"דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך היא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאיניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הלול בתי דכתיב ויכל אלוקים ביום השביעי, ואמר לן רחמנא: ינוח ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו". ובעל השאלתות ממשיך ואומר שאסור "לאיענויי ביה, אלא מתבעי ליה לבר ישראל לאיענוגי ביה במיכלא ובמשתיא ויקוריה בלבושא ובכיסויא מעליא",

"ת"ר לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה:
משה - מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה,
ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיע אותם".

וישבות ביום השביעי - השבית מלברוא בו שום דבר מעין הבריאה שעשה.

"ובשער הבריאה אמרו בדבר והפכי ויעש אלוקים וישבת וכאשר ויעש איננו בתנועה ולא ביגיעה אבל הוא המציא הדבר המחודש כן בלי ספק וישבת לא מתנועה ולא מיגיעה אבל הוא עזיבת המציא הדבר המחודש, ואע"פ שאמרו וינח איננו דבר יותר מעזיבת החידוש והבריאה".

"וינח ביום השביעי:
וכי יש לפניו יגיעה, והלא כבר נאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלוקי עולם ה'...
ומה ת"ל וינח ביום השביעי?
אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי,
על אחת כמה וכמה אדם שנ' אדם לעמל יולד".

ויקדש אותו - מסביר רס"ג:
וקדשו כיון שהשבית מלברוא בו שום דבר מעין בריאה שעשה". -

"תענוגי שביעי לשבות אתה ובניך ועבדך ואמתך ובהמתך ממעבד - בל יצא תצא מתחומך כי צנצנת המן זכר למשנהו הזבד - שנ' תמידי חוק כל יום כפלם בו ועירוב להתכבד וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד".

"ואסור לצאת מהעיר יותר מאלפים אמה ולא ממהרון ללכת אלא לשם מצווה.
ובערך חצי היום אנחנו עומדים בבית הכנסת בתפילה וקריאת התורה,
וביאור מה ששייך לאותו היום ובנשאר אנו אוכלים ושותים,
ועם זה איננו פוסקים מלהזכיר את אדוננו ותורתו".

"ולא יקרא לאור הנר אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות ומצאנו בפירושי אדוננו נטריה רחמנא דהלכה כרבה ומנהגנו כאן בקירואן בבתי כנסיות מתקבצין אנשים בכל ליל יום הכיפורים ופעמים בלילי שבתות וקורין תהלים לאור העששית במקראות".

"מיחייב אינש לאיענוגי בשבתא"

"ישראל שקדש עליו את השבת בדרך רחוקה או קרובה ואין עמו פת מותר לישראל לאכול מאותר פת של גויים ולשתות מן המים.
מאי טעמא?
וקראת לשבת עונג - עונג אתה עושה ממנו ואין אתה עושה ממנו עינוי".

"וכל היושב בתענית בשבת ועושה אותה כחול במזיד אין לו חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שכך כתוב: מחלליה מות יומת - מת בעולם הזה ויומת לעולם הבא.
ואם אתה אומר מחלליה מי שהוא עושה מלאכה בשבת, והרי כתוב באותו פסוק: כל העושה מלאכה ונכרתה אבל מחלליה אינו אלא 'מי שאינו מענגה ועושה אותו כחול...
ושנו חכמים: כל המענג את השבת זוכה ונוטל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח.,.
ושנו חכמים: כל המקיים שלוש סעודות בשבת נצל משלוש פורעניות:
מחבלו של משיח,
וממלחמות גוג ומגוג,
ומדינה של גיהנם...
אבל צום ותענית אין מגינין על האדם אלא בעולם הזה וגדול עונג שבת אחד יותר ממקריב אלף קרבנות ומאלף תעניות שעונג שבת חובה ומצווה, מגין על אדם בעולם הזה ולעולם הבא".

"ותדע לך שכן היא ותקנת שמד הוא שאין אומרים שמע בין קדוש לימלוך אלא בתפילת שחרית של שבת בלבד, אבל במוספין ובמנחה וכל ימות השבת אין אומרים עד עכשיו אין אומרים בארץ ישראל קדוש ושמע אלא בשבת או בימים טובים בלבד בשחרית בלבד חוץ מירושלים ובכל מדינה שיש בה בבלאין שעשו מריבה ומחלוקת, עד שקבלו עליהם לומר קדושה בכל יום, אבל בשאר מדינות ועיירות שבא"י שאין בהם בבלאין אין אומרים קדוש אלא בשבת ובימים טובים בלבד".

"להשכיר לגוי בין פונדק בין חנות בין הצר בין ספינה והגוי מפליג בה בשבת הנו כולהו שריין אפילו בא"י דכבר איפסיקא הלכתא כר' יוסי וכל שכן בשאר ארצות וליכא למיחש אלא למרחץ בלבד ולאו לכל מרחץ אלא במרחץ הקרואה בשם ישראל ומפני מראית העין אסור ולא משום שביתה".

"מי שהיה שרוי בין הגויים בשבת ולא היה לו מה יאכל נכנס לבתיהם של גויים ומצאם אוכלים לחם חם וחלב, שחלבו אותו היום ופירות תלושים מן הקרקע ודרכו לאכול עימהם בחול, א"ל פלוני אכול, ואכל, או שאכל בלתי רשותם ונאמר לו מה אתה עושה בשבת ואמר לעצמם עשו ומותר, יפה אמר או לא יש עליו מן הדין... כנ"ל כי לא יפה עשה ועובר ופושע הוא בדבר זה...".

"מהו לנהוג מנהג זה בנהרות גדולות כגון דגלת ופרת ונילוס של מצרים וליכנס אדם בספינה שלושה ימים קודם לשבת ולישב בה בשבת כשהיא מהלכת,.. ובני מצרים וכפריה היו נוהגין אסור חמור בנילוס שלהם והיו ממהרין לצאת מן הספינות בערב שבת עד שבא אצלם מי שהתיר להם... היאך ראוי לעשות, אנו לא שמענו מאבותינו ולא מחכמי שתי ישיבות מעולם מי שהתיר לישב בספינות הנהרות ולא בדגלת ולא בפרת... ואסור הן נוהגין בדבר זה, ומי שבא והתיר את הדבר הזה במצרים לא יפה עשה.

"שנתחיל במלחמה ג' ימים קודם השבת או יותר,
כאומרם: ת"ר אין צרין על עיירות וכו'
ואם התחילו הם להלחם נגדנו ובאו על עסקי נפשות, מותר לנו להלחם נגדם בכל זמן שהוא ואפילו ביום השבת, כאומרם: ואם התחילו אף בשבת אין מפסיקין וכך היה שמי הזקן דורש: עד רדתה ואפילו בשבת".

"עיקר ברכה להדליק נר של שבת מנהגא או הלכתא ואי הלכתא היכא כתובה בתלמוד",

"אצלנו החזנין בערבי שבתות ובערבי ימים טובים להתפלל אבות וגבורות ואח"כ אומרים גדלך תקדש בנו בא"י האל הקדוש, דעה וחכמה למדנו בא"י חונן הדעת... ואמרו שקבלו קצור זה מהחזנים הראשונים שקבלו ממר רב יהודאי ז"ל וכו' ".

"עיולי יומא כמה דאפשר מקדמינן ליה, אפוקי יומא כמה דאפשר מאחרונן ליה".

"לקדשו בברכה, מיכן אמרו:
קדשהו על היין בכניסתו, אין לי אלא קדושה ללילה,
קדושה ליום מנין?
ת"ל ושמרתם את השבת".

"בין איכא אורחים דאכלי בבית הכנסת ובין ליכא מקדשין ומבדילין בבית הכנסת,
דבעינן זכרהו על היין בכניסתו, דילמא איכא איניש דלא שכיח ליה חמרא ונפיק בקידושא דבית הכנסת". -

בני בבל בוצעין על שתי ככרות בשבת שהן דורשיו בלחם משנה"

אי רגיליתו לאקדומי אחרוה,
אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה [שבת קי"ט א'],

"בני בבל אומרים מקדש השבת
ובני א"י אומרים מקדש השבת,
מציין חלוף המנהגים שבני א"י הייתה לומר "ויכולו" מעומד "מפני שהיא כמעיד על הב"ה שברא את העולם ואין עדות אלא מעומד".

"מנהג הצדיקים הראשונים היה שאדם מתפלל "בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה וילך לביהמ"ד יקרא וישנה עד המנחה ויתפלל, מנחה ואח"כ יקבע סעידה שלישית על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת" ".

"כשם שהגוף צריך לאכול, כך הנפש צריכה ללימוד,
על כן דרוש שחלק מזמנו של האדם יהיה מוקדש ללימוד,
כלומר בשעות הפנאי, בשבת ובמועדים".

"כך הראוני מן השמים שישראל שמשכימין ובאין בבה"כ בשבתות ובי"ט ולומדים,
מידה יפה הן עושין".

"ובנוסחא עתיקתא לגאון חזי לן דרגילי האידנא למפסק סדרא בכתובי".

"מותר להתעסק בתלמוד במנחה בשבת, ולא עוד אלא שמנהג בית רבנו שבבבל שאחר תפילת מנחה בשבת שונין אבות וקנין תורה.
ועוד רגילין ישראל שתפילת מנחה בשבת מקדימין אותה,
ותפילת ערבית מאחרין אותה הרבה,
בין תפילה לתפילה ישב וידום, מ"מ להתעסק בתורה טפי עדיף". -

מתא מחסיא שתקנו לומר צידוק הדין (=צדקתך צדק),
על שם שנפטר משה רבינו ע"ה באותה שעה.

"ובמוצאי שבת עומד ש"צ ופותח כך והוא רחום..,
ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין הצבור ברוך ה' המבורך,
ומבעי ליה לאינש לאוגודי (=למשוך) בברוך ה' המבורך באפוקי שבתא
דניתצל מן הזיקא דהאי שבתא".

"כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם,
כדי להאריך מנוח לרשעים מלחזור לגיהינום".

"שבשאר ימות השנה אין מבדילין על פת שאין דומה הבדלה לקידוש מפני שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד וקא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון ששולחן קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת... אבל שבת ויו"ט שיש קדוש והבדלה אם אין לו יין מבדיל על הפת".

"מהו לאבדולי אריפתא: הכין חזינא דלית מנהגא בתרתין מתיבאתא לאבדולי אריפתא ולא חזי לנא ולא שמיע לנא".

"בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות שמביטין בכפות ידים...
וכך אנו רגילים להטיל מים בכוס של ברכה לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו וכו'.

"יום השלימו לבריותיי היא יום היותכם משלימים לנפשותיכם בהיותכם נפסקים מענייני העולם... ותהיה אז מנוחתכם על שתי פנים: מנוחת הגוף ומנוחת הנפש".