מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 9

לתוכן הגיליון

אדר- ניסן תשנ"ו

 

 

ואף על פי כן ולמרות הכל

טקס הנחת אבן פינה בנצרים

 

מתוך "עלון הגוש", שבט תשנ"ו.

 

    "שאני אכתוב את הטכס? האין זו טעות"? "על מה אכתוב?" הרהרתי ביני לביני. "אולי על התרוממות הרוח שאפפה אותנו למן תחילת יום - העיון, עת הבנו מקצת ממעלתה של מצוות בנין בית - כנסת בארץ ישראל? אולי על התרגשות והתרחבות הלב למראה הרבים שטרחו להגיע עד לנצרים, להשתתף עמנו בשמחת המצוה? ויתכן שכדאי לספר על הנאומים ודברי התורה שנאמרו לפני יציקת - האבן? או אולי על האבן עצמה, אבן בודדה, יצוקה בתוך החול, לידה שלט "כאן יבנה..." אבן שנאמר עליה "האבן הראשה, תשואות חן חן לה" (הפסוק שבסוף הפטרת שבת חנוכה, הוזכר ע"י הרב קמינצקי). ושמא יש להדגיש את הצד הארגוני, או הטכני, או האסתטי, או המוסיקלי, או הבטחוני, את טרחתם והצלחתם של הגורמים העוסקים בצרכי ציבור באמונה? ומה עם ההיבט התקשורתי? הן יתכן שהקורא ימצא ענין דוקא בידיעה שנודעה לנו, שאלמלא נערכה באותן שעות הצבעת אי אמון בכנסת, זוכים היינו לשידור ישיר מנצרים בערוץ הראשון (!).

    ומי יודע? יתכן שדוקא תחושותי האישיות הן הן הדברים שיש לכתוב אודותם, בחינת "דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב". אם כן - יהא עלי לספר, שבילדותי, בקראי ספרי גבורה על ראשי הציונות, אנשי חזון אומץ ומעש, התפעלתי מהם. והנה עתה נפלה בחלקי הזכות הנעימה להכיר מקרוב ולחיות במחיצתם של אנשים מאותו סוג!

    לבסוף החלטתי לצטט מדברי הרב דרוקמן: "שנזכה לראות בבניינו של מקדש - מעט אצלנו,

    ובבנין בית - המקדש במהרה בימינו". אמן!  

רמי שריד, נצרים

 

 

לזכרו של דורון שורשן הי"ד**

 

דורון שורשן

כפר דרום ההיסטורית שנפלה

בשרשרות הצבא המצרי כאבה

את כאב השכול

אדמת דיר-אל-באלח כאבה

בשבוע זה את דורון ארץ ישראל

 

דורון שורשן בעל תשובה

מאנשי יישוב חבל עזה

ששב לארץ ששב לתורתו

נפל קורבן נוסף למען האידיאל הנשגב

של טוב למות בעד ארצנו

 

שרשיה העמוקים של ארצנו

הזדעזעה כארץ עמנו

כבת זוגו של העם עם התורה

שורשן ששורשיו בחבל ארץ נפלא זה

טבע תחת המצבה בצל התמרים

 

    לזכרו של דורון שורשן יצא כעת לאור ספר לילדים בשם: "דורון והטרקטורון" שנכתב ע"י אשתו, שלה, ובהשתתפותה של עדינה אמיתי.


 


**  לזכרו של דורון שורשן איש כפר דרום שנרצח בצומת דיר אל בלח בכ"ה בטבת תשנ"ב.

נכתב ע"י מאיר שינוולד הי"ד שנהרג בפיגוע האוטובוס בכפר - דרום בניסן תשנ"ה.