על פשט ודרש בבראשית רבה א,ד

ניסן אררט

בשדה חמד , תשנ"ז, גיליון מס' 3



השאלה לעיון

עיון בזיקת סיום ספרי התורה אל פתיחתם מלמד על חזרה מכוונת ומובלטת של השמות ישראל ומשה. היש קשר בין תופעה צורנית זו ובין מדרש חכמים, בפתח בראשית-רבה, על בריאת העולם בזכות התורה, בזכות ישראל ובזכות משה?

מדרש בראשית רבה
המבנה הייחודי של הכתוב הפותח את ספר התורה - המציב את "בראשית" לפני "אלהים ברא" - עורר דרשנים קדומים לבאר את פשר הדבר.1 בבראשית רבה פרשה א' (ד) הדרשה על הכתוב, בראש הפסקה, מנוסחת בלשון הבאה:
"'בראשית ברא אלהים' - ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהם שנבראו, ויש מהם שעלו במחשבה להבראת".
בסיום הפסקה:
"אמר ר' בניה:2 העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר: (משלי ג, יט) 'ה' בחכמה יסד ארץ'.
ר' ברכיה אמר: בזכות ישראל, שנאמר: (ירמיה ב, ג): 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתה'.
ר' אחא אמר: בזכות משה, שנאמר: (דברים לג, כא) 'וירא ראשית לו'.
נראה לנו כי עיון צורני בסיום של ספרי התורה ובפתיחתם עשוי לגלות את הבסיס הפשטני לדרשות מופלאות אלה.3

פתיחת ספרי התורה וסיומם
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.  
  וישבע יוסף את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה. וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים.
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו.  
  ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן... כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם.
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם...  
  אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני.
וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני השנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר: שאו את ראש כל עדת בני ישראל ...  
  אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו.
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה.  
  ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל4.


הנלמד מן הטבלה

המלים המקשרות במכוון בין סיום ספרי התורה ובין פתיחתם ("מצרים", "אהל מועד", "סיני" ו"ערבה") מבליטות את מילות הפתיחה של ספר בראשית ("בראשית ברא אלהים") - כנבדלות: 'מעבר' לכל האמור בספרי התורה.5 זאת ועוד: הפועל הייחודי לאלהים - "ברא" - מעומת (כמובלט בטבלה) עם הפועל "עשה", המיוחס למשה "איש האלהים", בסיום ספר דברים. מכאן הפתח לדברי הדרשן: "יש מהם שנבראו" - כמתואר בפרשת בראשית; "ויש מהם שעלו במחשבה להבראת" - כמתואר ביתר ספרי התורה.

ראשונים "שעלו במחשבה להבראת" - כבר בספר בראשית - הם "בני ישראל", העוברים כחוט-השני לאורך הסיום והפתיחה של כל ספרי התורה, כמובלט בטבלה.

ממצאים אלה אפשר עמדו לפני הדרשנים שהבאנו בפתח דברינו, הקובעים כי "העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה בזכות ישראל ובזכות משה". הללו - כנרמז בכתובים המובאים בדרשה לעיל - אצורים וגנוזים במלת הפתיחה: "בראשית"; והיא המושא למלה "ברא" שלאחריה - במשמעות של "עלו במחשבה להבראת".

הערות:



1. ראה משה אריה מירקין, מדרש רבה, בראשית רבה חלק א' עמודים 5-7 בעין הדרש נזכרים: ילקוט ירמיה ר' רצ"ח, ילקוט משלי ר' תתקמ"ב, ילקוט מכירי תהלים ע"ד ס' ב', ספרי עקב פי' ל"ז, פסחים נ"ד א', נדרים ל"ט, ב', תנחומא מ"ב, נשא ס' י"ט, תנחומא שם ס' י"א, מדרש תהלים מזמור ע"ד צ' צ"ג, מדרש משלים פ"ח, פדר"א פ"ג, סא"ז פל"א. בכל המקומות הללו מצוינים "שבעה דברים קדמו לבריאת העולם".
2. ראה שם, שם, עמ' ט בעין המדרש נזכרים: ילקוט ר' ב', ועי' ויק"ר פל"ו ד', שיר רבה פ' ראשו כתם (ה' י"א), תנחומא מ"ב בראשית ס' י', אותיות דר' עקיבא אות ב'.
3. על פשט ודרש בהקשר זה ראה מרדכי טרופר, בשבילי מקרא וחז"ל, ישראל 1980, עמ' 29-13.
4. להלן הקטע המסיים כולו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו". הביטוי "בארץ מצרים" שבסיום ספר דברים מתקשר אל "במצרים" שבסיום ספר בראשית ואל "מארץ מצרים" שבפתח ספר במדבר.
5. על ממד "המעבר" ראה משה גרינברג, על המקרא ועל היהדות, תל אביב תשמ"ה, עמ' 252-248.