שער שלישי - שער עבודת האלוהים
בביאור אופני חיוב קבלת עבודת האלוהים יתברך
פרק ה
וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית על דרך השאלה והתשובה עד סוף השער, בעבור מה שיש בזה מן הביאור והגילוי למחקרנו.
[מהי הערה שכלית?]
אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לעניין ההערה השכלית, שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל המדברים, כשבח האמת וגנות הכזב, ובחור בצדק וסור מעול, וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם וגמול אנשי הרעה ברע וגנותם, ולהשלים עם בני האדם ולהטיב עליהם, ולשקול הטובות בשבח, והצדקות בגמול, והרעות בעונש, ויתרון גמול על גמול ועונש על עונש, והמחילה לפושעים בשובם באמת.
וכאשר תתבררנה אלה הידיעות בנפש האדם בדרך שכלו והכרתו, יהיה שכלו שלם והכרתו חזקה. ואם יזכירהו האלוהים דרך טובתו, יעורר רעיוני נפשו ומחשבתו להבין טובותיו עליו, ויחזק הכרתו בהם. וכאשר ישתדל לספרם ולעמוד אליהם בשכלו, ולא ישיג את זה בעבור כלילתם ורובם והתמדתם ומשיכתם, יתבע את נפשו במה שהתברר חיובו בשכלו מגמול בעלי הטובות בטוב, ובחור בצדק, ויבחר לגמול האלוהים יתעלה על רוב טובותיו אצלו.
וכאשר יראה בעין לבבו שאין לו יכולת לזה, עם שאין הבורא צריך לו, יתחייב להיכנע ולהיות שפל ונקל אצל עצמו, ואחר כך יתבע את שכלו במעשים אשר בהם יתכן לגשת ולהתקרב אל האלוהים, כדי שיהיו תמורת גמולו ויעירהו שכלו על הדרך הישרה בזה.
[החובה לפרוע את החובות לבורא]
ותאמר כן.
אמר לה השכל: האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא.
אמרה הנפש: כן.
אמר לה השכל: והיאך יתכן לך זה עם רפיון כוספך אליו? ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסף לבריאות. אבל מי שאינו נכסף לבריאות, לא יסבול קושי הרפואה.
אמרה הנפש: כוספי חזק וצערי גדול, לפרוע ממה שתשיג ידי ממה שיש לאלוהי עלי, ואתה זרז אותי עוד.
אמר לה השכל: אם תאמרי אמת באשר ספרת, אפשר שתצליח בך הרפואה. ואם איננו אמת וכאשר אמרת למה תפתי נפשך, כי החולה כשהוא מכזב לרופא איננו מונה כי אם עצמו, ומפסיד הרופא טרחו ויכפיל על החולה חוליו.
אמרה הנפש: והיאך יהיה ממני הכוסף לו או הרפיון בו.
אמר לה השכל: אם יהיה כוספך לו אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלוהים מן הגמול, ומיעוט מה שיש ביכולתך ממנו, וכי בהתרפותך בו מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך, כוספך אמת וחפצך נחוץ. ואם לא - הוא שקר.
אמרה הנפש: לא פסק חפצי מהיות רפה, וכוספי כוזב, מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו, עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה אמיתת מה שזכרתו, ונתברר אצלי מדרך הערת התורה תחילה, ואחר כך בדרך הראיה השכלית, עד ששב כוספי אמת וחפצי ברור.
אמר לה השכל: אם מה שזכרת אמת, התאפקי על צער הרפואה וסבלי מרירות הסם ורוע טעמו, אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע שהיית רגילה בו.
אמרה הנפש: ומה הוא המאכל הרע אשר הייתי רגילה בו ונוהגת?
אמר לה השכל: היא המידה המגונה שגברה עליך מראשיתך, וכוחותיה המחזיקים אותה מתחילת גידולך.
אמרה הנפש: ואיזו מידה היא המידה הזאת, ומה הם הכוחות המחזיקים אותה?
[המידות המגונות והכוחות השליליים]
אחת מהן אהבת ההנאות הגופיות מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר צרכי גופך, והמידה הזאת קנית אותה מן שכנך הרע, והוא גופך.
והמידה השנית אהבת השררה והגדולה והגאות והגבהות והקנאה, היא מביאה אותך למעט בשילום הגמול לבעל הטובה אצלך. והמידה הזאת היא קנויה לך משכניך אשר התגדלת ביניהם, והם אחיך וקרוביך.
אמרה הנפש: ומה הן הכוחות שאני צריכה למנעם ממני?
אמר השכל: כוחות המידה הראשונה הן מותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוחה והשלוה והדומה להן.
אבל כוחות המידה השנית, הם מותרי הדיבור ורוב חברת בני האדם והתנאות להם, ואהבת המהלל והכבוד מהן, והקנאה בהם בקניינים העולמיים, והכריחם באשר בידם, ובזות אותם וזכור גנותם והדומה לזה.
ואם מה שזכרת מכוספך ורוב חפצך לפרוע טובות האלוהים עליך אמת, הרחיקי מעליך מה שזכרתי לך מן הכוחות והמידות בכל יכולתך, ואחר כך אעלה אותך אל שער אחד מן הרפואה.
אמרה הנפש: זה יקשה עלי להיפרד ממנו מפני אורך רגילותי בו. לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדך.
אמר השכל: הלא ידעת כי המשכיל יקל בעיניו לכרות נתח אחד מנתחיו, ולפקוד אבר אחד מאבריו כשיארע לו בו חולי, ומפחד מהתפשטו בשאר אבריו, כשהוא מבין מה שיש בין שני העניינים ומכיר מה שיש בין שתי הרעות. וכן את, אם תרצי שתקל בעיניך פרידת מה שפרידתו קשה, שימי אל לבך, השתמשי בבינתך בשיקול מה שיש בין הטובה, אשר תגיע אליך בהיפרדך ממנו, והרעה, אשר תמצא אותך בהתמידך חברתו. ואז ייקל בעיניך פרידת מה שיקשה עליך ממידותיך המגונות.
[הטובה שתגיע לנפש בהפרדה מתכונות רעות]
אמר השכל: הטובה - שלוות נפשך ומנוחתה ממאפל קדרות העולם, שהנאותיו מעורבות בעצבים ותאוותיו נפסקות, ויביאך להכיר באחרית חזקת הכרתך בבית מרגועך, ושתשתדל לו ותחוש עליו, והשער הזה משערי הטובות אשר הצלתך וחיותך בהם.
אך הרעה שיבת דאגתך והכפלת יגונך והתמדת אבלך בהעדר משאלותיך בעולם הזה, אשר אם תגיעי אליהם תגיעי אל ההבל, אשר אין לו קיום ולא התמדה, כי הוא הולך אל זולתך בלי ספק. ולא יישאר בידך העולם הזה, ולא תגיעי אל הבא, כל שכן שלא תגיעי בו אל משאלותיך עם אורך השתדלותך בהם.
אמרה הנפש: הבינותי מה שזכרת, ואני מקווה שיקל בעיני בעבורו פרידת מה שהיה עלי קשה קודם לכן. אך הוסיף לי שער שני מאופני הרפואה, יורני מה שחפצתי בעבודת האלוהים.
אמר השכל: ממשלת הדבר וכללו של עניין הוא, שתקבלי עליך ממי שלמעלה ממך מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למטה ממך, עם השתוות הערכים. ומה שהוא טוב בעיניך ממנו וירע לך ממעשהו, קבלי ממי שלמעלה ממך כמוהו.
אמרה הנפש: הוסיפה לי פירוש וביאור.
אמר השכל: העלי על דעתך טובות האלוהים עליך במה שכולל עם זולתך, ומה שאת מיוחדת בו, ואחר כך העלי על מחשבתך שאת הטיבות בכמותם לעבדך מקנת כספך. והפנים אשר ייטבו בעיניך ממנו, קבלי אותם עליך מבוראך. ומה שהוא בעיניך רע ממנו, ירע בעיניך גם כן ממך לבוראך.
אמרה הנפש: הבינותי מה שזכרת לי בכלל, אך עשה עמי חסד ובאר אותו לי בפרט.
אמר השכל: העניינים שהם טובים מאחד מעבדי העולם, שיתנהג בם לפני אדוניו כשיגמלהו מן הטוב קצת מה שגמלך בוראך -
מהם שיכבדהו לבדו בדיבור ובמעשה, ושיהיה נאמן ומשתדל בענייניו בגלוי ובסתר, ושיירא אותו ויפחד ממנו כל זמן שהוא עומד לפניו, כמו שכתב קצת החסידים:
אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך.ומהם שיושפל וייכנע לאדוניו בנראה ממעשיו ובסתר מצפונו,
ושינהג בשפלות לפניו במלבושו ובמידותיו,
ויכבדהו וירוממהו בלשונו ובלבבו,
ושישבח ויודה אותו ביומו ולילו,
ושיזכור טובותיו בסתר ובגלוי,
ויספר מהלליו ושבחיו כפי שראוי לו,
וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב, מאהבתו שימצא חן בעיניו,
ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו ולכפר לו,
ויאהבהו ויפחד שיהיה מקצר במה שצווהו,
וישמור מצוותיו, ויתרחק ממה שהזהירו ממנו,
וישים אל לבו מה שחלף לו מן העונות,
וירבו בעיניו טובותיו ויגדלו,
ויבז מעשהו בצד מה שהוא חייב בו,
וימעט אצלו טרחו לנגד מה שראוי לו,
ויודה בקטנות מעלתו בעיניו אצל גדולת אדוניו בנפשו,
וירבה להשתחוות לו ולכרוע לו כריעה וכניעה ושפלות,
ושיבטח בו בכל צרכיו,
ושירצה בכל עניין שיעתיקנו אליו,
ואם ישביעהו יודה וישבח, ואם ירעיבהו ירצה ויסבול,
ולא יחשדנו בדינו ולא יעוולנו בגזרתו,
ויהיה די לו במה שחננו ויצדיקנו בייסרו אותו.
וממה שהוא טוב ממנו עוד, להראות סימני העבודה והמקנה עליו בכל תנועת אבריו ובמידותיו:
לא ייהגה - כי אם בזכרו,וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף, אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם.
ולא יביט - כי אם אל דרכיו,
ולא ישמע - כי אם אל דבריו,
ולא יאכל - אלא מה שהטריפו,
ולא יחשוב - אלא בגדולתו,
ולא ישיש - אלא ברצותו אותו,
ולא ישמח - כי אם בעבודתו,
ולא יבקש - כי אם רצונו,
ולא ירוץ - כי אם בשליחותו,
ולא יעמוד - כי אם מהמרותו,
ולא ישב - כי אם בביתו,
ולא יקום - כי אם באמונתו,
ולא יקרא - כי אם ספרו,
ולא ילבש - כי אם כסות יראתו,
ולא יישן - כי אם על יצועי אהבתו,
ולא יתדמה לו - כי אם תמונתו,
ולא יעור - אלא במתיקות זכרו,
ולא ימצא קורת רוח - כי אם עמו,
ולא יברח - כי אם מהמרותו,
ולא יאבל - כי אם בעת כעסו,
ולא יפחד - כי אם מתוכחתו,
ולא יקווה - כי אם חסדו,
ולא יכעס - כי אם במה שמחייב רצונו,
ולא ירצה - אלא במי שעושה רצונו,
ולא ייקח - כי אם ברשותו,
ולא ייתן - אלא למי שצווה אותו לתת לו.
אך העניינים שהם רעים מן העבד, הם הפך כל הטובים בעיני אדוניו ממנו, ובהפכם יוכרו הדברים. וכבר הכינותי וקיבצתי לך מהם כלל שיש בו די יורה אותך על שאריתם ועל הפכם. וכיון שהטוב מעבדי העולם בעיני אדוניהם כמו שסיפרנו, וכבר ידעת קטנות מעלת טובתם עליהם, כמה את חייבת לאלוהים יתברך מכפלי מה שזכרנו, כשתשלמי לו מה שיש לו עליך מרוב הטובות.
פרק ו
[עבודה מיוחדת למקבלי טובה מיוחדת]
אמר השכל: כי תוספת העבודה על אנשיה מתחלקת מדרך הכלל והפרט בטובה עליהם. והטובה על המדברים על ארבעה עניינים.
הראשון, טובת הבורא הכוללת כל האדם והוא המציאם אחר שלא היה דבר נמצא, והחיותם והטובה להם בכל אשר הקדמנו זכרו בשער השני מן הספר הזה. ועל כן הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת, והם כל התורות השכליות אשר נהג בהם אדם וחנוך ונח ובניו ואיוב וחבריו עד ימות משה רבנו עליו השלום.
ומי שדבק בהם כולם לעבודת האלוהים ייטיב לו האלוהים בטובה מיוחדת משאר בני אדם, ויתן לו עבודה יתירה בעולם הזה והגמול הגדול בעולם הבא.
כמו אברהם שאמר לו האלוהים (בראשית טו) אל תירא אברם אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד.
ומי שימרה האלוהים בטובותיו, ייפול ממדרגת המדברים ומעלותם אל שפל מדרגת החי שאינו מדבר, ויהיה דינו כדין הבהמות בעולם.
כמו שכתוב (תהילים לז) ואויבי ה' כיקר כרים וגו'.
ודינו בעולם הבא הרע שאין למעלה ממנה.
כמו שכתוב (ישעיה לג) רוחכם אש תאכלכם.
והעניין השני, טובות הבורא על עם מן העמים, ואומה מן האומות כמו שהטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים, והביאם אל ארץ כנען. וחייבם בזה עבודה יתירה על העבודה הראשונה, והיא התורות השמעיות, אחר שהזהיר והעיר על התורה השכליות.
ומי שקבלה לכבוד האלוהים ייחדהו האל בטובה, וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו. כמו שמצאנו שבט לוי, כשאמר משה (שמות לב) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, הוסיף להם האל טובה יתירה ובחר מהם לשרת כבודו אהרן ובניו, וצווה אותם בתורות יתרות משאר האומה, וייעד אותם בגמול הגדול לעולם הבא.
ומי שימרה הבורא יתעלה מהם, ייפול משתי המעלות, וייענש בשני העולמים.
כמו שאמר החכם (קהלת ח) וטוב לא יחיה לרשע ולא יאריך ימים.
והעניין השלישי, טובות האלוהים על משפחה ממשפחות האומה, ככהונה ולוויה וזרע המלכות בבית דוד, וחייבם על זה עבודות יתירות. ועבודת הכהונה והלוויה ידועות ומבוארות בספר תורת האלוהים.
אך תורת בית דוד, כמו שכתוב (ירמיה כא) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק.
ומי שהשלימם לאהבת רצון האלוהים, ייחדהו האל בטוב בעולם הזה ובגמול הגדול לעולם הבא, ויהיה נדיב נבחר או מורה צדק.
כמו שאמר הכתוב על פינחס (תהילים קו) ויעמוד פינחס ויפלל, ותיעצר המגפה. ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם.
ואמר (יחזקאל מד) והכוהנים הלווים בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי וגו'.
ומי שהמרה האלוהים מהם, נפל מכל המעלות העליונות בעולם הזה, ויגיע לו צער גדול בעולם הבא, כמו שידעת מדבר קרח ועדתו.
והעניין הרביעי, טובת האלוהים על איש מאישי בני אדם, נתייחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר המדברים, כנביא מובחר או נגיד מצווה להנהיג אומה, או חכם העיר אלוהים את רוחו בחכמה ותבונה ועצה והדומה לזה. ועל כל טובה מהם יתחייב בעבודה יתרה לאלוהים.
ומי שהשלימה, מתמידות לו כל הטובות הכוללות והמיוחדות בעולם, ויוסיף לו האלוהים כוח עליהם ודעת בהם.
כמו שנאמר (תהילים קלב) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עד ישבו לכסא לך.
והגמול לעולם הבא.
כמו שנאמר (שם כז) לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים.
ומי שימרה האלוהים בטובה אשר ייחדהו בה, ייפול מכל המעלות היתרות, וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר בעולם הזה.
כמו שכתוב (ויקרא י) הוא אשר דבר ה' לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן.
ואמר (עמוס ג) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם.
ויהיה עוד עונשו בעולם הבא יותר קשה.
כמו שנאמר (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן והעמיק הרחיב וגו'.
[חובת העבודה לפי רוב הטובה]
ומן הראיה על זה, כי התבואות חייבות במעשר.
שנאמר (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך.
ומי שנתן לו האלוהים מאה כור של תבואה, חייב ממנה עשרה כורים לאלוהים.
ומי שנתן לו האלוהים עשרה כורים, חייב לאלוהים מהם כור אחד. ואם יוציא אחד תשעה וחצי, והשני אחד, יהיה הראשון ענוש, והשני מקבל שכר.
וכן אומר במי שלא היה לו בן, בטלה ממנו חובת המילה ולימוד התורה.
ומי שהוא פיסח, בטלה ממנו חובת החג.
ומי שהוא חולה, בטלו ממנו מן המצוות מה שאינו יכול לעשותן.
ועל ההקשה הזאת יתחייב מי שייחדהו הבורא יתעלה לטובה, בתוספת עבודה עליה.
ועל כן היו החסידים הראשונים, כשהייתה באה להם טובה מטובות העולם, מתפחדים לה משני פנים:
אחד מהם שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה, ותשוב להם לרעה.
כמו שאמר יעקב אבינו (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים.
והשני שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם, ויגרע מגמולם לעולם הבא, כמו שפירשו הקדמונים בעניין (דברים י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.
ודי לך בזה.
אמרה הנפש: כבר הבינותי מה שזכרת, ואינני מוצאה את עצמי יכולה לשלם חובות הבורא על טובותיו הכוללות המדברים, כל שכן מה שייחד אותי בו מהם. ואם חפצי ורצוני לשלם מה שאני חייבת עליהם, מיד קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת טובה עתידה ממנו. וכן בהודותי לאל כשאודנו במלותיי על גודל טובו עלי, ומחשבתי וכוונתי בהודאה לבקש על התמדת הטובה ולהוסיף עליה, לא כוונת הנואש מתוספת הטובה והתמדתה.
וכשאני על הדרך הזה בעבודתי והודאתי לאלוהים ממעוט הכוונה הברורה לחובת טובתו, איך אגיע לשלם שאר עבודתו על טובותיו המיוחדות, ואני צריכה שתורני מה שאני חייבת בו עליהם מעבודת האלוהים על המיעוט שאהיה ראויה להתמדתם.
[המידות המונעות את עבודת האלוהים]
המידה האחת - רוב אהבתך את נפשך וחפצך למשוך הנעימות אליה, ולא תפסעי פסיעה לעבודת האל ולא לזולתה, אלא שכוונתך בה להתענג בהנאות. וכבר הקדמתי לך בתחילת רפואותי שתשתדלי בכל יכולתך להרחיק המידה הזאת ממך, ובזה אקווה לך הטוב.
והמידה השנית - מפני שאינך מבינה חסד הבורא עליך, ויעלה במחשבתך שאינך מגעת אל הטובה אלא בבקשתך עליה. וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת, ואם לא תשכילי בבקשתך מי עשה לך כל זאת בתחילה, אם היית מרחקת ממך המחשבה הזאת, הייתה עבודתך בכוונה שלמה, והודאתך לו במצפונך, ומה שתקווי ממנו אז יהיה ראוי ומחויב לך יותר.
והמידה השלישית - שאינך מכרת את עצמך ולא עניין הנהגתך, ואת רואה אותך ראויה לגדולה שבכל הטובות, ואינך פוסקת מלבקש אותם. וכל אשר תגיע מהם על דבר מחשבתך עולה למה שלמעלה ממנו, ואינך רואה הבורא יתברך ראוי לגדולה שבעבודות ממך. ושתהיה ממך עבודה, תחשבה חסר ממך עליו, עם ידיעתך מחסורך אליו, ושאינו צריך לך.
ואילו היית מגלה הסכלות הזה מאליך, ותעייני בעין פקוחה, והיית יודעת כי הבורא אשר בראך חושב עליך ויודע בטוב לך ובמה שאינו טוב יותר ממך, היית רוצה במה שיגיעך מהם ותגדל הודאתך לו עליהם בלב שלם, ולא היית תולה תקוותך במה שיטרידך מהכרת מה שהגיע אליך מהם, ופרוע חובות האלוהים עליהם.
ומה שאתה ראוי לו אי אפשר שלא תגיעי אליו כשיתחייב לך בעבודתך, לא שתקווי אותו בתלות דעתך בו.
פרק ז
ומה ששאלת על המעוטה שבעבודות האלוהים
מהם שלא ישימנה סיבה להמרותו.
ומהם שיזכיר טובות האלוהים בלשונו תמיד, וירבה להודות לו ולשבחו בלבו עליה ובנראה מדבריו.
ומהם שלא תהיה נמבזה ומעוטה בעיניו.
ומהם שלא יתלה בזולתו אם תהיה על ידי אמצעי, שיודה האמצעי ויתעלם מהודות הבורא עליה.
ומהם שלא יתפאר בה, ויעלה על דעתו כי בכוחו לקחה ובחכמתו או במה שהוא ראוי לה.
ומהם שלא יעלה במחשבתו שיתמידה בהשתדלותו בה, ושתאבד ממנו אם יתעלם ממנה.
ומהם שלא יבזה מי שחסר הטובה ההיא, ויראה את עצמו טוב ממנו לפני האלוהים. ושמא האלוהים מנסה אותו בה להראות מה שנסתר בו מרוע המצפון, ותשיאנו הטובה ויהיה כל חסר טוב ממנו לפני האלוהים.
ומהם שיהיה לבו שלם עם האלוהים בכוונתו ובהיכנעו, ואם לא יוסיף במעשהו על מה שהיה בתחילה ולא הוסיף בהודאה ובשבח יתמיד על מה שהיה בו, וישתדל לכוון את לבו במעשהו לאלוהים. ואל תהיה הטובה גורמת לקצר ממעשהו הראשון ולטרוד אותו מהוסיף בכוונתו לאלוהים.
ומהם להיות עינו תמיד על מי שהוא למטה ממנו ברוב הטובות, לא על מי שהוא למעלה ממנו. כן ראוי לו להיות עינו תמיד על מי שהוא מרבה בעבודת האלוהים יותר ממנו, כדי שישתדל לעלות אל מעלתו, ואל יביט למי שהוא ממעט בה יותר ממנו, ויתגאה במעשהו ויתעלם ממנו.
ומהם שלא ישיאהו אורך סתר הבורא יתעלה עליו ואורך אפיו לו, כדי שיהיה בטוח מקצפו וימרה אותו. כי כל מה שהגיעו דברים אלינו מן הקדמונים שעברו, וראינו מן הנמצאים עמנו שהטיב להם האלוהים במיני הטובות, ונטו מעבודת האלוהים אל המרותו, לא נכשלו אלא במה שספרתי לך. וזה גלוי ומפורסם בספרי הנביאים עליהם השלום בכל דור ודור, והם כל מפסידי השער השלישי הזה אשר כוונתו בו ביאור חיוב קבלת עבודת האלוהים.
ומי שלא יכול להוסיף בעבודת האלוהים ברבות טובותיו, ויוכל לקבל מה שזכרתי לשם שמים, יהיה ראוי להתמדת הטובה לו המיוחדת לו. ואם יסירנה ממנו, יהיה לאחד משני הדברים:
או למחות בזה עון שקדם לו,
או לשלם לו בעולם הבא תמורתה מה שהוא גדול ויקר ממנו ועודף עליה הרבה:
פרק ח
אמרה הנפש: התעסקת ברפואתי והעלית ארוכתי, והוכחתני והגדלת והשקפת ביאורך על רפואתי, וגלית חשכת האיוולת מעלי. אלא שנשאר עלי עדיין ממפסידי עבודת האלוהים עניין אחד, אם תרפאני ממדוהו ותסיר ממני דאגתו - אנצל מן הגדול שבמדווים, ואהיה קרובה לרפואה מכל נגעי.
אמר השכל: ומה הוא עניין שהוא אצלך כאשר זכרת?
[עניין ההכרח והגזרה, והממשלה והחפץ]
כמו שנאמר (תהילים קלה) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ.
ואמר (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם.
ואמר (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה. מפי עליו לא תצא הרעות והטוב.
ואמר (ישעיה מה) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע.
ואמר (תהילים קכז) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.
ואמר (שם) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנא.
והרבה ממה שדומה לזה, מה שיורה כולו כי האדם ושאר החיים הכינם הבורא לזיון העולם הזה, אם יניעם ינועו ברשותו וכוחו ויכולתו, ואם יניחם ינוחו ממעשיהם.
כמו שנאמר (איוב לא) והוא ישקיט ומי ירשיע.
ואמר (תהילים קד) תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון, ואל עפרם ישובון.
וכל דברי הראשונים בכל ספר, מודים מכל העניין הזה מבלי מחלוקת בו.
ונמצא בספר התורה מה שחולק עליו, מה שמורה כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו, והוא בוחר בהם בחפצו, והם הווים ברצונו ובחירתו, ועל כן התחייב בגמול ובעונש על העבודה ועל העבירה.
והוא מה שאמר הכתוב:
(דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע.
ואמר (שם) ובחרת בחיים.
ואמר (מלאכי א) מידם הייתה זאת.
ואמר (איוב לא) כי פעל אדם ישלם לו.
ואמר (משלי יט) אולת אדם תסלף דרכו.
וכל מה שיש בספרנו מתורה ומצווה ומוסר מורה על בירור העניין הזה, וכן מה שיש בו מגמול העבודה ועונש העבירה, הכל מורה כי מעשי האדם מונחים אליו, וכי כבוד האלוהים נקי מטובתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו. והעניין אצלי קשה, והפיק בין שני העניינים קשה מאוד. ואם יש רפואה למדווה הזה, ירפאני האל ממנו על ידך.
אמר השכל: אין במה שזכרת מקושי ההפקה בין שני אלו העניינים הנמצאים בספרים, גדול ממה שימצא ממנו בפועל בדרך הבחינה.
והוא מה שאנחנו רואים ממעשי האדם שיהיו כפי דעתו וחפצו בקצת העתים, ויהיו שלא כרצונו וכוונתו בקצתם. והם יורוך כי יש לבורא יתעלה ממשלת עליו, ושהוא תחת מאסרו יתיר לו מה שיחפוץ, וימנעהו ממה שאינו חפץ.
ויראה לך ממנו גם זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו. ואני רואה אחר כך, שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשהו ותנועותיו לעבודת האלוהים ולהמרותו.
וכבר ארכו מחלוקת החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק.
ומהם מי שמשיב המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא יתברך, ואומר כי כל תנועה המתחדשת בעולם ממדבר ודומם, היא ברשות הבורא ית' וגזרתו ודינו ותחת מאסרו, אין נמלט ממנו כשערה, לא פחות ממנה ולא למעלה הימנה.
וכאשר הקשו עליהם בדרך הגמול והעונש, אמרו עניין הגמול והעונש, אין אנו יודעים צורתו ולא מהלכי דיניו, והאלוהים צדיק ולא יעוול, ונאמן במה שיעד מן הגמול והעונש ולא יעבור. נחלשו דעותינו מהשיג כוח הוויות חכמתו, וצדקו יותר גלוי, וחסדו נראה יותר ממה שנחשדהו בדיניו, אין אלוה מבלעדיו.
ומהם מי שראה להאמין בשתי הדעות ההכרח והצדק, ואמר כי המעמיק בהם אינו ניצול מחטא ומכשול על איזה דרך שיסבור אותם.
ואמרו: הנכון שנעשה מעשה מי שיאמין כי המעשים מונחים לאדם ייגמל וייענש עליהם, ונשתדל בכל אשר יועילנו אצל הבורא בשני העולמים, ונבטח באלוהים בטחון מי שהתברר אצלו, כי ממשלת כל המעשים והתנועות והתועלת והנזק בגזרת ה' ורשותו ובמאמרו. וכי לאל ית' הטענה הנצחת על האדם, ואין טענה לאדם אל האלוהים יתברך.
והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדם זכרו, כי מן האמת והנכונה שנודה בסיכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך, מפני חלישות דעתנו וממיעוט הכרתנו. ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, ולזה נעלם ממנו. ואילו הייתה לנו בעומדנו על הסוד הזה תקנה, היה הבורא מגלה אותה לנו.
והדמיון הקרוב בזה, מה שאנו רואים מעניין חלש הראות, שאין לו תועלת באור השמש, עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו. וכל אשר יהיה החולי בעיניו יותר גדול, תהיה תקנתו במסך יותר עבה. וכל אשר יקל החולי מעיניו, יהיה המסך הדק יותר ראוי לו.ומי שהוא בסכלות אשר סיפרנו בדבר שהוא בין ידיו תדיר, אין מן התימה שלא ידע מהלכי הגוזר והצדק ממשפטי הבורא יתעלה, אשר הם נעלמים ונעלים ממה שזכרנו עד אין קץ. ובכמותו אמר דוד עליו השלום (תהילים קלא) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'.
ועוד, כי אנו רואים ברוב המלאכות הגופניות פעולות, אילו לא היינו רואים אותם בעינינו, והיה דברם מגיע אלינו, ממהרים להכזיב המגיד בו עליהם. כמו האסטרולבייו, שהוא מאזני החוזים [=משקפת אסטרונטמית], שאילו לא השגנוהו בראותנו, ויגיד לנו מגיד צורתו ודמותו, ומה שיושג בו מתנועת הגלגלים ומקומות הכוכבים וכוון השעות של כל עת ועת מעתי השנה, וידיעת מרחקי הדברים החלוקים, והרבה מן הדברים שאינם ידועים - לא נתבררה במחשבתנו ולא עלתה ברעיוננו צורתו.
וכן מה שהוא יותר קרוב אלינו מן הכלים שמשתמשים בהם המון בני אדם: הפלס. כי לולא השגת חוש ראותנו אותו, לא היה מתקיים בנפשותינו שישקול שקל הצדק במאזנים, שאחד מחלקיהם יותר ארוך מן השני, מן התימה שישקול בו שקלים רבים נחלקים בחסר וביתר באבן אחת.
ומה שמשתמשים בו בני אדם יותר: תנועת האבן העליון מאבני הרחיים, בסיבוב שווה באמצעים חלשים מניעים אותם המים. וכשאנו משליכים אבן קטנה בשטף המים הניגרים, לא היה מתעכב עד שהיה מגיע לתחתיהם, וברחיים ממשקל האבן כפלים רבים, וכוח האמצעים שינועו הרחיים בעבורם פחות מכוח השטף הרבה. ואלו הגיד לנו מגיד ולא היינו רואים הדבר בעינינו, היינו ממהרים להכחיש ולהשיב על דבריו.
וזה מפני מעוט ידיעתנו בסודי היצירה, וחלישות הכרתנו בשורשי הנמצאים ותולדותיהם וטבעיהם וכחותם המתבודדים.
ואמר אחר זה מה שדומה לו מהמסר אל האלוהים, במאמרו אם לא שויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.
פרק ט
[מעמדו של האדם בעולם]
והוא שבקצת איי הודו, מדינה אחת הסכימו יושביה למנות עליהם איש נוכרי בכל שנה. וכאשר תשלם לו השנה, יוציאוהו מביניהם, ויחזור על העניין אשר היה עליו קודם שיתמנה עליהם.ואני יראה, שיקרני מקרה הכסיל, אשר יגע בשני העניינים והפסיד בשני המקומות. וכיון שחנני האל אותך, הורני והראני עניני ומה שעמידת עליו מסוד דברי ואופני תקנתו.
והיה במתמנים עליהם איש אחד סכל, לא ידע סודם בו, וקבץ ממונות ובנה ארמונות וחיזקם, ולא הוציא ממדינתם דבר. והשתדל להביא כל אשר היה לו חוץ למדינה, ממון ואישה ובנים אליה.
וכאשר נשלמה לו השנה, הוציאוהו אנשי המדינה ההיא נעור וריק מן הכל, והפרידו בינו ובין כל מה שבנה וקנה תחלה וסוף, ולא מצא בצאתו מאומה מכל מה שהיה לו בעיר וחוצה לה. והיה מתחרט ומתאבל על טרחו והשתדלותו במה שבנה וקבץ והיה לזולתו.
ואחר כך הסכימה דעתם למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון.
וכאשר נתמנה עליהם, בחר מהם איש אחד והטיב אליו, ושאל אותו על מנהגי העם ודתיהם עם מי שנתמנה עליהם קודם, וגילה לו סודם ודעתם בו.
וכאשר ידע הדבר, לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו, אך השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהיה במדינה ההיא למדינה אחרת, ושם כל מכמניו ומחמדיו בזולתה, ולא בטח ננר ליבם, בגדולתם ובכבודם. והיה בין האבל והשמחה כל ימי עומדו במדינה, מתאבל במהירות יציאתו מאתם, ועל שמעט בעיניו מה שמוציא מן החמודות. כי אם היה עומד, היה מוציא יותר. והיה שמח בצאתו מהרה ממנה להתיישב במקום אשר שם שם חמודותיו, וישתמש בהם באופני תועלותיו ומיני הנאותיו בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת עניין.
וכששלמה שנתו לא דאג על צאתו מאתם, אך מיהר לדבר בשמחת לב ובסבר פנים, משבח מעשהו והשתדלותו, והלך לטובה רבה וכבוד גדול בשמחה מתמדת, ושמח בשני העניינים, והגיע אל תאוותו בשני המקומות.
אמר השכל: כבר סיפרת במשל שהבאת צורת עומדך בעולם, וכי עניינך בו כעניין המלכים אשר זכרת. וכבר התברר אצלך גירותך ומהירות יציאתך, ואת צריכה שתעשי מה שעשה הנלבב הנבון, שיהיה עניינך כעניינו. ואם תטי ממנו אין לך תועלת בדברי ולא הנאה במליצתי.
אמרה הנפש: לולי חפצי בדבר, לא הייתי חוקרת על מה שנעלם ממני מענייני.
[מעלת העליונים הסובלים]
אחד מהם הסר מסך האיוולת מעליך והאיר לך בדעתו.
והשני נסותך ובחנך אם תבחרי בעבודתו או בהמרותו.
והשלישי מוסרך בעולם הזה בסבלך עול עבודתו בו, להעלותך אל מעלת העליונים והסובלים, שנאמר בהם (תהילים קיג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כוח עושי דברו.
ולא יתכן לך זה, ואת על עניינך הראשון.
[מבנה גוף האדם]
ובחר לך מסגולת יסודותיו היכל מתוקן דומה לעולם בשורשיו ותולדותיו ותכונתו, ופתח לך בו חמישה שערים אל העולם, והפקיד עליהם חמישה שוערים מנאמניו.
והשערים הם כלי החושים, העיניים והאוזניים והאף והלשון והידיים.
והשוערים הם החושים החמישה המשתמשים בהם, והם חוש הראות וחוש השמע והריח והטעם והמישוש, אשר בהם תגיעי אל כל תועלותיך בעולם הזה.
והכין לך בתוך ההיכל ארבע מעלות לארבעה נגידים להנהיגו, והם המוח והלב והכבד והביצים.
ותיקן בתוכו עוד ארבעה אוצרות לארבע פקידים, רצה לומר הכוח המושך והכוח המחזיק והכוח המעכל והכוח הדוחה.
ואוצרותם ומשכנותם הם שתי מרירות, השחורה והאדומה. והליחה הלבנה והדם לתקנת ההיכל.
ופיזר העבדים מבית ומבחוץ לעבדו ולשמרו.
הפנימי המעיים והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים.
והחיצונים הידיים והרגלים והלשון והרחם והשיניים והציפורנים והדומה להם.
והכין לך אחר כן קשרים ומיצועים בין הרוחני ובין הגשמי. ומהם הדם הנובע והחום הטבעי והרוח החיוני.
ואחר כך חברך אל ההיכל חיבור מתוקן, וקשרך אליו קשר מסודר ביכולתו וחכמתו יתברך, כדי שישלימו לך השלושה דברים אשר זכרתי לך.
והכין לך לצורכך שני יועציםונתן לך מן העבדים והשמשים כצרכייך בעולם הזה.
והפקיד עליהם שני סופרים
והשני יועצים -
האחד מהם הוא השכל המורה אותך מה שיש ברצון האל,
והיועץ השני תאוותך אשר תשיאך ותסיתך במה שתקציף ה' אלוהים בוראך בו.
והשני סופרים
אחד מהם כותב במעשיך הטובים בסתר ובגלוי ובמצפון ובנראה, על ידי המשתמשים בו מכל מי שקדם זכרו, מן השוערים והנגידים ופקידים והעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים.
והסופר השני הוא כותב המעשים הרעים על הדרך הנזכר במעשים הטובים.
והמשרתים והשמשים הם המידות הנפשיות, כשמחה והדאגה והששון והיגון והזיכרון והשכחה והחכמה והסכלות והגבורה והמורך והנדיבות והכילות והצדק והרשע והבושת והעזות והתקווה והיראה והאהבה והשנאה וההנאה והצער והגאווה והענווה והשררה והשפלות, והרבה כאלו ממה שאת משתמשת בהם במצפונך.
והבורא יתברך צווה השוערים והנגידים והפקידים והעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים לשמוע לך ולעמוד למצוותך עד קץ ידוע, אלא בעניינים מיוחדים בארם להם בעת התחברותם אליך, והם עניין ההכרח ומקום הגזרה.
והתיר לך להשתמש בכולם בתקנת גופך ובכל מה שהשליטך לעשותו בעולם הזה על פנים ידועים ובעניינים מיוחדים, והם כל המצוות השכליות והשמעיות והמותרות.
[הבוחר בעבודה יעלה במעלות הנבחרים לה']
ואם תביני ותשכילי כוונתי בך וטובתי עליך, ותבחרי בעבודתי ותרחקי מהמרותי בהנהגת כל מה שהשלטתיך בו, אעלך אל הגדולה שבמעלות בחירי וסגולתי, ואקרבך אל רחמי, ואלבישך זיו כבודי.
ואם תבחרי בהמרותי, אענישך עונש גדול, ואענך עינוי ארוך.
ואם תסכלי אופני השימוש בהם באחד מן הדברים אשר חייבתיך בם בעבודתי, מפני טרדתך בגופך ועסקך אשר נסיתיך בהם, הנה ייחדתי לך יועץ חכם נאמן, כשתשאלי עצתו יורה אותך, ואם תתעלמי יעירך, והוא השכל. התייעצי עמו בכל דבריך, כי הוא יצווך להשתמש בכל העומדים לפניך באופני עבודתו, ותשובנה המידות המגונות משובחות.
כאשר יעשה הרופא החכם,ואם תהיי על הדעת הזאת, ותגבירי שכלך ותשמעי לעצתו, יכתוב סופר המעשים הטובים כל תנועותיך המותרות בכלל מעשיך הטובים, ותהיינה נוספות עליהם, ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי.
שמשתמש בסמים שדרכם להזיק בתועלת הגופות,
כסמים הממיתים וזולתם.
ואם תמרי את עצתו, ותטי לדעת היועץ השני שהוא כנגדו בכל ענייניו, ותשתמשי בהם כאשר ייעצך, תשובנה מידותיך המשובחות מגונות, כרופא הכסיל אשר ימית בסמים המועילים מפני סכלותו באופני שימושם.
ויכתוב סופר הרעות כל תנועותיך המותרות בכלל רעותיך, ותהיינה נוספות עליהם, ותמצאי עוזריך ושמשיך ומשרתיך, וכל מי שתפגעי בו, מסכימים על רצונך ומפיקים חפצך, ותוסיפי בהם שמחה וששון. וכל זה צדק מבוראך על בחרך המרותו מעבודתו, או עבודתו מהמרותו במצפונך ובכוונתך בסתרך. כי הנגלה והנסתר ממך שווים אצלו והוא יגמלך על מה שהשקיף עליו ממך מכל זה.
ואם נעלם מבני אדם, הלא תראה כי הדיין הוא דן כפי מה שנתקיים אצלו, אם בעדים או בחושיו. ואם היה מתקיים אצלו מה שיש במצפונים, היה דן עליו.
הבורא יתברך, שידיעתו בכל שווה, מן הדין הוא שישפוט כפי ידיעתו.
כמו שאמר הכתוב (דברים כט) הנסתרות לה' אלוהינו וגו'.
[מחלות ומוות]
כמו שאמר הכתוב (תהילים קז) אוילים מדרך פשעם וגו' כל אכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' וגו' ישלח דברו וירפאם וגו'.
וכאשר ישלמו ימי ניסיונך בעולם הזה, יצווה הבורא יתעלה כל מי שזכרנו מן השערים והשוערים והעבדים והמשרתים לשוב מעליך, וינתקו הקשרים והמיצועים אשר בינך ובין גופך, ותשובי אל עניינך הראשון, וישאר גופך אין תנועה לו ולא הרגשה. וישוב גם הוא לעניינו הראשון.
כמו שאמר החכם (קהלת יב) וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה.
ויראו לך פנקסי מעשיך ומחשבותיך וחפציך ומה שבחרת וטרדת נפשך בו בעולמך, ויהיה הגמול כפיהו. וכבר הזהירך על זה והתרה בך על ידי שלוחי ונביאיו ותורתו הנאמנה.
כמו שאמר החכם (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים,כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך.
פרק י
[השימוש הנכון במידות]
אמר השכל: מידותיך רבות. אזכיר לך מהם מה שנזדמן לי בקצרה.
והוא שבמידותיך שתי מידות- הם השמחה והאבל. והם זה כנגד זה.
ואופני השימוש בשמחה, כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד, ולא תתערב בה תוגה ולא יארע לך פגע, התירי המידה הזאת.
אבל מקום השימוש באבל, כי יפגשך דבר מצער, קיים תמיד, ואין בך יכולת לדחותו ולא פנים להתפרד ממנו, התירי גם כן מידת האבל והשתמשי בה.
ובכלל מידותיך שתי מידות - והם המורא והתקווה.
ומקום המורא שתהיה בעניין שמביא אל העניין שיצטרך, ולא תהיה לו אחריתו טובה, ואין בך כוח ויכולת לדחותו מעליך.
אך מקום התקווה שתשתדלי בהקדמות המביאות הטובה אליך, ומחייבות לך הנעימות מבלי מונע שימנע מהם, ולא דבר שיבדיל בינך וביניהם, כעשות המצוות שצווה האל לעשותו מפני טוב אחריתו.
ובכלל מידותיך שתי מידות - הגבורה והמורך
ומקום השימוש בגבורה, בפגוע באויבי ה' להילחם בם, וסבול כל עצב וכל ניסיון ברצון הבורא יתעלה ורצון חסידיו.
כמו שאמר (תהילים מד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.
ואמר (שם קמא) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני.
אך מקום המורך בפגוע באוהבי ה' שלא להלחם בם ובאנשי עבודתו, ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך במה שיש בו טובתך.
כמו שכתוב (מלכים ב כב) יען רך הלבב ותיכנע מפני ה'.
ובכלל מידותיך שתי מידות - הבושת והעזות
ומקום הבושת בהמרות המטיב לך בטובתו על פניו ובין ידיו, ובהוכיחו אותך בעדיו הטובים והרעים, ופגיעת נביאיו.
כמו שכתוב (יחזקאל מג) בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגו'.
ואמר (עזרא ט) אלוהי בושתי ונכלמתי וגו'.
ומקום מידת העזות, בפגיעות הרשעים ואנשי העבירות והחולקים על האמת, ולצוות בחסד ולהזהיר מן הגנות ולהוביש החוטאים ולהוכיח הקטנים והגדולים.
כמו שכתוב (ישעיה נ) שמתי פני כחלמיש וגו'.
וכן שתי מידות - הכעס והרצון
ומקום הכעס בנטות מדרך האמת ומדין הצדק, והגברת השקר על האמת ואנשיו,
ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם, ובהניחם על מכוניהם ובלכת בדרכי האמת בהם.
וכן שתי מידות - הרחמים והאכזריות
מקום הרחמים על הדלים והעניים והחולים והפורשים מן העולם, ומי שאינו מכיר אופני טובותיו, ומי שאינו יודע להנהיג עצמו, והאסור ביד אויבו, ומי שפקד טובה רבה, והמתחרט על עונותיו, והבוכה על מה שעבר מחטאיו מיראתו את עונש האלוהים.
ומקום האכזריות בהיפרע מן הרשעים, והנקם מן המשחיתים בארץ.
כמו שאמר הכתוב (דברים יט) לא תחוס עינך עליו וגו'.
וכן שתי מידות - הגאווה והענווה
מקום הגאווה והגובה, כשתפגעי בכופרים באלוהים ובנוטים מעליו, אל תשפילי ואל תיכנעי להם, שלא תראי כמצדקת אותם ונוטה אחר דעתם המשחיתות. אך התירי מידת הגאווה והגובה, המורה על הפך דעתם ומעוט רצונך בהם, כאשר ידעת מעניין מרדכי והמן.
ומקום השימוש בענווה, בפגיעתך אדם חסיד ונבר וירא אלוהים וחכם בתורתו ומתעסק בעבודתו, ומי שיש לו עליך טובה וחסד, את חייבת לגומלו עליה. כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמולך עליהם. וכן שתיקחי הדין לאלוהים מעצמך.
כמו שנאמר (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הערל וכו'.
וכן שתי מידות - האהבה והשנאה
מקום האהבה למי שמסכים עמך על עבודת האלוהים, ועל מי שישמחך באחרית עניינך.
ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלוהים ועומד כנגד אנשי האמת, והביאך אל מה שמקציף בוראך.
כמו שאמר (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.
וכן שתי מידות - הנדיבות והכילות
ומקום הנדיבות, לשום כל דבר במקומו, ולתת לכל בעל מידה חמודה מן הממון והחכמה כפי מה שראוי לו.
כמו שאמר (שם ג) אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות.
ואמר (שם ה) יפוצו מעינותיך חוצה.
ומקום הכילות על האכזרים והפתאים, ומי שאינם מכירים את עצמם, ולא ערך הטובה עליהם.
כמו שכתוב (שם ט) יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו.
ואמרו זיכרונם לברכה כל העושה טוב למי שאינו מכירו. כאלו זורק אבן למרקוליס.
וכן שתי מידות - העצלה והחריצות
מקום השתמשו בעצלה בתאוות הבהמיות אשר הנאותיהם חולפות מן האדם, וישאר עליו חרפתם בעולם הזה ועונשם לעולם הבא.
ומקום החריצות בהנאות הרוחניות, ובמעשיהם שמתכוונים בהם להגיע אל רצון האלוהים יתברך.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהילים קיט) חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך.
ומה שזכרתי בשער הזה די לבוחר בדרך הישרה ומבקש האמת לעצמו, וחפץ בחכמה למענה. והאל יפק אותנו אל דרכי עבודתו ברחמיו אמן.
