זמני היום

הרב איתן צקוני

שנה בשנה תשס"ג

תוכן המאמר:
א. חצות היום
ב. זמן הנץ החמה
ג. זמן שקיעת החמה
ד. עלות השחר
ה. זמן צאת הכוכבים
ו. אורך היום
ז. הצעה חדשה ללוח אחיד

מילות מפתח: זמני היום בהלכה


מתי סוף זמן ק"ש לשיטת המג"א בחצור הגלילית? מתי צאת הכוכבים בפריס לפי מנהג בעלז? אפשר, כמובן, לחפש בלוח. האם הלוח ערוך לפי מנהג אבותינו? האם הלוח מתחשב במקום בו אנו נמצאים? האם הוא מתאים לזמננו? כדי ליצור לוח לכל המקומות ולכל הזמנים לפי כל השיטות, נצטרך ספר עב כרס מאוד.

ענייני זמני היום בהלכה היו בעבר עניין פשוט, מכיוון שכל התופעות האסטרונומיות כמו עלות השחר, הנץ החמה, חצות היום, השקיעה - היו נצפות בעין. אדם הסתכל לצד מערב, ראה אם שקעה השמש, ובהתאם לכך כוון את מעשיו. בדורות האחרונים, עם התפתחות הערים, זיהום האוויר, תאורת הרחוב והינתקות מקשר ישיר עם הטבע הסובב אותנו, נוצר מצב בו רוב בני האדם אינם יכולים לצפות בעיניהם את זמני היום, והם נזקקים ללוחות זמנים העושים בשבילם את המלאכה.

כדי לקבוע את הזמנים צריך ידיעה בסיסית באסטרונומיה, ידיעה טובה בחשבון, ובחכמת המשולשים הכדוריים (משולשים המצויירים על מעטפת כדור), וסבלנות אין קץ לחשב ולחשב ולחשב. בדורות הקודמים היו תלמידי חכמים שהצטיינו בתכונות אלו, ויעיד על כך הספר "תכונת השמים" של הרב רפאל הלוי מהנובר זצ"ל. הספר כולל בתוכו טבלאות רבות ובהם אלפי מספרים שחושבו בשיטות מייגעות. בדורנו אין אדם המסוגל למלא משימה כזו, וכל מחבר לוח הרוצה להימנע משגיאות, חייב להיזקק לסיועו של המחשב האלקטרוני.

אבל גם בסיועו של המחשב עדיין לא נפתרה הבעיה לגמרי, כדי ליצור לוח נכון לכל מקום ומקום, צריך להזין את המחשב בנתונים מדויקים של המקום: אורך ורוחב גיאוגרפיים, גובה המקום, התחשבות בהרים מסביב. לפי נתונים אלה נוכל לקבוע באופן מדויק את זמני זריחת החמה, חצות היום, והשקיעה. שאר זמני היום - עלות השחר, זמן הנחת תפילין, סוף זמן קריאת שמע ותפילה ודומיהם - עדיין נתונים למחלוקות ולמנהגים שונים בכל עדה ועדה. (ראה בנושא זה את ספריהם של הרב חיים פ. ביניש שליט"א "הזמנים בהלכה", והרב ידידיה מנת שליט"א "זמני ההלכה למעשה", ושם השיטות השונות, מקורם והגדרותיהם ההלכתיות).

א. חצות היום
הזמן שלגביו אין שום מחלוקת, הוא זמן חצות היום. זמן זה מחושב בכל הלוחות לפי השעה בה השמש נמצאת באמצע הדרום, אזימות 180 מעלות (תוי"ט פסחים פ"ה מ"א). ייתכנו הבדלים בין הלוחות בגלל שינוי במעלת האורך שלפיה חושב הלוח (מעלת הרוחב אינה משפיעה כלל על שעת חצות היום).

ב. זמן הנץ החמה
באשר לזמן הנץ החמה יש שלוש שיטות עיקריות:
1. זריחה אסטרונומית. זמן זה מחושב ברוב הלוחות בהנחה שגובה המקום הוא כגובה פני הים, ואין דבר המסתיר את האופק. מובא בחשבון שמספיק שחלק כל שהוא מעיגול השמש יעלה מעל פני האופק, דהיינו שחצי קוטר השמש עדיין מתחת לאופק. ומובאת בחשבון תופעת ה"שבירה" (רפרקציה) המקדימה את הזריחה ברבע מעלה בקירוב. (ראה "חזון שמים" עמ' נ"ד, ו"מעגלי צדק" עמ' ס"א, ביאור הלכה סימן נ"ח ד"ה כמו שיעור)

2. זריחה נראית. הזמן בו רואים בפועל את הזריחה. בחישוב זמן זה מובא בחשבון גובה המקום, והיסתרות האופק ע"י הרים. קיים קושי רב בחישוב הזריחה הנראית, מכיוון שצריך לדעת את המבנה הטופוגרפי של ההרים שמסביב, ובכל עונה ועונה יש לחשב מהו כיוון הזריחה המדויק, ולחשב את גובהם של ההרים המסתירים אותה. גם קיימת בעיה הלכתית עקרונית, אם יש להתחשב בהרים אלו. שהרי לא סביר שאדם הגר ממערב להרי האלפים, מקום בו השמש נראית רק בעשר בבוקר, ששעה זו תיחשב לשעת הזריחה שם. (ראה "הזמנים בהלכה" של הרב ביניש שליט"א פרק ז')

3. זריחת כל עיגול השמש. יש הנוהגים להקפיד שיראה כל עיגול השמש מעל האופק (שיטת הגאון איש מצליח זצ"ל ח"א חאו"א ס' ט"ו).

ג. זמן שקיעת החמה
שתי השיטות הראשונות הנזכרות בחישוב הזריחה שייכות גם כאן. על כן זמן השקיעה יכול להיות שקיעה אסטרונומית או שקיעה נראית.

ד. עלות השחר
1. לשיטתו של הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל, זמן עלות השחר הוא 90 דקות לפני הנץ החמה, לפי חשבון זמן הילוך 4 מילין, כאשר זמן הליכה של מיל הוא 22.5 דקות. זמן זה מחושב בכל עונות השנה ובכל מקום בעולם לפי הזמן בו השמש נמצאת 19.75 מעלות מתחת לאופק. חישוב זה נקבע לפי תקופת ניסן בא"י, כאשר 90 דקות לפני הנץ החמה, השמש נמצאת 19.75 מעלות מתחת לאופק.

בארץ ישראל זמן זה מתאים לשיא החורף. בשיא הקיץ עלות השחר הוא כמעט שעתיים לפני הנץ החמה, ובחו"ל מוקדם הרבה יותר. ויש מקומות בחו"ל שהשמש אינה מגיעה לזווית של 19.75 מעלות מתחת לאופק, ולכן אין שם עלות השחר כלל.

2.
לשיטת רוב הפוסקים, זמן עלות השחר הוא 72 דקות לפני הנץ החמה, לפי חישוב זמן הילוך מיל - 18 דקות (שו"ע ס' תנ"ט סע' ב', רמב"ם פהמ"ש ריש ברכות). גם שיעור זה מחושב לפי זווית השמש 16 מעלות מתחת לאופק.

הפוסקים הספרדיים בדורנו נקטו, שלא מחשבים לפי הזווית, אלא לפי שעות זמניות, כפשטות לשון הרמב"ם שם (לוח "אור החיים" שיצא ע"פ פסקי הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א). לפי זה ביום ארוך, זמן עלות השחר הוא יותר מ- 72 דקות לפני הנץ החמה, וביום קצר - פחות מ- 72 דקות.

צריך לעיין בשיטה זו, שהרי החשבון של כללי המשולשים הכדוריים מראה שהזמן הזה מתארך גם בחורף, וכן ניכר במציאות.

ה. זמן צאת הכוכבים
בנידון זה רבו השיטות:
1. מהגמרא במסכת שבת מוכח, שמזמן השקיעה ועד צאת הכוכבים יש שיעור הליכה של שלושת רבעי מיל. והנה אם נאמר ששיעור הליכת מיל הוא 18 דקות, כהסכמת רוב הפוסקים, יצא שזמן צאת הכוכבים הוא 13.5 דקות אחרי השקיעה. אבל מכיוון שבזמן זה אין רואים שום כוכבים, אין לסמוך על זמן זה לקולא.

2. שיטה מקובלת מאוד, ועומדת במבחן המציאות, היא שיטת החתם סופר, לפיה צאת הכוכבים נקבע לפי השעה בה השמש נמצאת 8.5 מעלות מתחת לאופק.

3. שיטת רבנו תם מוסכמת על הרבה ראשונים, והיא שיעור 72 דקות אחרי השקיעה. השיטה המקובלת היא למדוד זמן זה מן השקיעה הנראית לעין, דהיינו שעיגול השמש התכסה מעינינו.
ועדיין יש מקום לדון איך מחשבים זמן זה. ישנן שלוש שיטות:
א. 72 דקות קבועות.
ב. 72 דקות זמניות (לפי אורך היום).
ג. 72 דקות מחושבות לפי מעלות, דהיינו כאשר השמש נמצאת 16 מעלות מתחת לאופק, כפי השיטה השנייה בחישוב זמן עלות השחר.

ו. אורך היום
זמני היום בהלכה (סוף זמן ק"ש, סוף זמן תפילה) נמדדים בשעות זמניות, ולא בשעות קבועות כפי המקובל בחיי היומיום. שעה זמנית היא 1/12 מאורך היום, ולכן בקיץ היא ארוכה יותר משעה, ובחורף פחותה משעה.
נחלקו האחרונים איך מודדים את אורך היום:
שיטת הגאון מוילנה (הגר"א) היא, שהיום מתחיל עם הנץ החמה, ומסתיים בשקיעתה.
שיטת ה"מגן אברהם" (מג"א) היא, שהיום מתחיל בעלות השחר, ומסתיים בצאת הכוכבים.
סוף זמן ק"ש הוא בסוף 3 שעות זמניות של היום, שהם רבע היום. סוף זמן תפילה בסוף 4 שעות זמניות של היום, שהם שליש היום.

בזמנים הקשורים לתפילות הבוקר, שיטת הגר"א מקילה. היום לפי שיטת הגר"א מתחיל עם הנץ החמה, שהיא בערך שעה יותר מאוחר מאשר זמן עלות השחר, תחילת היום לפי שיטת המג"א. היום לשיטת הגר"א קצר יותר מאשר היום לשיטת המג"א, וגם השעה הזמנית קצרה אף היא יותר מאשר שעה זמנית בשיטת הגר"א. בכל זאת, בגלל העובדה שהיום בשיטת הגר"א מתחיל כשעה מאוחר יותר מאשר בשיטת המגן אברהם, סוף זמן תפילה וזמן קריאת שמע מאוחרים יותר לשיטת הגר"א.
אשר לחישוב זמני היום לפי שיטת המגן אברהם - הדבר מתפצל לשיטות רבות. הסיבה לכך היא הדעות השונות באשר לקביעת רגע עלות השחר, ורגע צאת הכוכבים, כפי שהוסבר בסעיפים ד-ה למעלה.

ז. הצעה חדשה ללוח אחיד
אי אפשר לצאת את כל השיטות, וגם אי אפשר לבלבל את הציבור בהצגת כל השיטות. כיוון שכל מקום חייב לבנות לוח לעצמו לפי הנתונים הגיאוגרפיים שלו ע"י תוכנת מחשב, ברצוני להציע בזה שיטה ממוצעת אחידה לכל העולם:
א. עלות השחר - 72 דקות במעלות
ב. הנחת תפילין - כאשר השמש 11.5 מעלות מתחת לאופק
ג. הנץ החמה - אסטרונומי
ד. סוף זמן ק"ש לפי הגר"א - 3 שעות זמניות, המחושבות מהנץ עד השקיעה
ה. סוף זמן ק"ש לפי המג"א - 3 שעות זמניות מעלות השחר ועד צאת הכוכבים (שניהם של 72 דקות במעלות)
ו. סוף זמן תפילה לפי הגר"א - 4 שעות זמניות המחושבות מהנץ עד השקיעה
ז. סוף זמן תפילה לפי המג"א - 4 שעות זמניות מעלות השחר ועד צאת הכוכבים (שניהם של 72 דקות במעלות)
ח. חצות היום - השמש באזימוט 180
ט. מנחה גדולה - חצי שעה שווה אחרי חצות
י. שקיעה - אסטרונומית
יא. צאת הכוכבים - רק לחומרה 13.5 דקות
יב. צאת הכוכבים - במוצ"ש ויו"ט מחושב לפי 8.5 מעלות מתחת לאופק
יג. הדלקת נרות - במקום שאין מנהג ידוע: 30 דקות לפני השקיעה (מנהג תל אביב ובני ברק 22 דקות, מנהג ירושלים ופתח תקוה 40 דקות)