בשבילי התנ"ך
 
רשי, בראשית פרק כז

(א) ותכהין -
בעשנן של אלו.

דבר אחר:
כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו.

דבר אחר:
כדי שיטול יעקב את הברכות:

(ב) לא ידעתי יום מותי -
אמר רבי יהושע בן קרחה: אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש.
אמר: שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:

(ג) תליך -
חרבך שדרך לתלותה:
שא נא -
לשון השחזה.
כאותה ששנינו (ביצה כח א):
אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה:
וצודה לי -
מן ההפקר ולא מן הגזל:

(ה) לצוד ציד להביא -
מהו להביא?
אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל:

(ז) לפני ה' -
ברשותו שיסכים על ידי:

(ט) וקח לי -
משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום:
שני גדיי עזים -
וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):
כאשר אהב -
כי טעם הגדי כטעם הצבי:

(יא) איש שער -
בעל שער:

(יב) ימשני -
כמו (דברים כח כט) ממשש בצהרים:

(טו) החמודות -
הנקיות.
כתרגומו:
דכייתא.

דבר אחר:
שחמד אותן מן נמרוד:
אשר אתה בבית -
והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן:

(יט) אנכי עשו בכורך -
אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך:
עשיתי -
כמה דברים כאשר דברת אלי:
שבה -
לשון מיסב על השולחן.
לכך מתורגם:
אסתחר:

(כא) גשה נא ואמשך -
אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר (פסוק כ) כי הקרה ה' אלוהיך:

(כב) קול יעקב -
שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) יקום אבי:

(כד) ויאמר אני -
לא אמר אני עשו אלא אני:

(כז) וירח וגו' -
והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן:
כריח שדה אשר ברכו ה' -
שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל:

(כח) ויתן לך -
יתן ויחזור ויתן.
ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון ראה ריח בני, שנתן לו הקב"ה, כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו':
מטל השמים -
כמשמעו, ומדרש אגדה יש להרבה פנים:
האלוהים -
מהו האלוהים?
בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נוכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:

(כט) בני אמך -
ויעקב אמר ליהודה (להלן מט ח) בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך:
ארריך ארור ומברכיך ברוך -
ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור.

הצדיקים
תחילתם ייסורים וסופן שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים.

והרשעים
תחילתן שלוה וסופן ייסורין, לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה:

(ל) יצא יצא -
זה יוצא וזה בא:

(לג) ויחרד -
כתרגומו:
ותוה
לשון תימה.

ומדרשו:
ראה גיהנם פתוחה מתחתיו:
מי אפוא -
לשון לעצמו, משמש עם כמה דברים. איפוא, איה פה.
מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד:
ואכל מכל -
מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו:
גם ברוך יהיה -
שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו:

(לה) במרמה -
בחכמה:

(לו) הכי קרא שמו -
לשון תימה הוא, כמו (לקמן כט טו) הכי אחי אתה, שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו שהוא עתיד לעקבני. תנחומא (תנחומא ישן כג).

למה חרד יצחק?
אמר: שמא עוון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול, ושניתי סדר היחס.
התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים.
אמר לו אביו: מה עשה לך?
אמר לו: את בכורתי לקח.
אמר: בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה:
ויעקבני -
כתרגומו:
וכמני, ארבני. וארב, וכמן.
ויש מתרגמין:
וחכמני נתחכם לי:
אצלת -
לשון הפרשה, כמו (במדבר יא כה) ויאצל:

(לז) הן גביר -
ברכה זו שביעית היא והוא עושה אותה ראשונה, אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים שלו הם, שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו:
ולכה אפוא מה אעשה -
איה פה אבקש מה לעשות לך:

(לח) הברכה אחת -
ה"א זו משמשת לשון תמיה, כמו:
(במדבר יג יט) הבמחנים.
(במדבר יג כ) השמנה היא.
(ש"ב ג לג) הכמות נבל:

(לט) משמני הארץ וגו' -
זו איטליאה של יון:

(מ) ועל חרבך -
כמו בחרבך, יש על שהוא במקום אות ב', כמו:
(יחזקאל לג כו) עמדתם על חרבכם בחרבכם.
(שמות ו כו) על צבאותם בצבאותם:

והיה כאשר תריד -
לשון צער, כמו (תהילים נה ג) אריד בשיחי, כלומר כשיעברו ישראל את התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עלו וגו':

(מא) יקרבו ימי אבל אבי -
כמשמעו, שלא אצער את אבא.
ומדרש אגדה לכמה פנים יש:

(מב) ויגד לרבקה -
ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:
מתנחם לך -
נחם על האחווה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך.

ומדרש אגדה:
כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים.

ולפי פשוטו לשון תנחומים,
מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:

(מד) אחדים -
מועטים:

(מה) למה אשכל -
אהיה שכולה משניכם. הקובר את בניו קרוי שכול. וכן ביעקב אמר (להלן מג יד) כאשר שכלתי שכלתי:
גם שניכם -
אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקדש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה יג א):

(מו) קצתי בחיי -
מאסתי בחיי.

הפרק הבא    הפרק הקודם