מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 9

לתוכן הגיליון

אדר- ניסן תשנ"ו

 

הרב עזריאל אריאל

 

דרכי נתינת מעשר ראשון בחסה למרור

 

הקדמה

 

חברת "עלי קטיף" משווקת חסה למרור לליל הסדר. בחסה המיועדת למצוות מרור, צריך להקפיד לכתחילה על נתינת מעשר ראשון כהלכתה, כדי שלא תהיה בכך בעיה של "לכם". וכבר עמד על כך אמו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א במאמרו "מרור של מעשר ראשון מספק" ("אמונת עתיך" 3 עמ' 9-12). אמנם למעשה יש סיבות רבות להכשיר את החסה הזו למרור גם ללא נתינה של המעשרות. אך מכיון שמדובר בהכשר למהדרין - קיבלה החברה על עצמה לקיים את המצוה כמאמרה בחסה המיועדת לפסח. לשם כך, אותר לוי מיוחס, ממשפחת אלשיך, שיש בידה כתב ייחוס בן אלף שנים. נתינת המעשרות מתבצעת עפ"י הדרך שהובאה בגמרא במסכת גיטין (ל ע"א), ע"י הלוואה מראש. חוזה ההלוואה והקנין נחתם בכל שנה בתחילת חודש ניסן, לפני תחילת השיווק של החסה לפסח.

 

    וזה הוא נוסח החוזה שייחתם עם הלוי:

 

ב"ה, _____ ניסן תשנ"ו.

 

ה ס כ ם

 

            בין: "עלי קטיף" ע"י _____ להלן: המלוה. לבין: מר ____ הלוי אלשיך, להלן: הלווה.

            הלווה מאשר קבלת הלוואה בסך: _____ שקל (במילים: __________), ומתחייב לפרוע אותה בתנאים  הבאים[1]:

1. פירעון ההלוואה יוכל להיו מהמעשר הראשון שהופרש או יופרש מהחסה שברשות המלוה עד לחג הפסח השתא.

2. מוסכם שערך המעשר הראשון ללווה הוא ____ שקל (במילים: ____________)[2]. ערך זה לא ישתנה גם אם כמות המעשר הראשון ומחירו יהיו שונים מהצפוי, ואף אם בכלל לא יהיה מעשר ראשון ברשותו של המלוה[3].

3. הלוואה זו כפופה לתקנות חז"ל המבוארות בגמרא בגיטין (דף ל' ע"א).

4. המלוה לא יהיה רשאי לחזור בו מהסכמתו לקבל את פרעון החוב מן המעשר הראשון שיינתן ללווה ויהיה ברשות המלוה. לעומת זאת, הלווה יהיה רשאי לחזור בו ולפרוע את החוב במזומן[4]. במקרה זה, יוכל המלוה לחזור בו מהסכמתו לתת ללווה את המעשר .

5. ידוע כי הלווה הוא "מכירי לויים" של המלוה[5].

6. המלוה מקנה עתה ללווה את המקום בו נמצא עתה המעשר הראשון המיועד לשיווק לקראת חג הפסח. וכן הוא מקנה לו מראש את המקום בו יהיה המעשר הראשון שיופרש בעתיד, החל מדקה לפני ההפרשה ועד שעה לאחריה[6]. הקנין יהיה ע"י הסכם זה, שהוא קנין שטר[7]. הלווה קונה בזאת, וכן יקנה אחר כך, את המעשר הראשון בקנין "חצר", והוא ממנה בזאת את המלוה וכל מי שיבא מכוחו לשמור את המעשר עבורו[8]. אם קנין החצר לא יועיל למעשר הראשון שכבר הופרש, הרי הוא קנוי בקנין "סודר", שערך המלוה לצורך זה[9].

 

על החתום:

 

המלוה: _________                        הלווה: _________

 

    לאחר ביצוע ההפרשה, יש לומר: המעשר הראשון שיש כאן קנוי למר ____ הלוי אלשייך, לפי ההסכם שנחתם איתו.


 


[1] נושא זה התבאר בהרחבה ביחס למעשר עני, בספר "התורה והארץ" (ח"ב עמ' 84-97).

[2] מחיר המעשר נקבע עפ"י מחירו הסיטונאי הריאלי בשעת ההפרשה, בניכוי מחיר חומרי האריזה, שהם בוודאי אינם מעשר. המחיר נקבע עפ"י הערכה מראש, מבלי להכנס להתחשבנות מדוייקת, ובהסתמכות על ההיתר שנא' בגמרא לקבוע את המחיר ב"שער הזול".

[3] עפ"י הגמרא שם: "דכיון דכי לית ליה לא יהיב ליה...".

[4] עי' "התורה והארץ" ב' (עמ' 93).

    הראשון שיהיה ברשותו לאחר מכן.

[5] אחת הבעיות המעשיות הקשות שיש להתמודד עמה היא דרך הקנאת המעשר ללוי. הגמרא שם מציעה שתי אפשרויות מעשיות: (א) במזכה להם ע"י אחר. (ב) במכירי כהונה ולויה.

    מכיון שקשה להבטיח שבכל הפרשה ייעשה קנין - קבענו את הלוי כ"מכירי לויה" של החברה. ישנן שתי שיטות בין הראשונים בשאלה מה עושה "מכיר". (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 88-89). לכן, הלכנו כאן בשלוש דרכים:

    א. הבטחה ללוי שיקבל את המעשר. הבטחה זו מועילה מדין "מתנה מועטת" (עפ"י שיטת תוס', ב"ב קכג ע"א ד"ה הכא, וכך הורה לנו הראשל"צ, הגר"מ אליהו שליט"א).

    ב. חזקה, ע"י נתינה שלוש פעמים רצופות. בנד"ד, שזו השנה החמישית שאותו לוי מקבל את המעשר - יש חזקה הנמשכת כבר יותר משלוש פעמים. (וכך הורה מו"ר הגר"א שפירא שליט"א עפ"י שיטת רש"י, גיטין ל ע"א ד"ה במכרי).

    ג. פרסום, שיגרום לכך שהלויים האחרים יתייאשו מלקבל את המעשר לעצמם. פרסום זה נעשה, בין השאר, ע"י פרסומו של נוהל זה בחוברת זו (עפ"י דבר אברהם, ח"א סי' א' אות ו' בהג"ה).

    מושג זה, של "מכירי לויים" - הוא עמום בהלכה. לכן יש בין הפוסקים שמעדיפים שלא להסתמך עליו. וכך שמעתי בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א. ומסיבה זו נקטנו בדרך קנין נוספת.

[6] דרך קנין זו, הוצעה ע"י הרה"ג דוב ליאור שליט"א (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 84). יתרונה המעשי הוא בכך שניתן לבצע את הקנין באופן חד-צדדי ללא צורך בהתקשרות עם אדם נוסף.

[7] כך הורה לנו הרה"ג דוב ליאור שליט"א.

[8] חצרו של אדם קונה לו גם שלא מדעתו (רמב"ם זכיה ומתנה פ"ד ה"ח). הקנין חל רק אם החצר משתמרת (שם ה"ט). נחלקו המחבר והרמ"א (שו"ע חו"מ סי' ר סעי' א) אם החצר צריכה להיות "משתמרת לדעתו" של הקונה, או שדי בכך שהיא משתמרת ע"י המוכר (ועי' ש"ך ס"ק א שנקט שזהו ספיקא דדינא). הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לנו להקל. ועי' מאמר הרב שמואל דוד ("התורה והארץ" ב' עמ' 60).

[9] לכתחילה, אסור להקנות מעשר בחליפין, מפני שזוהי דרך מקח וממכר (רמב"ם מע"ש פי"א הי"א). הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדנ"א תרומות סי' טז) העיר, שבזה"ז, קנין הסודר אינו "חליפין" במובן זה, ואינו אלא כעין "סיטומתא". מכיון שכך, סמכנו על קנין זה רק בדיעבד - ורק לרווחא דמילתא, לאחר שנעשה כבר קנין ע"י "מכירי לוי" - לגבי מעשר שכבר הופרש ונמצא במחסנים ובחדרי קירור שונים, שחלק מהם אינם בבעלות החברה אלא נשכרו על ידה.