אתר דעת חברי המערכת צור קשר
ביקורת ספרים
דבר המערכת
דף מספר ישן
דרכי חינוך
הוראת תורה שבעל פה
הלוח העברי
חינוך בעידן טכנולוגי
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
מחקרים
מחשבת ישראל
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מן המקורות
משפט עברי
ספרות
ספרים חדשים
עבודות תלמידים
ענייני לשון
פיוט
פסיכולוגיה
פרשיות במקרא
שירים
תולדות ישראל
תורה שבעל פה
תמונות וצילומים
תנ"ך - לימודו והוראתו
תפוצות ישראל
תפילה
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הרחמן יעניש את צפורה
עמוד מהספר 1948 - הישראלים הראשונים

תום שגב

גיליון מס' 16 - תש"פ - 2019/20

מתוך: תום שגב, 1948 – הישראלים הראשונים. הוצאת ספרים דומינו, 1984, עמוד 195

הרחמן יעניש את ציפורה


עולים רבים קבלו על "כפייה דתית" והתכוונו לשורה ארוכה של מעשים: מהם שנעשו בזדון מהם שבתום-לב, ובעיניהם היו כאיום על זכותם ויכולתם ‏לקיים את מצוות הדת כהרגלם. על-פי-רוב היו אלה מעשים שבשגרת יום-יום, לא גזירות-רשע: פעם היה זה הריהוט שנלקח מתוך צריף בית-הכנסת והועבר למחנה הנוער, פעם הייתה זו שעה שנועדה לתפילה ובמקומה העבירו שיעור התעמלות, פעם היה זה מדריך שהוציא את תלמידיו לטיול של שבת וליד פרדס אחד הציע להם לקטוף תפוזים, פעם היה זה רכז התרבות שהסתכסך עם הרב.

אך סמוך לאחר ש"מרבד-הקסמים" הראשון נחת בישראל נפוצה בארץ גם השמועה הזו: בהגיעם אל מחנות-המעבר נדרשים העולים מתימן לגזוז את פיאותיהם או בלשונם "סימונים", המסמנים ‏אותם כיהודים. ומי שמסרבים - מאלצים אותם לגזוז אותן בניגוד לרצונם. שר החינוך, שזר, שאך זה נפרד משמו הקודם רובשוב, חש אל מחנה-העולים ‏בבית ליד כדי לבדוק בעצמו אם יש אמת בשמועה הנוראה. מסרו לו שכתריסר נערים נדרשו להסיר את פיאותיהם וכמה נערות נאלצו לגזוז את צמותיהן, אלה וגם אלה מטעמי בריאות. רופא המחנות הורה על כך בכתב ‏‏ובמלים מפורשות: "בכל המקרים שהאחות תקבע מחלת עור ושערות מידבקת, אנו נמצאים בהכרח לספר את השערות, בלי להתחשב בכל הנימוקים הדתיים, זאת אומרת שהתספורת תכלול גם את הפיאות, אחרת לא יכולים להתגבר על ההדבקה". ‏במחנות אחדים העריכו שכ 60%-‏מהילדים, ואולי יותר, נגועים במחלות כאלה. שזר קיבל את ההסבר, אך אחר-כך התברר שהוטעה: הסרת הפיאות אכן הונהגה בכמה מחנות כשיטה.

‏הפרשה חוללה סערת רוחות, וכדי לרצות את שרי החזית הדתית החליטה הממשלה למנות ועדת חקירה, כמה מממצאיה היו מפוקפקים, אך כשביקרו במחנות-העולים שמעו חבריה סיפורים קורעי-לב: מעשה בנער אשר נשלח למספרה מיד לאחר הגיעו למחנה, "בא לספר ואמר שיספר ראשו ולא פאותיו", נזכר דודו אחר-כך: "אמר לו לא צריך פיאות, עשה התספורת שלא ברשותו והוא היה בוכה". נער אחר, אשר סירב להזדהות בשמו מחשש שיתנכלו לו, סיפר כיצד הסירו את פאותיו בכוח: "אחד החזיק - אחד גזז".

שאול שרעבי ממחנה הנוער בבית ליד העיד: "...המדריכה הלכה למחנה ב', הביאה משם ספר ואמרה: תספר הילדים, אמרתי את הפיאות לא, אמרה: אין צורך בארץ-ישראל בפיאות. השאירו לנו קצת בלורית מסביב לראש, לא ראיתי כינים ומחלות (...) אמרתי זה אסור, אמרה זה מותר", גם סעדיה יהודה אברהם היה תלמיד בכיתתה של המדריכה ההיא, צפורה זהבי שמה, סיפר הוא: "צפורה הביאה גלח ממחנה ב' ואמרה: כל מי שרוצה ללכת לטיול שיגזוז הפיאות, גזזו לחמישה ילדים, לי לא היו שערות ולא גזזו לי, רק הפיאות, "צפורה אמרה לי: אם לא תגזוז - אסלק אותך (...)".

‏זהבי הודתה שהביאה את הספר, אך טענה שעשתה זאת מטעמים רפואיים, בתשובה לשאלה אישרה אמנם שהילדים לא נבדקו קודם בידי רופא או אחות. המדריכה טענה שלא איימה על הילדים ואף לא שידלה אותם להסתפר. גם מדריכים אחרים הכחישו את הדבר, אך ועדת פרומקין שמעה נערים רבים וכולם אמרו שפיאותיהם קוצצו בניגוד לרצונם. באחד ממוסדות הילדים שמעו אותם מוסיפים משלהם לברכת המזון: "הרחמן יעניש את צפורה", נראה שתפילתם נשמעה: בעקבות פרסום מסקנות הוועדה - פוטרה זהבי מעבודתה.





הדף שצוטט מתוך הספר