באמצע המאה הי"ט פקד גל של התעוררות את העולם היהודי כלפי מצוקתם של יהודי אתיופיה ("הפלאשים").

באותו זמן החלו להתרבות הידיעות על השבט היהודי הנידח, הדבק באמונת ישראל לפי מסורתו המיוחדת ללא ידיעת השפה העברית וללא ספרות התורה שבע"פ, וכל זאת בתוך סביבה נכרית עוינת ומול מיסיונרים אירופאיים, שראו ב"פלאשים" מטרה מרכזית לפעילותם.

בראשית שנת תרכ"ד (1863) פרסם ר' יעקב ספיר, ששב ממסעותיו בקהילות ישראל בתימן ובמזרח הרחוק, מכתבים שהגיעו לידו באקראי מאת כהני העדה והיו מיועדים אל יהודי ירושלים. ר"י ספיר לא הסתפק בעצם פרסום המכתבים, אלא צירף להם את קריאתו אל שלומי אמוני ישראל ואל ארגונים יהודים, שישלחו שליחים לחבש כדי לחזק את יהדותם של יהודי כוש, כפי שנעשה בעבר ע"י יהודי רוסיה כלפי קהילות ישראל שבדרום רוסיה בקוקז, בבוכרה ובדגסטן.

קריאתו של ספיר עוררה הדים וגררה יוזמות מעשיות לצאתה של משלחת לחבש. לאחר זמן רב, באביב שנת תרכ"ז (1867), יצאה משלחתו של יוסף הלוי מטעם חברת "כל ישראל חברים" לחבש.

התגייסותו של הרב עזריאל הילדסהיימר, ששימש באותן שנים כרבה של אייזנשטאט, היוותה כוח מניע בשל אישיותו הגדולה ופעילותו ללא לאות לעניינם של יהודי חבש.

במכתבו אל הרב שלמה יהודה רפאפורט (שי"ר), רבה של פראג, משושן פורים תרכ"ד מבטא הרב הילדסהיימר את תחושותיו כלפי הפעילות:

"... והנה בקרבי בוערת אש התשוקה להטיב לעמי. לבי אומר לי כי עלי לעמוס המשא הקדוש הזה אל שכמי לעשות כוונות לבצע זאת המזימתה, לחשוב מחשבות לעשות התחלה לדבר, ועלי לעמוד בראש הדבר הגדול הזה...".

הרב הילדסהיימר בירר הרבה אודות הפלאשים, פרסם מאמרים ושיגר מכתבים, ולמעשה עמד כל הזמן במוקד הפעילות.

בראשית שנת תרכ"ה, כחצי שנה לאחר התגייסותו לעניין זה, פרסם הרב הילדסהיימר קריאה פומבית שנדפסה בעיתונים היהודים החשובים.

בקריאתו הוא מעלה את מצוקתם הרוחנית של הפלאשים, הדורשת את סיועם הדחוף של יהודי העולם. הוא מעורר את שאלת יהדותם ומכריע בבירור, ש"אחינו ובשרנו הם וכי באה העת להצילם ולהחיותם". בסיום הקריאה הוא מתווה דרכים לפעילות הקשר וההצלה.

קריאתו של הרב הילדסהיימר הייתה גורם חשוב להאצת ההתעוררות, לפרסומה החדש של הקריאה בזמננו, בהיותנו עדים לשיבתם של יהודי אתיופיה לחיק עמנו בארץ ישראל, יש מלבד הערך ההיסטורי והרגשי גם ערך אקטואלי - בידיעת דעתו ופעלו של אחד מגדולי ישראל, שקבע בבירור את יהדותם של "הפלאשים" ואת חובת ההצלה והסיוע כלפיהם מכוח הערבות היהודית ההדדית. וכאן מובא נוסחה המלא:

משנים רבות אחזה פלצות לב כל איש מישראל עת שמועה שמענו מאפריקא. קול יללת עשרים וחמש רבבות אחב"י [אחינו בני ישראל] מארץ כוש (אביסיניא) עלה באוזנינו, אשר באורך גלותנו בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] נתרחקו כמעט מגבול דת קדשנו, ורק כ"ד כה"ק [כתבי הקדש] ומועדי ד' היו להם ציונים כי מציון יצאו.

והנה אם נכמרו ניחומינו על מצב הנעלבים והמדוכאים בכלל, איך גדל דאבון נפשנו ביתר שאת כאשר שמענו כי רשת פרושה לרגלי רבבות אחב"י ההם בידי החברה הידועה צודדי נפשות אשר איתן מושבה במדינת ענגלאנד (ענגלישע מיססיאנערע).

בשנה שעברה נלכדו ע"י כומר אחד מחברת השליחים הנ"ל שלושים ושש משפחות מב"י באביסיניען נזורו אחור מדת קדוש ישראל, בהאמינם לדברי המסית והמדיח (מפני שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם וערומים מדעת) כי כבר ריחם ד' על עמו. האיש העומד בראש אחב"י שמה הנקרא בפיהם "כהן הגדול" שאל אודות זה את ב"ד [בית דין] הגדול בירושלים ת"ו [תבנה ותכונן] להודיע לו אם כנים דברי המסיתים באומרם כי בן דוד כבר בא, והם לא ידעו מזה מאומה.

ידעתי גם ידעתי כי ירגז לב כל אחד מב"י השומע הדבר הזה, כי הלא כל ישראל ערבים זה לזה, וגם ידעתי כי יתעוררו רבים וכן שלמים משלומי אמוני ישראל לשים עין על הרעה הגדולה הזו, אכן בכל זאת גם אני הדל באלפי ישראל בחברת רעים אהובים לא מנעתי כוחי ועוצם ידי המעטה, לא נחתי ולא שקטתי מבלי שים כה נגד אחי ונגד ד' את מחשבותינו בדבר זה, כי אמרתי עת לדבר ועת לעשות לד'.

אכן, בסבך הספקות נסברנו המונחים על דרכנו זו:
א. אם היהודים באביסיניען הם באמת בני אברהם יצחק ויעקב?
ב. אם יהי לאל יד הצירים אשר ישולחו על ידינו לפקוח עיניים עוורות ההנה, לעשות חפצם בלי סכנת נפשות?
ג. באיזה אופן נוכל להוציא מחשבתנו אל הפועל בעניין המשולחים שנשלח להאובדים הנ"ל להחזיק לבם בעבודת ד' ולהחיות רוחם לדבקה בדת קדשנו וכל הדברים המסתעפים מעניין הזה?

אומנם כן מראש פסחנו על שתי הסעיפים בעניין אמיתת מקור מוצא היהודים באביסיניען אם ילידי בית ישראל המה או לא. וכן נמצאים אנשים (אף אם מעטים הם) המחזיקים בדעה כי לא מבני ישראל הם.

אכן שימו לב מה שהובא בשו"ת רדב"ז, תשובה רי"ט, בענייניהם.

גם החכם פילאקסען לוצאטו במה"ע [במכתב העת] Archives Isr., דבר מזה בארוכה בטוב טעם ודעת, מוכיח בראיות נוצחות, כי אנשים אחים אנחנו בני אב אחד.

ואחד מאוהבי ורעי יחבר ויוציא לאור בקרוב חיבור מיוחד בדבר זה בלשון אשכנז להודיע ברור, כי ב"י באביסיניען הנודעים בשם פאלאשאס הם באמת ממעי ישראל יצאו.

מלבד זה דרשתי וחקרתי היטב בירושלים ת"ו על עיקר הדבר, והנה אגיד בזה מה ששמעתי בזה מראש הנוצרים באביסיניען. והא לכם דבריו:

"היהודים אשר בארץ אביסיניען המכונים בשם פאלאשאס מאמינים בדת משה, ובכל עת ועונה מתראים לכל באי שערם כיהודים גמורים. פרצוף פניהם מקצתם לבן ומקצתם שחור; לשונם היא שפת אמהרי, ולפי ידיעתי, החכמים והיודעים בתוכם מדברים בשפה אחרת אך מספרם מעט מזעיר. זוכרים הם את השבת לקדשו וגם המועדים ישמורו, אך לא עפ"י הקבלה הידועה וחשבון העיבור אשר לבני ישראל; יודעים כל התורה שבכתב, ויש בידם העתקת כה"ק בלשון אמהרי, וגם הנוצרים היושבים בעריהם יבואו אליהם לבקש מפיהם פירוש דת תורה".

והנה גם כומר אחד מחברת המיסיאנערע אמר בפירוש, כי נקל יהי לנו אחב"י להתקרב אליהם ולפקוח עיניהם יותר מאשר יצלח החפץ ביד המיסיאנערע להטות לבם לדת הנוצרית, כי מאוד נכספו הפלאשאס להקשיב לקח מפי אחיהם האמיתיים באייראפא.

מכל זה נודע לנו בבירור, כי אחינו ובשרינו הם, וכי באה העת להצילם ולהחיותם.

בדבר התרת הספק השני, אנכי בשמעי זעקת שוד ושבר אשר מצאתם בקשתי את ראש חברת "כל ישראל חברים" בפאריז לעצה ותשועה והם השיבוני לתמוך בידינו באהבה ורצון; ובאמת רק זו הדרך הנכונה להגן על השלוחים שילכו שמה, ע"י מליצות גדולים ושרים מכל ממלכות אייראפא ליד שרי המלוכה באביסיניען, לחסות ולהגן על משולחינו שיבואו שמה לבלי יאונה להם כל רע, ורק ע"י זה נוכל להגיע אל מטרת חפצנו.

אכן, להתרת הספק השלישי הנני אומר כי לא נעלם ממני גודל ההשתדלות והדברים הדרושים לחפץ זה שלא להתייעץ ולהתייגע ימים רבים לקחת נדבות מעני ומעשיר מהמרבה והממעיט.

ראו נא כמה רבו רחמי ב"י! הנמצא כזה בכל הגויים? אכן כל הצדקות כמעט כלא נחשבו לערך מעשה הצדקה אשר לפנינו בנוגע לאחינו האובדים באביסיניען! ומה המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ [על אחת כמה וכמה] להציל כמה רבבות מבני ישראל מבלי התערב בין הגויים, להחזיק לבבם בעבודת ד' ובאמונתנו הקדושה והצרופה, ואף אם לא עלינו המלאכה לגמור רק על בנינו. ואף אם דור יעבור מבלי הגיע להם תשועה ורק נכדינו יברכו על המוגמר, ואנחנו לא זכינו רק להתחיל בהמצווה הגדולה והנכבדה הזו, הלא עלינו להודות לשמו הגדול כי בחר בנו להגדילו ולהאדירו והדריך אותנו בדרך אבותינו דרך צדקה ואהבה.

ע"כ [על כן], הבה אחינו ב"י! נביא את נדבות ידינו בכל עת ערב ובוקר, כעני, כאדון, כעבד. ראו נא איך אוספו אסיפה מצד הנוצרים זה כמה שנים לתכלית קחת נפשות אחב"י להטות לבבם מדת קדשם (הם חברות המיסיאנערע בענגלאנד) וברבות הימים עלה בידם סך עצום לכמה מאות רבבות, ואיך לא נביא גם אנחנו נדבות ידינו תמיד לקדש את שם ד' לתורה ולתעודה?

והיו בעת יכבה נרו, נר ד' נשמת אדם, והשאיר אחריו ברכה לקרן קיימת לדור דורים, מה טוב ומה נעים כי יקריב מנחתו על מזבח אהבת אחב"י ולכבוד דתנו הקדושה. אמת הוא כי כמעט כל איש יש לו ידים למעשה הצדקה בקרב משפחתו, ומי הוא אשר אין לו קרוב לגואלו? נוסף על זה הספקת אחינו היושבים על אדמת הקודש והחוננים עפרה ובניין בתי מחסה לעניי עמינו שמה. אכן אל תקפוצו ידכם גם מעבודת הצדקה הגדולה הזו למען אחינו האובדים בארץ אביסיניען; אל תרפינה ידיכם ואל תתנו דומיה לכם עד יתכונן הדבר ושם ישראל יהי' לתהילה ותפארת בארץ. חושו, מהרו, הביאו עיצה. אספו אסיפות לדבר הגדול הזה אבל חיש מהר כי הזמן דוחק והמלאכה מרובה והעניין נחוץ מאוד.

והנה אנוכי לא הייתי קופץ בראש המדברים אליכם אם לא היה הדבר נחוץ מאוד, וידעתי כי בקרב הימים גדולים ממני בכל דבר יטלו מעלי משא דבר ד' להחל ולהשלים. אך לעת כזאת, שמעוני אחי היקרים, מה שלפי דעתי ראוי לעשות לתכלית אשר לפנינו קודם כל דבר, ולכם משפט הבחירה.

לדעתי נחוץ:
א. לעשות בכל מקומות מושבות ב"י כנסיות וחברות לקחת את נדבות עם ד' אשר ידבם לבם לטובת אחינו באביסיניען, זהב וכסף וגם נדבות מספרים הדרושים להם: סידורי תפילות, ספרי תנ"ך, ס' [ספרי] שולחן ערוך, תלמוד בבלי, משניות, מזוזות, תפילין, מגילות, שופרות, כתובות, תופסי גיטין, סכיני שחיטה. וראשי החברות יחקורו אודות ההכשר להסיר כל מכשול ח"ו [חס וחלילה].
ב. ג' אנשים אשר יחפוצו להקדיש כוחם לעבודת ד' ישולחו שמה להורותם הדרך ילכו בה, ואם אפשר יהי האחד מהם גדול בתורה ויראה להשריש אמונתנו הקדושה בלבות אחינו האובדים הנ"ל, והשני יהי מלומד בהנהגה עם גדולים ושרים ויוכל להתווכח ולדבר בשער עם הכומרים והמסיתים, והשלישי לשרת את אחיו בעבודת הקודש. והנה כל אחד יבין ויראה כי בני הבית של המשולחים ההם יכולכלו ע"י החברות אשר תוסדנה לתכלית זה, וכבר כתבו לי שני אנשים בירושלים ת"ו כי מוכנים הם לענין זה. האנשים ההם צריכים להבין בלשון הארץ ההיא, היא שפת אמהארי וכבר התחילו כעת בזה.
ג. כל אחינו שבגולה, בכל מדינה ומדינה, אשר להם כוח לעשות חיל, לדבר נגד מלכים ושרים יתאמצו בכל כוחם למען יחזקו הממלכות את ידי משולחינו אשר נשלח שמה ע"י כתבי מליצה למלך אביסיניען וכן לשרי ארצות אחרות אשר יעברו דרך שם, גם לראשי העומדים על הפקודה על האניות העוברות בלב ים ועל מעגלי הברזל כי חפצנו כבר מוכרח להיות בידינו סך מסוים למען נוכל לקיים מה שנבטיח להמשולחים על שנים רבות.

האנשים הנזכרים מע"ה [מעיר הקודש] ירושלים אמרו לי כי בעת האביב, עת יעבור השלג, רצונם ללכת לדרך הרחוקה הנ"ל, ואם לא נשיג סכום הנדבות הנדרשים לזה עד עבור החורף, אז נהיה מוכרחים לחכות עוד שנה שלמה לכהפ"ח [לכל הפחות].

אלה הדברים אשר הסבו לי לדבר באוזני אחינו ב"י לעורר לבם לגשת אל המלאכה למען לא תשח לעפר תקוותנו מרפיון ידינו. וידוע מה שפירשו המפורשים בדברי שלמה המלך: "באין מלך וכו' ותשועה ברוב יועץ".

עתה אשים קנצי למלין ואחשיך נהמת לבבי המלא על כל גדותיו. רחמו נא אחי על רבבות אחינו ב"י האובדים! לכו לישועה בשם ד' אלוקי אבותיכם. עוררו גבורתכם לדבר המצווה אשר אין ערוך אליה, איש לרעהו יאמר חזק, ואל תראו דברת בני האדם האומרים: מי קרא לכם כי תרומו מתוך העם? הלא כולכם קדושים וד' יכונן פעלכם. קנאו קנאת ד' צבאות, הביאו, תנו, נדבו, נדרו, האצילו מכל אשר בידכם להושיע לאחיכם וד' הטוב יגמור בעדינו.

גם אבקש מכם להודיע לי עצתכם ולהשמיע קולכם. עוצו עצה, אם אולי דיברתי דבר שאיננו דרוש אל מטרת החפץ, הגידו לי והורוני אם שגיתי אך מהרו ועשו כל אשר בכוחכם לעשות כי נחוץ הדבר מאוד.