ושמי ה' לא נודעתי להם

שמות ו, ג

הרב כרמיאל כהן

המעיין, טבת תשנ"ח


תקציר:
פירושם של פרשני ימי הביניים לפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם.

מילות מפתח:
רש"י, הראב"ע הרמב"ן, הרלב"ג, עראמ"ה רד"ק, הכתב והקבלה.


תחילתה של פרשת וארא עוררה קשיים רבים בקרב פרשני המקרא. אין כוונתנו להצביע על כל הקשיים ואף לא להציע פתרונות מחודשים אלא אך להתחקות בעקבותיו של אחד מחשובי הפרשנים בימי הביניים - רבי לוי בן גרשון (=הרלב"ג). כפרשנים אחרים הלך הרלב"ג בעקבותיהם של הפרשנים הקודמים לו (בעיקר ראב"ע), אך עם זאת פעמים רבות סלל דרכים חדשות, ההולמות לדעתו יותר את פשוטו של מקרא1. במקרה מעין זה נעסוק להלן.פרשת וארא היא תגובת ה' על אכזבתו של משה מכך ששליחותו לא נשאה פרי מיידי:
וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה'.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם.
וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי.

בהמשך הדברים מודיע הקב"ה את התוצאה המעשית של דבריו אלה ("לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים...") אולם אנו נעסוק רק בפסוקים שציטטנו, וגם בהם רק במילים שקבענו ככותרת. אחת מן הבעיות שעסקו בהן המפרשים (הן במפורש והן במרומז) היא כפי שניסחה ר"י אברבנאל (השאלה הב'):
הנה הכתובים מעידים שדיבר השם עם האבות פעמים רבות בשם ה', אם במעמד בין הבתרים לאברהם: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים", ואם בפרשת המילה: "וירא ה' אל אברהם". ואם כן איך אמר בכאן ושמי ה' לא נודעתי להם?!

נציג אחדים מן הפירושים שהציעו המפרשים לבעיה זו:
רש"י כתב:
וארא, אל האבות. בא-ל שד-י, הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם: 'אני א-ל שד-י'. ושמי ה' לא נודעתי להם, לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי, לא נכרתי להם במידת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתים.

לדעת רש"י אין פסוקים אלו אומרים שבשם א-ל שד-י נודע הקב"ה לאבות ולעומת זאת בשם ה' לא נודע להם, אלא באים הפסוקים לציין שההבטחות שנאמרו בא-ל שד-י לא נתקיימו ולכן שם ה' המבטא אמת לא נודע עדין. שם ה' בא כאן לא כתואר גרידא אלא כמהות.

ראב"ע בפירושו הארוך הלך בכיוון אחר:
...ועתה אגלה לך קצת סוד א-ל שד-י. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי2. והעולם השפל יקבל כוח מעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם הייתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי וע"י אמצעי, והניחה תאוות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבוא עליו ביום ידוע - השם שדבק בו יסובב סבות להצילו מרעתו... על כן אמר השם לאברהם קודם "וארבה את זרעך" -"אני א-ל שד-י" (בראשית יז, א), שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק בשמו שמחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו... והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה, אשר ידעו השם פנים בפנים, על כן היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל, ולחדש אותות ומופתים, שלא יכלו האבות לחדשם.

על ידי האבות נודע בעולם שם א-ל שד-י המבטא שידוד המערכות העליונות, דהיינו סבוב סיבות להוצאת הדבקים בו מתחת שליטתם, אך לא שינוי סדרי בראשית. אולם על ידי משה ייוודע שם ה' המבטא עליונות על כל גרמי שמים ויכולת לשנות מערכותיהם ולחדש אותות ומופתים. דברי ראב"ע נתקבלו על דעתו של הרמב"ן3 אשר ביארם יותר:
ועניין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות... והנה אמר הא-להים למשה: נראיתי לאבות בכוח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשינוי התולדות. ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול, כי בו אני עושה עימהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל.

גם את הפסוק הבא -
"וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה"
פירשו המפרשים כמתייחס לאבות:
'הקמת הברית' הכוונה לכריתתה (רש"י)
או לשבועה כדרך לשון ארמית (ראב"ע בפירושו הקצר וחזקוני).

רלב"ג הלך בדרך שונה לחלוטין, וכך כתב4:
ושמי ה' לא נודעתי להם - ר"ל לישראל. והרצון בזה, כי בעת ששמי - שהוא ה' - לא נודע לישראל5 כמו שהוא נודע [להם]6 עתה על ידך במה שלמדת7 אותו לזקני ישראל, הנה עם כל זה הייתי משתדל להקים בריתי אתם8 שהיה עם האבות לתת להם ארץ כנען, ארץ מגוריהם אשר גרו בה9.

וכעין זה כתב גם בביאור דברי הפרשה10:
...והנה נראיתי לאברהם ליצחק וליעקב בא-ל שד-י, וייעדתי להם לתת את ארץ כנען לבניהם11 בכוחי זה השליט על הנמצאות. והנה שמי ה' לא היה נודע לישראל. וגם הייתי משתדל עם זה להקים בריתי אתם12 - ר"ל שכבר נמשך מההשגחה לישראל מפני מה שייעדתי לאבותיהם לתת לזרעם, אע"פ13 ששמי ה' לא היה נודע לישראל עדיין14, ולזה לא היו ראויים מצד עצמם שתדבק השגחתי בהם, ועם כל זה התעוררתי להקים בריתי אתם לתת להם ארץ כנען15 אשר גרו בה האבות.

באופן מפתיע למדי מפרש הרלב"ג את הכינוי הרומז "להם" - שבביטוי "ושמי ה' לא נודעתי להם" - כמתייחס אל ישראל, ולא אל האבות כפי שפירשו כל המפרשים.

גם נושא הפסוק הבא הוא ישראל ולא האבות: למרות ששמי ה' לא היה נודע לישראל לפני שליחותו של משה בכל זאת השתדלתי להקים את ברית האבות עם ישראל. 'הקימותי' מתפרש מלשון קיום ברית ולא מלשון כריתתה, והכינויים הרומזים "אתם" ו"להם" מתייחסים לבני ישראל כמו בפסוק הקודם. אלא שסופו של פסוק ד מעורר בעיה לפרשנותו של הרלב"ג, שהרי אם הנושא הוא ישראל הרי שגם הביטוי "...ארץ מגוריהם אשר גרו בה" צריך להתייחס לישראל, וזה ודאי אינו נכון, שהרי אי אפשר לומר על בני ישראל היוצאים ממצרים - או יותר נכון הנכנסים אל ארץ כנען - שעימם תקוים ההבטחה, שארץ כנען היא ארץ מגוריהם, שהרי רגלם לא דרכה מעולם על אדמתה.לכן מפרש רלב"ג (בביאור המלות):
והנה קראה 'ארץ מגוריהם' מפני האבות שגרו בה, כמו שאמר על יצחק: 'רק את בני לא תשב16 שמה' (בראשית כד, ח), בעבור אברהם שיצא משם17.

ההסתכלות על העם אינה רק בנקודת מבט עכשווית אלא בראיה כוללת יותר. כשם שלו יצחק היה הולך אחרי אשתו ומתגורר בחרן היה אפשר לומר עליו שהוא שב לשם למרות שלא היה שם מעודו, וזאת רק משום העובדה שאביו יצא משם, כך לגבי עם ישראל. ארץ כנען אינה ארץ אחת מני רבות שאליה יגיעו - במקרה או שלא במקרה - בני ישראל. ארץ כנען היא ארץ מגוריהם של היוצאים ממצרים בזכות ישיבתם של אבותיהם בה, ובלשונו של ראב"ע (בפירושו הקצר בענין המילה 'לכם' ע"פ דרכו): "כי זרעם כהם יחשבו". פרשן נוסף, מאוחר לרלב"ג, שהלך בדרך זו - אם כי אין פירושו שווה בכל לפירוש הרלב"ג - הוא רבי יצחק עראמה בפירושו עקידת יצחק. ונצטט מעט מדבריו שם (כח ע"ב):
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם, ומלת להם חוזרת אל בני ישראל, המוזכרים בכינוייהם בפסוקים הסמוכים למעלה, כשאמר ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם. והכוונה שכבר נראה אל האבות והתידע אליהם, לא הודעת שמו המורה על מציאותו לבד, אבל שכבר השיגו מעניין תאריו עד שידעו כי הוא א-ל שד-י שהוא העיקרי משמות התארים. ומדרך התארים שיודיעו דבר נוסף על מה שיודיע שם העצם מצד מה שירשם בו עצם הנקרא להורות מציאותו לבד. כי מי שיודע שראובן חכם או רופא או נגר כבר הוסיף בו הכרה וידיעה ממי שידע שהוא ראובן. ולזה אמר: הנה אל אבות נראיתי עד שהשיגו וידעו בענייני תארי; ואפילו שמי שהוא מורה על מציאותי לא הודעתי להם לבנים, בשלא נמצאתי להם ולא הורגלתי עימהם בשום עניין מצוין; והנה יחויב מצד הטוב והראוי שאוודע להם... וגם הקימותי את בריתי אתם - רצוני עם האבות - לתת להם לבנים את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה...

בעניין פירוש המילה 'להם' בביטוי 'שמי ה' לא נודעתי להם' הלך בעל העקדה בעקבות הרלב"ג - בין ביודעין (מה שמסתבר יותר) ובין שלא ביודעין. הכינוי 'א-ל שד-י' המורה על העיקרי שבתארים הוא נכבד יותר משם ה' שמורה רק על עצם מציאותו ותו לא. בעוד שלאבות נודעתי בשם הנכבד א-ל שד-י, לבנים אף בשם ה' לא נודעתי, דהיינו שבני ישראל לא ידעו כלל על מציאותי. אולם בפסוק ד פירש בעל העקדה שהכינוי 'אתם' מתייחס לאבות ולא כרלב"ג.והנה, רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו 'הכתב והקבלה' ציטט לשון בעל העקדה ואף ציין שהרלב"ג פירש כן, אך עם זאת הקשה:
...מלבד דקשה להסב מלת להם על ישראל ולא על האבות שהמדבר מהם במקרא, גם פי' מוכחש מעדות הנביא (יחזקאל כ) ואוודע להם בארץ מצרים, שכבר נודע לישראל שם הוי' ב"ה ע"י אהרן קודם בוא משה למצרים באומרו אליהם איש שקוצי עיניו וגו' כי אני ה'.

אולם, אליבא דאמת קושייתו של בעל הכתב והקבלה שפירושם של הרלב"ג ובעל העקדה "מוכחש מעדות הנביא", אינה קשה כלל ועיקר. נעיין בפסוקי הנביא (יחזקאל כ, ב-ז):
ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר ה' א-להים הלדרש אתי אתם באים, חי אני אם אדרש לכם נאם ה' א-להים. התשפוט אתם התשפוט בן אדם את תועבת אבותם הודיעם. ואמרת אליהם כה אמר ה' א-להים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואוודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' א-להיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות. ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' א-להיכם.

מה משמעותם הפשוטה של פסוקים אלו? רד"ק שם מפרש:
ביום בחרי בישראל - ...החל התוכחה מעת שהיו לעם בגלות מצרים ויום שבחר בהם הוא יום ששלח להם תחלה נביאיו, ומי הם? משה ואהרן מרים. וזה העניין והתוכחה שהוכיחה במצרים על ידי נביאיו לא ראינו אלא מדברי יחזקאל. במדרש הרי שנאה זו הייתה כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה, משהיו במצרים עד יחזקאל, והייתה אהבתו מחפה עליהם, ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע נתעוררה השנאה, ועל זה נאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה.
ואשא ידי - כמו שנאמר אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכאן פירש לזרע יעקב כי מה שנתן לאברהם וליצחק בעבור זה יעקב אמר וכן אמר שם ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.ואוודע להם - נודעתי להם על ידי נביאי ששלחתי להם ואשא ידי להם כמו שאמר אני ה'...
ביום ההוא - כמו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם.

דומה, שהדמיון בפסוקים בין תחילת פרשת וארא לבין פרק כ ביחזקאל אינו מותיר מקום לספק שדברי יחזקאל אכן מתייחסים לתחילת פרשת וארא, דהיינו לנבואתו של משה.

דברי בעל הכתב והקבלה שזוהי נבואה קדומה לנבואתו של משה, והיא נבואתו של אהרן, מתבססים, לאמיתו של דבר, לא על פשטי המקראות אלא על מדרש חז"ל (שמות רבה ג, טז - מהדורת שנאן, עמ' 141-142):
[ויאמר] בי ה' שלח נא ביד תשלח...
ורבנן אמרי: סבור אתה שהיה משה מעכב לילך? אינו כן, אלא כמדבר לאהרן.
היה משה אומר: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה.
הוא שכתוב: ואוודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ 5).
ומנין שאהרן היה מתנבא?
שכן הוא אומר: ויבא איש א-להים אל עלי ויאמר אליו [כה אמר ה'] הנגלה נגליתי אל בית אביך [בהיותם במצרים לבית פרעה] ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן (שמ"א ב 28-27).
אמר משה: עכשיו אכנס אני לתחומו של אחי ויהיה מייצר, לפיכך לא היה מבקש לילך.

ידוע ש"אין משיבין על ההגדה", ודומה שקל וחומר הוא שאין משיבין מן ההגדה. אולם, עם כל זאת דברי הרלב"ג מעוררים שאלה פשוטה. לדעתו, הכינוי הרומז 'להם' מתייחס לבני ישראל, אך טבעו של כינוי רומז שהוא מתייחס למילה שהופיעה קודם לכן. אולם, מתחילת פרשת וארא לא נזכרו בני ישראל, ואשר על כן כיצד יתכן שהכינוי 'להם' יתייחס אליהם? שאלה זו שאין לה מענה בדברי הרלב"ג עצמו, מתיישבת ע"פ דבריו של בעל העקדה שציטטנו לעיל:
ומלת להם חוזרת אל בני ישראל המוזכרים בכינוייהם בפסוקים הסמוכים למעלה כשאמר ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם.

בסוף הפרשה הקודמת - פרשת שמות - נאמר:
וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני.
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך.
ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.

ומיד נאמר:
וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה'.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם.

הכינוי הרומז 'להם' מתייחס לסוף הפרשה הקודמת. ואל יהיה הדבר נפלא בעיניך שפרשה פותחת בצורה כזו, כיון שמצאנו דוגמה לזה בפרשת וירא, דרך משל, הפותחת:
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.

למי מתייחסים כינויים רומזים אלו? האם יש ספק שלסוף הפרשה הקודמת - פרשת לך לך - המסתיימת בפסוקים:
...ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו.
וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו.
בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו.
וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו.
ומיד נאמר:
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.

וכבר כתב שם הרמב"ן:
ואל תחוש להפסק הפרשה כי העניין מחובר, ולכן אמר וירא אליו, ולא אמר וירא ה' אל אברהם.נמצא שפירושו המקורי של הרלב"ג עולה יפה.

הערות:



1. כאן המקום להעיר על דבריו של ע' פונקנשטיין (סגנונות בפרשנות המקרא בימי הביניים, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב, תש"ן) אשר כתב: "...פירוש התורה של הרלב"ג מאכזב את הקורא המודרני, ואולי גם את קוראיו שבימי הביניים... הוא יבש, סכימטי, מרבה בחזרות ולפעמים דוגמטי. חד ממדיות... במחשבתו ובסגנונו של הרלב"ג, היא העושה את פירושו אפור כל כך ואולי אפילו משעמם קמעה" (עמ' 63-67). דברים אלו יש בהם עזות פנים מרובה, ולו רק בגלל התמיהה מנין לו לפונקנשטיין מה הייתה דעת קוראי הפירוש בימי הביניים? אדרבא, אם נבוא לשער דעתם בזה, נראה בבירור שפירושו היה אהוב מאד. עדות לכך הם כתבי היד המרובים של ביאור רלב"ג לתורה, המלמדים על תפוצתו של החיבור, וכן היותו של החיבור בין הספרים העבריים הראשונים שנדפסו: דפוס ראשון מנטואה בסביבות שנת רל"ו. (לשם הבהרה, המסכת הראשונה מן התלמוד הודפסה רק בשנת רמ"ד!!! - ראה רנ"נ רבינוביץ תחילת 'מאמר על הדפסת התלמוד').
[אגב, בפירושי רלב"ג על התורה, מהדורת רי"ל לוי, ירושלים, תשנ"ב (בראשית) תשנ"ה (שמות), תשנ"ז (ויקרא) המבוססת על דפוס ונציה ש"ז, מצוין בשער הספר שהמהדורה היא ע"פ דפוס ראשון, ואינו נכון] וראה עוד חמישה חומשי תורה עם ביאור הרלב"ג, בראשית, מהדורת ברנר-פריימן, מעלה אדומים, תשנ"ג, פתח דבר עמ' ו. גם באשר להערכתו האישית של פונקנשטיין את הפירוש, יש לומר שדברים מעין אלו יכול לכתוב רק אדם שלא עיין די הצורך בפירוש הרלב"ג, ועשה זה לכל היותר כמתעסק בעלמא, וכקורא להגיה.
2. "דע, כי שלשה עולמים הם, האחד הוא השפל, והוא על מעלות רבות... והאדם לבדו הוא במעלה העליונה בעולם השפל... והעולם האמצעי על מעלות רבות. והנה החמשה הכוכבים המשרתים מעלתם גדולים... והנה למעלה מהמשרתים הם כוכבי גלגל המזלות... והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים, שאינם גופות ולא בגופות כנשמת האדם... ונשמת האדם ממינם, ומקבלת כח עליון כפי מערכת המשרתים... ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון שקבל על ידי אור המלאכים, אז יהיה דבק בשם הנכבד..." (ראב"ע לשמות ג, טו).
3. "וצדקו כל דברי ר"א בעניין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע".
4. מהדורת רי"ל לוי, ירושלים, תשנ"ה, עמ' כו. ציטוטינו הם על פי מהדורה זו, אף על פי שהיא מבוססת בעיקרה על דפוס ונציה המשובש, כיון שבקטעים שאנו עוסקים בהם לא מצאנו הבדלים משמעותיים לדיוננו זה. כמו כן, העדפנו להשתמש במהדורה זו, לתועלת הקוראים שמהדורה זו נגישה להם יותר מאשר כתבי היד, באין לעת עתה מהדורה אחרת. עם זאת, נפסק את הקטע כפי הנראה לנו, וכן נעיר הערות נוסח אחדות, סגנוניות בעיקרן, על פי בכיר כתבי היד לספר שמות - פירנצה לורנציאנה 24.or (להלן כ"י פ) שטרם ראה אור. אגב, במהדורה הנ"ל, לא מצא המהדיר לנכון להעיר דבר בעניין מקוריותו של הפירוש, מטרותיו, התמודדויותיו וקשייו, ומאמר זה בא בין היתר למלא חסרון ניכר זה.
5. בכ"י פ: "לא היה נודע לישראל".
6. תוספת של המהדיר ובכ"י פ ליתא, וגם כן לא נצרך.
7. בדפוס ונציה, שעליה מבוססת המהדורה הנ"ל נוספה כאן המילה: "ידך", הנראית כשיבוש, והמהדיר לא העיר על כך.
8. בדפוס ונציה (וכן בכ"י פ): "אתם בריתי", והמהדיר שינה ולא העיר דבר.
9. בכ"י פ: "...לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה".
10. עמ' כז. כידוע ללומדי תורתו של הרלב"ג, פירושו לכל פרשה מתחלק לחלקים אחדים שכל אחד מהם מתחלק לשלשה חלקים: ביאור המלות - ביאור מילולי קצר למילים הדורשות ביאור. ביאור הפרשה (או ביאור הספור) - ביאור נרחב על כל דברי הפרשה בסגנון הרצאתי. תועלות - מסקנות בענייני המצוות הדעות והמידות העולות מן הפרשה, כשתועלת בענייני מצוות מתבארת לעיתים ביתר פירוט ב"שורשים" אחדים.
11. המהדיר העיר: 'לזרעם - לHeading'. ובכ"י פ: "ויעדתי להם לתת לזרעם את הארץ". ויש להעיר עוד, שבדפוס ונציה כתוב: 'לתת ארץ כנען' (בלא 'את').
12. בכ"י פ: "את בריתי אתם", כלשון הפסוק.
13. בדפוס ונציה: "ואע"פ".
14. כך בדפוס ונציה, ובכ"י פ: "עד הנה".
15. בכ"י פ: "את ארץ כנען".
16. בדפוס ונציה בטעות: "תשוב".
17. בפירושו לפרשת חיי שרה (ביאור המלות כד, ה - מהדורת ברנר-פריימן, עמ' 113) כותב הרלב"ג: "ההשב אשיב - אמר זה בעבור אברהם שיצא משם; כמו שאמר 'ודור רביעי ישובו הנה' (טו, טז) בעבור אברהם שהוא גר בארץ כנען, כי הדור היוצא ממצרים לא יצא מארץ כנען, שיתכן שיאמר בו שישוב לארץ כנען".