לימודים - היינו כמחלימים

מי שנפל למשכב שומע לא פעם הדרכות הממליצות לו לשקוע בתנומה. באתרי בריאות שונים ברחבי המרשתת אף ניתן נימוק לשוני לכך, שהרי החלום וההחלמה נגזרים מאותו שורש.
האמנם יש קשר לשוני ממשי בין 'לחלום' ובין 'להחלים', או שמא מדובר בשני שורשים שונים שהתאחדו בצורתם (הומונימים בלעז)?

בני היעלים חולמים
הראשון שנאמר בו הפועל 'לחלום' במקרא הוא יעקב אבינו. חלום הסולם שראה בבית אל פותח שרשרת חלומות ארוכה, שעליה נקרא בפרשיות הבאות – חלומות יוסף, חלומות שרי פרעה וחלומות פרעה – חלומות המדריכים במודע או שלא במודע את צעדי החולמים.
לעומת החלום, המוזכר פעמים הרבה במקרא, השורש חל"ם שעניינו בריאות וחוזק מופיע אך פעמיים בתנ"ך.
השימוש הרגיל שלנו בפועל 'הֶחלים', בבניין הִפעיל ובמובן התרפאות ממחלה, מקורו ב'מכתב' חזקיהו המלך לאחר שנודע לו מפי ישעיהו הנביא כי נתקבלה תפילתו ונתרפאה מחלתו. כך אמר חזקיהו (ישעיהו פרק לח):

"אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי.. אֲ-דֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי".

הפעם השנייה שבה בא השורש חל"ם במובן התחזקות, הפעם בבניין קל, הוא בספר איוב. במענה ה' מן הסערה בסיום הספר, מעומת איוב עם סדרת שאלות על טבע הבריאה, ובין השאר הוא נשאל כך:

"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר... תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה, יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר, יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ".

"יחלמו בניהם", פירושו יתחזקו ויבריאו – עד שיהא בכוחם לעזוב את אמם ולצאת באופן עצמאי אל החוץ.
אנחנו רגילים להשתמש כאמור בצורה 'החלים', אך כאן נוקט המקרא 'יחלמו', בבניין קל – בדיוק כמו הפועל 'לחלום' שעניינו חזיוני לילה. אף בערבית, מוכרת המילה 'חלים' שעניינה שמן ובריא.

חלום הרי הוא כפיקח
בדברי חז"ל מצאנו קישור בין החלום להחלמה. הגמרא במסכת ברכות מונה שישה דברים המהווים סימן יפה לחולה, וביניהם העיטוש, השינה והחלום:

עיטוש, דכתיב "עטישתיו תהל אור"... שינה, דכתיב "ישנתי אז ינוח לי", חלום, דכתיב: "ותחלימני והחיני".

אמנם, אין ללמוד מכך שבעל המימרא סבר שיש קשר לשוני בין ההחלמה לחלום, שהרי לא נמנעו חז"ל לסמוך דרשותיהם על דמיון מילים, אף כשהן באות משורשים שונים בהחלט.
מכל מקום, גם בלשון חז"ל, בהשפעת הארמית, ישנו שימוש בחל"ם בבניין קל במשמעות הבראה. כך למדנו בתוספתא למסכת תרומות:

איזה הוא שוטה, היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנין לו. פעמים שוטה פעמים חלום, זה הכלל: כל זמן ששוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר, וחלום הרי הוא כפיקח לכל דבר.

התוספתא מלמדת כי חרש, שוטה וקטן אינם יכולים לתרום תרומה - ואגב כך מגדירה מיהו שוטה. ומה דינו של מי שלעתים שוטה ולעתים בריא? עונה התוספתא: כשהוא שוטה דינו כשוטה, וכשהוא חלום, היינו בבריאותו, הריהו כפיקח.
מעניין בהקשר זה התרגום הארמי לפסוק המוכר מתהילים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (קכ"ו, א'). אנו רגילים להבין: שיבת ציון תיתפס בעינינו כפלא, כחלום (כך למשל לשון ראב"ע: "כן יאמר ישראל בשוב השם שבותם: אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה, רק בחלום". בדרך אחרת צועד רד"ק: "כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות, מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו").
ברם, התרגום הארמי מבין שאין מדובר כאן בחלום אלא בהחלמה. כך לשונו: "שירא דאתאמר על מסקיין תהומא, כד יתיב ה' ית גלוות ציון הוינא היך מרעיא דאיתסיין". היינו: השיר הנאמר על מעלות התהום - כאשר ישיב ה' את גלויות ציון, היינו כחולים המתרפאים (השורש אס"י בארמית עניינו רפואה, ומכאן המילה 'אסותא' – רפואה).

אלומות וחלומות
מכל מקום, לגבי השאלה שבה פתחנו – האם יש קשר אטימולוגי בין חלום להחלמה - במילונים דרך כלל הפרידו בין שני השורשים, ולא כללום בערך אחד. אמנם, יש שהציעו לקשור ביניהם ולהסביר שחל"ם בעיקרו עניינו קישור וחיבור (בדומה לשורש אל"ם, שממנו נגזרו האלומות שראה יוסף בחלומו, ואף האִלֵּם, הלא הוא מי ששפתותיו כמו קשורות ודבוקות זו לזו. האלימות, שהגיעה לעברית דרך הארמית – למשל: כל דאלים גבר - קשורה גם היא לאותו מקור). אם חל"ם עניינו אכן חיבור, ניתן להבין את המשמע של בריאות וחוסן (החלמה), בהיות הגוף מקושר ומאומץ – ומאידך גיסא החלום הלא הוא סבך מחשבות ודמיונות הנקשרים זה בזה (כך מסביר י' שטיינברג במילונו).
אגב, שם התנועה חוֹלָם מוסבר גם הוא כקשור לשורש חל"ם, בהיותו מופק בפה מלא ובחוזק (ואכן, הוא נקרא בימי הביניים גם בשם מלא-פוּם, 'מלוא הפה').

***

נחתום בציטוט קצר מן המדרש, המקשר בין חלומותיו של יוסף לחלום שיבת ציון, וכן בין האלומות שראה יוסף בחלומו לבין האלומות הנזכרות בסופו של מזמור "שיר המעלות" - שיובאו ברינה עם התגשמות חלומות העם כולו:

בוא וראה - כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון. ביוסף כתיב 'וישראל אהב את יוסף', בציון כתיב 'אוהב ה' שערי ציון'; ביוסף כתיב 'וישנאו אותו', בציון 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'; ביוסף 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', בציון 'בא יבא ברנה נושא אלמותיו'... ביוסף 'ויחלום יוסף חלום', בציון 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'...
ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות - ביוסף 'ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה', וציון 'יפה נוף משוש כל הארץ'... ביוסף 'ויהי ה' את יוסף', בציון 'והיו עיני ולבי שם'... ביוסף כתיב 'וילבש אותו בגדי שש', ובציון – 'עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך'.