השאלה:

האם מותר לבצע נתוח בחולה, שאומדים אותו למות, אשר עשוי לרפאותו, אבל עלול להחיש מותו?

תשובה:

במסכת עבודה זרה (דכ"ז) מבואר, שאם אמדו את החולה, שודאי ימות - מותר להתרפא מגוי, דלחיי שעה אין אנו חוששין במקרה שעשוי להתרפא, אף באופן רחוק. ואף, ששם מדובר ברופא עכו"ם, אבל מכיון שחולה זה הוא בגדר טריפה - אין כאן דין רציחה (כמבואר ברמב"ם, הלכות רוצח, פרק ב', הלכה ח'). "אולם בעקר הדבר נראה, כיון דלחיי שעה לא חיישינן, כי ספק פקוח-נפש דוחה חיי שעה, אם כן אין נפקא מינא בין רופא ישראל לנכרי".

מסקנה:

"בודאי, שראוי להתבונן בזה ולסמוך על דעת הרופאים היותר מומחים, ואם גדולי הרופאים הכריעו לנתח בלי חלוקי דעות, ההכרח לסמוך עליהם".