אתר דעת חברי המערכת צור קשר
ביקורת ספרים
דבר המערכת
דרכי חינוך
הוראת תורה שבעל פה
הוראת תנ"ך
חינוך בעידן טכנולוגי
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
מחקרים
מחשבת ישראל
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מן המקורות
ספרות
ספרים חדשים
עבודות תלמידים
ענייני לשון
פיוט
פסיכולוגיה
פרשיות במקרא
שירים
תולדות ישראל
תורה שבעל פה
תמונות וצילומים
תפוצות ישראל
לדף ראשי לתוכן הגיליון

תגובה למאמר 'התנ'ך התחוח' מאת אלקנה שרלו

טוביה בר אילן

גיליון מס' 1 - אדר ב תשע"א * 3/11

שלום רב

אפשר בהחלט להסכים להגדרתו של אלקנה, שהתנ"ך הוא ה'מקום התחוח', ויתירה מזו, התנ"ך ממעט מאד בשיפוט ערכי של מעשי גיבוריו. לא נשמעת מילת ביקורת על הריגת שאול את נוב עיר הכהנים, איננו יודעים מה המקרא חושב לאשורו על מעשה שכם, וגם אין כל התיחסות לשאלה, האם כדין עשה שאול בכך שנפל על חרבו (ובכלל מה היחס הנכון וצודק לנער העמלקי?)

אבל יש נקודה אחת, נעוצה בכל התנ"ך שהיא המקום הצודק והקשה. הכל הכל נבחן מנקודת מבט של הקשר בין האדם ואלקיו. זה הדבר הברור והמוחלט ביותר. הכל סובב סביב הציר של הקשבה לדבר ה'. אכן, דבר ה' באופן רחב הרבה יותר מאשר תרי"ג מצוות אבל סוף סוף דבר ה'. יתירה מכך, הכל נבחן בפריזמה של עם ישראל כולו והברית שלו עם אלהיו. לא רק יסורי וחיבוטי הנפש הדתיים של יחיד, אלא הכל משתקף בחייו של העם כולו. מגילת רות, שאפשר לומר שהיא המגילה הפרטית ביותר בתנ"ך, עוסקת על פי פשוטו של מקרה במאורעות צדדים ביותר, נגמרת בהכרזה האדירה של 'כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל', וביחוסו של דוד המלך, אבי האומה.

יישר כח

טוביה בר אילן