רשב"ם לדברים פרק כד
פסוק ו
כי נפש הוא חובל -
כתרגומו.
פסוק ח
השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות -
שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו
ובדד ישב.
ככל אשר יורו אתכם -
שהרי -
תזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים - שאף על פי שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא
תסגר שבעת ימים.
פסוק ט
בדרך בצאתכם ממצרים -
שאף על פי שהיו טרודים ללכת -
העם לא נסע עד האסף מרים - וכל שכן שאר בני אדם.
פסוק יב
לא תשכב בעבוטו -
לא תשכב ועבוטו אצלך.
פסוק טו
ואליו הוא נושא את נפשו -
מתאוה נפשו כדי לאכול שכרו. וכמוהו:
חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם - מתאוים הכהנים לאכול חטאות שיביאו על עונם.
פסוק טז
ובנים לא יומתו על אבות -
בב"ד, כדכתיב:
ואת בני המכים לא המית - ככתוב:
לא יומתו וגו'.
אבל הקב"ה
פוקד עון אבות על בנים - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכדכתיב:
אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה - לאבד נחלת אבות, אבל לא ע"י בית דין.
הפרק הבא