הכנת תלמידים ללימוד עצמי
במשנה ובגמרא

יעקב טויטו

- המשך המאמר -




שיעור ב' - פירוש המלה מחיצה והזק ראיה
- בבא בתרא ב, ע"א ב, ע"ב -

עבודה א'
1. עיין במילון "אבן שושן" בערך מחיצה, ומצא את שני הפירושים למילה זו. השלם את המובאה מהמשנה בפירוש הראשון ואחר כך בפירוש השני.

א. השותפין שרצו לעשות _________________ בחצר בונין את הכותל באמצע.

ב.
השותפין שרצו לעשות _________________ בחצר בונין את הכותל באמצע.

בלשון הגמרא מנוסחות שתי אפשרויות אלה במשפטים הבאים:

גמרא תרגום וביאור
סברוה מאי מחיצה גודא
ואימא: מחיצה-פלוגתא
סברו מהי מחיצה? כותל
ואמור מחיצה היא חלוקה

נבדוק תחילה את סבירות הפירוש הראשון.

2. סמן את המילה המיותרת בכל אחד מהמשפטים הבאים. נסח כל משפט מחדש ללא המילה המיותרת.

א)
אדם המעוניין לקנות מעיל, קונה את המעיל בחנויות הלבשה.

ב)
הרוצה לקנות בית קונה את הבית מקבלן אמין.

ג)
הרוצה להצליח במבחן כותב את המבחן בכתב ברור.

ד)
השותפין שרצו לעשות חיץ בחצר בונין את החיץ באמצע.

הגמרא מעירה על המילה המיותרת במשפט ד', שהוא המשפט הראשון במשנה זו:

גמרא תרגום וביאור
בונין את הכותל -
בונין אותו, מיבעי ליה
בונים את הכותל?
בונים אותו צריך היה (לשנות).

רק אם נמצא סיבה הכרחית לשימוש במילה "הכותל" במשפט הראשון במשנה, נוכל לומר שהמילה מחיצה פירושה חיץ. ננסה אפוא למצוא סיבה.


3. ציין כמה חומרים שמהם אפשר לבנות חיץ.

4. כלומר, ייתכן מצב שהשותפים יחליטו לבנות חיץ אבל לא תהיה הסכמה על _______________.

5. מה הייתה אפוא כוונת המשנה בפסקה "בונין את הכותל באמצע" (ענה על פי תשובותיך לשאלות 3 ו-4).


הגמרא מסבירה את כוונת המשנה במילים אלו:
גמרא תרגום וביאור
אי תנא אותו
הוה אמינא במסיפס בעלמא

קמ"ל כותל

אם היה שונה "אותו"
הייתי אומר, בטעות, שדי במחיצת קנים סתם
לכן הוא משמיע לנו: כותל (שצריך לבנות כותל)

עתה נבדוק את סבירות הפירוש האחר.

6. עיין במשפטים הבאים, כחרב מהר הפגם הלשרני שבכל משפט רתקן איתר.

א.
הרוצה לעשות הליכה יתלבש בהתאם.

ב.
הרוצה לעשות ריצה ינעל נעלי ספורט.

ג.
השותפין שרצו לעשות חלוקה, בונין את הכותל באמצע.

בלשון הגמרא באה ההערה על הפגם הלשוני במילים אלו.

גמרא תרגום וביאור
אי הכי; האי "שרצו לעשות מחיצה"?
"שרצו לחצות" מיבעי ליה?
אם כך, זה "שרצו לעשות מחיצה"
שרצו לחצות היה צריך (לשנות).

7. איזה משני הפירושים נראה בעיניך סביר יותר לפי הדיון עד כאן, ומדוע?

סיכום: לפי הדיון עד כאן משמעה של הפסקה הראשונה במשנה הוא כדלהלן: השותפין שרצו לבנות כותל בחצר ולא הסכימו על החומרים, יכול האחד לכפות את חברו לבנות כותל מאבנים, רק אם כך נהוג במקום מגוריהם. מצב זה קיים רק אם שני השותפין רצו לבנות כותל, אבל אם רק אחד מהם רצה, אין הוא יכול לכפות את חברו לבנות, משום שבמשנה נאמר: השותפים שרצו לעשות מחיצה (=חיץ) בונין כותל באמצע.

מדין המשנה, לפי הפירוש שלנו, אפשר להסיק מסקנות נוספות, שאינן קשורות בחיץ של שותפין דווקא. בעבודה הבאה נלמד על אחת מהן.


עבודה ב'
1. ידוע שתהליך ייצור הוויסקי הוא סודי, אולם עקב מצבם הכספי הקשה של חלק ממייצריו הם החליטו לגלות את סודם לקהל הרחב. בדיון שהתקיים בהנהלה המורחבת של המייצרים נשמעו שתי הצעות:
(א) הרוצה להיכנס לבית החרושת לראות את דרך ייצור הוויסקי ישלם מאה שקלים עבור הצפייה בתהליך.
(ב) הרוצה לראות את דרך ייצור הוויסקי ישלם מאה שקלים עבור הצפייה בתהליך.

אדם עמד על גג ביתו והצליח להציץ, בעזרת משקפת מיוחדת, לתוך בית החרושת, וראה את תהליך ייצור הוויסקי - האם הוא חייב לשלם מאה ש"ח לבעל בית החרושת?

על פי ההצעה הראשונה_____________ מאה שקלים כי__________________
על פי ההצעה השניה_______________ מאה שקלים כי _________________

2. כיצד, לדעתך, יסביר כל בעל הצעה את התנגדותו להצעה האחרת?
בעלי ההצעה הראשונה יטענו נגד ההצעה השנייה כי___________________________
בעלי ההצעה השניה יטענו נגד ההצעה הראשונה כי ___________________________
מכאן שבעלי ההצעה הראשונה חושבים שנזק הנגרם כתוצאה מראייה _______________
ואילו בעלי ההצלה השנייה חושדים שנוק הנגרם כתוצאה מראייה ___________________

3. נבדוק דוגמאות אחרות.

פלונית נוהגת להתעמל בסלון ביתה בבגד גוף מדי ערב. אחד משכניה נכנס לגינתה, נתלה בסורגים שבחלון דירתה והציץ לתוך ביתה. שכן אחר, הגר ממול לחלון דירתה, הצטייד במשקפת טובה ומתוך ביתו הציץ לביתה. שני שכנים אלו הובאו לדין. אחד מהם זוכה ואילו האחר הורשע. מי זוכה, ומי הורשע, ומדוע?

4. נושא הדיון שלנו היה אם ראייה גורמת נזק (בניסוח של הגמרא "הזק ראיה"). הגמרא מנסה להכריע בשאלת הזק ראייה על פי משנתנו. השותפים החליטו לחלק את החצר, אך אחד מהם אינו רוצה להשתתף בבניית הכותל; לא איכפת לו שלא תהיה חציצה, ושכנו יראה את מעשיו. האם נחייבו לבנות או לא?
לפי פירוש א': מחיצה פירושה חיץ, כי ____________________________
לפי פירוש ב': מחיצה פירושה חלוקה, כי __________________________

5. לפניך רשימה של כל המצבים האפשריים בין השותפים שבמשנה.
(א) שניהם רצו בחלוקה ובחיץ.
(ב) שניהם הסכימו לחלוקה, אחד רצה חיץ והשני לא רצה.
(ג) שניהם רצו בחלוקה ולא בחיץ.
(ד) שניהם לא רצו בחלוקה כלל.
(ה) אחד רצה בחלוקה והאחר לא רצה.

השלם את הטבלאות הבאות. ציין ליד כל מצב את הדין שאפשר ללמוד מהמשנה.
לפי פירוש א': "השותפין שרצו לעשות מחיצה (כותל) בחצר בונין את הכותל באמצע".

המצב הדין הנלמד מהמשנה הסבר
(א) שניהם רצו
בחלוקה ובחיץ.

(ב) שניהם הסכימו
לחלוקה. אחד רצה
חיץ והשני לא רצה.
   

לפי פירוש ב': "השותפין שרצו לעשות מחיצה (חלוקה) בחצר בונין את הכותל באמצע.

המצב הדין הנלמד מהמשנה הסבר
(ב) שניהם הסכימו
לחלוקה. אחד רצה
חיץ והשני לא רצה.

(ג) שניהם רצו בחלוקה,
ולא בחיץ.

(ה) אחד רצה בחלוקה
והאחד לא רצה.
   

6. במצב ב' יש הסכמה בעניין החלוקה, ואין הסכמה בעניין החיץ.

לפי פירוש א
: השותפים שרצו לעשות חיץ בחצר, בונין את הכותל באמצע, יהיה דין המשנה במצב זה ____________________

לפי פירוש ב
: השותפים שרצו לעשות חלוקה בחצר, בונין את הכותל באמצע, יהיה דין המשנה במצב זה ____________________

7. יוצא מזה שלפי פירוש א' אין המשנה מתחשבת בטענת אחד השותפים ונזק הנגרם מראייה ____________________

ולפי פירוש ב' המשנה מתחשבת בטענת אחד השותפים ונזק הנגרם מראייה _______________________

בלשון הגמרא, לפי הפירוש שמחיצה היא גודא:

גמרא תרגום וביאור
טעמא דרצו

הא לא רצו
אין מחייבין אותו.
אלמא
הזק ראיה לאו שמיה הזק.
ההסבר לדין במשנה הוא שרצו (לבנות כותל)
הרי אם לא רצו (אחד לא רצה לבנות)
אין מחייבים אותו.
המסקנה
נזק הנגרם מראיה, אינו נחשב נזק.


ולפי הפירוש שמחיצה היא חלוקה:

גמרא תרגום וביאור
כיוון דרצו
בונין את הכותל בעל כורחו.

אלמא
הזק ראיה שמיה הזק
כיוון שרצו השותפים לחלק
בונים את הכותל בעל כורחו של זה שאינו רוצה לבנות כותל.
מסקנה
נזק הנגרם מראייה נחשב נזק


לאחר שהתוודענו לשני הפירושים והבנו את המסקנות הנובעות מהן, נותר עוד לגלות מניין למדה הגמרא פירושים אלו. נלמד זאת בעזרת העבודה הבאה.


עבודה ג'
1. לצורך הבנת המקור לפירוש שמחיצה היא חיץ עלינו להקדים כמה דברי הסבר. התורה מזהירה אותנו על כמה סוגי כלאיים (כלאיים = הרכב של שני מינים).

(א) "בהמתך לא תרביע כלאים" - אין להרביע נקבה של מין אחד בזכר בן מין אחר, כגון הסוס והאתון.
(ב) "שדך לא תזרע כלאים" - אין לזרוע זריעה מעורבת של צמחים השייכים למינים שונים, כגון דגניים וקטניות.
(ג) "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" - אין ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתן יחדיו.
(ד) "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" - אין לעשות מלאכה בשני מיני בהמות.


2. בספר דברים כתוב
"לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש (תאסר בהנאה כקודש) המלאה (היבול) הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (כב ט-י) -

כלומר: אין לזרוע מיני תבואה או זרעים אחרים בכרם, משום שמה שגדל בכלאיים בכרם אסור בהנאה; היבול (המלאה) יקדש (ייאסר בהנאה כקודש).

המשנה מרחיבה את הדיון בנושאי כלאי הכרם וכותבת:
"לא ייטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
אחד גפנים ואחד כל אילן.
היה גדר בינתיים (ביניהם) - זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן".
(בבא בתרא ב, יב)..

הגמרא מביאה ברייתא כמקור לפירוש שמחיצה היא חיץ. הברייתא דנה במקרה של שני שותפים, האחד בעל שדה והאחר בעל כרם, שבין חלקותיהם הפרידה גדר שנפרצה. וכך אומרת הברייתא:
"מחיצת הכרם שנפרצה, אומר לו (בעל השדה לבעל הכרם) גדור! חזרה ונפרצה, אומר לו גדור! נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש (בעל הכרם גרם לכך שהענבים יהיו אסורים בהנאה כקודש) וחייב באחריותה".

הוצא מתוך הברייתא את המילים שמהם ניתן ללמוד שמחיצה היא חיץ. הסבר את הלימוד.
3. בספר במדבר כתוב:
ויאמר ה' אל משה לאמר שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה, אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה. וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה. והרמת מכס לה' מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות, מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן. ממחציתם תיקחו, ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה'. וממחצת בני ישראל תיקח אחד אחד מן החמישים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן, מכל הבהמה, ונתתה אתם ללווים שומרי משמרת משכן ה'. ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר ציווה ה' את משה. תהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא. צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים. ובקר שנים ושבעים אלף. וחמרים אחד ושישים אלף. ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר, כל נפש שנים ושלושים אלף. ותהי המחצה חלק היוצאים בצבא,. מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות, ויהי המכס לה' מן הצאן שש מאות חמש ושבעים. והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם לה' אחד וששים. ונפש אדם ששה עשר אלף, ומכסם לה' שנים ושלושים נפש. וייתן משה את מכס תרומת ה' לאלעזר הכהן, כאשר ציווה ה' את משה. וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים. ותהי מחצת העדה מן הצאן, שלש מאות אלף ושלושים אלף שבעת אלפים וחמש מאות (לא כה-מג).

השורש ח.צ.ה מופיע בקטע _________ פעמים בהטיות שונות.

איזה פירוש לשורש זה משתבץ היטב בפסוקים, ומדוע?

ובנוסח הגמרא:

גמרא תרגום וביאור
ואימא, מחיצה פלוגתא,
כדכתיב
"ותהי מחצת העדה".
ואמור שמחיצה היא חלוקה
כמו שכתוב בתורה
"ותהי מחצת העדה".


נביא כעת את קטע הגמרא בשלמותו.

גמרא תרגום וביאור
סברוה מאי מחיצה גודא סברו אותה מהי מחיצה? חיץ, כותל
כדתניא
מחיצת הכרם שנפרצה, אומר לו:
גדור! חזרה ונפרצה, אומר לו: גדור!
כמו שלמדנו בברייתא


נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותה.






נתייאש בעל הכרם ולא גדר את כרמו, ובמצב זה של גדר פרוצה, המשיכו הזרעים לצמוח בשיעור של 1/200 מהגודל שהיה להם בזמן שנפרצה הגדר; הרי בעל הכרם הוא זה שגרם לכך שהענבים והתבואה יהיו אסורים כקודש והם חייבים בשרפה, ולכן הוא חייב לפצות את בעל השדה על הנזק שנגרם לו.
טעמא - דרצו הא לא רצו - אין מחייבין אותו

אלמא הזק ראיה לא שמיה הזק

אלא מאי גודא
בונין את הכותל, בונין אותו מיבעי ליה
אי תנא אותו,
הוה אמינא במסיפם בעלמא,
קמ"ל כותל.
ואימא מאי מחיצה? פלוגתא
כדכתיב: ותהי מחצת העדה
וכיון דרצו, בונין את הכותל בעל כורחו

אלמא הזק ראיה שמיה הזק.

אי הכי, האי שרצו לעשות מחיצה,
שרצו לחצות מיבעי ליה.


הסיבה (לבניית הכותל היא) מפני שרצו שניהם; הרי אם לא רצו שניהם (אלא רק אחד מהם), אין מחייבין אותו.
המסקנה, נזק הנגרם כתוצאה מראייה לא נחשב נזק.
אלא מה כותל
בונים אותו היה צריך לכתוב.
אם שנה (אם היה שונה במשנה) "אותו"
היינו אומרים במחיצת קנים כלשהי הוא,
משמיע לנו כותל.
ואמור: מהי מחיצה? חלוקה.
כמו שכתוב בספר במדבר פרק ל"א
ומפני שרצו (הסכימו לחלוקה) בונים את הכותל בעל כורחו של אחד מהם
המסקנה, נזק הנגרם מראייה נחשב נזק.
אם כך, זה שבחוב שרצו לעשות מחיצה,
שרצו לחצות היה צריך (לכתוב).


ניתוח הגמרא
הגמרא בדף ב' עמודים א' ו-ב' עוסקת בהלכה המופיעה בפסקה הראשונה שבמשנה
"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע".

כמו כן מסיקה הגמרא מסקנות נוספות מהלכה זו, מסקנות שאינן קשורות במישרין בחיץ של השותפין.

לשונה של הפסקה הראשונה במשנה אינה ברורה דיה, שהרי המשנה משתמשת בשתי מלים שונות להביע מושא אחד. מושא אחד מורה על מה שהשותפין רצו לעשות - מחיצה, והאחר מורה על מה שהשותפים עושים - הכותל.

שינוי זה בלשונה של המשנה טעון ברור, מפני שהמשנה נוקטת לשון משפטית מדויקת, ושינוי זה בנוסח המשנה משמש נושא לדיון בגמרא. הגמרא מבררת את המושג "מחיצה", ומסיקה מסקנות מהבהרת מושג זה.

מבנה הגמרא הוא כדלהלן:

1. הצעת פירוש למילה "מחיצה".
2. הבאת ברייתא מסייעת לפירוש זה לברייתא שהיא עצמה עמוסה באינפורמציה ודורשת הבהרת המושגים הכללים בה).
3. דיוק בדברי המשנה "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע": אם רצו בונין. אם לא רצו שניהם - לא מחייבין את השותף לבנות.
4. מסקנה מדיוק זה: "הזק ראיה לא שמיה הזק".
5. הצעת פירוש אחר (נוגד) למילה "מחיצה".
6. הבאת פסוקים מהתורה כמסייעים לפירוש זה.
7. דיוק בדברי המשנה "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע", רק אם הסכימו על חלוקה מחייבין אותם לבנות כותל.
8. מסקנה מדיוק זה: "הזק ראיה שמיה הזק".
9. דחית הפירוש שהוצע בסעיף 5 בגלל קושי לשוני.
10. דחית הפירוש שהובא בסעיף 1 בגלל קושי לשוני.
11. דחיית הקושי שהובא בסעיף 10 וקבלת הפירוש שהוצע בסעיף 1.

מצאתי שהבנת הגמרא על פי המבנה שתואר לעיל קשה מאד לתלמידים מן הסיבות הבאות:
(א) העיסוק בדברי הברייתא (סעיף 2) הוא קשה ומייגע ומנתק אותם מן הדיון העיקרי בדברי המשנה בפירוש המילה "מחיצה".
(ב) עצם ראיית הקשר בין פירוש "מחיצה" ובין פירוש כל הקונטכסט על פיה והסקת מסקנה ממנו קשה לתלמידים.
(ג) החזרה לדיוק בסעיף 5 קשה מאד לאור הדיון בסעיפים 2, 3, 4 שהרי התלמיד צריך לחוור ולדון בבעיה הראשונה, מהי מחיצה, לאחר שניתח את הברייתא והסיק מסקנות מן הפירוש הראשון למילה "מחיצה".
(ד) הדיון בסעיפים 4,3,2 ו-8,7,6 הרחיק את התלמידים מן הפירושים למילה "מחיצה", וכיצד יוכלו התלמידים כעת לדון בסעיפים 10,9 המתייחסים לפירושים השונים ל"מחיצה".

כדי להתגבר על המכשולים הללו שיניתי את סדר הדיון באלמנטים השונים של דברי הגמרא ולאחר סיום הדיון בכל הנקודות בנפרד הבאתי את קטע הגמרא לשלמות, על כן מבנה הדיון בעבודה לתלמיד יהיה כדלהלן:
(א) שתי ההצעות לפירוש המילה "מחיצה": כותל, חלוקה. לכך מכוונת השאלה הראשונה בעבודה א'.
(ב) דיון בקושי הלשוני לפירוש שמחיצה היא כותל, ודחיית קושי זה. לכך מכוונות שאלות 5-2 בעבודה א'.
(ג) דיון בקושי הלשוני לפירוש שמחיצה היא חלוקה. לכך מכוונות שאלות 7-6 בעבודה א'.
(ד) הסקת מסקנות מן הפירוש מחיצה היא כותל: הזק ראיה לאו שמיה הזק,
והסקת מסקנות מן הפירוש מחיצה היא חלוקה: הזק ראיה שמיה הזק.
לכך מוקדשת עבודה ב'.
(ה) דיון בברייתא ובדרך שהיא מסייעת לפירוש שמחיצה היא כותל. לכך מוקדשות שאלות 2-1 בעבודה ג'.
(ו) דיון בפסוקי המקרא המסייעים לפירוש שמחיצה היא חלוקה. לכך מוקדשת שאלה 3 בעבודה ג'.

הדיון על פי המבנה המוצע מתמקד למעשה בשלושה עניינים:
-בפירושים למילה "מחיצה" ובהשלכות להבנת הפסקה הראשונה במשנה;
-במחלוקת לגבי הזק ראיה; בדיון בברייתא ובפסוקי המקרא,
-בהבנת המקורות לפירושים השונים;

כך הפרדתי את הנושאים הנדונים כגמרא לשלושה:
-לנושא השייך ישירות למשנה;
-למסקנה הנובעת מדברי המשנה;
-ולנושא שאין לו כל קשר ישיר למשנה אלא שהוא הובא בשקלא וטריא בגמרא.


מטרות העבודות
עבודה א' עוסקת בשני הפירושים למילה מחיצה, בקשיים הלשוניים לכל פירוש, ובדחיית אחד הקשיים; ומכאן השארת פירוש אחד תקף. הקושי במטלה זו אינו רק במציאת שני הפירושים: מחיצה היא כותל, מחיצה היא חלוקה; אלא בעיקר בשיבוצם של שני פירושים אלו בדברי המשנה, בהבנת המשמעויות השונות המתקבלות על ידי כל פירוש ובגילוי הקשיים הלשוניים שבכל פירוש.
בשאלה הראשונה הפניתי את התלמידים לערך מחיצה במילון אבן שושן. בהפעלה זו ימצא התלמיד את שני הפירושים וישבצם בפסקה הראשונה במשנה. השאלה השנייה עוסקת בגילוי הקושי הלשוני בפסקה הראשונה במשנה לפי הפירוש שמחיצה היא כותל. קושי זה נובע מן הכלל הלשוני, שאין חוזרים פעמיים על אותה מילה במשפט קצר, ובמקום לציין מפורשות את המלה יש לציינה על ידי כינוי גוף. מכיוון שרוב התלמידים אינם מקפידים על הכללים הלשוניים, אין כמעט סיכוי שהם יגלו בעצמם את הקושי שיוצר השימוש במילה "כותל" במשנה במקום המילה "מחיצה". כדי לסייע לתלמידים לגלות את הקושי הבאתי מספר דוגמאות של משפטים משובשים אשר השיבוש בהם בולט וצורם. תיקון משפטים אלו ומציאת הליקוי בהם יכוונו את התלמידים למצוא את הקושי הלשוני בפסקה שבמשנה.

להלן המשפטים המתוקנים: "אדם המעונין לקנות מעיל קונה אותו בחנויות הלבשה". הכינוי "אותו" בא במקום המושא "את המעיל" במשפט המשובש.
וכן "הרוצה לקנות בית קונה אותו מקבלן אמין". וכן בכל המשפטים שהובאו בעבודה לתלמיד; ומכאן שיש "לתקן" את המשפט הראשון במשנה:
"השותפין שרצו לעשות חיץ בחצר בונין אותו באמצע".

לאחר שהתלמידים הבינו את הקושי הלשוני במשפט הראשון במשנה על פי הפירוש שמחיצה היא חיץ, אני "מוביל" אותם ליישוב קושי זה, ומבהיר שיש סיבה לניסוחה זה של המשנה. המשפט אינו משובש, אלא דווקני.
שלוש השאלות הבאות מסודרות בהדרגה. התשובה לשאלה הרביעית בנויה על התשובה לשאלה השלישית והתשובה לשאלה החמישית בנויה על התשובות לשתי השאלות הקודמות.

בדרך זו יבינו התלמידים את תשובת הגמרא שהמילה "כותל" נכתבה, כדי לציין שהחלטת השותפים לבנות חיץ מחייבת אותם להקים דווקא כותל מאבנים, ואין אחד מהם יכל להתנגד ולטעון כי די לו בחיץ של קנים.

גם בשאלה השישית מתבקשים התלמידים לעמוד על הפגם הלשוני שבמספר משפטים ולתקן אותן. הפגם הלשוני הוא שהמקור "לעשות" אינו מצטרף בדרך כלל לשם פעולה. אין אומרים "לעשות הליכה", "לעשות לימוד". המשפטים

המתוקנים הם: "הרוצה ללכת ילבש בהתאם". "הרוצה לרוץ ינעל נעלי ספורט". "השותפין שרצו לחלוק בונין את הכותל באמצע".

עבודה ב' עיקר עניינה הוא בדין הזק ראיה, וזיקתו לפסקה הראשונה במשנתנו. בהוראת נושא זה עמדו בפני הקשיים הבאים:

1. המושג "הזק ראיה" הוא מושג מופשט וזר לתלמידים (אין לו כל תוקף משפטי היום), ולכן קשה להבינו.

2. הקשר בין דברי המשנה ("השותפין...באמצע") ובין המסקנה "הזק ראיה שמיה הזק" או "הזק ראיה אין שמיה הזק" איננו קשר ישיר; וכדי להגיע אליו יש ל"עבור" דרך מסקנות ביניים: (א) יש להבין את הקשר בין הפירושים השונים למילה "מחיצה" לבין המסקנה אם מחייבים או שאין מחייבים שותף סרבן להשתתף בבניית הכותל. (ב) כמו כן יש להבין שהמסקנה ש"מחייבים שותף סרבן לכנות כותל" סוברת שהזק ראיה שמו הזק; והמסקנה ש"אין מחייבים שותף סרבן לבנות כותל" מניחה שהזק ראיה אין שמו הזק.

שתי השאלות הראשונות מדגימות את הנושא "היזק ראיה" על ידי דוגמה אקטואלית. על פי ההצעה הראשונה נדרשים מאה שקלים רק ממי שנכנס לבית החרושת, ואילו אדם הצופה מן החוץ פטור מתשלום, ומכאן שבעלי הצעה זו סוברים שנזק הנגרם כתוצאה מראיה אינו נחשב לנזק. על פי ההצעה השנייה נדרשים מאה שקלים עבור כל צפייה בתהליך ייצור הוויסקי גם ללא כניסה לבית החרושת, מכאן שבעלי הצעה וו סוברים שנזק הנגרם כתוצאה מראיה נחשב לנזק.

השאלה השלישית היא דוגמה אקטואלית נוספת ל"הזק הראיה". השאלה במקרה זה פתוחה לדיון ללא הכוונה כלשהי מצדי. תעלינה כאן תשובות מתשובות שונות. יש להניח שהקו המנחה ברוב התשובות יהיה, שהנתלה בסורגים הסיג גבול, ולכן הענש; ואילו האחר לא ייענש משום שלא נכנס לרשות אדם אחר. אולם ייתכן בהחלט שיהיו תלמידים שיטענו שגם המשתמש במשקפת לראות מתוך ביתו לבית אחר עושה מעשה בלתי הגון, עד כדי כך שהוא ראוי לעונש. כיוון מחשבה זה יהיה סיוע לטוענים "הזק ראיה שמו הזק".

השאלה הרביעית מחזירה את התלמידים למשנה. לאחר הדיונים בשאלת הזק הראיה חוזרים התלמידים לבדוק כיצד משתנה המשמעות של הדין בפסקה הראשונה של המשנה על פי הפירושים השונים למילה "מחיצה". לפי הפירוש "כותל" הדין הוא, שרק השותפים שרצו לבנות "כותל" בונים אותו; ולפי הפירוש "חלוקה" הדין הוא, שהשותפים שרצו לחלוק את חצרם יכולים לכפות איש את רעהו לבנות כותל.

שלוש השאלות הבאות באות להבהיר את הקשר בין הכפייה - או אי הכפייה - לבנות כותל, בהתאם לפירושים השונים, העולה ממשנתנו לבין המסקנה בעניין הזק הראיה. הראיתי את כל המצבים האפשריים בין השותפים ואת פסיקת המשנה לגביהם, לפי כל אחד מהפירושים, וקשרתי פסיקה זו לעניין הזק הראיה. השאלה החמישית מכוונת את התלמידים לפרט את בל המצבים האפשריים בין השותפים ואת פסיקת המשנה לפי הפירושים השונים למילה "מחיצה" לכל אחד מהמצבים הללו. בעזרת טבלה שאותה מתבקשים התלמידים למלא, ניתן להבין שעל פי פירוש ב' ניתן ללמוד מהמשנה מה הדין ביתר המצבים שאינם נכללים בפירוש א'.


הטבלה תיראה כך

לפי פירוש א'

המצב הדין הנלמד מהמשנה הסבר
א. שניהם רצו בחלוקה וחיץ



א. בונים את הכותל באמצע.
ב. הזק ראיה לאו שמיה הזק


רק אם שניהם רוצים בחלוקה ובחיץ בונים, אבל אם אחד מהם לא רוצה אין בונים. מכאן שלא מתחשבים בטענה שראית שכנו מזיקה לו.
ב. שניהם הסכימו לחלוקה, אחד רצה חיץ והשני לא רצה


א. אין מחייבים את השותף הסרבן לבנות.
ב. הזק ראיה לאו שמיה הזק.

רק אם שניהם רוצים בחלוקה ובחיץ בונים, אבל אם אחד מהם אינו רוצה אין בונים. מכאן שלא מתחשבים בטענה שראית שכנו מזיקה לו.


לפי פירוש ב'

המצב הדין נלמד מהמשנה הסבר
ב. שניהם הסכימו לחלוקה, אחד רצה חיץ והשני לא רצה.



א. מחייבים לבנות כותל.
ב. הזק ראיה שמיה הזק



זהו המקרה הקלאסי, שבו עוסקת המשנה. רצון שניהם לחלוקה דיו לחייב את שניהם לבנות כותל, ואנו מבינים מכאןשמתחשבים בטענת הזק ראיה.
ג. שניהם רצו בחלוקה ולא בחיץ.




א. מחייבים לבנות כותל.
ב. הזק ראיה שמיה הזק.



המשנה מציינת שאם שניהם רצו בחלוקה, אז הם בונים כותל, כלומר, רצון שניהם לחלוקה די בו כדי לחייב את שניהם לבנות כותל, וזאת מפני שמתחשבים בטענת הזק ראיה.
ה. אחד רצה בחלוקה והאחר לא רצה.






א. אין מחייבים לחלק, מכאן ברור שאין מחייבין לבנות כותל.






המשנה עוסקת במצב, שבו שניהם רצו בחלוקה, ולכן מחייבים אותם לבנות כותל, אבל אם אין שניהם רוצים בחלוקה אין מחייבים. לא ניתן ללמוד דבר על הזק ראיה במקרה זה מפני שגם האחד ש"רצה", רצה רק בחלוקה בלבד ולכן אין טענתו על הזק ראיה.


שתי השאלות האחרונות ניתנו לחיזוק, להדגשה ולהוכחה שהתלמידים אכן הבינו, כיצד ניתן להסיק על דין הזק ראיה מתוך המשנה על פי הפירושים השונים: שמחיצה היא חיץ; שמחיצה היא חלוקה.

חזרה לתחילת המאמר