תפילת החסידים
נוסח ספרד של החסידים

מאיר מדן

מחניים מ"ו, תש"ך

תקציר: טופס תפילות הקבע שכל ישראל מתפללים אחד הוא מצד תוכנו ומצד עיקרי צורתו, הקבועים ע"פ ההלכה שיסודה בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. אולם משגלו ישראל ונתפזרו בין האומות, נמשכה שושלת הקבלה שינקה ממרכזי תורה שונים, וכך נתהוו הבדלי נוסחאות בפרטים שונים של התפילה. כל נוסח ונוסח טעמיו ונימוקיו עמו, מקורותיו במסורת שקיבל דור מפי דור, ובהוראותיהם של חכמי ישראל בעלי הלכה מתוך בירור וליבון.

מילות מפתח:
נוסח אשכנז, נוסח ספרד, נוסח האר"י, בעל התני"א, ר' יעקב עמדין, הבעש"ט, חסידים, קבלה.

טופס תפילות הקבע, שכל ישראל מתפללים, אחד הוא מצד תוכנו ומצד עיקרי צורתו, הקבועים לפי ההלכה, שיסודה, בתורה שבכתב ובמסורת שבעל-פה למימים קדמונים. אולם משגלו ישראל ונתפזרו בתפוצות שונות ורחוקות, נמשכה שלשלת הקבלה דרך צינורות שונים וינקה ממרכזי התורה השונים, וע"י כך נתהוו הבדלי נוסחאות בפרטים שונים של התפילה, הבדלים של לשון ודרך הבעה שבתוך טופס הבקשה או הברכה, הבדלים במוקדם ומאוחר שבסדר מזמורים ושינויים בפרטים אחרים כיוצא באלו. כל נוסח ונוסח טעמיו ונימוקיו עמו, ומקורותיו במסורת, שקיבל דור מפי דור, ובהוראותיהם של חכמי ישראל בעלי ההלכה מתוך בירוד וליבון.

מלבד המסורת ומלבד הכרעותיהם של חכמי ההלכה פעלו בניסוח המדויק של תפילות וברכות גם שיקוליהם של חכמי הסוד על פי רזי תורה המקובלים בידם, וכך נמסר לנו בטור אורח-חיים סי' קי"ג:
"דורשי רשומות הם חסידי אשכנז אשר היו שוקלין וסופרין מספר מניין תיבות התפילות והברכות וכנגד מה נתקנו וכו'".

שכן התפילה והברכה אינה בקשת צרכים או הבעת שבח בלבד, אלא גם כלי המחזיק רזי עולם, שפירושם ידוע ליודעי ח"ן.

יהודי אשכנז ופולין התפללו כולם במשך מאות שנים בנוסח אחד, הוא נוסח אשכנז, שניתקן ונתנסח בידי ראשוני חכמי אשכנז (בית מדרשו של רש"י) ועל ידי דורשי רשומות, שנזכרו לעיל בדברי הטור. חילופי מנהגים שבין אשכנז לפולין לא נגעו אלא בסדרי פיוטים וסליחות ובפרטים קטנים וספורים בגוף התפילה. בעיקרו וביסודו היה נוסח אשכנז נוסח אחיד.

והנה לפני מאתיים שנה בערך נפרצה פרצה באחידות הנוסח, ובמקנם סידור התפילה האחיד של בני אשכנז קיימים מני אז סידורי תפילה שונים, הפרצה נפרצה ע"י תלמידי הבעל-שם-טוב, ונתהווה נוסח תפילה חדש, או - נכון יותר - נוסחאות תפילה חדשים.
ונשאלות השאלות:
מה טיבו של השינוי, שהביאה החסידות מיסודו של הבעש"ט ותלמידיו, ומה ראתה על ככה?

תפילת החסידים ידועה כ"נוסח ספרד" או כ"נוסח האר"י"; אבל מי שיבוא וישווה סידורים חסידיים אחדים זה לזה, ייווכח שאין הנוסח שבהם שווה לנוסח היהודים הספרדיים, ושאין הנוסח שבסידור חסידים זה שווה לנוסח שבסידור חסידים אחר.

מה אפוא טיבם של השמות "נוסח ספרד" או "נוסח האר"י" לגבי נוסח, שאינו אחד ואינו מוגדר ומסוים, וגם אינו של ספרדים, אלא של אשכנזים?

ומה ראתה החסידות לאמץ לה נוסח ולקרוא לו "נוסח ספרד" דווקא?
ובמה הוא עדיף, לשיטתה, מנוסח הראשונים?

הנה דוגמה אחת מרבות - בברכת "רפאנו" שבתפילת העמידה לימות החול - מתוך סידורים חסידיים אחדים:
1. "והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו" - כמו בנוסח אשכנז - כך בסידורים החסידיים הראשונים, וכך גם בסידור "חמדת ישראל" עם כוונות ר' שמואל וויטאל ע"פ האר"י, שהוציא ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בשנת תרס"א;

2. "והעלה ארוכה ורפואה שלמה לכל מכותינו"
- כך בסידורו של הרב בעל התניא, שהוא סידורם של אנשי חב"ד ושל מקצת חסידים אחרים;

3. "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו"
- כמו בנוסח הספרדים;

4. "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו רפואה שלמה לכל מכותינו"
- תערובת אשכנז עם ספרד. 5. "והעלה ארוכה ומרפאי לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו רפואה שלמה לכל מכותינו" - נוסח שרוע ומסורבל ביותר (ולמעשה צירוף של שני נוסחאות יחד), שמצוי ברוב הסידורים, הנמכרים והנמצאים בידי המתפללים ב"נוסח ספרד" החסידי.

ועדייו ספק, אם מיצינו את כל הניסוחים שבסידורי חסידים לפסקה קטנה זו.
והוא הדין, כברכת "אתה חונן"
ובברכת "על הצדיקים"
וב"שמע קולנו"
וב"שים שלום" ועוד ועוד.

כיצד מתיישב הדבר עם כוונתם, של ראשונים, דורשי רשומות, שהיו מונים וסופרים כל תיבה ותיבה, שלא להותיר ושלא לחסר?
כלום אין החסידים מודים בחשיבות משקלן ומספרן של התיבות בכל ברכה? - ודאי הם מודים!
אם כן, כיצד קרה הדבר?


תפילה - מערכת תיקונים של העולם ומלואו.
מפני קוצר היריעה לא נבוא לנתח כאן את כל נוסח התפילה ולעמוד על כל הפרטים והנימוקים של חילופי הנוסחאות. נתבונן רק בסקירה כללית בשינוי שנתרחש כאן וננסה להבין את פשרו.

אין השינוי של נוסח התפילה הקדום אלא פרשה אחת במפנה, שעשתה החסידות במהלך המהשבה. והמעשה.
עיקר כוונתה של החסידות בתחום מעשי המצוות בכלל, ובעניין התפילה בפרט, הלא להמשיך ולפתה את הרעיונות והמגמות שבקבלת האר"י ולהפיצם בקהל הרחב.


קבלת האר"י מחייבת כוונות וייחודים במעשי המצוות ובכל פרט ופרט שבהם, ובמיוחד בתפילות ובברכות. התיבות, ואף האותיות והנקודות, של כל אמירה ואמירה מכוונות הן כל אחת ואחת לתיקון גדול בספירות ובעולמות לפי רזי תורת הנסתר, וכולן יחד מצטרפות למערכת תיקונים שלמה, שהשלמות עיקר גדול בה, וכל סטייה או פגימה בדיוקי הייחודים והכוונות כמוה כפגימה וקלקול במבנה העולמות. מכאן התביעה להקפדה יתירה בפרטי המצוות ובדיוקי נוסח.

אבל ייחודים וכוונות אלה היו מעיקרם נחלת יחידי סגולה. ע"י האר"י וחבורתו נעשו לנחלת חוגים וקבוצות של בני עלייה. באה החסידות מיסודו של הבעש"ט לעשות את מגמות הקבלה לנחלת הרבים ולהפוך את כל העדה כולה לעדה קדושה, המייחדת ייחודים ומתקנת עולמות במעשיה ובתפילותיה.

אין פירושו של הדבר, שכל חסיד וחסיד חייב להיות בקי ברזי התיבות והאותיות, בכוונות ובייחודים. לא! את הכוונות כיוונו וייחדו חכמי הרזים, והריהן -טבועות בעצם מהותן של תיבות התפילה ואותיותיה, כפי שהיא מנוסחת.. המתפלל הפשוט, אם התפלל לפי הנוסח המכוון לרזי התורה ואם ייחד לבו אליו - הריהו נחשב כאילו אמרה בכל ייחודיה יסודותיה. כוונתו הכללית מצטרפת אל כוונותיהם של יודעי ח"ן.


חסידות של יחידים מול קהל חסידים
לא נחלקו ה"חסידים" ומי שאינם "חסידים" ביחסם אל עצם חכמת הנסתר ובאמונתם בסודותיה ובכוונותיה של קבלת האר"י. במה נחלקו ? -
נחלקו, אם ראוי לקחת כלי יקר זה ולעשותו כלי לשימוש יום-יום, להוציאו מרשותם של בני, עלייה מועטים ולהפכו לנחלת הרבים; נפלגו בדעותיהם, אם כל הרוצה ליטול את השם ייטול, או לאו; אם החסידות במובנה העילאי היא עניינם של יחידים, או עניינה של תנועת המונים. ומנהגי חסידות שונים - כלום רשאי כל אדם ואדם לנהוג, או לאו. ככה, למשל, מצאנו בשולחן ערוך או"ח ס' ל"ד, בדין תפילין דרבינו תם:
"ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם"

ומסיים שם:
"לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות",
וכתבו פוסקים מאוחרים,
כי מי שאינו כן והוא מניח תפילין דר"ת - יש בזה יוהרא.

המקובלים מבית מדרשו של האר"י ראו בהנחת שני זוגות תפילין לא עניין של ספק בהלכה, אלא כוונות עמוקות ותיקונים גדולים: והקפידו מאוד על הנחת שני זוגות תפילין. בין גדולי חכמי האשכנזים שלפני ההסידות ושמחוץ לחסידות היו רבים שהניחו תפילין דר"ת, אבל בצנעה, שלא להראות בזה יוהרא. אולם עם צמיחת החסידות, משנעשתה מלאכת תיקון העולמית חובת הרבים, נעשתה אף הנחת תפילין דר"ת מעניין של יחידים ושל צנעה לעניין גלוי של הרבים (ושוב אין עניין של יוהרא בזה).

דוגמה אחרת, מגוף התפילה: בעלי הקבלה שבין חכמי אשכנז החשיבו אף הם את קדושת "כתר" הספרדית שבתפילות המוספים, ונימוקים שבנסתר בדבר (עי' סידור השל"ה וסידור ר' יעקב עמדין וגם במגן אברהם לשו"ע או"ח סי' כ"ה);
ואף העדיפו את אמירת מזמור כ"ה ("לדוד אליך ה' נפשי אשא") בנפילת אפים, כנהוג אצל הספרדים (עי' בסידורים הנעל ובמג"א סי' קל"א), אבל כל זה ליחידים ובצנעה - שלא לשנות ממנהג הציבור, הוא נוסח אשכנז.

וכן מעיד ר' יעקב עמדין פעמים אחדות בסידורו על אביו - החכם צבי -
ש"כל הנהגותיו היו עפ"י קבלת האר"י ז"ל", אלא ש"מימיו לא נשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה להרגיש בביטוי שפתיו בכוונות סודות החכמה".

אף הגר"א נהג כמה וכמה מנהגי חסידות (אמנם לא הניח תפילין דר"ת) ע"פ קבלת האר"י - אף הוא בצנעה ובזהירות - וכינויו המקובל בפי בני דורו היה "חסיד" סתם.

ור' נתן אדלר מפרנקפורט, שהעז לנהוג בגלוי מנהגים ע"פ הקבלה, הצטדק, שאינו נוהג כך אלא בתוך בית מדרשו הפרטי.

החסידות מיסודו של הבעש"ט הוציאה את מנהגי החסידות לרשותם של הרבים.



מה לחסידות ולמנהגי הספרדים?
כאן מן הראוי להעיר, כי בקרב היהודים. הספרדים, בפרט בארץ-ישראל ובארצות הסמוכות לה הקדימה קבלת האר"י והכתה שורשים ברחבי העם כמאתיים שנה קודם לכך, ופרשה את שלטונה על כל מעשיו של אדם מישראל למן השכמת הבוקר ועד לשכיבתו לישון. מכאן ההקפדה על טבילות במקווה לשם תפילה ולימוד תורה, מכאן הכוונות והייחודים בתקיעת שופר, בנענועי הלולב, בהקפות. של הושענא רבה ושל שמחת תורה, בספירת העומר. מכאן אמירות "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בייחודא שלים" לפני כל מעשה ומעשה של מצווה, ועוד כיוצא באלו.

כשבאה החסידות להביא את המאור שבקבלת האר"י לתוך מנהגי האשכנזים ולתוך סידור התפילה המצוי בין יהודי רוסיה ופולין, הוצרכה לחשוף אותו מתוך הכלים שהיה נתון בהם. ומאור זה היה נתון בתוך כלים ספרדיים. האר"י וגוריו לא פעלו בחלל ריק אלא בתוך מציאות שהייתה ספרדית, בתוך קהל שהתפלל בנוסח ספרד הישן, האר"י בדק את הסידור הספרדי, ומאחר שמצא, כי לא הכל מכוון בו יפה לכוונותיה, העמוקות של חכמת הנסתר, עשה תיקונים ושינויים בנוסח, כדי להתאים את הסדר והלשון של בקשות וברכות לכוונות על דרך האמת, וכדי להתאים את מניין התיבות והאותיות של הברכות והבקשות אל המכוון בהם (כדרך שעשו לפניו "דורשי הרשומות חסידי אשכנז" שהזכיר הטור). ככה, למשל, מחק מסיום ברכת "יוצר אור" את הפסקה "והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא", המצויה בסידורי ספרד ישנים; כך הוציא את הנוסח הספרדי הארוך של ברכת "ברוך שאמר" מפני נוסח קצר, השווה כמעט לנוסח האשכנזי, בן פ"י תיבות; כך קיצר ע"י השמטת תיבות את נוסח הקידוש של ליל שבת, שיהיה, בן ל"ה תיבות בלבד, כמניין תיבותיה של פרשת "ויכלו" ועוד ועוד כיוצא באלו.

מכאן ואילך היה הסידור הספרדי מתוקן ע"פ נוסח האר"י, ונוסח זה נחשב בעיני המקובלים כ"השער הכולל" לכל תפילות ישראל.

שנים עשר נוסחאות תפילה הם בישראל כנגד י"ב שבטים, וכנגדם י"ב שערי תפילה, וכל שבט תפילתו עולה בשער המיוחד לו - כך הורה גדול תלמידי האר"י.

ר' חיים ויטאל, ב"פרי עץ חיים" בשם רבו (ועי' גם ב"מגן אברהם" לשלחן ערוך או"ח סי' סח) - ומשום כך הקפידו כי
"אין לשנות ממנהג אבותיהם או מאשכנז לספרד ולהפוך במנהגי שורשי התפילה" ("סולם בית אל" בראש סידורו של ר' יעקב עמדין).

אולם נוסח הארעי הוא הנוסח הי"ג והוא עולה בכל השערים - כך הורה גדול מוריה ורבותיה של החסידות, המגיד ר' דוב בר ממזריטש.


כשם שסביבתו של האר"י וגוריו ספרדית הייתה, כך היה תחום פעולתו של הבעש"ט ותלמידיו תחום אשכנזי. ומשבאו לערות את אורות האר"י, וחשפו אותם מכליהם הספרדיים, הוצרכו להרכיבם על גבי הסידור האשכנזי.

מעשה מרכבה כגון זה, כשהוא נעשה בידי וחכמים שונים - טבע הדבר הוא שתוצאותיו שונות, ושאין התרכובת אחת ואחידה. יש שהניתוח וההרכבה עולים יפה, ויש שאינם עולים יפה. ומשבאו בני דורו של הבעש"ט לחבר סידורים ע"פ כוונות חכמת האמת, יש מהם שהרבו בהכנסת יסודות ספרדיים לתוך הנוסח האשכנזי, ויש שמיעטו בהם. יש שביררו מתוך סידור-האר"י הספרדי רק את מה שנטעה תורת האר"י לתוכו, וחזרו ושתלוהו בסידור האשכנזי, ויש שהעבירו את השתיל עם גושו מתוך שדה מטעו הספרדי, כלומר העבירו גם טופסי תפילה ומטבעות לשון של נוסח ספרד לתוך נוסח אשכנז. ומאלה יש שהוציאו ישו מפני חדש, ויש שהוסיפו חדש על הישן.

מכאן השינויים שבין סידור לסידור, ואף בסידורים שהוציאו בני דורו של הבעש"ט (כגון סידור ר' קופל וסידור ר' שבתי-שני סידורים מלאים פירושים ע"פ הסוד, שיסודות הנוסח האשכנזי עדיין בולטים בהם ביותר בצד השינויים שמקורם (בקבלת האר"י או בנוסח ספרד) וגם בני הדור הסמוך להם (כגון סידורו של הרב בעל התניא). ומכאן הלשונות הכפולים, השרועים והמסורבלים שבסידורים מאוחרים יותר, ובפרט בסידורים הפשוטים העממיים שבידי רוב המתפללים (עי' בדוגמה מברכת "רפאנו" לעיל),


הצד השווה שבכל סידורי החסידים
הצד השווה שבכולם -
מצד אחד, שאינם זהים לא לסידורי אשכנז ולא לסידורי ספרד, ושיש בהם יסודות מזה ומזה (אלא שתרכובתם שונה).
ומצד שני - יש פרטים מספר, שבהם נשתוו כולם.

נמנה כאן פרטים בולטים ביותר, שנשתוו בהם נוסחאות החסידים ושנשתנו בהם מנוסח אשכנז, שלא להאריך יתר על המידה נתבונן בעיקר בתפילת יום-יום:

א) תפילה קודם התפילה: "פתח אליהו" (מספר הזוהר) ו"ידיד נפש" (פיוט לר' אליעזר אזקרי מחבורתו של האר"י).

ב) "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" בתוך הקדיש כבנוסח ספרד (אולם לא קיבלו את הנוסח הספרדי הארוך של "יהא שלמא רבא").

ג) "הודו לה' קראו בשמו" ומזמורי השבת נאמרים לא בתוך פסוקי דזמרא, אלא לפני "ברוך שאמר";

ד) פסוקים ומזמורים נוספים נאמרים לפני "ברוך שאמר" (ה' מלך, למנצח בנגינות - בחול י שירי המעלות - בשבת); גם הסדר שונה במקצת מבנוסח אשכנז (ושווה לנוסח הספרדים);

ה) מזמור תהלים (ק"ל) אחר "ישתבח" בעשרת ימי תשובה;

ו) קדושת "נקדישך" בשחרית ובמנחה, וקדושת "כתר" במוספים;

ז) וידוי וי"ג מידות בתפילת כל ימות החול לפני נפילת אפים;

ח) נוסח מקוצר של "והוא רחום" לשני ולחמישי;

ט) הכנסת ספר התורה בשני ובחמישי באה אחרי "אשרי ובא לציון", ולא לפניהם, שלא כנוסח אשכנז;

י) "תפלה לדוד" וליקוטי פסוקים ("בית יעקב" וגו') אחרי "ובא לציון";

יא) שיר של יום ו"אין כאלהינו" נאמרים לפני "עלינו לשבח";

יב) סדר קרבן התמיד והקטורת נאמר גם לפני מנחה;

יג) פסוקים וחצי קדיש לפני ברכות קריאת שמע של ערבית (נוסף על "והוא רחום", לפניו או אחריו).

כל הפרטים המנויים לעיל, שהם משותפים לכל סידורי החסידים - נשתוו בהם החסידים עם נוסח היהודים הספרדיים. אולם יש פרטים רבים, שנשתוו בהם, וששווים בהם דווקא לנוסח אשכנז, כגון:


א) "יהא שלמא רבא" שבקדיש בנוסח קצר;

ב) ברכת השנים נוסח אחד לה בימות החמה ובימות הגשמים, אלא שבימות הגשמים מוסיפים "טל ומטר", ואילו בסידורי הספרדים נוסח שונה לגמרי בימות הגשמים מן הנוסח של ימות החמה (יש סידורים חסידיים שהביאו באותיות קטנות גם נוסח זה);

ג) ברכת ירושלים פותחת כמו בנוסח האשכנזי "ולירושלים עירך", ולא כבנוסח הספרדים "תשכון";

ד) ב"והוא רחום" לשני וחמישי אין כל הסליחות שבסידורי הספרדים, אלא הסליחה שבסידור האשכנזי "ה' אלהי ישראל";

ה) נוסח הוצאת ספר תורה והכנסת ספר תורה כמו בנוסח אשכנז;

ו) סליחות ופיוטים - כמנהג אשכנז.


ההבדלים שבין הנוסחאות
כבר אמרנו, כי למרות המגמה היסודית המשותפת, שונים סידורי החסידים זה, מזה בנוסח התפילה, ושאין כאן באמת נוסח חסידים אחד. הסיבה לכך, כפי שאמרנו: הנוסח בנוי ומורכב מיסודות שונים: מן הרקע האשכנזי, מכוונת האר"י, ומיסודות ספרדיים שונים, שהוכנסו - ביודעים ובלא יודעים - במקום יסודות אשכנזיים או נוסף עליהם. ובעלי הסידורים עשו את מלאכת ההרכבה בדרכים שונות.

נתבונן למשל בברכת "שמע קולנו" שבתפילת חול:
נחלקו בה המקובלים, אם מספר תיבותיה ל"ה או מ'. בנוסח אשכנז מספר תיבותיה ל"ה, וזה לשונה:
"שמע קולנו ה' אלוהינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומה תפלת עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה ה' שומע תפלה".

בנוסח ספרד מספר תיבותיה מ', ולכך גם כיוונו רוב הסידורים החסידיים הראשונים, כגון סידורו. של המקובל ר' קופל ממזריטש וסידורו של המקובל ר' שבתי מראשקוב וההולכים בעיקבותם. וזה לשונה בנוסח הספרדים:
"שמע קולנו ה' אלוהינו, אב הרחמן חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע' תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפליתנו, כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך אתה ה' שומע תפלת".

(בהדגשה צייננו את התיבות, שנבדלים בהן שני הנוסחאות. כנגד "עמך ישראל ברחמים" שבנוסח אשכנז
יש בנוסח ספרד רק שתי תיבות "כל פה",
אך לעומת זאת נוספו שש תבות: אב הרחמו, חננו ועננו ושמע תפלתנו),

בנוסחאות החסידים שבסידורי הראשונים הנוסח כמו של הספרדים, אלא שנשתנה סדר התיבות הראשונות:
"אב הרחמן שמע קולנו ה' אלוהינו"
(במקום "שמע קולנו ה' אלוהינו אב הרחמן").

בסידור בעל התניא ל"ה תיבות, כמו בנוסח אשכנז, אולם לשונו קרובה דווקא לנוסח ספרד:

"שמע קולנו ה' אלוהינו, אב הרחמן רחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך אתה ה' שומע תפלה".

נוסף כאן "אב הרחמן",
אבל נשמטה תיבת "חוס",
אין תוספת "חננו ועננו ושמע תפליתנו",
-ובמקום "עמך ישראל ברחמים" של האשכנזים,
יש כאן "כל פה" של הספרדים.

אותו נוסח של ל"ה תיבות נמצא גם בסידור,
"דעת קדושים" להגאון ר' אברהם דוד מבוטשאטש,
ואותו נוסח נמצא גם בסידורו של הרבי ממונקאטש ד' חיים אלעזר שפירא.

אולם בסידורים המצויים בידי קהל המתפללים הרחב נמצא מין נוסח כלאיים, שאינו מכוון לא לחשבונותיהם של דורשי רשומות חסידי אשכנז (ל"ה) ולא לחשבונות המקובלים מבית מדרשו של הבעש"ט ושל הספרדים (מ'), ולא ללשון ודקדוקה ולא לטעם הטוב: הנוסח תחילתו כמו בנוסח של סידור - ר' שבתי כנ"ל, ובסופו מעשה טלאי:
כי אתה שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים.

ועל ידי כך נמצא הנוסח יתר שלוש תיבות על נוסח ספרד ושמונה תיבות על נוסח אשכנז.
דוגמות מאלפות. מעין אלו - אפשר למצוא בכל ברכה וברכה. כיצד נתהוו נוסחאות מוזרים אלה ?


עירוב נוסחאות
המדפיסים רצו לצאת ידי הכל, ולכן הדפיסו את נוסח החסידים ביחד עם נוסח אשכנז, האחד בסוגריים והאחד ללא סוגריים, או האחד בחצאי עיגולים והאחד בחצאי מרובעים: [כל פה]
(עמך ישראל ברחמים) - כדי שיבחר הבחור בנוסח שהוא רוצה. ולבסוף השמיטו את הסוגריים, ויצאו נוסחאות מטולאים ומעורבבים, בגון זה וכגון מה שהבאנו לעיל בברכת "רפאנו", וכיוצא בזה אף בברכות אחרות. למשל בברכת "שים שלום" ערבבו את נוסח אשכנז, שהוא:
וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך.

עם נוסח ספרד, שהוא:
וטוב בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל ברוב עוז ושלום.

ויצא מין פסיפס:
בכל עת ובכל שעה בשלומך ברוב עוז ושלום.

ומעין זה נוסח סוף ברכת אהבה -
אשכנז:
וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך ולייחדך באהבה;

ספרד:
וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך (וכן בסידור בעל התניא וראשונים אחרים).

ובנוסח "הבחור הזעצער" של 99 אחוז של סידורי החסידים, המצויים בידי המתפללים:
"וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה להודות לך ולייחדך באהבה ולאהבה את שמך".

והעולם מתפללים בנוסח מגובב זה במקום הנוסח האשכנזי הברור ובמקום הנוסח הספרדי הברור, שגם בעלי הסידורים המדויקים והמכוונים דקדקו בהם.

וכן נמצא סידורים ובהם:
"וידידים העברת עברו ים ויכסו מים צריהם" (תפילות שחרית),
"ופרוס עלינו סוכת שלומך סוכת רחמים וחיים ושלום" (ערבית לשבת),
"אז מסיני נצטוו צווי פעליה כראוי ותצוונו ה' אלוהינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי" (מוסף לשבת), ועוד כיוצא באלו מעשי עירוב וצירוף מגובב של נוסחאות אחדים זה על גבי זה.

לא נרבה בדוגמאות. מצויות הן בכל ברכה וברכה, וגלוי מתוכן, כיצד "הצליח" ה"בחור הזעצער" לסכל גם את דעת החכמים מבחינת דקדוק הלשון והטעם הטוב, גם את מסורת האבות וגם את כוונות המייחדים חכמי הרזים. ההמונים מתפללים מה שזימן להם המדפיס, ולא מה שהגה האר"י ומה שרשמו תלמידיו ומפיצי תורתו.


בירורי הנוסח
נמצאו גם מליצי יושר לנסח המעורב והטלוא שאמרו "להרבות בנוסח עדיף", והיו גם שלמים וטובים שאמרו את שני הנוסחאות או שלושה בערבוביה. אבל נמצאו גם בקהל החסידים, ואפילו בדורות מאוחרים, שניגשו אל בירור הנוסח גישה של חכמים, המבקשים את האמת ואת הכוונה המקורית. ייזכר בין אלה החסיד החב"די ר' אברהם דוד לאוואוט מניקולאייב, המהדיר של סידור "תורה אור" על פי נוסח הרב בעל התניא, שצייד את הסידור בחיבורו המצוין "שער הכולל", שבו חקר ובירר את כל דיוקי בעל התניא בקביעת נוסחתו המבוררת והמזוקקת. בהקדמת חיבורו הוא מגדיר את פעולת הרב בעל התניא בסידורו:
"שלא הביא בהסידור רק מה שמקובל עפ"י כתבי האריז"ל ומתאים עם מה שלמדו הפוסקים מהגמרא והכריעו כן להלכה. ודקדק שהתיבות יכילו את הסודות שבהן... גם דקדק שלא להביא בזה הסידור רק עניינים היותר מוכרחים עפ"י הגמרא (או הפוסקים שלמדו דבריהם מן הגמרא) והיותר מוכרחים עפ"י הזוהר וכתבי האריז"ל שבזה כל ישראל שווים... ולא הקפיד אם הוא מנוסח אשכנז או ספרד. ואין בזה איסור שינוי המנהג", ע"כ לשונו.

ייזכר גם חכם אחר, שכבר דיברנו בו, ר' חיים אלעזר שפירא, הרבי ממונקאטש, שיצא במאמר מפורט "מאמר נוסח התפלה." (ס' חמשה מאמרות, בערערגסאס תרפ"ב) לביקורת חריפה של נוסח התפילה שבפי החסידים. הוא, שהיה מקובל ורבי של חסידים, לא הדיר עצמו מחקירה נועזת ומעמיקה במקורות, כדי להגות סיגים ולזקק את הנוסח מן השיבושים שחלו בו:
"הנה ראיתי בזה בסדר נוסחאות התפילה שערורה בבית ישראל, כי אין דומה נוסח אחד לחברו והשינויים רבו כל כך ביניהם, עד כי עלו למאות חילוקים ושינויים בשמונה עשרה מלבד בשארי התפילות והברכות" - אלה דבריו בפתח מחברתו.
ובהמשך דבריו: "לא ידעתי מאיזה טעם שינו איזה צדיקים וחסידים הרבה... שהוסיפו הרבה בתפילות י"ח ולא דייקו במניין התיבות, וההוספה היא רובם ככולם מנוסח הספרדיים... ובאמת לא זה קיבלנו עלינו... ואדרבא בנוסח הפע"ח (,,פרי עץ חיים" לר"ח ויטאל) נמצא להפך, דכיוון שחשב מניין התיבות כנזכר והם מתאימין רובן ככולן לנוסח אשכנז, ולא להוסיף על מניין התיבות... וא"כ למה זה יוסיפו. ועי"ז שמוסיפין בנוסחא הצדיקים ותלמידיהם החסידים נעשית הנוסחא עיר פרוצה אין חומה, עד כי רבים (גם מבני התורה ומיר"א) יאמרו שני הנוסחאות יחד, כגון: דעה בינה והשכל חכמה בינה ודעת וכיוצא בזה. שמעתי בשם גדול וצדיק אחד, שאמר על דרך צחות: יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי המוסיפים בברכת דעה, מוסיפין לומר בברכת רפואה שלימה וארוכה ותרפא. לכל תחלואינו ומכאובינו ומכותינו וכיוצא, להכפיל פטפוטי דברים להג הרבה יגיעת בשר, שמביאין לצחוק מכאיב לב לזלזל כ"כ בדברים העומדים ברומו של עולם, זהו התפילה...", עד כאן לשונו.

למרבה הרעה השתלט הבחור הזעצער לא רק על הסידורים העממיים הפשוטים. גם סידור השל"ה וסידור ר' יעקב עמדין כרעו נפלו תחת שוטי של המדפיסי שני גדולי ישראל אלו חיברו סידוריהם בנוסח אשכנז, שהיה נוסחם, אלא שנטו בפרטים שונים אל כוונות קבלת האר"י. וגם בהם פגעה יד המדפיסים, וכל המהדורות המאוחרות נדפסו בנוסח שאינו נוסח המחברים, אלא הנוסח הידוע בציבור כ"נוסח ספרד" או כ"נוסח" של חסידים, וכל שורה של הפירוש צווחת ומוחה נגד הנוסח שבפנים.


כל מה שהדפסתו של סידור מאוחרת יותר וקרובה יותר לדורנו - התערובת והבלבול גדולים ומרובים יותר. ולא פעם נשמע בעל תפלה האומר: ותן ושים חלקנו בתורתך, ושמחנו ושמח נפשנו בישועתך וכיוצא באלו.


תפילתנו תורה וחכמה מפוארה היא, וראויה היא שתבוא בכלי מפואר. כליה של התפילה. הדא קודם כל נוסחה. אין לנו צורך בנוסחאות חדשים ומתוקנים. טובים לנו הנוסחאות, שנתקדשו במסורת הדורות ושיסודם בהלכה ברורה ובניינם במנהגי העם ובהוראותיהם של חכמי הדורות. אולם נוסחאות אלה, בין שמאשכנז מחצבתם ובין שבספרד מוצאם, בין שממקור ההלכה בלבד הגיעו ובין שזוקקו ע"י חכמי הרזים, צריך שיהיו נוסחאות, שחותם אמת עליהם, ושלא ידיים עסקניות משמשו בהן.

כבודה של התפילה וכבודו של מי שלו לבדו ראוי להתפלל תובע, שנוסח התפילה שבפינו יהיה. נוסח נקי, מבורר, מדויק ומכוון לכוונתם של אלה. שלימדו אותנו להתפלל, יהיו אלה חסידי אשכנז או יהיו חכמי ספרד או מייחדי ייחודים הנשגבים מבינתנו - אלה ואלה דברי אלוהים חיים.