סדר המאורעות הוא זה: בשנת 696 שהיא השנה הרביעית לחזקיהו צר שלמנאסר על שומרון. בשנת 694 נכבשת העיר ע"י סרגון. בשנת 686 שהיא השנה ה14 לחזקיהו והרביעית לסנחריב מתקיים מסע סנחריב ליהודה ובמהלכו נלחם סנחריב גם נגד תרהקה. בשנת 663 מגרש אשורבניפל את תרהקה ומכאן ואילך מתחילה תקופת "פסמתק א'" שכפי שהוסבר לעיל (הערה 223) לא היה זה שמו של מלך בודד אלא של תקופה שבה מלכו מספר מלכים. לאחר מות אשורבניפל חזרו לקיים טכס קריאת שם לשנה החדשה אחת לששה חדשים¹⁹ וזוהי סיבת ריבוי שמות השנים בתקופה זו.

ההסבר לתעודה המונה את מלכות סנחריב רק משנתו השלישית הוא, שבתעודה זו שתי השנים הראשונות של סנחריב לא נחשבו לו כי שתי שנים אלו היו לאמיתו של דבר שנה אחת מלאה של 12 חדש.

הפחתת ימי מנשה וימי עוזיהו-אחז למחצית מקצרת את אורך ימי בית ראשון וקובעת את תחילת בנייתו ל925 לפה"ס (בערך)²⁰. מכאן שאת יציאת מצרים שאירעה 480 שנה קודם לבנין הבית יש לתארך לסביבות 1405 לפה"ס.את ימי מלכי אשור יש לקצר ב27 שנה ועוד 14 (סה"כ 41) כך שרשימת השנים הנזכרת תתחיל ב869 לפה"ס²¹.

לעיל הוסבר שתיארוך נכון פותר את בעיית אי ההתאמה שבין מקרא לארכיאולוגיה. עיקרון זה פועל גם לגבי תקופת האבות, שאותה מקובל לשייך לתקופה הארכיאולוגית "ברונזה תיכונה 2". לשם כך נסקור שלשה אתרים:

א] באר לחי ראי

יצחק חי "עם באר לחי ראי"²². היכן היא? "בדרך שור... בין קדש ובין ברד"²³. דרך שור היא הדרך ההולכת למצרים דרך ניצנה (דרב-א-שור בערבית). היכן הם קדש וברד? מצפון לניצנה יש מקום הקרוי בזמננו אל-בארת', ומדרום לניצנה יש מעיין בשם עין-קדיס. מסתבר שאלו הם קדש וברד, ובין שניהם באר-לחי-ראי (אולי בארותיים של זמננו²⁴). כאן גר יצחק, אך לא נמצאה עדות להתיישבות אדם באזור צחיח זה בתקופת הבה"ת 2.

ב] כיכר הירדן

על לוט נאמר: "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים"²⁵. כיכר הירדן הוא שמו של השקע של עמק הירדן (ע'ור בערבית), ומן המקום שבו עמד לוט (סמוך לבית אל), ניתן לראות בעיקר את החלק שמצפון לים המלח. כיום מקום זה אינו מצמיח מאום (פרט לנאות מדבר בודדות), אך בימים שקדמו להפיכת סדום הוא היה כולו משקה. הכתוב מסביר מניין הגיעו המים: "כארץ מצרים", כלומר, הירדן היה משקה את סביבותיו כדרך שהנילוס עושה במצרים. אנו מצפים שיימצאו שרידי יישוב מתק' בה"ת 2 בכיכר הירדן, אך שרידים כאלו לא התגלו.

ג] הם (Ham)

כאשר באו ארבעת המלכים מן המזרח להלחם במלכי סדום הם נלחמו גם בתושבי עבר הירדן וביניהם באנשי הם. שמה של הם נשתמר בכפר בעבה"י הקרוי עד ימינו בשם זה וסמוך לו התל הקדום של העיר. בתל לא נתגלו שרידים מתק' בה"ת 2.

בכל המקומות הנזכרים אין התאמה בין הנאמר בתורה לממצאי הארכיאולוגים. שונה הדבר כאשר את תקופת האבות מזהים עם תקופה קדומה יותר: התקופה הכלקוליטית/ ברונזה קדומה א'. נעבור שוב על האתרים הנזכרים:

א] באר לחי ראי (סביבות ניצנה) - באזור התגלו עקבות התיישבות מהתקופה הכלקוליטית²⁶.

ב] כיכר הירדן - בחלק היבש של עמק הירדן נמצאו עקבותיהם של לא פחות מ- 17 יישובים²⁷, ביניהם היישוב הגדול ביותר בארץ בעת ההיא, הלוא הוא תולילאת ע'סול אשר מצפון לים המלח. במקום זה, שבימינו הוא ציה חרבה, היה יישוב פורח שגידלו בו זיתים הצורכים מים רבים. עובדה זו, כמו גם אבקת פרחים של צמחי-נחל שנמצאה בתל הביאה את הארכיאולוגים להציע שמי הירדן הגיעו אז לאתר²⁸. (כלומר, הירדן היה אז גבוה מבזמננו ומימיו שטפו את כיכר הירדן. זואולוגים הגיעו למסקנה דומה על-סמך הימצאותם של שרידי חלזונות החיים בירדן על פני הכיכר). החופרים מצאו עדות לרעידות אדמה חזקות שפגעו ביישוב עד שהחריבוהו, ומאז לא נושב המקום יותר.

הדברים תואמים את המסופר בספר בראשית על כיכר הירדן. קודם שנהפכה סדום היה כולו משקה, אך כשהוכתה סדום נפגע גם כל הכיכר, עריו התרוקנו וצמחייתו נבלה. ככתוב: "ויהפוך את הערים האל ואת כל הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה".²⁹ מסתבר שזעזועי האדמה באירוע זה גרמו להעמקת ערוץ הירדן וכך נותר כיכר הירדן יבש ולא ראוי ליישוב.

ג] הם - נמצאו בה שרידים מתקופת הברונזה הקדומה 1³⁰.

הערות:

1. בראשית מא, מה.
2. שמות יד, ב.
3. מכילתא שם.
4. Giveon, Lexikon der Ageptologie, V, Wiesbaden 1980, p. 1107.
5. גבעון, כנ"ל הערה 52, עמ' 126. אמנם דרך זו אינה מגיעה לים-סוף עצמו אלא לאגם תמסח, אך יש לזכור שבימי קדם ים-סוף התפשט צפונה והגיע עד אגם תמסח (הראל, מסעי סיני, ת"א 1986, עמ' 105). או אולי השם "ים סוף" כולל גם את האגמים הצפוניים.
6. Shaw and Nicholson, Dictionary of Ancient Egypt, London 1996, p. 276.
7. Giveon, ibid.
8. במדבר לד, כה.
9. Clayton, Chronicle of the Pharaohs, London 1994, p. 81
10. מלכים ב' יח, יג. שם יט, ט. שם שם, לה-לו. הענין נמצא גם בישעיהו, פרקים לו-לז. ובדבהי"ב פרק לב.
11. תדמור, מלחמת סנחריב ביהודה, ציון נ', ירושלים תשמ"ה, עמ' 65-80.
12. תדמור, שם; אפעל, א"מ ה', עמ' 1065-1069; גליל, ישראל ואשור, חיפה תשס"א, עמ' 100-111.
13. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 399.
14. שם, עמ' 400-401.
15. Aldred, Egyptian art, London 1994, p. 227.
16. Millard, The eponyms of the Assyrian Empire, Helsinki 1994, p. 71.
17. Whiting,The post canonical and extra canonical eponyms, by: Millard, ibid, p. 72.
18. סאגס, דברי ימי בבל, תל אביב תשל"ב, עמ' 359.
19. אין פרושו של דבר שהשנה הקודמת הסתיימה. היא המשיכה להתקיים עד מלאת שנים-עשר חדש, וכך שימשו בו-זמנית שתי השמות.
את הכרונולוגיה האשורית בימי בית ראשון מבססים ע"ס ליקוי חמה שאירע בחדש סיון בימי המלך אשור-דן. חישוב אסטרונומי מלמד שהיה זה בשנת 763 לפה"ס. חישוב זה סותר לכאורה את השינוי המוצע, אך יש לזכור שבימי חזקיהו אירע שיבוש בתנועה הסדירה של כדוה"א (מל"ב כ, יא), ועל כן אין אפשרות לחשב ליקויי חמה שקדמו לכך.
20. זה סדר מלכי יהודה (בקירוב): תחילת מלכות דוד - 968 לפה"ס, שלמה - 928, רחבעם - 888, אבים - 871, אסא - 869, יהושפט - 828, יהורם - 805, אחזיהו - 798, עתליה - 798, יהואש - 792, אמציה - 753, עוזיהו - 737 (בחיי אביו), יותם - 711, אחז - 703 (החל למלוך מוקדם יותר, בחיי אביו), חזקיהו - 699. (לפי זה הכתוב "בן עשרים וחמש היה במלכו" (חזקיהו) פירושו בן 12.5 שנה.)
מלכי ישראל: ירבעם - 888, נדב - 867, בעשא - 866, אלה - 843, זמרי, עמרי - 842, אחאב - 831, אחזיהו - 810, יהורם - 809, יהוא - 798, יהואחז - 770, יהואש - 754, ירבעם - 739, זכריה - 718, שלום, מנחם - 718, פקחיה - 713, פקח - 712, הושע - 702, חורבן שומרון - 693.
בתיארוך מלכי ישראל ויהודה יש המסתמכים על שיטתו של ח. תדמור. מן הראוי לציין שתדמור קבע את התאריכים בניגוד לנאמר בספר מלכים כמו שהוא כותב בפרוש (א"מ ד', עמ' 286, שם 258).
21. זהו סדר הזמנים: תחילת מלכות אדד-ניררי II - 869, תכלתי-נינרת II - 848, אשורנצרפל II - 841, שלמנאסר III - 816 (בכתובותיו מסופר שבשנתו השישית נלחם באחאב, בשנתו ה18 קיבל מס מיהוא), שמשי-אדד V - 781, אדד-ניררי III - 768 (בכתובותיו מסופר שקיבל מס מיהואש מלך ישראל), שלמנאסר IV - 740, אשור-דן III - 735(או 730), אשור-ניררי V - 726 (או 721), תגלת-פלאסר III - 716 (בכתובותיו מסופר שנלחם בעזריה וקיבל מס ממנחם ואחז). התאמת כתובות שלמנאסר לימי אחאב ויהוא מלמדת שיש לקצר 14 שנה מן המלכים שקדמו לתגלת פלאסר.
22. בראשית כה, יא.
23. שם טז, ז-יד.
24. פרס, ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית היסטורית, ירושלים תשכ"ד, עמ' 61.
25. בראשית יג, י.
26. מידע בע"פ מפי פר' בנו רוטנברג.
27. גונן, מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, ת"א תשמ"ט, עמ' 125.
28. לוי, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות, ירושלים תשמ"ט, עמ' 1247.
29. בראשית יט, כה.
30. Glueck, Explorations eastern Palestine, IV, AASOR 25-28, New haven 1951, pp. 165-166. תק' הבה"ק 1 היא בת זמנה של התרבות הכלקוליטית (ראה לעיל הערה 57).

---

לתוכן העניינים

---