פרשה א

- המשך -

[לסוסתי ברכבי פרעה]
(ד) דרש רבי פפיס:
לסוסתי ברכבי פרעה
לסוסתי כתיב, אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שששתי על המצריים לאבדן בים, כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל.
ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם?
בזכות התורה שעתידין לקבל מימינו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר: (דברים לג) מימינו אש דת למו.
ומשמאלם, זו מזוזה.

דבר אחר:
מימינם,
זו קריאת שמע.
ומשמאלם, זו תפילה.

אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס!
כל מקום שנאמר: שישה כתיב בשי"ן וכאן בסמ"ך.
אמר ליה: ומה את מקיים לסוסתי ברכבי פרעה?
אלא רכב פרעה על סוס זכר, וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס זכר.
הדא הוא דכתיב: (תהילים יח) וירכב על כרוב ויעוף.
אמר פרעה: מה הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה.
הדא הוא דכתיב: לסוסתי ברכבי פרעה.
חזר ורכב פרעה על סוס אדום, על סוס לבן, או בשחור. כביכול, נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס אדום, לבן, שחור. הדא הוא דכתיב: (חבקוק ג) דרכת בים סוסיך סוסוון פגיין.

יצא פרעה הרשע, בשריון וכובע. כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (ישעיה נט) וילבש צדקה כשרין.

הביא נפט, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (תהילים יח) עביו עברו ברד וגחלי אש.
הביא אבני בליסטרוס, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (שמות ט) וה' נתן קולות וברד.

חרבות ורמחים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (תהילים יח) וברקים רב הביא.
חצים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (שם) וישלח חצים.

אמר רבי לוי:
"וישלח חצים ויפיצם". שהיו החצים מפזרים אותם, "וברקים רב ויהמם", מלמד שהיו מערבבין אותם. עירבבן, הממן, נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הם עושים.

יצא פרעה קטפרטים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (ישעיה מב) ה' כגבור יצא.
הרעים קולו, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר: (שמואל ב כב) ירעם מן שמים ה'.
לבלב בקולו, כביכול (שם) ועליון יתן קולו.
יצא פרעה בזעם, כביכול (חבקוק ג) בזעם תצעד ארץ.
בקשת, כביכול (שם) עריה תעור קשתך.
בצנה ומגן, כביכול החזק מגן וצנה.
בברק חנית, כביכול לנוגה ברק חניתך.
רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן:
כיון שכלה פרעה כל כלי זיין שלו, התחיל הקדוש ברוך הוא מתגאה עליו.
אמר לו: רשע! יש לך רוח?!
יש לך כרוב?!
יש לך כנפים?!
מהיכן הטיסן הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי יודן:
מבין גלגלי המרכבה שמטן הקדוש ברוך הוא והטיסן על הים.

אמר רבי חנינא בר פפא:
בשר ודם שהוא רוכב על טוענו, על דבר שיש בו ממש, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, טוען את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש. הדא הוא דכתיב: (תהילים יח) וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח.
כתוב אחד אומר: 'וידא'.
וכתוב אחר אומר: (שמואל ב כב) 'וירא על כנפי רוח'.
באיזה צד יתקיימו ב' כתובים?

אמר רבי אחא:
מכאן, שהיה לו להקדוש ברוך הוא עולמות, ויצא להראות בהן.

[דמיתיך רעיתי]
ה דמיתיך רעיתי
אמר רבי אליעזר:
לבת מלכים שנשבת, והיה אביה עומד לפדותה.
והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם:
לכם אני, ושלכם אני, ואחריכם אני.
אמר לה אביה: מה את סבורה שאין בי כח לפדותך?!
דומה דמיתיך דומי בשתיקה!
כך, בשעה שהיו ישראל חונים על הים, (שמות יד) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים. והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם ואומרים להם:
אנו שלכם, ולכם אנו, ואחריכם אנו הולכים!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה אתם סבורים, שאין בי כח לפדותכם?!
דומו דמיתיך שתקתיך! הדא הוא דכתיב (שם) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

(ו) דבר אחר:
דמיתיך רעיתי
רבנן אמרי:

לפי שנדמו ישראל לסוסים נקבות, ומצריים הרשעים זכרים מזוהמים, והיו רצים אחריהם, עד ששוקעים בים.

אמר רבי סימון:
חס ושלום! לא נדמו ישראל לסוסים נקבות, אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, ומצריים לסוסים זכרים מזוהמים. ורצו אחריהם, עד ששקעום בים.
והיה המצרי אומר לסוסו: אתמול, הייתי מושכך לנילוס ולא היית בא אחרי, ועכשיו אתה משקעני בים?!
והיה הסוס אומר לרוכבו: "רמה בים" ראה מה בים, איפתיסי נעשית לכם בים.

תני רבי ישמעאל:
(שם) וינער ה' את מצרים בתוך הים. מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה, והוא יורד למטה, והסוס למעלה ממנו.

אמר רבי לוי:
כזה שמנער בקדירה, תחתון עולה למעלה, ועליון יורד למטה.
רעיתי
מהו רעיתי?

אמר רבי יונתן:
מפרנסתי הן, שירעו אותי בשני תמידין בכל יום.
הדא הוא דכתיב: (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר.

דאמר רבי יהודה בר סימון:
שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, אחד בשחרית ואחד בין הערבים.
של שחר, היה קרב על עבירות שנעשו בלילה.
ושל בין הערבים, היה קרב על עבירות שנעשו ביום.
ולא היה אדם לן בירושלים ובידו עון. שנאמר: (ישעיה א) צדק ילין בה.

דבר אחר:
דמיתיך רעיתי
רבנן אמרי:

רעייתא דעולמי שקבלו תורתי. שאילו לא קבלוה, הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובוהו.

דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא:
כתיב: (תהילים עה) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. אילולי שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היה העולם מתמגמג וחוזר לתוהו ובוהו.
ומי ביסם העולם?
"אנכי תכנתי עמודיה סלה." בזכות, (שם כ) אנכי ה' אלהיך, תכנתי עמודיה סלה.

[נאוו לחייך]
(א) י. נאוו לחייך
מה לחיים הללו לא נבראו, אלא לדיבור, כך משה ואהרן לא נבראו, אלא לדיבור.
בתורים
בשתי תורות, שבכתב ושבעל פה.

דבר אחר:
בתורים
בתורות הרבה.
הדא הוא דכתיב (ויקרא ו) :
זאת תורת המנחה.
זאת תורת החטאת.
זאת תורת האשם.
זאת תורת זבח השלמים.
זאת התורה, אדם כי ימות באהל.
דבר אחר:
בתורים

בשני תארים, בשני אחים. זה משה ואהרן, שתוארן טובה זה על זה.
זה שמח בגדולתו של זה, זה שמח בגדולתו של זה.

אמר ר' פנחס:
כתיב: (שמות ד) ודבר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו לאלהים.
לתורגמן. "ואתה תהיה לו לאלהים" וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן, דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים?!
אלא, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! כשם שמוראי עליך, כך יהיה מוראך על אחיך. והוא לא עשה כן, אלא (שם) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל,
וידבר אהרן את כל הדברים", הקיש כתפו לכתפו, שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה, וזה בגדולתו של זה.
ומניין שהיה אהרן שמח בגדולת משה?
שנאמר: (שם) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

תני רבי שמעון בן יוחאי:
לב ששמח בגדולת משה אחיו, ילבש אורים ותומים. הדא הוא דכתיב: (שמות כח) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן.
ומניין שהיה משה שמח בגדולת אהרן?
שנאמר: (תהילים קלג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן.

אמר רבי אחא:
וכי שני זקנים היו לאהרן, דכתיב: על הזקן, זקן אהרן?!
אלא כיון שהיה רואה משה, שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן, היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה, והיה שמח. לכך נאמר: על הזקן, זקן אהרן.

[צוארך בחרוזים]
(ב) צוארך בחרוזים
אלו שבעים סנהדרין שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות.

דבר אחר:
נאוו לחייך בתורים
אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות באמונה.
צוארך בחרוזים
אלו התינוקות.

דבר אחר:
נאוו לחייך בתורים
אלו הרבנין.
צוארך בחרוזים
אלו התלמידים שחוזרין צואריהם, לשמוע דברי תורה מפיהם, כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו.

דבר אחר:
נאוו לחייך בתורים
בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו, כגון: ר' אבא בר מימי וחבריו.
צוארך בחרוזים
בשעה שהיו חורזים בדברי תורה, ומדברי תורה לנביאים. ומנביאים לכתובים, והאש מתלהטת סביבותיהם, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני.
וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין?!
שנאמר: (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים.

בן עזאי היה יושב ודורש
והאש סביבותיו. אזלון ואמרון לרבי עקיבא, ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו. הלך אצלו ואמר לו: שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך!
אמר לו: הן.
אמר לו: שמא בחדרי מרכבה היית עסוק?
אמר לו: לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה. ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים,
והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן.
וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין?! הדא הוא דכתיב: (דברים ד) וההר בוער באש.

ר' אבהו היה יושב ודורש
ואש מלהטת סביבותיו.

אמר: שמא, איני חורז בדברי תורה כתיקנן?

דאמר ר' לוי:
אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח, ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז.
ברם, אנא הווינא חרוזא ואנא הווינא קדוחא.

(ג) דבר אחר:
נאוו לחייך בתורים
בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן. הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. הדא דאת אמר: (אסתר ב) ובהגיע תור נערה ונערה.

צוארך בחרוזים
ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר:
אלו פרשותיה של תורה. שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו, ומדלגות זו מזו, ודומות זו לזו, וקרובות זו לזו.

אמר ר' מנחמא:
כגון הדין דכתיב: (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ בנחלה.
מה כתיב תמן: (שם כ"ז) ותקרבנה בנות צלפחד. (שם) כן בנות צלפחד דוברות.
וכתיב בתריה: (שם) עלה אל הר העברים הזה, הר נבו.
וכי מה עניין זה לזה?
כיון דאתפלגת ארעא, באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה, ונסתלק משה מדינן.
הדא הוא דכתיב: (שם) ויקרב משה את משפטן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק, עלה על הר העברים הזה!
אמר לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, על בני אתה צריך צווי, ועל פועל ידי אתה מצווני.
עד שאתה מצווני על בני, ציווה את בני עלי!
הדא הוא דכתיב: (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם.
משל למה הדבר דומה?
לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם.
אמרה לו: חי אדוני המלך, 'אני מפקדת אותך על בני'!
אמר לה: עד שאת מצווה אותי על בני, צווה בני עלי.
כך בשעה שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם.

[תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף]
יא תורי זהב נעשה לך
זו בזת הים.
עם נקודות הכסף
זו בזת מצרים.
כשם שהפריש בין כסף לזהב, כך יש שבח ממון הים, מבזת מצרים.
(יחזקאל ט"ז) ותבואו בעדי עדיים
בעדי
זו בזת מצרים.
עדיים זו בזת הים.

דבר אחר:
תורי זהב נעשה לך
זו התורה שלמד אלקולאין בדעתו של הקדוש ברוך הוא.

עם נקודת הכסף -
רבי אבא בר כהנא אמר:

אלו האותיות.

רבי אחא אמר:
אלו התיבות.

דבר אחר:
תורי זהב נעשה לך
זה הכתב .
עם נקודות הכסף
זה הסרגל.

דבר אחר:
תורי זהב
זה המשכן.
הדא הוא דכתיב: (שמות כ"ו) ואת הקרשים תצפה זהב.
עם נקדות הכסף
היך מה דאת אמר: (שמות כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

ר' ברכיה פתר קרייה בארון
תורי זהב
זה הארון, דכתיב: (שם כ"ה) וצפית אותו זהב טהור
עם נקדות הכסף
אלו שני העמודים העומדים לפנים, שהיו של כסף כמן אצטווין.

וכיצד נעשה הארון?

ר' חנינא ור' שמעון בן לקיש
ר' חנינא אמר:
שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ.
נתן של עץ על של זהב, ושל זהב על של עץ, וחיפה שפתיו העליונות בזהב.

ריש לקיש אמר:
תיבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ. דכתיב: (שם) מבית ומחוץ תצפנו.
ומה מקיים ר' חנינא קרייה דריש לקיש?
אמר רבי פנחס:
שחיפה בין נסר לנסר.

יהודה ברבי אומר:
נאוו לחייך בתורים
זו התורה.
צוארך בחרוזים
אלו הנביאים.
תורי זהב
אלו הכתובים.
עם נקדות הכסף
זה שיר השירים. מלה חתומה ומלה מסיימה.

[עד שהמלך במסבו]
(א) עד שהמלך במסבו
ר' מאיר ור' יהודה
רבי מאיר אומר:

עד שהמלך
מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
במסבו
ברקיע.
נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל: (שמות ל"ב) אלה אלוהיך ישראל.

אמר ליה ר' יהודה:
דייך מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא לשבח. שלא נתן שיר השירים, אלא לשבחן של ישראל.
ומהו עד שהמלך במסבו?

עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע.
נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
היא דעתיה דר' מאיר למימר סיריי נתן ריחו, אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה. שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן.

ר' אליעזר ור' עקיבא ור' ברכיה
ר' אליעזר אומר:
עד שהמלך במסבו
עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, במסבו ברקיע.
כבר הר סיני מתמר באור, שנאמר: (דברים ד') וההר בוער באש.

ר' עקיבא אומר:
עד שמלך
מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע.
כבר, (שמות כ"ד) וישכן כבוד ה' על הר סיני.

ר' ברכיה אומר:
עד שמשה במסבו ברקיע שנקרא מלך, שנאמר:
(דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם.
כבר, (שמות כ') וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר:

ר' אליעזר בן יעקב ורבנן
רבי אליעזר אומר:
עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע
כבר, ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, והציל את אברהם אבינו מכבשן האש.

ורבנן אמרי:
הקדוש ברוך הוא ירד והצילו, שנאמר: (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
ואימתי ירד מיכאל?
בימי חנניה מישאל ועזריה.

אמר רבי טביומי:

עד שיעקב אבינו מסב במטתו, נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו: "והיה אלוהים עמכם"
אמר להם: עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם.

אמר רב נחמן:

כתיב: (שם מ"ו) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע.
להיכן הלך?
הלך לקוץ ארזים, שנטע אברהם אבינו בבאר שבע. שנאמר: (שם כ"א) ויטע אשל בבאר שבע.

אמר רבי לוי:

כתיב: (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים. הבריח שלשים ושתים אמה היה.
ומהיכן הייתה נמצאת בידם לשעה?
מלמד, שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו. הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ה) וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים. אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן, אלא אשר נמצא אתו מתחלה.

אמר ר' לוי בר חייא:
במגדלא דצבעייא, קצצום והורידום עמם למצרים, ולא נמצא בהם קשר ופקע אעין דשטים הוו במגדלא. והוו נוהגים בהם באיסור, מפני קדושת הארון.
אתון ושאלון לרב חנניה חברין דרבנן?
ואמר לון: אל תשנו ממנהג אבותיכם.

(ב) ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר:
עד שהמלך במסבו
עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע.
כבר הקדים, שנאמר: (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
למלך שגזר ליום פלוני, אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה.
וכשבא המלך ומצאם ישנים, העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה, מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם, עד שהגיע לפלטין שלו.
כך הקדוש ברוך הוא הקדים, דכתיב: (שם) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
וכתיב: (שם) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם.
ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה.

אמר ר' יודן:
אפילו פורטענא לא עקץ בם. בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאנין. הדא הוא דכתיב: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים".
והיה משה מעורר לישראל ומוציאן, לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
הדא הוא דכתיב: (שם) ויוצא משה את העם לקראת האלהים. והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם, עד שהגיע להר סיני. דכתיב: (שם) והר סיני עשן כלו.

אמר רבי יצחק:
זה הוא, שמקנתרן על ידי ישעיהו. שנאמר: (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות?!

(ג) אמר ר' יודן:
עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים, כבר הקדים הקדוש ברוך הוא בלילה ההוא. שנאמר: (מ"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

אמר רבי אבהו:
עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים, כבר הקדים הקדוש ברוך הוא.
שנאמר: (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים.

היא דעתיה דרבי אבהו
למימר סיריי נתן ריחו. מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה, והופיע להם הקדוש ברוך הוא ריח טוב, מבשומי גן עדן, והיתה נפשם קוהא לאכול.
אמרו לו: משה רבינו, תן לנו מה נאכל!
אמר להם משה: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שם) כל בן נכר לא יאכל בו. עמדו והפרישו הנכרים שביניהם, והיתה נפשם קוהא לאכול.
אמרו לו: משה רבינו תן לנו מה נאכל!
אמר להם: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שם) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו. עמדו ומלו את עבדיהם, והיתה נפשם קוהא לאכול.
אמרו לו: תן לנו מה נאכל!
אמר להם: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: סינטומוס, (שם ) כל ערל לא יאכל בו. מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו, ומהל עצמו.

מי מלן?

ר' ברכיה אמר:
משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה.

ויש אומרים:
יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה.
הדא הוא דכתיב: (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: עשה לך חרבות צורים,
ושוב מול את בני ישראל שנית.
ולמה שנית?
מכאן שמלן בראשונה. מיד ויעש לו יהושע חרבות צורים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.
מהו אל גבעת הערלות?

אמר רבי:

מכאן שעשו אותה גבעה בערלה.

[צרור המור דודי לי]
(א) י"ג צרור המור דודי לי
מהו צרור המור?
ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה באברהם אבינו
מה המור הזה?
ראש לכל מיני בשמים.
כך אברהם, ראש לכל הצדיקים.

מה המור הזה, אין ריחו מפיח, אלא באור,
כך אברהם, לא נודעו מעשיו, עד שהושלך לכבשן האש.

ומה המור הזה, כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות,
כך אברהם, ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים.

[בין שדי ילין]
בין שדי ילין
שהוא מותאם בין שכינה למלאך.
שנאמר: (בראשית יח) וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירץ כמלאך.

[אשכול הכפר]
(א) יד אשכול הכפר
אשכול

זה יצחק, שנכפת על המזבח.
כאשכול הכפר
שמכפר עונותיהם של ישראל.
בכרמי עין גדי
זה אבינו יעקב, שנכנס בכרום פניו, מתפחד בהכלמו אצל אביו.
ולבש בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם.

רבי חוניא בשם רבי אחא:
אין לה חביב לאשה הזאת יותר, מצרור הבשם.
איכן היא מלינה אותו?
בין שדיה.

ואמר רבי חוניא בשם ריש לקיש:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם!
צרתה למצרים בבכוריהם, המרתה להם בנפשותיהם, ולי בין שדי ילין? הא כיצד?
היה מצרי אומר לישראל: הטמן לי הבכור הזה בין בניך, והיה נוטלו ומטמינו והמלאך נכנס ונוגפו.
ולי בין שדי ילין.

(ב) רבי ברכיה אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: בשעה שאתה מיצר לי, מימר לי, דודי לי את נעשה דודי ורואה, אי זה הוא אדם גדול שיש בו, שיכול לומר למדת הדין: די! ואת נוטלו וממשכנו בעדי. הדא הוא דכתיב: אשכל הכפר.
מהו אשכל?
איש שהכל בו: מקרא, משנה, תלמוד, תוספתות ואגדות.
הכפר
שמכפר עונותיהם של ישראל.
בכרמי עין גדי
אלו אבות העולם, שנמשכו אחריך כגדיים.
ונטלו הברכות שהן עין עולם.

(ג) רבי יוחנן פתר קרייה בקטרת בית אבטינס
צרור המור זה אחד מאחד עשר סממנין שנותנין בה
רבי הונא אמר לה:
(שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך:
סמים
הרי שניים.
נטף
ושחלת
וחלבנה

הרי חמישה.
סמים אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים?!
בד בבד יהיה, תן חמשה, כנגד חמשה, הרי עשרה.
ולבונה זכה

הרי אחד עשר.
מיכן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת, אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד.
בין שדי ילין
שהיתה מצומצמת, בין שני בדי הארון.
אשכול הכפר
שמכפרת עוונות של ישראל.

אמר רבי יצחק:

אשכול
שהיתה מתמרת ועולה, עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת.
כאשכול הכפר
המכפרת עונותיהם של ישראל.

ואמר ר' יצחק:
כתיב: (ויקרא ט"ז) וכסה ענן הקטרת. הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופרשו:
(תהילים פ"ה) נשאת עון עמך כסית בכרמי עין גדי.
בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר: (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר.
מדבר הכתוב באברהם, שנאמר: (שם) אחר הדברים האלה, היה דבר ה' אל אברם במחזה.

רבי לוי בשם ר' חמא אמר:
הרהורי דברים היו שם.
מי הרהר?
אברהם הרהר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים לפניך ודחת בריתי לבריתו,
שמא יעמוד אדם אחר ויסגול מצוות ומעשים טובים יותר ממני, וידחה בריתו לבריתי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם) אל תירא אנכי מגן לך.
מנח לא העמדתי מגינים וצדיקים, וממך אני מעמיד מגינים וצדיקים. ולא עוד, אלא שבניך באים לידי עבירות ומעשים רעים, אני רואה איזה הוא אדם גדול שבהן, שיכול לומר למדת הדין, די! ואני נוטלו וממשכנו בעדם.
שנאמר: אשכול איש שהכל בו: מקרא ומשנה, תלמוד, תוספתות ואגדות.
הכפר
שמכפר עונותיהם של ישראל.
בכרמי עין גדי
אני נוטלו וממשכנו בעדם.

דבר אחר:
אשכל
בן גזירה אמר: זה הקדוש ברוך הוא, איש שהכל בו.
הכפר
שכפר באומות העולם והודה בהן בישראל.
ואימתי כפר באומות העולם?
הווי אומר: במלחמת יהושפט. הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' כ') ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון, ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה.
את מוצא ישראל באים מכחו של אברהם, ועמון ומואב באים מכחו של לוט, אלו עושין מלחמה עם אלו ונפלו אלו ביד אלו, ויהושפט עזרו אלהיו ונצח. הווי, שכפר באומות העולם.
ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט, אמור לו:
נאמר כאן עין גדי ונאמר להלן (שם) בחצצון תמר היא עין גדי.
מה עין גדי שנאמר: להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר, אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר.

אמר רבי לוי בר זכריה:
מה אם בעולם הזה שכתוב בהקדוש ברוך הוא: (דברים ד') כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא אל קנא הוא.כפר באומות העולם והודה בישראל,לעתיד לבא שנמשל כטל, שנאמר:(הושע י"ד) אהיה כטל לישראל, על אחת כמה וכמה!

[הנך יפה רעיתי, הנך יפה]
(א) ט"ו הנך יפה רעיתי
ג במצוות.
הנך יפה בגמילות חסדים,
הנך יפה במצוות עשה,
הנך יפה במצוות לא תעשה,
הנך יפה במצוות הבית בחלוק תרומה ומעשרות,
הנך יפה במצוות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר,
הנך יפה בכלאים,
הנך יפה בסדין בציצית,
הנך יפה בנטיעה,
הנך יפה בערלה,
הנך יפה בנטע רבעי,
הנך יפה במילה,
הנך יפה בפריעה,
הנך יפה בתפילה,
הנך יפה בקריאת שמע,
הנך יפה במזוזה,
הנך יפה בתפילין,
הנך יפה בסוכה,
הנך יפה בלולב ואתרוג,
הנך יפה בתשובה,
הנך יפה במעשים טובים,
הנך יפה בעולם הזה,
הנך יפה בעולם הבא.

[עיניך יונים]
(ב) עיניך יונים
עיניך
הן סנהדרין שהם עינים לעדה.
הדא הוא דכתיב: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה.
רמ"ח איברים יש באדם וכלם אינן הולכים וחוזרים,אלא אחר העינים.
כך, אין ישראל יכולין לעשות דבר, חוץ מסנהדרין שלהם יונים.
מה היונה הזאת תמה.

כך ישראל נאים בהילוכן, כשהן עולין לפעמי רגלים.

מה יונה זאת מצויינת.
כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה, בציצית.

מה יונה זו צנועה.
כך ישראל צנועים.

מה יונה זו
פושטת צוארה לשחיטה.
כך ישראל. שנאמר:(תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום.

מה יונה זו מכפרת על העונות.
כך ישראל מכפרים על האומות. שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אומות,שלא יצדה העולם מהם. הדא הוא דכתיב: (שם קיט) תחת אהבתי ישטנוני. ואני תפילה.

מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר.
כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.

מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה.
כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.

מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם.
כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה.

מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן.
כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים.

מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה.
כך ישראל, הדא הוא דכתיב: (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו "והושבתים על בתיהם נאם ה'".

רבי אומר:
יש מין יונה שמאכילים אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך, בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה, גרים מתגיירים באותה שעה.
כגון: יתרו, הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא.
אף בחנניה מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.
מה טעם?
(ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו.
מה כתיב בתריה?
(שם) וידעו תועי רוח.

(ג) רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן.
אמר: ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו.
אמר ליה: מאן הות כן?
אמר ליה: זו יוכבד, שילדה את משה ששקול כנגד שישים רבוא של ישראל. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל.
(במדבר א') ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה.
(דברים ל"א) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

(ד) עיניך יונים
כיונים. דוגמה דידך דמיא להדא יונה.
מה יונה זו הביאה אורה לעולם, אף את מביאה אורה לעולם. שנאמר: (ישעיה ס') והלכו גויים לאורך.
ואימתי הביאה יונה אורה לעולם?
בימי נח.
הדא הוא דכתיב: (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה.
מהו טרף בפיה?
קטיל כמה דתימר: (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף.

אמר רבי ברכיה:
אילולי קטל יתיה, אילן רב הוה מתעביד.
ומהיכן הביאה אותו?

רבי לוי אמר:
משמטוטי ארץ ישראל הביאתו, הדא היא הא דאמרין בריתא: ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא. הוא שנאמר: על ידי יחזקאל: (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה: את ארץ לא מטוהרה היא, לא נשמה ביום זעם.

אמר ר' יוחנן:

אפילו אצטרבולין של רחים, נמחו במים.

רבי טריי אמר:
שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו.

אמר ליה רבי איבו:
אילו מגן עדן הביאה אותו, לא היה לה להביא דבר מעולה.
כגון: קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו: מרי נח, -מר מזה- מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוק מתחת ידיך.

[הנך יפה דודי אף נעים]
(א) ט"ז הנך יפה דודי אף נעים
ר' אבהו ורבי חנינא ר' אבהו אמר:

הוא קלסה בלשון כפול והיא קלסתו בלשון פשוט. הוא קלסה בלשון כפול, הנך יפה רעיתי הנך יפה, שאם בקש לו לעשות אומה אחרת שהוא יכול, היא קלסתו בלשון פשוט, הנך יפה דודי אף נעים.

אמר ליה ר' חנינא:
אף היא קלסתו בלשון כפול, שנאמר:הנך יפה דודי אף נעים
אמרה לו: רבונו של עולם! אף שאת מביא עלי נעים הוא.
למה?
שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב.

[אף ערשנו רעננה]
(ב) טז אף ערשנו רננה
זה בית המקדש.
היך מה דאת אמר: (מלכים ב' י"א) ואת מניקתו בחדר המטות.
מהו בחדר המטות?

ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן
ר' אלעזר אמר:
בתאים.
ורבי שמואל בר נחמן אמר:
בעליות, ולא פליגי.
מאן דאמר: בתאים, בימות הגשמים.
מאן דאמר: בעליות, בימות החמה.

דבר אחר:
אף ערשנו רעננה.
ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:
למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה. התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו, כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח איבריו.
כך, עד שלא נבנה בית המקדש, הייתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים.

(ג) דבר אחר:
אף ערשנו רעננה
מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך, עד שלא נבנה בית המקדש הייתה השכינה מטלטלת ממקום למקום, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן.
משנבנה בית המקדש, (תהילים קלב) זאת מנוחתי עדי עד.

דבר אחר:
אף ערשנו רעננה
מה מטה זו אינה עשויה, אלא לנחת רוח כך ישראל, עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום. "ויסעו ויחנו". משנבנה בית המקדש: (מלכים א' ה') וישב יהודה וישראל לבטח.

דבר אחר:
אף ערשנו רעננה
מה מטה זו, אינה אלא לפריה ורביה כך, עד שלא נבנה בית המקדש: (ד"ה א' כ"א) לכו ספרו את ישראל. משנבנה, (מלכים א' ד') יהודה וישראל רבים.

דבר אחר:
אף ערשנו רעננה
מה מטה זו, אינה אלא לפריה ורביה כך, עד שלא נבנה בית המקדש: (עזרא ב') כל הקהל כאחד ארבע רבוא, משנבנה בית המקדש פרו ורבו.

דאמר רבי יוחנן:
מגבת ועד אנטיפרס, שישים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים.
וכדין, אפילו את מצנעה יתהון שישים רבוא דקני, לא מטחנא להון ולא נסב יתהון.

אמר רבי חנינא:
קפצה להם ארץ ישראל.

[קורות בתינו ארזים]
(א) י"ז קורות בתינו ארזים
רבי מנחמא בשם רבי ברכיה:
אבנים שישן עליהם יעקב אבינו, נעשו תחתיו במטה וכפלומה.
ומה הרטבה הרטיב מהן?
קורות בתינו ארזים.

דבר אחר:
קורות בתינו ארזים
אלו הצדיקים והצדיקות, הנביאים והנביאות שעמדו ממנו.

[רהיטנו ברותים]
(ב) רהיטנו ברותים
אמר ר' יוחנן:
אין אדם נהנה מן הברותים הזה.
למה?
שהיא נכפפת.
היא דעתיה דר' יוחנן.

דאמר רבי יוחנן:
(הושע י"ד) "אני כברוש רענן". אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים.
(שם) "אפרים מה לי עוד". מה לי וליצרך של עבודת כוכבים. "אני עניתי" אני עוניתי לו.
"ואשורנו" לא אשורנו, לא אמרנו לך שירה.
אלא, הווי אומר: אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים.

דבר אחר:
רהיטנו ברותים
מקום שהכהנים רהוטים בברותים. היך מה דאת אמר: (מלכים א' ו') ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים.

אמר רבי יוחנן:
למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים.