אמונת ישראל ותאריך בריאת העולם

הרב פרופ' לוי יצחק רבינוביץ

מחניים פ"ד, תשכ"ג


תקציר: האמונה בבריאה העולם ודיון בשאלה האם יש חשיבות למספר השנים שעברו מאז בריאת העולם.

מילות מפתח:
בריאת העולם,


לפני שנים אחדות בתקופת כהונתי כפרופסור למדעי-היהדות באוניברסיטה של יוהניסבורג נפל בגורלי להרצות על הרמב"ם ועל השוני בגישותיו ב"משנה תורה" היא ה"יד החזקה" וב"מורה נבוכים". בין תלמידי היו שנים שהיו שונים בגישתם ליהדות. האחת, בחורה בת רב מקומי, הייתה יראת שמים ושומרת מצות למופת, והשני היה בחור שכבר למד מדעי הטבע אלא שחשקה נפשו בלימודי היהדות, וע"י לימודיו החילוניים התחיל להטיל ספק באמונה בתורה ובמצות. ובהרצאה הזאת אני אמרתי "הרמב"ם חיבר את ה"משנה תורה" בשביל יהודים כמוך - והצבעתי על הבחורה - שמאמינים באמונה שלימה בתורה, שאין להם שום קושיות ובעיות בשמירת המצות, שמקבלים את התורה כמות שהיא ורוצים רק לדעת איך ובאיזה דרכים עליהם לעבוד את ה' לפי רצונו. מאידך גיסא, ה"מורה נבוכים" הוא חיבר בשביל יהודים כמוך" - ופניתי לשני "שהמדע נטה והעבירם על יהדותם ושרצו לדעת לא איך מקיימים מצות התורה אלא מדוע לקיים אותם, ואיך אפשר לקיים אותם ולהאמין בתורה בזמן שהמדע, שהם מאמינים בו באמונה שלימה, כנראה סותר את עיקרי היהדות".

ומי שקורא את ההקדמה המקסימה של ה"מורה נבוכים" ובפרט קטעים כמו
"כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמתת תורתנו והוא שלם בדתו ובמדותיו יעיין בחכמת הפילוסופיה וידע ענייניהם ימשכו השכל האנושי והשכינו במשכנו והציקוהו פשטי התורה... ונשאר במבוכה ובהלה, אם שימלך אחרי שכלו ישלים מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך כוונות התורה או שישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו אך ישליכהו אחרי גוו ויטע מעליו ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, וישאר עם המחשבות ההם הקדמוניות, והיא בפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה"
יכיר שהצדק אותו, כי הספר נכתב כמו שמעיד עליו שמו, ל"נבוכים" דווקא.

במאמר זה על בריאת העולם, ואיך מסבירים אותה בימינו אגש באותה גישה, אין דברי מכוונים למאמין באמונה שלימה שהקב"ה ברא את עולמו בריאת יש מאין בא' בתשרי לפני חמשת אלפים שבע מאות עשרים וארבע שנים, ושלכל שנה מהשנים האלה יש שלוש מאות ששים וחמשה ימים, ולכל יום של ששת ימי בראשית היה עשרים וארבע שעות, והשאלה היחידה שמעסיקה אותו היא אם בא' בתשרי נברא העולם או בא' בניסן, והוא מקבל את ההלכה המכריעה שהיה בא' בתשרי. איש כזה יכול לקיים "וצדיק באמונתו יחיה" ואין לו עניין ב"מה למעלה ובמה למטה". כי אין לו עסק בנסתרות.

ברם יש סוג אחר של אנשים שלמדי את מדעי הטבע, אנשים שהאופק השכלי והרוחני שלהם נתרחב, שרכשו ידיעה מדעית בגיאולוגיה ובארכיאולוגיה ובתורת המאובנים והם משוכנעים על פי מה שלמדו ועל פי הראיות שנראו להם חותכות ובלתי-מעורערות שהעולם הזה יותר קדמון מששת אלפים שנה ומדברים על מיליוני שנה וכו'.

והשאלה העומדת בפנינו היא האם יש להם צורך לעקור את האמונה הזאת או את התיאוריה הזאת מלבם כדי שיחזרו להיות יהודים נאמנים ואם הם עוד עומדים תקיפים בדעתם שהצדק אתם, האם הם נחשבים בזה לאפיקורסים ולכופרים בעיקר, באחד של ה"אני מאמין". בקצור האם האמונה שהעולם מתקיים ה' תשכ"ד שנים שייכת לכלל גדול שמי שהוא מכחיש בו מכחיש בתורה? ובשאלה זו אני מעיז לדון אם כי רק בנגיעה קלה.


"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". בהצהרה הזו התורה מתחילה ועל יסוד הפסוק הזה אנחנו מאמינים בבריאת העולם בזמן מסתים לפי רצונו ומחשבתו של הקב"ה "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". דעה זו ואמונה זאת מתנגדת לדעה שהייתה מקובלת ע"י הפילוסופים היוונים וביניהם אריסטו שהאמינו בקדמות העולם ושהוא לעולם עומד. בשאלה זו של הסתירה בין דעת התורה ודעת הפילוסופים עמד הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ובא לידי מסקנה על פי מחקר עיוני שטעות היא בידי הפילוסופים ושהעולם נברא בזמן מסוים.

וכדאי להעיר כאן שדעת התורה בבריאת העולם נתאמתה ונתאשרה נהפכה היום להיות דבר שאינו מוטל בספק ושאין מערערים עליו. ההתפוצצות של הפצצה האטומית בהירושימה לפני כי"ח שנים הפציצה ג"כ את היסוד של האמונה בקדמות העולם! החומר הוא לא דבר נצחי. ההפצצה הגרעינית הופכת אותו לאנרגיה ואפשר לומר על חומר "מן האנרגיה אתה ואל האנרגיה תשוב".

וא"כ בריאת העולם שהייתה שאלה של אמונה, וכמו שאומר הרמב"ם (מ"נ, ב, י"ג) "יסוד תורת משה רבנו בלי ספק והיא שנית ליחוד הבורא, לא יעלה בדעתך זולת זה", נהפכה עכשיו ג"כ לנתון מדעי שאין לפקפק עליו וכמו בכל כך הרבה דברים אחרים אלה שנקטו בשיטה נוגדת יכולים רק לאמור "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים".

כל זה לעצם השאלה של בריאת העולם בזמן מן הזמנים לפי רצונו של הקב"ה. "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ היא עובדה. אמנם מתי נברא העולם באיזה שנה נבראה, וסדר הבריאה היא שאלה אחרת שלפי דעתי אינה נוגעת כמלוא נימה באמונה בתורה. היא לא נחשבת לאחד מעיקרי התורה או של היהדות. אף אחד לא יכול להגיד אם יומו של הקב"ה היא כהרף עין או "אלף שנה" או אם במלה "יום" או "שנה" אנחנו צריכין להבין יום של כ"ד שעות או שנה של שלוש מאות ששים וחמש יום, או מה פירוש המאמר במדרש "מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבם עד שברא את אלו" (בר, רבה ג"ט) ואפילו על סדר הבריאה יש מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי אם "השמים נבראו תחילה ואח"כ הארץ" או להיפך (חגיגה י"ב, א).

יש דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, ויש דור דור ודרשותיו בפירוש התורה. לא בכל דור ניגשים לפירוש התורה באותו כוון שפירשו אותה הדור הקודם. יש תקופה של פירוש התורה על פי הפשט ויש דור שמעדיף את הדרש, יש רמז ויש סוד, יש הגישה הפילוסופית ויש הגישה הרציונאלית, אבל מעניין הדבר, ואני קובע אותו לעובדה שאין להטיל בה ספק שבמשך אלפים וחמש מאות שנה של פירוש התורה בלתי נפסקת, תהיה הגישה מה שהיא, לא קרה אף פעם שהמפרשים פרשו את הפרק הראשון של בראשית לפי פשוטו של מקרא, על דבר זה כבר עמד הרמב"ם וקובע (מ"נ ב. כ"ט)
"שכל מה שנאמר במעשה בראשית אינו כלו על פשוטו כפי מה שלמדו ממנו ההמון, שאילו היה העניין כן לא היו מעתירין אותו אנשי חכמה ולא היו החכמים ממריצים מליצות בהעלימו ומניעת ספור בו בפני ההמון... ובבאור אמרי מתחלת הספר עד כאן "כבוד אלקים הסתר דבר" (משלי, כ"ה ב)."

הרמב"ם כידוע מכוון למשנה של חגיגה ב. א
"אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחוד אא"ד היה חכם ומבין מדעתו, כל המסתכל בד' דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור"
ומעשה בראשית כמו מעשה מרכבה נשארו דברים שרק יחידי סגולה יכולים להבין אותו.

ואע"פ שדורות אחרונים נגשו לפירוש מעשה בראשית, ז"א הפרק הראשון של התורה, בדרכים שונות, ולא הרי זה כהרי זה, הלא הצד השוה שבהם שאף אחד מהם לא פירשוהו "כפי מה שלמדו ממנו המון העם". כמה גדול המרחק בגישה למשל בין הרמב"ם המתפלסף ובין רש"י הפשטן והדרשן. אי אפשר להשוות הגישה של הרמב"ם שהוא מקדיש ר"ח פרקים (!) לשאלה זו לגישה הפשטנית של רש"י אשר "אינו בא אלא לפרש פשוטו של מקרא", אבל מה אומר רש"י בפירושו? "אם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו. "בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ הייתה תהו ובהו" ויאמר אלקים יהי אור". ולא בא המקרא להורות עדר הבריאה לומר אלו קדמו שאם בא להורות בך היה לו לכתוב בראשונה ברא אלקים, ואם תאמר להורות בא לאלו תחלה נבראו ופירושי בראשית כל ברא אלו. א"כ תמה על עצמך וכו... על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום". היוצא ממלים אלו הוא שלפי רש"י ולפי פשטות המקרא טועים אלה שחושבים שבמלים "בראשית ברא אלקים" התורה נותנת זמן בריאת העולם. הם רק קובעות את העובדה שכאשר ברא אלקים את השמים ואת הארץ הארץ הייתה תוהו ובהו, אבל מתי נבראה לא נזכר. אף דוגמה אחרונה בפרק הזה כל כך סתום וחתום עד שהגרא"י קוק זצוק"ל לא ראה אפילו סתירה עקרונית בין תורת ההשתלשלות (אבולוציה בלע"ז) ובין מעשה בראשית (אגרות. ב. דף קמ"ז).

מכל מה שנאמר נראה ברור שהשאלה של "גיל" העולם לא נחשב לעיקר מן עיקרי היהדות. חז"ל עשו חשבון במין "לשון בני אדם" לקבוע תאריכים לשימוש, והגיעו לחשבון זה על ההנחה שהיום של בראשית א' הוא יום שלנו אבל אף פעם לא הסיקו את זה להלכה. ומי שמאמין שהעולם נמצא יותר מה' תשכ"ד שנים אינו כופר ח"ו בתורה.


ואני מרחיק לכת עוד יותר ואומר שלחז"ל הייתה גישה אחרת לגמרי לשאלה של קביעת שנים ותאריכים מאשר הגישה שלנו. הם לא היו היסטוריונים יבשים ששמו את הדגש על דייקנות בשנים, ולא באו - וגם התורה לא באה - ללמד אותנו מדע, אלא תורה. בעיה זו מסובכת מאד אבל אני נותן רק דוגמה אחת קטנה שנוגעת נגיעה ישירה לשאלה הזאת. בג"מ ע"ז ש' ע"א מובא בשם התנא צבי אליהן "ששת אלפים שנה היו העולם, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח", אבל מי שלוקח את המאמר הזה פשוטו כמשמעו צריך להתחשב עם מאמר אחר באותה הסוגיה "מלכות פרס בפני הבית שלושים וארבע שנים" רש"י מפרש "בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלושים וארבע שנים ובטלה ותפשוה בני יון" אפילו אם נעלים עין מהעובדה, שלא נזכרה במאמר, שלא בזמנו של כורש אלא בזמנו של דריוש נבנה הבית (הג, ב.) הוא כל בר בי רב בהיסטוריה יודע שמלכות פרס נמשכה בתקופת בית שני, אחרי בנין הבית שהיה בערך בשנת 518 לפני הספירה, עד הכבוש היווני בשנת 333, שהיא כ-185 שנים, ולא 34.

ותרשו לי לסיים במילתא דבדיחותא. מספרים על פרופסור אחד שנתן הרצאה מדעית. הוא הביע את דעתו שהחיים על האדמה תלויים בחום השמש, והיות וחום השמש תש כוחו במרוצת הזמן, והולך ופוחת, יגיע היום שלא תהיה אפשרות של חיים עלי אדמות. וסיכם ואמר "לפי האומדנה שלי החיים עלי אדמות יארכו עוד שבעים מיליוני שנה". לשמע הדברים האלה קם אחד מהנוכחים על רגליו ובקול מלא פחד שסע ואמר "כמה שנים אמר כבוד המרצה". וכשהוא חזר ואמר "שבעים מיליון" הוא ענה "תודה לאל, חשבתי שאמרת שבעה מיליון".

השאלה של שנות העולם אינה נוגעת לחיים שלנו. כמו שאין ערך מעשי ב"מה לפנים ומה לאחור" כך אין ערך ל"כמה לפנים וכמה לאחור", אם זה חמשת אלפים או חמישים מליונים. "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" ועלינו לחיות שנינו על האדמה לפי רצונו כדי שנזכה במעשינו לחיי העולם הבא.