית והסביר את מדיניות ממשלת ישראל באשר למאבק למען יהודי ברה"מ. בהמשך ביקש ממני לתת סקירה עדכנית על מצבם של הרפיוזניקים ואסירי ציון. להפתעתי ברונפמן לא העלה כלל את הרעיון של דחיית מועד הוועידה העולמית למען יהודי ברית המועצות. הוא לא השתתף באופן פעיל בדיון ובסיומה של הפגישה פנה אל בגין ואמר: "אדוני ראש הממשלה, מה אני יכול לעשות למענך?" בתשובה אמר בגין: אודה לך מאוד באם תנצל את קשריך הטובים עם הממשל האמריקאי כדי שזה ימתֵן את הביקורת על ישראל בכל הקשור למלחמה שהתנהלה בלבנון ("מלחמת לבנון הראשונה")". בשעת הפרידה אמר ברונפמן לבגין: "אעשה כמיטב יכולתי להיענות לבקשתך".

ההנחה הכללית הייתה שמלחמת לבנון תסתיים עד לחודש אוקטובר 1982, והיא לא תהווה גורם שיעסיק את התקשורת בימים בהם תתנהל הוועידה בוורסיי. אולם לא כך היו פני הדברים. המלחמה הלכה והסתבכה, ההפצצות על בירות והמצור על העיר העסיקו רבות את כלי התקשורת העולמית, אשר הפכו עוינים לישראל. הייתה זו המלחמה הראשונה שהצילומים ממנה הועברו בזמן אמת לתחנות הטלביזיה השונות ושודרו בכל העולם. גל של אנטישמיות שטף את העולם המערבי והתבטאויות אומללות של נשיא צרפת, מיטראן, העמידו בסימן שאלה את קיום הוועידה שלנו בוורסיי. בגין ביקש אותי לחפש מקום חילופי לקיום הוועידה מחוץ לצרפת, אולם קשה היה למצוא מקום כזה בזמן הקצר שנותר עד לאוקטובר 1982 (כינוסים גדולים מסוג זה מתוכננים בדרך כלל זמן רב מראש וקשה מאוד לשריין אולם גדול ומספר גדול של חדרי מלון בהתראה קצרה). השאלה שעמדה להכרעה הייתה מה עדיף - לדבוק בתאריך שנקבע לוועידה, דהיינו אוקטובר 1982 (ואז בלית ברירה לקיימה בוורסיי), או לדחות את המועד של כינוס הוועידה ואז אפשר יהיה למצוא מקום חילופי.
בינתיים הוחלט להמשיך בהכנות לקיים את הועידה בוורסיי, ובסוף אוגוסט יצאתי לפריס על מנת לעמוד מקרוב אחר הנעשה שם.
בשעת העדרי מן הארץ קרו מספר אירועים אשר שינו את תוכניותינו תחליט שינוי.
ב-29 באוגוסט 1982 נפטר בשוייץ נחום גולדמן, מי שהיה בעבר נשיא ההסתדרות הציונית ונשיא הקונגרס היהודי העולמי. ארונו הובא ארצה וביום 2 בספטמבר נערכה הלווייתו בהר הרצל בירושלים. בהלוויה השתתפה משלחת מצרפת שבראשה עמד הברון רוטשילד, ממנהיגי יהדות צרפת. בפגישה שהתקיימה בלשכת ראש הממשלה, הסביר רוטשילד שרצוי שבגין לא ישתתף בועידה שתתקיים בוורסיי כדי לא להביך את השלטונות הצרפתיים ואת הקהילה היהודית בצרפת.
בשבוע שחלף קיים בגין התייעצות, בה הוחלט שלא לקיים את הוועידה על אדמת צרפת ובמקום זה לקיימה בירושלים. בגין הזעיק אותי לשוב ארצה כדי לקיים דיון באשר למועד קיום הוועידה תוך תאום עם מנהיגי יהדות העולם. אלא שלסגן השר דב שילנסקי אצה הדרך, ובעיתון "ג'רוזלם פוסט" מיום 12 בספטמבר 1982 התפרסמה הידיעה הבאה:

קריאה להעביר את ועידת בריסל לירושלים
אריה דולצין, יו"ר הסוכנות היהודית, יקיים התייעצות עם ראשי "ועידת בריסל" כדי לדון בהצעה של סגן השר דב שילנסקי לדחות בחודש או בחודשיים את הוועידה שתוכננה לאוקטובר בוורסיי ולהעבירה לירושלים.
שילנסקי, הממונה מטעם הממשלה על עידוד העלייה, ניסה לקבל את גיבויו של מנחם בגין להצעתו לקיים את הוועידה בירושלים בדצמבר 1982 או ינואר 1983. ראש הממשלה שהתכונן לנסוע לוורסיי יחד עם שמעון פרס, ראש האופוזיציה, אמר כי ישקול את הצעתו של שילנסקי.

בנוסף לכתבה בעיתון "ג'רוסלם פוסט", פרסם גם "קול ישראל" את הידיעה בדבר העברתה של הוועידה העולמית למען יהודי ברית המועצות לירושלים.
עם שובי ארצה נפגשתי עם ראש הממשלה בלשכתו. בגין סיפר לי את השתלשלות העניינים וסיכם שאין מנוס מקיום הוועידה בירושלים. בסיום השיחה הוסיף ואמר כי לא ידע על פנייתו של שילנסקי לתקשורת ולדעתו הייתה זו שגיאה.
הידיעה שפורסמה ב"ג'רוזלם פוסט" עשתה לה כנפיים וגרמה למהומה רבתי בעיקר בקרב מנהיגי יהדות ארצות-הברית. דולצין פנה אל ראש הממשלה וביקשו לשלוח אותי לארצות-הברית כדי להרגיע את הרוחות. נסיעתי נקבעה ל-20 בספטמבר, יום לאחר ראש השנה. אותו בוקר אמור הייתי להיפגש עם בגין כדי לקבל הנחיות אחרונות לקראת הנסיעה. היה זה יום אחרי האירועים ב"סברה ושתילה" ¹ ובלשכת ראש הממשלה סערו הרוחות. רב הפגישות שנקבעו לאותו יום - בוטלו, אולם כאשר אמרו לבגין שאני מחכה לו, ביקש שאכנס לחדרו. מטבע הדברים נסבה השיחה על "סברה ושתילה", ורק לקראת סוף הפגישה קיימנו דיון הקשור לנסיעתי.
יצאתי את הארץ בלב כבד, "ואשר יגורתי בא לי" ². תחנתי הראשונה הייתה פריס, שם נפגשתי עם קלוד קלמן כדי לדון אתו בדבר ביטול הוועידה בוורסיי. קלמן התנהג באבירות ולקח על עצמו לטפל בכל הטעון טיפול, כולל תשלומים לא מבוטלים ששילם מכיסו.
הפגישות בארצות-הברית היו קשות. ההתקפות של כלי התקשורת על ישראל בעקבות פרשת "סברה ושתילה" היו בעיצומם ולא חסרו אלמנטים של אנטישמיות. חלק ממנהיגי יהדות ארצות-הברית גרס שבאווירה כזו רצוי לדחות את מועד הוועידה העולמית למען יהודי ברית-המועצות, והרעיון לקיים את הוועידה בירושלים זכתה להתנגדות מקיר אל קיר. פגישה קשה במיוחד הייתה לי עם טד מאן ( נשיא המועצה האמריקאית למען יהודי ברית-המועצות) ועם אַל צ'רנין ³. טד מאן תקף בחריפות את החלטת ראש הממשלה בגין, בעוד אל צ'רנין אמר לי בתום פגישתנו: "אני בטוח שהוועידה בירושלים תנחל כישלון חרוץ, והאחריות תהיה עליך".
כדי למזער את הנזקים, הצעתי לכנס את "נשיאות ועידת בריסל" ("הפרזידיום") בירושלים ב-24 באוקטובר (היום בו הייתה אמורה להיפתח הוועידה העולמית בוורסיי) ולדון בשאלה: היכן ומתי לקיים את הוועידה העולמית.
בעקבות פגישותיי בארצות-הברית, כתב בנט ינוביץ (Bennett Yanovitz) , יו"ר NJCRAC ⁴, מכתב חריף לאריה דולצין, יו"ר הסוכנות היהודית, שכיהן גם כיו"ר הוועידה העולמית למען יהודי ברית-המועצות. להלן מספר קטעים מן המכתב (תרגום לעברית) : ⁵

[...] הנחת הייסוד של ועידת פריס הייתה ביטוי הסולידריות של היהדות העולמית למען יהודי ברית-המועצות. הסולידריות הזו דורשת שותפות מלאה של כל האחראים לאירוע הזה. האופן השרירותי בו נתקבלה ההחלטה לבטל את הכנס בפריס מראה על חוסר רגישות של השותפות הזו...
כבר הצלחנו לארגן 200 צירים לוועידה, כאשר הודיעו לנו, ללא התייעצות אתנו, על ביטול הוועידה בפריס. לאור הכעס של תגובת הקהילות, אנו מטילים ספק ביכולתנו לעורר עניין בקהילות בדבר השתתפותם בוועידה האמורה להתקיים באביב...

ערב לפני פתיחת הדיונים של ה"נשיאות" בירושלים, ערך נשיא המדינה, יצחק נבון, קבלת פנים במשכנו לנשיאות הכנס. בעיתון "דבר" מיום 25 באוקטובר 1982, אנו מוצאים את הדברים הבאים:

נבון: על קולה של ישראל להישמע למען יהודי ברה"מ
נשיא המדינה, יצחק נבון, קיבל אתמול במשכנו בירושלים את נשיאי ועידת בריסל. נבון אמר כי המאבק למען יהדות ברית-המועצות הינו מאבק ארוך ורצוף, וכי אסור להתעייף בו. הנשיא הוסיף שקולה של ישראל צריך להישמע שוב למען יהודי ברה"מ למרות שאין רואים היום תוצאות.
יו"ר ההנהלה הציונית, אריה דולצין, אמר שהוא תומך בקיום ועידת בריסל השלישית בירושלים באביב הקרוב. בהתייחסו לנושא הנשירה אמר דולצין, כי אין ספק שזה גורם שבו משתמשים הרוסים כדי להצדיק את אי מתן אשרות היציאה.

הישיבה הראשונה למחרת היום הייתה פתוחה לתקשורת וכללה נאום של ראש הממשלה. נאומו של בגין השרה אווירה רגועה ושקטה. הוא סקר את מצב היהודים בעולם בכלל ואת מצבם של יהודי ברית-המועצות בפרט. הוא פירט את מצבם של אסירי ציון ומסורבי העלייה והפציר במתכנסים להגביר את הלחץ הציבורי על שלטונות ברה"מ למענם. בגין לא נכנס לפרטים ולא העלה את אפשרות קיום הוועידה העולמית בירושלים.
למחרת התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" הכתבה הבאה: ⁶

בגין קורא להפגין למען אסירי-ציון
קריאה להמשיך במאבק לשיחרורם ועלייתם החופשית של אסירי-ציון ויהודים אחרים מברה"מ, השמיע ראש הממשלה, מנחם בגין, בפתיחת דיוני הנשיאות של "ועידת בריסל" למען יהודי ברה"מ, אתמול במלון "הילטון" בירושלים.
ראש הממשלה קרא להרחיב את הלחץ הציבורי על שלטונות ברה"מ. בין היתר העלה את האפשרות לפנות לכל המדינות החתומות על אמנת הלסינקי למען זכויות האדם, עליה חתומה גם ברה"מ ובה מצוין במפורש כי כל אדם זכאי לחופש ההגירה.
בגין קרא לחידוש הפגנות ומשמרות המחאה, כדי להוכיח שיש עדיין משקל לדעת הקהל במערב, מה עוד שמנהיגי ברה"מ מעניקים משקל רב לדעת הקהל העולמית.
הוא הטעים כי ישראל עושה מאמצים עצומים לשחרר את אסירי-ציון, שעל חלקם לא ניתן להרחיב את הדיבור.

לאחר נאומו של ראש הממשלה, החל הדיון בדלתיים סגורות.
שתי טענות עיקריות נטענו נגד קיום הוועידה העולמית בירושלים: האחת, שגורמים פוליטיים שונים לא יגיעו לירושלים בגלל הקשר עם מדינת ישראל ובעיותיה הרבות עם שכנותיה במזרח התיכון. הטענה השנייה הייתה כי התקשורת הבינלאומית לא תיתן לוועידה את ההד המתאים בגלל הסכסוך הישראלי-ערבי ומלחמת לבנון שתפסו את הכותרות. לעומת זאת הדגישו מצדדי קיום הוועידה בירושלים כי קשה יהיה לקיים את הוועידה באירופה בגלל גל האנטישמיות שפקד את ארצות אירופה בגלל מלחמת "שלום הגליל" והטבח שערכו הנוצרים במוסלמים בסברה ושתילה (בעוד האצבע המאשימה הופנתה אל מדינת ישראל). בנוסף לזאת נאמר שקיום הוועידה העולמית בירושלים ידגיש את מרכזיותה של ישראל במאבק יהודי ברית-המועצות לעלייה, וחיזוק המלחמה בנשירה (שבה ראו את אחד הגורמים החשובים לסגירת שערי ברית-המועצות).
את הכף למען קיום הוועידה העולמית בירושלים היטו שני שליחים של "נתיב" שחזרו מביקור בברית-המועצות. התכנון המקורי היה שישעיהו גפני (פרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים וראש המכון למדעי היהדות) וצבי גרונר (פרופ' ליהדות באוניברסיטת בר-אילן) יביאו מסר חי מהפעילים היהודים בברית-המועצות לוועידה העולמית שאמורה הייתה להתכנס באותו תאריך בוורסיי. במקום זאת הם הגיעו היישר משדה התעופה לירושלים לישיבת הנעילה של הנשיאות. השניים נפגשו עם מסורבי עלייה ומורים לעברית במוסקבה ובלנינגרד וסִפרו לחברי הנשיאות חוויות מפגישות אלה. התברר שהפעילים היהודים בברית-המועצות היו ערים לוויכוח שהתנהל בשאלת מועד קיום הוועידה העולמית למען יהודי ברית-המועצות ומקום הוועידה. איש לא חלק על כך שטוב היה לדחות את מועד הוועידה וזאת עקב הרעש התקשורתי שהתקיים בעולם המערבי עקב פרשת "סברה ושתילה". באשר למקום הוועידה, היה קושרובסקי (הבולט מבין מסורבי העלייה) נחוש בדעתו שיש לקיים את הוועידה בירושלים ולא היה אף אחד שהתנגד לעמדה זו. טענתם הייתה שהרי ישראל היא התומכת המרכזית במסורבי העלייה ובמורים לעברית בברית-המועצות ולכן יש להדגיש את מרכזיותה של ירושלים במאבק למען יהודי ברית-המועצות. הם גם אמרו שאם תתקיים הוועידה בארץ אחרת מאשר בישראל, "זה ישלח את המסר הלא נכון" ויעורר קושי לגבי הפעילות שלהם בהכוונה הציונית.
בסיכום אמרו ישעיהו גפני וצבי גרונר, שהמסר של הפעילים בברית-המועצות הוא שיש לקיים את הוועידה העולמית למען יהודי ברית-המועצות בירושלים ולא בשום מקום אחר.

ישעיהו גפני נולד בניו-יורק בשנת 1944 ובגיל 14 עלה ארצה בגפו. למד באוניברסיטה העברית היסטוריה של עם ישראל והתמחה בעת העתיקה. מאחר והחזיק גם בדרכון אמריקאי, נשלח על-ידי "נתיב" לברית-המועצות כדי ללמד יהדות ולחזק את המסר הציוני בין המורים לעברית ומסורבי העלייה. נסיעתו הראשונה נערכה בנובמבר 1978, בה ביקר במוסקבה, לנינגרד, וילנה ומינסק. על נסיעתו באוקטובר 1982, הוא מספר: ⁷

תחילה נסענו מישראל לניו-יורק, כדי שיהיה כתוב בדרכון שהגענו למוסקבה מארצות-הברית. בניו-יורק השארנו את כל מסמכי הזהות הישראלים שלנו (דרכון ישראלי, תעודות שונות וכל מסמך הקשור בישראל). בניו-יורק נפגשנו עם אריה קרול (האחראי מטעם "נתיב" על השליחים לברית-המועצות) אשר תדרך אותנו ביסודיות. במונית שהסיעה אותנו לשדה התעופה, פגשנו את מרדכי וירשובסקי (לימים חבר כנסת) שהיה בדרכו לישראל. ביקשתי ממנו למסור דרישת שלום למשפחתי (כי ידענו שלא תהיה לנו שום דרך ליצור קשר עם ישראל) ואכן ביום השבת, לאחר הגיעו ארצה, הוא טלפן לאשתי. על אף היותנו משפחה דתית, ענתה אשתי לטלפון כיוון שבאותם ימים דאגה מאוד לשלומי.
אנו הגענו למוסקבה לאחר כניסת השבת, ולפני צאנו את הארץ קיבלנו היתר מיוחד מרבנים לשאת על גופנו חפצים שונים בשבת. במוסקבה בילינו כשבוע ימים, ומאחר שלא הייתה זו נסיעתנו הראשונה, ידענו שעוקבים אחרינו כל הזמן. פעם אחת שכני לחדר אמר לי שאזל הנייר בבית-השימוש, וראה זה פלא; כעבור רבע שעה שמענו דפיקות בדלת ועובדת המלון מסרה לנו את הנייר המבוקש.
נפגשנו עם פעילים רבים, שאת חלקם הכרנו מהנסיעה הקודמת. אחד המסרים החשובים שאריה קרול ביקש אותנו להעביר היה קשור לבעיות כלכליות. אמרנו לפעילים שכל מי שיקבל סירוב לבקשתו לעלייה, ובעקבות כך יאבד את מקום עבודתו, יקבל סיוע כלכלי מ"נתיב".
קיימתי שיחות רבות והרצתי על ירושלים, ומההיסטוריה הגענו לאקטואליה. הלכנו גם לבית-הכנסת, אולם לא הייתה שם פעילות של ממש. נפגשנו בעיקר עם המורים לעברית ועם מסורבי העלייה. הפעם לא הבאנו אתנו תשמישי קדושה, כפי שעשינו בביקורים קודמים, וזאת כדי שלא יעכבו אותנו בשדה-התעופה ונוכל להתרכז במשימה שלשמה באנו.

דבריהם של ישעיהו גפני וצבי גרונר גרמו להתרגשות רבה בקרב חברי "נשיאות ועידת בריסל" ("הפרזידיום") והוחלט פה אחד לקיים את הוועידה העולמית השלישית למען יהודי ברית-המועצות בירושלים במרס 1983.
התקיימה בבנייני האומה בירושלים, החל מה-15 ועד ה-17 במרס 1983.

קרוב ל-2000 צירים, שבאו מרחבי העולם המערבי, השתתפו בוועידה. בין האורחים החשובים הגיעה נציגה מיוחדת של הנשיא רייגן, הלא היא ג'ין קירקפטריק, שגרירת ארה"ב באו"ם. כן הגיע גרוויל ג'אנר, חבר הפרלמנט הבריטי ויו"ר ועד הקהילות בבריטניה, אשר הביא עמו מסר אישי מראש ממשלת בריטניה, הגב' מרגרט תאצ'ר. מצרפת הגיעה הגב' סימון וייל, לשעבר שרת התרבות בממשלת צרפת ונשיאת הפרלמנט האירופי. כן נתקבלו מברקי ברכה מראש ממשלת אוסטרליה, בוב הוק ומראש ממשלת איטליה ג'ובני ספדוליני, שהביע סולידריות מלאה עם פעולות הוועידה.
בוועידה השתתפו גם 34 חברי פרלמנט ממדינות שונות וכן מדענים בעלי שם, ביניהם חתני פרס נובל הפרופ' פלורי מארצות הברית והפרופ' רנא סימארד ממונטריאול, קנדה.
200 עיתונאים ואנשי רדיו וטלביזיה הגיעו כדי לסקר את הוועידה. הוקם מרכז תקשורת מיוחד שהעביר מידע בארבע שפות: עברית, אנגלית, צרפתית וספרדית. תחנות רדיו מאירופה, המשדרות אל מעבר ל"מסך הברזל", שלחו צוותים מוגברים לירושלים. כל הנאומים הועברו בתרגום סימולטני לארבע השפות בהם פעלה הוועידה.
שגרירת ארה"ב באו"ם, ג'ין קירקפטריק, הגיעה לישראל ביום ראשון 13 במרס 1983, יומיים לפני פתיחת הוועידה העולמית למען יהודי ברית-המועצות. למחרת היום דיווח על הביקור עיתון "ידיעות-אחרונות": ⁸

"באתי כידידת ישראל, המעריצה את הרוח הדמוקרטית של עמכם"
אמרה אתמול שגרירת ארצות הברית באו"ם, ג'ין קירקפטריק, שהגיעה ארצה כנציגה מיוחדת של הנשיא רייגן לוועידה הבינלאומית השלישית למען יהודי ברית המועצות.

שגרירת ארה"ב באו"ם, ג'ין קירקפטריק, הגיעה אתמול במטוס מיוחד של ממשלת ארה"ב לישראל, כשליחתו של הנשיא רונלד רייגן לוועידה הבינלאומית השלישית למען יהודי ברית המועצות, העומדת להיפתח מחר בירושלים.

עם בואה אמרה, שמצבם הקשה של היהודים בברית המועצות מהווה בעיה חשובה בעיני ממשלת ארה"ב ועמה.
בנמל התעופה נתקבלה האורחת על-ידי שגריר ארה"ב בישראל, סמואל לואיס, וסגן שר החוץ יהודה בן-מאיר. היא הוסיפה, שארה"ב מאמינה בכל ליבה בזכותם של אנשים לחופש ההגירה. היא העלתה על נס את יחסי הידידות בין ארה"ב לבין ישראל, והביעה את התקווה שהביקור יוסיף חולייה נוספת לשרשרת הידידות הקושרת את שני העמים.
בן-מאיר ברך אותה בשם ממשלת ישראל, ואמר שהאורחת היא מגינה אמיצה על החרות והדמוקרטיה בעולם וידידה גדולה של ישראל.
בפתח דבריה אישרה זאת ג'ין קירקפטריק באומרה: "באתי לישראל בביקור ראשון זה כנציגה של ממשלת ארה"ב וכידידת ישראל, המעריצה את הרוח הדמוקרטית של עמכם ואת הישגיכם בבניין הארץ".
היום תבקר האורחת ביד-ושם ולאחר מכן תתקבל אצל נשיא המדינה ותיוועד עם ראש הממשלה, עם סגן שר החוץ ועם שר הביטחון, פרופ' משה ארנס.

גם הגב' סימון וייל הגיעה באותו יום ארצה. למחרת היום דיווח עיתון "דבר" על ביקורה וכן פרטים על הוועידה: ⁹

סימון וייל: שתיקת העולם על דיכוי זכויות עם עלולה להתפרש כהסכמה
[...]
ועידת ירושלים העולמית למען יהודי ברית המועצות תמעל בתפקידה אם לא תרים קול צעקה נגד דיכוי זכויות האדם של היהודים בברית המועצות - אמרה אמש סימון וייל, לשעבר שרת התרבות בממשלת צרפת ונשיאת הפרלמנט האירופי, שהגיעה לישראל כדי להשתתף בפתיחת הוועידה.
שתיקתו של העולם הנאור על דיכוי זכויות אדם יכולה להתפרש כהסכמה, לכן יש להתריע ולהזעיק את דעת הקהל העולמית. אם המאבק הוא על זכויות האדם - שפת המחאה והתרעה זו השפה היחידה שמבינים במשטר דיקטטורי - אמרה האורחת במסיבת עיתונאים בנמל התעופה בן-גוריון.
בוועידה ישקיעו מאמצים כדי שנציגים מצרפת, אנגליה, ארצות-הברית ומדינות אחרות יפעילו לחץ בחזרם לארצותיהם למען יהודי ברה"מ.
שלושה ספורטאים ישראלים ידועים - מוטי ארואסטי (כדורסל), איגור ביאליק (כדוריד) וגיורא שפיגל (כדורגל) יהיו חברים צירים במשלחת ישראל לוועידה הבינלאומית.
התיאטרון הישראלי שלח אף הוא את בכיריו: חנה מרון, מרים זוהר, שמואל רודנסקי ומישה אשרוב. אנשי התיאטרון והספורט הביעו את הסכמתם להיכלל במשלחת לאות הזדהות עם מאבק יהודי ברה"מ על זכות היציאה.
קו טלפון מיוחד ובו מידע עדכני מוקלט בשפה האנגלית על ועידת ירושלים למען יהודי ברה"מ יופעל החל ממחר בירושלים ומספרו 533296. המידע הטלפוני יימסר 24 שעות ביממה ויעודכן מדי כמה שעות על-ידי אנשי מרכז התקשורת של הוועידה.
200 עיתונאים ואנשי רדיו וטלוויזיה מאירופה, ארצות הברית ודרום אמריקה נרשמו במרכז התקשורת לקראת הוועידה. תחנות רדיו באירופה, המשדרות אל מעבר ל"מסך הברזל" שלחו צוותים מוגברים.

באותו גיליון, התפרסם בעיתון "דבר" ¹⁰ מאמר מאת דוד פריטל (מזכ"ל המועצה הציבורית למען יהודי ברית-במועצות בישראל) ובו נאמר, בין היתר:

לקראת פתיחת ועידת ירושלים למען יהודי ברית-המועצות
להבטיח מרכזיותה של מדינת ישראל במאבק למען העלייה
בימים אלה עוקבים פעילי העלייה בדאגה גוברת והולכת אחרי ההתרחשויות בברית-המועצות. הנתונים חושפים תמונת-מצב קודרת של שני מיליוני היהודים בארץ זו. [...]
במצב עגום זה מעלים הדואגים לעניינים של יהודי ברה"מ את הדרישה להבטחת מרכזיותה של מדינת ישראל במאבק למען העלייה.
הפעילים מנמקים את הדרישה בטענה, שמהזדהות ללא עוררים עם מדינת ישראל צמח דור של נאמני ציון, שהיו מוכנים להסתכן בענישה קשה כדי להוכיח לשלטונות הסובייטים ולדעת הקהל העולמית כי מנוי וגמור עמם להמשיך ולהיאבק על זכותם לחיות במדינת היהודים ההיסטורית, יהיה מחיר הסיכון אשר יהיה. [...] המשלחת הישראלית, המורכבת ברובה מעולים אסירי-ציון וקרובים של מסורבי עלייה, היא הערובה לכך שהמערכה בישראל תימשך ביתר תוקף ובשיתוף-פעולה עם כל הכוחות הציבוריים והפוליטיים המאוחדים סביב מטרה לאומית זו.

ישיבת הפתיחה החגיגית של הוועידה נקבעה ליום שלישי, 15 במרס 1983, בשעה 20:30, אולם במשך הבוקר ואחר-הצהריים של אותו יום התנהלו אירועי קדם-ועידה. בחדרי הוועדות נערכו מספר מפגשים מקבילים, בהשתתפות צירים בעלי מקצוע בכירים שבאו מכל העולם: ¹¹

קולוקביום בין דתי (יו"ר, פרופ' אפרים אורבך).
מפגש נוער וסטודנטים (יו"ר, אביגדור ליברמן יו"ר ארגון סטודנטים עולים מברית-המועצות).
קולוקביום של מדענים (יו"ר, פרופ' יובל נאמן).
קולוקביום של משפטנים (יו"ר ד"ר גדעון האוזנר).

בנוסף למפגשים אלו, נערכה מסיבת עיתונאים בראשותו של אריה דולצין, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ויו"ר הוועידה. על מסיבת העיתונאים פורסם באריכות בעיתון "דבר": ¹²

הרוסים מכים יהודים המבקשים לצאת: היום נפתחת ועידת ירושלים
"אַפְשֶר ליהודים לצאת, חדש את מה שעשה קודמך" קרא אתמול יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אריה דולצין, לנשיא ברה"מ יורי אנדרופוב, במסיבת עיתונאים לרגל "ועידת ירושלים העולמית למען יהודי ברית-המועצות". הוועידה תיפתח הערב בבירה, בנוכחות נשיא המדינה, יצחק נבון.
"אין בכוונתנו לתקוף את המשטר שם. מאבקנו היחיד הוא לפתוח את השערים ליהודים", אמר דולצין. הוא אמר כי יש להיאבק גם על זכותם של נושרים בדרך לארץ ישראל לצאת את גבולות ברה"מ.
"אנחנו מודיעים לכולם שלא ננוח ולא נשקוט עד שיאפשרו שוב ליהודים לצאת, ולנשארים - לקיים חיים יהודיים" הדגיש אריה דולצין.
במסיבת העיתונאים אמר מיינארד וישנר, נשיא הוועד היהודי אמריקאי, כי באחרונה פשטה בברה"מ תופעה שלא הייתה ידועה עד כה. יהודים שרוצים לצאת משם, סופגים מכות. וישנר עמד בראש משלחת של מנהיגים יהודיים שחזרה זה עתה בברה"מ.

תואנות-שווא מונעות פעילות של יהודים
וישנר סיפר כי פעילויות שונות נמנעות מיהודים בתואנות-שווא. אירועי יום-השואה בוטלו בגלל "שיהודים שיתפו פעולה עם הנאצים". בלנינגראד מנע הק.ג.ב. לחגוג את הפורים בכך שלא איפשר ליהודים להתקבץ. "האלימות נגד יהודים נפוצה במיוחד במחוזות, ופחות במרכזים", אמר.
בלנינגארד נפוץ משחק ילדים חדש: "מחנה ריכוז". הילדים בוחרים באחד מהם לתפקיד "יהודי", מצמידים לו מספר וקוראים לו במשך המשחק במספרו ולא בשמו.
המשלחת נפגשה בביקורה עם פקידים, ולא עם קובעי מדיניות. על טענותיהם בדבר מניעת יציאה נענו "אין בעיה כזו. מי שרצה עזב". אולם במהלך ביקורם הם פגשו רבים שביקשו לצאת והדבר נמנע מהם. חלק מהפגישות התנהל בכתב, מחשש להאזנה, סיפרו חברי המשלחת.

נשיא המדינה ונציגת ארה"ב ינאמו בישיבת הפתיחה
1500 צירים, בהם כאלף צירים מחו"ל ישתתפו הערב בפתיחת הוועידה בבנייני האומה. בישיבת הפתיחה יישאו דברים נשיא המדינה יצחק נבון, שגרירת ארה"ב באו"ם ג'ין קירקפטריק וסימון וייל, לשעבר נשיאת הפרלמנט האירופאי.
זוהי הוועידה הגדולה מבין השלוש, הן במספר ציריה והן במספר ובמעמד המשתתפים הלא יהודים שהגיעו לירושלים.
34 חברי פרלמנט ממדינות שונות יבואו לירושלים, רובם פעילים בארצותיהם למען זכויות האדם בכלל ויהודי ברה"מ בפרט.
משתתפים גם מדענים בעלי-שם עולמי ובהם חתן פרס נובל בכימיה, פרופ' פלורי בארה"ב, פרופ' רנא סימארד מקנדה ומנהל המכון לחקר הסרטן במונטריאול.
המשלחת הישראלית לוועידה כוללת 600 איש, שרים, אישי ציבור, חברי-כנסת, מדענים, משפטנים, אנשי-דת, נציגי מפלגות וארגונים וכן עשרות עולים מברית המועצות, רובם פעילי-עלייה ואסירי-ציון לשעבר, שעלו לארץ ונקלטו בה.
הוועידה מתקיימת בהמשך לועידות קודמות שהתקיימו בבריסל בשנת 1971 ו-1976. הוועידה הנוכחית מתכנסת בתקופה של שפל קשה ביציאת היהודים. 8000 מסורבי-עלייה ממתינים לאישור יציאה, אולם מעשרות אלפים נמנעת אפשרות להגיש את הבקשות לעלייה בשל נהלים בירוקרטיים שהנהיגו השלטונות הסובייטים.

300,000 ממתינים לעלייה
במשרדי הדואר הסובייטי מוחרמות אלפי דרישות מישראל אל יהודים המבקשים לצאת. בסך-הכל ידועים שמותיהם של יותר מ-300,000 יהודים שביקשו וקיבלו דרישות מישראל, אך אלה נמצאים עדיין בברה"מ וגורלם לא ידוע.
במוסקבה, קייב, אודיסה, פינסק וחארקוב, נתונים הפעילים תחת מעקב צמוד ובאווירה של פחד וחששות מפני מעצרים ומשפטים.
הוועידה מתכנסת בחסותם של המועצות הלאומיות למען יהודי ברה"מ בארצות שונות ושלושה ארגונים בינלאומיים: התנועה הציונים העולמית, הקונגרס היהודי העולמי וארגון "בני ברית".

בנוסף לדיווח על מסיבת העיתונאים, הוקדש מאמר המערכת לנושא:

המאבק למען יהודי ברית-המועצות
הוועידה למען יהודי ברה"מ, הנפתחת היום בירושלים בהשתתפות נציגי קהילות וארגונים מרחבי העולם היהודי וכן אישים לא-יהודיים, מתכנסת בנסיבות קשות יותר מאשר קודמותיה. כאשר התכנסה הוועידה הראשונה בבריסל ב-1971 כבר היו סימנים להתקדמות אפשרית בתחום יציאת היהודים. בעת הוועידה השנייה ב-1976 קיבל תהליך היציאה ממדים רציניים. כיום לאחר שיצאו יותר מ-260,000 אלף יהודים סובייטיים, הגיעה ההגירה לנקודת קיפאון וגילויי הפעילות התרבותית והחינוכית של מיעוט קטן ואמיץ דוכאו ביד חזקה. ספק אם אפשר להצביע על סיבה אחת ויחידה לכך. מתקבל יותר על הדעת כי חברו יחד ההרעה באקלים ביחסי ברה"מ והמערב, ובעיקר אקלים היחסים האמריקאיים-סובייטיים וכן גרמה לכך המציאות המרה של השנים האחרונות, כאשר הרוב המכריע בין היוצאים לא פנו לאיחוד עם משפחותיהם בישראל, אלא היגרו לארה"ב ולמדינות מערביות אחרות.
העובדה כי לא ניתן היום לזמן את הוועידה השלישית בבריסל, בפאריס או בבירה מערבית אחרת בשל העוינות הגוברת באירופה, ממחישה את הסחף שנגרם במידה רבה במדיניותה של ממשלת הליכוד, ובייחוד מלחמת לבנון. עם זאת מן הראוי להפיק עתה מירב התועלת מהוועידה הנפתחת בבירת ישראל ויש אף לחזור ולהבליט את מרכזיותה של ישראל במאבק למען יהודי ברה"מ. צריך להביא בחשבון כי חרף ערעור מעמדה המדיני של ישראל נותרה עדיין מידה רבה יותר של אהדה לעניין יהודי ברה"מ. חוג הפעילים למען נושא זה רחב הרבה יותר מזה של ידידיה המתמעטים של המדינה היהודית ואפשר למצוא אותם גם במחנה הליברלים והסוציאליסטים-דמוקרטים. זאת ועוד; ברה"מ מוסיפה להיות רגישה לתגובות בינלאומיות, אלא שהדבר מותנה בהפרדת העניין היהודי ממלחמה קרה אנטי-סובייטית. הפריצה הגדולה ביציאת היהודית הושגה בתקופת הדטאנט האמריקאי-סובייטי ורצוי שממשלת ישראל - האוהבת לפרוט על נימת היות ישראל מעוז אנטי-סובייטי גלובלי - תיקח זאת בחשבון.
יש לברך במיוחד על הייצוג הנכבד של הממשל האמריקאי, ששיגר אלינו את השגרירה באו"ם ג'ין קיקפטריק, הידידה הכנה של ישראל בממשל רייגן, וכן את השגריר מקס קמפלמן. יש לעשות הכל שמעורבות זו לא תישאר בגדר הפגנה אלא תתורגם למדיניות מעשית ולמאמץ מרוכז לחידוש יציאת יהודי ברה"מ, כאשר יתחדש מו"מ רציני לשיפור היחסים בין שתי מעצמות-העל.

מספר הצירים שהגיעו מעבר לים היה גדול מהמתוכנן, ועד מהרה התברר כי האולם הגדול של בנייני האומה אינו יכול להכיל את כולם. הצעתי כי המשלחת הישראלי תנהג כמארחת ותעלה ליציע, אולם ההצעה לא התקבלה בהתלהבות יתרה. אייב הרמן (נשיא האוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הישראלי למען יהודי ברית המועצות) נאלץ לעמול קשה כדי לשכנע את המשלחת לפנות את מקומה באולם לאורחים שבאו מחו"ל. לבסוף התרצו הצירים הישראלים והצטרפו אל האורחים הרבים שתפסו את מקומם ביציע.
כדי להקל על מצוקת הצפיפות, סודרו על הבמה מקומות ישיבה לחברי הנשיאות ("הפריזידיום"). האולם קושט בטעם רב והאווירה הייתה חגיגית.

כיו"ר הישיבה שימשה הגב' סימון וייל (לשעבר נשיאת הפרלמנט האירופאי ושרה בממשלת צרפת). ליד שולחן הנשיאות ישבו: יצחק נבון (נשיא המדינה), מנחם בגין (ראש הממשלה), שמעון פרס (ראש האופוזיציה), יצחק כהן (נשיא בית-המשפט העליון), אריה דולצין (יו"ר הנשיאות), הרב שפירא (הרב הראשי לישראל), טדי קולק (ראש עיריית ירושלים) וג'ין קירקפטריק (שגרירת ארצות- הברית באו"ם ונציגה אישית של הנשיא רייגן).

אל האולם נכנסו צעירים וצעירות נושאי 31 דגלים של המדינות המיוצגות בוועדה, ולאחר מכן - שירת "התקווה" על-ידי מקהלת "אנחנו כאן" ¹³ , תפילת הרב הראשי לישראל וברכת טדי קולק (ראש עיריית ירושלים). לאחר מכן נשאו דברים: אריה דולצין (יו"ר הנשיאות), הגב' ג'ין קירקפטריק (שגרירת ארה"ב באו"ם, שאף קראה אגרת מיוחדת של הנשיא רייגן), וכן יצחק נבון (נשיא המדינה).
להלן, תאור ישיבת הפתיחה החגיגית, כפי שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות": ¹⁴

רייגן: לא נשכח את אסירי ציון ומסורבי העלייה
טלגרמה מיוחדת של נשיא ארה"ב נקראה אמש בטקס הפתיחה של הוועידה
העולמית למען יהודי ברית המועצות, שנפתחה במעמד הנשיא נבון, אישים מהארץ
ומשלושים מדינות.

שעה קלה קודם שעלו אל הבימה אמש בטקס הפתיחה של הוועדה למען יהודי ברה"מ, הצטלמו חברי נשיאות הכבוד יחדיו. בתמונה (משמאל לימין): ראש ממשלהת ישראל מנחם בגין, שגרירת ארה"ב באו"ם ג'ין קירקפטריק, נשיא המדינה יצחק נבון, הנשיאה לשעבר של הפרלמנט האירופי סימון ויין ויו"ר ההנהלה הציונית אריה דולצין.

"על מנהיג ברה"מ לדעת שהוא עוסק בעם עקשן מאוד שעבר תלאות במשך אלפי שנים ועדיין עומד על אמונתו. גם עשרות שנים של תעמולה אנטי יהודית ואנטישמית לא ימחקו אמונה זו" - בהצהרה זו יצא אמש נשיא המדינה יצחק נבון, בדברים שנשא בטקס הפתיחה של הוועידה העולמית השלישית למען יהודי ברית המועצות בירושלים.
הוועידה, בהשתתפות כ-2,000 נציגים מ-30 מדינות, נפתחה אמש בטקס מרשים ובאווירה של אחדות, שנבעה מנוכחותם של נציגים בכירים מארה"ב, בריטניה וצרפת. הנשיאה לשעבר של הפרלמנט האירופי, סימון וייל, אמרה כי אלה מן היהודים המבקשים לעלות מברה"מ לישראל, מוגדרים כבוגדים. [...]
תת שר החינוך של בריטניה, הביא לכנס איגרת מראש הממשלה מרגרט תאצ'ר. באיגרת נאמר כי הרדיפות שרודפים שלטונות ברה"מ את מי שמבקשים לממש את זכויות היסוד שלהם, הן עלבון לערכים אנושיים בסיסיים ומפרות את אמנת הלניסקי בעניין זכויות האדם שעליה חתומה ברה"מ. ....
את הנאום הארוך והבוטה ביותר נשאה אמש שגרירת ארה"ב לאו"ם, ג'יין קירקפטריק. ¹⁵
היא קראה לפני באי הוועידה שדר מיוחד של נשיא ארה"ב רונלד רייגן. בשדר אומר הנשיא, כי אמריקה תוסיף לעמוד על קיום זכויות הפרט היסודיות בברה"מ. "מנהיגים במדינות המערב", אמרה, "חייבים לשכנע את עמיתיהם הסובייטים כי עמדה גמישה יותר של הרוסים בשאלת הזכויות הבסיסיות חיונית לברה"מ". בפנותו אל אסירי ציון ומסורבי העלייה ברוסיה אומר הנשיא רייגן בשדר: "עליהם לדעת שלא נשכח אותם".
בטקס הפתיחה אמש ברכו גם ראש עיריית ירושלים טדי קולק ויו"ר ההנהלה הציונית אריה דולצין. ליד שולחן הנשיאות ישבו, נוסף על הדוברים הראשיים, גם ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק כהן, ויו"ר האופוזיציה ח"כ שמעון פרס.
דיוניה המעשיים של הוועידה יחלו היום, בוועדות ובקבוצות דיון שונות.

בעיתון "דבר" זכתה סקירת הפתיחה של הוועידה לעמוד הראשון: ¹⁶

נבון: סיכוי לזכות במאבק יהודי ברה"מ
צעקתו של העולם המערבי, ובתוכו העם היהודי, נגד רדיפות ברה"מ, נשמעה אמש בפתיחת "ועידת ירושלים" למען יהודי ברה"מ בבנייני האומה בירושלים.
בין המשתתפים היו נשיא המדינה, ראש הממשלה, אישים ואורחים ובו כ-1500 צירים.
את ישיבת הפתיחה, שכללה מצעד דגלי כל הארצות המשתתפות בוועידה, ניהלה סימון וייל.

"יש סיכוי לזכות במאבק" אמר הנשיא נבון בפתיחת הוועידה השלישית למען יהודי ברה"מ ובפנותו לצירים שאינם יהודים אמר: "רבים מכם נאבקים לצדנו מתוך אמונה שהחרות והאנושיות אינם ניתנים לחלוקה. העולם הוא אחד והאנושיות אחת". הנשיא קרא את "ציון הלוא תשאלי" של יהודה הלוי וחזר על הקריאה: "שלח את עמי".

קירקפטריק: נתמוך בכם.
שגרירת ארה"ב באו"ם ג'ין קירקפטריק הקריאה מסר מהנשיא רייגן: "אנו מביעים את דאגתנו ליהודי ברה"מ. הכרזנו כבר בעבר, שהדאגה לזכויות האדם היא בראש מעיינינו. בלי התקדמות בנושא זכויות האדם לא תושג התקרבות בין מזרח למערב. אנחנו עומדים לצדכם במאבק זה. נתמוך בכם כמיטב יכולתנו" סיים הנשיא רייגן.

מנדלביץ קרא 4 מכתבים
בפתיחת הוועידה קרא אסיר ציון לשעבר יוסף מדלביץ 4 מכתבים שקיבל מיהודים בברית המועצות, שבאחד מהם נקראים שלטונות ישראל להעניק אזרחות ישראלית ליהודים שם ובכך יוכלו להגן עליהם כעל ישראלים, דה יורֶה לפחות.
במכתב שני כותב יהודי מברה"מ כי המאבק אינו פוליטי אלא אנושי "איננו רוצים חלק ונחלה בברה"מ, אלא זכות יסודית ברורה ושפוטה: הזכות להגר למדינה משלנו".
במכתב האחרון שקרא יוסף מנדלביץ מעל בימת ועידת ירושלים מבקש הכותב להפנות את תשומת הלב לבעיה חדשה שנוצרה מאז ההתעוררות הגדולה של שנות השבעים, בעייתם של ילדי הסירובניקים. הכותב אומר כי אחרי שמנעו השלטונות את עליית המשפחות לישראל הם מונעים מילדיהם חינוך נאות.

סטודנטים: לצאת למאבק גלוי נגד ברה"מ
במפגש סטודנטים במסגרת הוועידה קראו הדוברים לסלק את חילוקי הדעות הפוליטיים ולצאת למאבק גלוי בשלטונות ברה"מ למען היהודים. [...]
ח"כ דרור זיידרמן, ראש חטיבת הסטודנטים בהסתדרות הציונית, אמר כי על ממשלת ישראל ומדינת ישראל לפתוח במאבק נגד הנשירה. [...]

נשיא הוועידה, אריה דולצין, קבע שהמטרה היא לגייס את העולם היהודי והעולם החופשי למען זכותם של יהודי ברה"מ לצאת. "המצב שם כעת הוא קריטי", אמר. "יציאתם הופסקה כמעט כליל. יש צורך להעמיד את העולם על חומרת המצב".

בעמוד השני של אותו גיליון מובאת קריאתה של אידה מילגרום, אמו של אנטולי שרנסקי:

אמו של אנטולי שרנסקי לוועידה:
"אל תאמינו לשמועות על שחרורו"
במכתב נרגש אל ועידת ירושלים למען יהודי ברה"מ, שהגיע ממוסקבה, קוראת אמו של אסיר ציון אנטולי שרנסקי לכל שוחרי החירות וזכויות האדם ברחבי העולם להציל את בנה. כל חטאו, היא כותבת, היה לסייע לבני עמו למצוא את זהותם ביהדות ורצונו לחיות עם אשתו בישראל.
משפט שרנסקי, אומרת אידה מילגרום, לא היה אלא פרובוקציה נגד תנועת ההגירה היהודית. הוא הקדיש עצמו למאבק למען זכות היהודים להגר ולכן הכריזו עליו שלטונות ברה"מ "בוגד" ו"מרגל" וגם סילפו בגסות את החוק הסובייטי עצמו והטילו עליו 13 שנות מאסר של שלילת חופש וזהות יהודית.
ואולם השלטונות לא הסתפקו בכך, כותבת אידה מילגרום, ובעודו בכלא הורעו תנאיו והשליכו אותו לצינוק, שם ידע רעב וקור. אשתקד שללו ממנו את זכות האנוש האחרונה שלו: קשר מכתבים עם משפחתו. לכן הכריז ביום כיפור על שביתת רעב, שנמשכה ארבעה חודשים. החודשים האלה ושש השנים שלו בכלא בתנאים אכזריים הרעו את מצב בריאותו עד כדי סכנת חיים.
"אנא סייעו לאשת בני, אביטל, במאבקה האמיץ למען בני. אל תסירו - ולו לרגע - את תמיכתכם ודאגתכם. אל תאמינו לשמועות על שחרורו. אנטולי אסור בבית-כלא ובריאותו הרוסה לחלוטין. רק החופש יציל אותו. אני מאמינה שבמאמצים משותפים תימצא הדרך להציל את בני. אני קוראת לכם לעשות מאמצים אלה ומודה לכל שוחרי החרות בעולם - מדענים, אנשי ציבור ומדינאים - על פעולותיהם עד כה", כותבת אידה מילגרום, אמו של אנטולי שרנסקי.

להלן מובאים מברקי הברכה שנשלחו לירושלים על-ידי נשיא ארצות-הברית מר רונלד רייגן, ראש ממשלת בריטניה הגב' מרגרט טאצ'ר, וראש ממשלת אוסטרליה מר הוק. ¹⁷