"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים".

"מצה זו, שאנו אוכלים על שום מה",

"כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח"

"כל דצריך ייתי וייכול" (בבלי תענית כ. ב.)

"השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין".

"אכתי עבדי אחשוורוש אנו". (עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו).

"שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל בלילה הזה כולו צלי".

"כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם, ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה".

"אמר ר"א בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה וכו'",

"מה העדות והחוקים והמשפטים"...

"לפי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר",

"זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים" (סיום הכתוב הוא ויקוד העם וישתחוו") שמות י"ב, כז.

כל שלא אמר דברים אלו (פסח מצה ומרור עם הנימוק למה הם באים) בפסח,
לא יצא ידי חובתו.

ש"מין וחלוק לב הוא, וכופר בדברי חכמים, ובוזה דברי משנה ותלמוד, וחייבים כל קהילות ישראל לנדותו ולהבדילו מכלל ישראל" "הללו מינין ובוזין דברי חכמים ותלמידי ענן ירקב שמו" -

בני העיר שאין להם מי שיקרא להם את ההלל, הולכים לבית הכנסת וקוראים פר' ראשון, ואכלין ושותין, וחוזרין ובאין וגומרים את כולו; ואם אי אפשר להם כן, גומרין את כולו, (כלומר בלא הפסקה).

מקום שנוהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט.

הלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו.
ר' אלעזר בן פרטא היה פושט בו דברים,
רבי היה כופל בו דברים.

"מאי מוסיף? אמר אביי מוסיף לכפול מאודך למטה".