עמדת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
בעניין מוות מוחי
תגובות והערות

הרב משה דוד טנדלר

המעיין, טבת תשנ"ו


תקציר: תגובות לדברי הר' נויבירט על פסק ההלכה של הרב משה פיינשטיין זצ"ל בעניין מוות מוחי.

מילות מפתח:
מוות מוחי, היפלתמוס, מכונת הנשמה, פעימות לב, השתלת איברים, שפיכות דמים.


קראתי מילי דהספדא שכתב הרב ר' יהושע נויבירט שליט"א על הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ב"המעין", גיליון ניסן תשנ"ה, ובאתי להעיר על דברים שלא באו על דיוקם בעניין מיתת המוח.

* כיוון שמן הדברים משתמעת אי-הבנה בפסק ההלכה של מו"ח הגאון ר' משה פיינשטיין זצוק"ל בעל אגרות משה, אסכם את עמדתו בבירור ובתמציתיות ככל הניתן. הרב נויבירט כתב:
"ויש ללמוד את דברי האגרות משה בתשובות לנכון, ונמצא בדיוק ההפך ממה שנאמר בשמו".

מאחר שכוונתו "ממה שנאמר בשמו" הינה לכותב שורות אלה, הרי יש לציין כי "לימודו לנכון" של הכותב שליט"א במה שאמר מו"ח זצ"ל בא ללמד על שיטתו כולה.

עשר שנים קודם פטירתו של מו"ח, באייר תשל"ו, נתפרסמה תשובתו אלי בעניין מות מוחי שנחשב להלכה כמיתה מוחלטת - לא כספק גוסס - ולכן מותר להפסיק את מכשיר ההנשמה אחר שנתברר שאין לחולה כוח נשימה עצמאי והוא "שוכב כמת" כדברי רש"י ביומא דף פ"ה (אגרות משה ח"ו, יו"ד ח"ג סי' קל"ב). אם היה ספק חי ספק מת, או ספק גוסס, דעתו של מו"ח היא לאסור להפסיק את ההנשמה המלאכותית מדין ספק רציחה.


כאשר שוחחתי אתו, הוא דחה בשתי ידיים את הסברא שמכונת ההנשמה היא רק מונע, ומותר להפסיקה אצל גוסס מדין הסרת מונע. לפי דעתו של מו"ח, הפסקת אספקת האוויר או החמצן דינה כרציחה בידים (ועי' אגרות משה ח"ז חו"מ ח"ב סי' ע"ג אות א', וסי' ע"ד אות ג'), כדאיתא בגמ' סנהדרין דף עז. בדין ביתא דשישא. כל מה שכתבתי אז פרסמתי בשם מו"ח זצ"ל, אינו ממה שדייקתי בתשובותיו כמו שניסה לעשות הכותב שליט"א, אלא ממה ששמעתי מפיו ומה שראיתי שפסק כן הלכה למעשה. וכן יעידו עשרות מתלמידיו שגם הם שמעו מפיו דברי אמת לאמיתה של תורה. בחיי מו"ח לא העיז שום אדם לערער על מה שפרסמתי בשמו. רק אחר מיתת הארי העיזו לשנות דבריו.

אוסיף כאן כמה מובאות קצרות שמוכיחות את צדקת מה שפרסמתי, אף שלאמיתו של דבר אין בהן צורך.

1. דברי מו"ח בתשובה לד"ר ש"ש בונדי נ"י נכדו של הגאון ר' יוסף ברויער זצ"ל בכסלו תשמ"ה:
"אף שהלב עדיין יכול לדחוף לכמה ימים מ"מ כ"ז שאין לחולה כוח נשימה עצמאי נחשב כמת וכדבארתי בתשובתי בא"מ יו"ד ג' סימן קל"ב".

2. עדות של בנו הגאון הרב דוד שליט"א ר"מ תפארת ירושלים (כסלו תשנ"ג):
"כבר כתבתי שמה שכתב אאמו"ר זצ"ל בא"מ יו"ד חלק ג' סימן קל"ב היא תשובה אמיתית ואין להרהר אחריה... לבירור הדברים אם הוא שוכב כמת ואין בו שום תנועה אף שהלב פועם מאחר שאינו נושם הוא כמת גמור".

3. עדות של עורך האגרות משה יו"ד חלק ג', חתני ר' שבתי א. הכהן רפפורט שליט"א (נדפס באסיא כסלו תש"ן):
"אין ספק בעולם וכן ידוע לי בבירור משיחה שניהלתי עם מורי זקני זצוק"ל בטלפון ואחר כך פנים אל פנים, תוך כדי עריכת הספר, שהשאלה נשאלה במקרים שהלב פועם". על חולה כזה - שוכב כמת ואין לו נשימה עצמאית - כתב מו"ח זצ"ל בתשובה הנ"ל ע"י המכונה הוא שייך שינשום אף שהוא כבר מת דנשימה כזו לא מחשיבו כחי".

לעצם עניין תרומת איברים ממת להצלת נפשות, פסק מו"ח שמצווה לעשות כן, בתשובתו להגאון הרב י"י וויס זצ"ל כשהיה רב במנצ'סטר (א"מ יו"ד סוף סימן קע"ד).


וא"כ התברר לכל מי שרוצה להבין האמת, שהגאון ר' משה פיינשטיין זצוק"ל התיר בלי פקפוק להשתיל איברים מתורם יהודי שמת מוות מוחי אע"פ שהלב פועם.


מו"ח זצוק"ל זכה שבין תלמידיו נמצאו מומחים גדולים בכל מקצועות המדע שהם בני תורה אמיתיים יראים ושלמים, והם הסבירו לו מה שהיה צריך להבין בחכמת הרפואה, כדי לפסוק לאמיתה של תורה, ומעולם לא היה צריך לחזור מתשובה שכתב.

אקווה שמאמר זה יברר סופית את עמדתו של מרן הגאון זצ"ל. ועתה לדעתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: בח"י מנחם אב תשנ"א הופיעה תשובה קצרה של ד' שורות של הגאון בחוברת ג'ואיש אובזרבר של אגודת ישראל באמריקא, בעניין חולה שמת מיתת המוח, וכתב שם שאין שום היתר להוציא אף אחד מאיבריו ושיש בזה משום שפיכת דמים.

אחר שכתבתי אליו תשובה ארוכה להסביר את עמדת מו"ח ולברר את המצב הרפואי של החולה, בעיקר את העובדה שמוחו נהרס מכיוון שהחמצן אינו מגיע למוחו משום הפסקת זרם הדם, שזהו מה שגורם למיתת המוח, כתב הגאון לשואל בכ"ב טבת תשנ"ב, ונדפס בנשמת אברהם:
"לענ"ד נראה דחולה שזקוק להשתלה בארה"ב יתכן שאינו כשופך דמים כי לפי תיאורו של הרב טנדלר הוא התורם מקבל זריקה רדיואקטיבי... לראות אם זרם הדם מגיע למוח... ואם באמת יעשו כן הרופאים דעתי העניה שזה יהיה תלוי במה שעתיד להתברר שאם בלי מוח כלל... עדיין יכולה כשבה מעוברת הצמודה למכשיר הנשמה להמשיך לגדל בבטנה את העובר שבמעיה... ודבר זה יתברר בעוד מספר ימים... לכן הנני חושב שאם הרופאים יקיימו ויעשו הזריקות דלעיל נראה לענ"ד דלכאורה ה"ז חשוב כהותז ראשו או נשבר מפרקתו של זקן דחשיב כמת גם בלי רוב בשר".

הנה, דמי שמוחו נהרס חשוב כמי שהותז ראשו או נשברה מפרקתו, זהו לשונו ממש של מו"ח בתשובתו הנ"ל באג"מ יו"ד ח"ג סי' קל"ב. א"כ ברור שדעת הגרש"ז זצוק"ל הייתה כדעת מו"ח זצוק"ל שמיתת המוח נחשבת כמיתה מוחלטת. אלא שנולד לו ספק בעצם ההיתר לבצע את הבדיקות וז"ל:
"התורם עומד וודאי למות ולכאורה דינו כגוסס שהמקרב מיתתו ממש שופך דמים. ומה שהרב טנדלר כותב שלא נוגעים בגופו כפי ששמעתי א"א שלא להזיז את הגוף. אך גם עיקר הדבר הוא טעות, שהרי עצם זריקת החומר שמתפשט בכל הגוף הוא הרבה חמור מלהזיז קצת את הגוף או לעצום את העיניים, דוודאי אסור... והרי כל הפעולות אינן כלל לתועלת של הגוסס רק עבור אחרים".

הנה לעניין הפסיקה העקרונית שמיתת המוח היא מיתה להלכה, הייתה דעתו כדעת המו"ח זצוק"ל. ולעניין האיסור שכתב הגאון זצ"ל בהיתר ביצוע הבדיקות, יפלא הדבר שלא זכה הגאון ליועץ רפואי שהוא בקי בעניינים אלו. העובדות הרפואיות אינן כפי שנמסר לו.

א. הבדיקות לוודא אם המוח כבר מת או לא, הם לצורך החולה, שאם יוודע שהמוח עדיין קיים, יעשו כל מה שאפשר לעשות להציל את חייו.

ב. לבדיקה הרדיואקטיבית אין צריכין ליגע בחולה אפילו באצבע קטנה. בכל חולה כזה יש עירוי לצורכו ושמים החומר הרדיואקטיבי תוך אותו בקבוק.

ג. טעות גמורה היא לחשוב שהזריקה של החומר תשפיעה לרעה על חולה שנוטה למות אפילו תוך רגע. הדבר ברור לכל מבין ברפואה. זריקה זאת אינה מעלה ואינה מורידה בבריאותו של החולה.

ד. מסקנת הגאון "שלפי כל האמור לעיל יוצא שבחו"ל ברובם נכרים מותר לקבל השתלה ורק בא"י אסור", א"א להולמה. וכי מותר להרוג גוי כדי להציל ישראל? כפי שאסור לקרב מיתת ישראל כך אסור לקרב מיתת גוי, לא רק משום איבה אלא משום איסור רציחה. ואע"פ שהגויים אינם מתנהגים לפי ההלכה, הרי אנו מצווים לנהוג ע"פ הלכה - בין עם ישראל ובין עם גוי, וא"כ אין להבין את ההבדל בין חו"ל לא"י.

ה. בניסן תשנ"ב כתב אלי הגאון שלדעתו מיתת המוח הוי מיתה ע"פ הלכה, אלא דעדיין מסופק הוא הלכה למעשה משום הבדיקות, וז"ל:
"אין לסמוך בוודאות על המדע הרפואי כ"ז שיש עדיין פעימת הלב, אף שקרוב לוודאי שזה רק מפני המכשיר בלבד... נלע"ד דמ"מ יש לסמוך עליהם לעניין זה שלאחר כל הבדיקות הנ"ל (לא ח"ו על גוסס רגיל) להפסיק את מכשיר ההנשמה, ולאחר שיעור של כחצי דקה ולא רואים שום פעימת הלב רק אז הוא כמת מוחלט".

וכן כתב ביום כ"ה אדר ב' תשנ"ב לארבעה רופאים, וביניהם הד"ר שולמן שהכותב שליט"א הזכיר בהספדו. האמת היא שרוב המנתחים מוכנים להסכים לתנאי זה של הגאון ולבצע השתלת לב וכבד, אחר אי-פעימת הלב ל-30 שניות, או כמו שכתב הגאון באסיא באלול תשנ"ד, שדי להמתין רק 15 שניות של אי-פעימת לב. אם יתקבל שינוי זה יביא הדבר ללא ספק לריבוי בכמות התורמים.

הרה"ג ד"ר אברהם שטיינברג שליט"א והרה"ג יגאל שפרן שליט"א העידו שהגאון זצ"ל התיר לעשות ניתוח קיסרי באשה שמתה מיתת מוח בביה"ח הדסה בירושלים כדי להציל את עוברה, אף שאם היא נחשבת כגוססת וודאי שהניתוח היה הורג אותה, והסכים לתשובתו של הגאון הרב ואלדנברג שליט"א שנדפסה ב"אסיא" של כסלו תש"ן.


הגאון זצ"ל גם הצטרף לגאונים ר' דוד פיינשטיין ור' טוביה גולדשטיין שליט"א שהוציאו כרוז לעולם החרדי שקרא לתרום ריאה להציל בחורה, אע"פ שהיה מוכרח שהתורם יהיה חולה שמת מיתת המוח.


ידועים מעשים בפעמים נוספות שהגאון זצ"ל התיר לקבל אברים מבן ישראל, משום שהתברר אצלו שהבדיקות לקביעת המוות כבר נעשו ע"י הרופאים, וגם ידוע לו שבארה"ב עושים בדיקות אלו כדבר שבשגרה ולא שייך מה שלדעתו היה אסור לבצע את הבדיקות מלכתחילה. ומאחר שנעשו הבדיקות בידי מומחים בבה"ח המפורסמים, אין מה לחשוש שלא עשו הבדיקות כהוגן.

חשוב להוסיף שרוב הפוסקים הראשונים והאחרונים מתירים לאדם לסכן חיי שעה שלו כדי להציל חברו לחיי עולם, ולכן אפילו אם יש ספק שהבדיקות ישפיעו לרעה על התורם, הרי בודאי אין לו אלא חיי שעה כמו שכתב הגאון בעצמו, והבדיקות על הצד היותר רע אינן אלא ספק שישפיעו לרעה. א"כ ודאי מותר לעשות הבדיקות כדי להציל את חברו.

ב"אסיא" אלול תשנ"ד נדפס מכתב של הגאון המטיל ספק בכל מה שכתב לפני כן, משום שנודע לו ע"י מי שייעץ לו בענייני רפואה,
ד"עוד חי במוח חלק הנקרא היפתלמוס, וא"כ מסופקני דאפשר מצד ההלכה לא מספיק כלל חצי דקה רק צריכים להמתין שיעור זמן שגם חלק הזה של המוח ודאי מת"

ספק זה של הגאון נולד לגבי הגדרת ה"היפתלמוס". אבל איתא בגמרא חולין דף כ"א, וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' ש"ע, שנשבר מפרקתו נחשב כמת מיד ומטמא באוהל ואשתו מותרת לעלמא, וזה הוי אע"פ שה"היפתלמוס" עדיין חי. א"כ רואים שהחלק הזה לא נחשב כחלק מן המוח כיוון שאינו פועל כמו העצבים על תנועת הגוף, אלא כמו שאר הבלוטות שבגוף המפרישות הורמונים המשפיעים על חילוף החומרים בגוף.

וכן הוא בפירוש הרמב"ם על המשנה באהלות (א', ז') שהמוח הוא
"הכוח המניע מתפשט בכל האברים מיסוד ומוצא אחד".

וכן הסכים הגאון רשז"א זצוק"ל, אלא שנולדו לו ספיקות בעניין הבדיקות לוודא מיתת המוח. משום שהיה איש אמת ותורתו אמת לא הייתה לו ברירה אלא לפסוק בכל פעם על פי מה שנודע לו מהרופאים שייעצו לו בעניינים אלה.

הערה:



* מערכת המעין מצטערת על כמה לשונות של גנאי במאמר הנ"ל, שהיו מכוונים כנגד הרב משה דוד טנדלר שליט"א.