פרשה ג

- המשך -

[הנה מטתו שלשלמה שישים גבורים סביב לה]
א ז הנה מטתו שלשלמה
ר' ביבי בשם רבי אלעזר בר' יוסי פתר קרייה בברכת כוהנים

הנה מטתו
הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר: (חבקוק ג') 'שבועות מטות';
'שלשלמה'
של מלך, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה
אלו שישים אותיות שבברכת כהנים.
מגבורי ישראל
שהם מגברין את ישראל.

כלם אחוזי חרב.
אמר ר' עזריה:
דברים מבורכין בגבורה: (במדבר ו') יברכך ה', יאר ה', ישא ה'.
מלומדי מלחמה
שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם.
איש חרבו על ירכו מפחד בלילות
שאפילו אדם רואה בחלומו, חרב מחתכת בירכו.
מה יעשה?
ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפלתו, וישמע ברכת כוהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו. לפיכך, מזהיר את בני אהרן ואומר להם: (שם) כה תברכו את בני ישראל

(ב) ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות:
הנה מטתו
הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר:שבועות מטות אומר סלה.
שלשלמה
למלך שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה
אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה ושתים עשרה מחלוקות מגבורי ישראל, שמשמרין את ישראל.

כלם אחוזי חרב
רבי זעירא ור' יהודה בשם שמואל:

אלו תלמידי חכמים, שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה.

ר' יצחק בשם ר' אמי אמר:
אלו מבקרי מומי קדשים ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

רבי גידול בר בנימין בשם רבי יסא:
שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

שמואל אומר:
נשים היו אורגות בפרוכת ונוטלות שכר מתרומת הלשכה.

רב הונא אמר:
מלשכת בדק הבית הדין עבד לה כבנין, והדין עבד לה כקרבנות.
מלמדי מלחמה
שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה.
איש חרבו וגו'
שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים, שלא יפגל אחד מהזבחים, שלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות.

(ג) רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריות
הנה מטתו
מטותיו ושבטיו כמה דתימר שבועות מטות
שלשלמה
למלך שהשלום שלו.
ששים גבורים
אלו שישים איש מעם הארץ. הדא הוא דכתיב: (מלכים ב' כ"ה) וששים איש מעם הארץ,
הנמצאים בעיר מגבורי ישראל אלו, אחד עשר אנשים. הדא הוא דכתיב: (שם) ויקח שר טבחים את שריה כוהן הראש ואת צפניהו כוהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד. זה מופלא בית דין.
ולמה קורא אותו סריס?
שמסרס את ההלכה.
וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר. וכשהוא אומר: (ירמיה נ"ב) שבעה להוסיף עליו שני סופרי דיינין, שיושבין לפניהם.
מגבורי ישראל
מזכין את ישראל בגבורה.

כלם אחוזי חרב
ר' מאיר ור' יוסי.
רבי מאיר אומר:
שהיו כלן שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם, לא תהא הלכה קוהא להם.

ר' יוסי אומר:
בשעת הדין, הכל נושאין ונותנין היאך להוציא את הדין ואת המעשה, ומתפחדין מדינה של גיהינום.

רבי מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונא בשם ר' יעקב בר אבינא:
אם באת אשה לפניך לבית המדרש, לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה, תהא רואה אותה, כאילו שיצאת מירכיך. ואל תתן עיניך בה ותתפחד מדינה של גיהינום.

(ד) ורבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים.
הנה מטתו,
מטותיו ושבטיו, היך מה דאת אמר: שבועות מטות.
שלשלמה
למלך, שהשלום שלו.
ששים גבורים
אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה.
מגבורי ישראל
אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה.
כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו
שבשעה שאמר להם משה: כך, אמר אלי הקדוש ברוך הוא סונטימוס. (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו מיד, כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו.
מי מלן?
ר' ברכיה אמר:
משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה.

ויש אומרים:
יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. הדא הוא דכתיב: (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית.
ולמה שנית?
מכאן שמלן בראשונה. מיד: (שם) ויעש לו יהושע חרבות צורים וגו' וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.

ומהו אל גבעת הערלות?
אמר ר' לוי:
מכאן שעשו אותה גבעה בערלה.

(ה) תני:
עד שלא יחטא אדם, נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיון שהוא חוטא, נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך שכן.

אמר רבי:
עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא.
כיון שחטא, כששמע קול הדיבור, נתיירא ונתחבא. שנאמר: (בראשית ג') את קולך שמעתי וגו'. ויתחבא האדם.

רבי איבו אמר:
באותה שעה, נגרע גובה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה.

רבי לוי אמר:
עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע את הקול אדיבון. וכיון שחטא, היה שומע את הקול אגריון.
עד שלא חטאו ישראל, רואין טוכסות זו את זו ולא היו מתיראין ומזדעזעין ונפחדין.
וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור, לא היו יכולין להסתכל. הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ד) כי קרן עור פני משה, וכתיב: וייראו מגשת אליו.

ר' פנחס ורבי אבון בשם ר' חנין אמרו:
אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העבירה.
עד שלא חטאו ישראל. מה כתיב: (תהילים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון

רבי איבו אמר:
'מלאכי צבאות' אין כתיב, אלא 'מלכי צבאות' מלכיהון דמלאכיא.
אי זה?
זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל פניו של משה. וכיון שחטאו, אפילו פניהם של גוליירין, לא היה יכול משה להסתכל. הדא הוא דכתיב: (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה.

עד שלא אירע לדוד אותו המעשה, כתיב: (תהילים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא.
משאירע בו, כתיב: (שמואל ב' י"ז) ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים.

עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשרים ובשרות. הדא הוא דכתיב: (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות זכרים משוררים ונקבות משוררות ותענוגות בני האדם פרובטייה שדה ושדות שידה ושידתה דהוו אזיין בהון.
כיון שחטא, מינה לו שישים גבורים מגבורי ישראל, והעמידן לשמור את מטתו. הדא הוא דכתיב: הנה מטתו וגו'.

כולם אחוזי חרב

שהיה מתפחד מן הרוחות.

[אפריון עשה לו]
(א) ט-י אפריון עשה לו
ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון פתר קרייה במשכן

אפריון,
זה משכן.

אמר ר' יהודה ברבי אלעאי:
למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין, אמר המלך: אין שבחה של בתי, שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פפליון וכשאהיה צריך לדבר עמה, אדבר עמה מתוך הפפליון.
כך כתיב: (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו.
במצרים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר: (שמות י"ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים.

בים ראו אותו בפרהסיא,
שנאמר: (שם י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, והיו העוללים מראים אותו באצבען ואומרים: (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו.

בסיני ראו אותו פנים בפנים,
שנאמר: (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וגו'.
כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה לו אומה שלימה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמם בפרהסיא, אלא יעשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם, אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן. הדא הוא דכתיב: (שם ל"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו.

עשה לו המלך שלמה המלך,
שהשלום שלו.

[מעצי הלבנון]
מעצי הלבנון
היך מה דאת אמר: (שם כ"ו) ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים.
מודיו עשה כסף
אלו העמודים, שנאמר: (שם כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף.
רפידתו זהב
שנאמר: (שם כ"ז) ואת הקרשים תצפה זהב .
מרכבו ארגמן
שנאמר: (שם) ועשית פרכת תכלת וארגמן.

[תוכו רצוף אהבה]
תוכו רצוף כסף
רבי יודן אמר:

זו זכות תורה וזכות צדיקים שעוסקין בה.

רבי עזריה בשם ר' יודה בשם רבי סימון אמר:
זו השכינה.
כתוב אחד אומר: (מלכים א' ח') ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'.
וכתוב אחד אומר: (יחזקאל י') והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'.
כיצד יתקיימו שני כתובים?

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
למה היה אהל מועד דומה?
למערה שהיתה סמוכה לים. געש הים והציף את המערה, המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום.
כך אהל מועד, נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר מן השכינה.
אימתי שרתה השכינה בעולם?
ביום שהוקם את המשכן. שנאמר: (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה וגו'.

(ב) ר' יודה ברבי אלעאי פתר קרא בארון
אפריון
זה הארון.
ומה הוא אפריון?
פריומא.
משל למלך שהיתה לו בת יחידה, נאה וחסידה ומשובחת.
אמר להם המלך לעבדיו: בתי נאה, וחסידה ומשובחת, ואין אתם עושין לה פריום?! עשו לה פריום!
ומוטב שיראה יפיה של בתי, מתוך הפריום.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: תורתי נאה וחסידה ומשובחת ואין אתם עושים לה ארון?!
מוטב שיראה יופיה של תורתי מתוך הארון!
עשה לו המלך שלמה
המלך שהשלום שלו.
מעצי הלבנון
היך מה דאת אמר: (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון עצי שטים.
עמודיו עשה כסף
אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף.
רפידתו זהב
שנאמר: (שם) ויצפהו זהב טהור.

[מרכבו ארגמן]
מרכבו ארגמן
ר' תנחומא אומר:
זו פרכת הסמוכה לה.

רבי ביבי אמר:
זה הכפרת, שזהבה דומה לארגמן.

[תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם]
ר' יודן אמר:
תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
זו זכות תורה ולומדיה.

רבי עזריה אמר בשם ר' יודה בשם ר' סימון:
זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
ונועדתי לך שם וגו'. ללמדך שאפילו מה שאחרי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה.

עובד כוכבים אחד שאל לר' יהושע בן קרחה.
אמר לו: למה דבר הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה ולא מאילן אחר?
אמר לו: אלו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה, היית שואלני והייתי משיבך! עכשיו להוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה, שאפילו בתוך הסנה היה מדבר עמו.

ג דבר אחר:
אפריון
זה בית המקדש.
עשה לו המלך שלמה
שלמה ודאי.
מעצי הלבנון
שנאמר: (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון.
עמודיו עשה כסף
שנאמר: (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל.
רפידתו זהב
כההוא דתנינן:

שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות.

אמר ר' יצחק:
הדא מתניתא דתנינן:
לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפילו אחורי הדלתות, היה מחופה בזהב .

תנינן:

שבעה מיני זהבים הם שהיו בו:
זהב טוב.
זהב טהור.
זהב סגור.
זהב שחוט.
זהב מופז.
זהב מזוקק.
זהב פרוים.

זהב טוב, כמשמעו. היך מה דאת אמר: (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב.

אמר רבי יצחק:
טובוי דהוא בביתה טובוי, דהוא בת בלוייתיה.

זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום.

ר' יודה בשם רבי אמי:
אלף ככרים זהב, הכניס שלמה לאור אלף פעמים, עד שהעמידו על ככר אחד.
והא תני:
אמר רבי יוסי ב"ר יהודה:

מעשה במנורת המקדש, שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה. אלא מן קדמיי, הות חסרה סגין. ברם, מן הכא ולהלן, לא הות חסרה, אלא צבחר צבחר, זהב שחוט, שנמשך כשעוה.
אדריינוס היה לו משקל ביצה.
דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר.
גורדייני הדא מלכותא, לית לה מיניה ולא הווי ליה מיניה.

זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים.
והא כתיב: (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים.
וכי כסף היה, והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף?
שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים:
הסיפים.
והסירות.
והיעים.
והמזמרות.
והמזרקות.
והמזלגות.
והכפות.
והמחתות.
והפותות.

ר' יצחק מגדלאה אמר:
אלו חפיפות.

ר' סימאי אמר:
זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר.

זהב מופז
ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר:
דומה לגפרית הזה שמוצצת באש.

רבי אבון אמר:
על שם מדינתו נקרא מאופז.

זהב מזוקק
דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון -

דבי ר' ינאי אמרי:
שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק.

דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי:
שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק.

זהב פרוים
ריש לקיש אמר:
אדום דומה לדם הפר.

ויש אומרים:
שעושה פירות.
שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית.
ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן, מרכבו ארגמן. היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת, תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ.

[תוכו רצוף אהבה]
ר' יודן אמר:
זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה.

ר' עזריה בשם ר' יודה בשם ר' סימון אמר:
זו השכינה.

(ד) דבר אחר:
אפריון
זה העולם.
עשה לו המלך שלמה
המלך שהשלום שלו.
מעצי הלבנון
שנבנה מבית קדשי הקדשים שלמטה.
דתנינן:
משניטל הארון אבן הייתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה הייתה נקראת.

ולמה נקראת שתיה?
שממנה הושתת כל העולם. הדא הוא דכתיב: (תהילים נ') מציון מכלל יופי.
עמודיו עשה כסף -
זה שלשלת יוחסין.
רפידתו זהב
אלו פירות הארץ ופירות האילן שנמכרין בזהב.
מרכבו ארגמן
היך מה דאת אמר: (דברים ל"ג) רוכב שמים בעזרך.

תוכו רצוף אהבה
ר' יודן אמר:
זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה.

רבי עזריה בשם רבי יודה בשם ר' סימון אמר:
זו השכינה.

דבר אחר:
אפריון
זה כסא הכבוד.
עשה לו המלך שלמה
המלך שהשלום שלו.
מעצי הלבנון
זה בית קדשי הקדשים של מעלה, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך - מכוון כנגד שבתך.
עמודיו עשה כסף
היך מה דאת אמר: (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו.
רפידתו זהב
אלו דברי תורה, שנאמר: (תהילים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב.
מרכבו ארגמן

היך מה דאת אמר: (שם ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם.

ר' ברכיה ורבי בון בשם ר' אבהו:
ארבע גאים הם:
גאה שבעופות, נשר.
גאה שבבהמות, שור.
גאה שבחיות, אריה.
גאה שבכלן, אדם.
וכלן נטלן הקדוש ברוך הוא, וחקקן בכסא הכבוד. שנאמר: (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו. ממה שהכין כסאו על הגאים, תדע שמלכותו בכל משלה.

[צאינה וראינה בנות ציון]
(א) יא צאינה וראינה בנות צייון
בנים המצוינים לי: בתגלחת, במילה ובציצית.
במלך שלמה
במלך שברא בריותיו שלמות.
ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן.

בר קפרא אמר:
אדם וחוה כבן עשרים שנה נבראו.
במלך שלמה
במלך שהשלום שלו.

דבר אחר:
במלך שלמה
במלך שהשלים מעשיו לבריותיו.
כיצד?
השלים האש לאברהם אבינו.
השלים החרב ליצחק.
השלים המלאך ליעקב.


דבר אחר:
במלך שלמה
במלך שעשה שלום בין בריותיו.

[הרקיע והמזלות]
תני ר' שמעון בן יוחאי:
הרקיע של שלג והחיות של אש
הרקיע של שלג, שנאמר: (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא וגו'. והחיות של אש, שנאמר: (שם) ודמות החיות, מראיהם כגחלי אש.
וכתיב: (שם) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ולא זה מכבה זה, ולא זה מכבה זה.
מיכאל שר של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה זה ולא זה מזיק זה.

אמר רבי אבין:
לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש, הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהן. ואית ליה חמש אפין ואלו הן:
וגויתו כתרשיש.
ופניו כמראה ברק.

ולא זה מזיק זה. כתוב אחד אומר: (תהילים ק"ד) המקרה במים עליותיו.
וכתוב אחד אומר: (דברים ד') כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא.
וכתיב: (דניאל ז') כרסיה שביבין די נור.
ולא זה מזיק זה ולא זה מזיק זה.

אמר רבי יוחנן:
כתיב: (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו.
הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה.
מעולם לא ראתה חמה, פגימתה של לבנה.

אמר יעקב דכפר חנין:
כתיב: (שם) המשל ופחד עמו.
המשל זה מיכאל
ופחד זה גבריאל.
עמו מהו?
עמו מושלמין לו.

אמר רבי לוי:
אין לך כל מזל ומזל שהוא קודם לחברו בעלייתן. אין לך כל כוכב, שמביט מה למעלה ממנו, אלא מה שלמטה ממנו. כהדין בר נשא דנחית בסולמא ואינו חמי לאחוריו.
אף במכות פרעה, עשה הקדוש ברוך הוא שלום. שנאמר: (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.

רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן
ר' יודה אמר:
צלוחיות של ברד מלאות אש ולא זו מכבה זו ולא זו מכבה זו.

אמר ר' חנין:
הדא דר' יודה דמייה לההיא פיטרתא דרימונא, דכל הדא פיטרתא, מיתחמיא מלגו.

ור' נחמיה אמר:
אש וברד פתוכין זה בזה.

אמר ר' חנין:
הדא דרבי נחמיה דמייה להדא עשאשיתא, דקנדילא מיא ומישחא מערבין כחדא, והיא דלקה ואזלה ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה.

ורבנן אמרי:
מיתא ומתקלחא, מיתה ומתקלחא, בשביל לעשות רצון בוראם.

אמר רבי אחא:
למלך שהיו לו שני לגיונות קשין והיו דבובין זה לזה. כיון שראו שהוקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה, כדי לעשות מלחמתו של מלך.
כך. אש וברד דבובין זה עם זה. כיון שראו מלחמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהיא מלחמת המצריים, עשו שלום ביניהם ועשו מלחמת הקדוש ברוך הוא, במצרים.
הדא הוא דכתיב: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס.

[בעטרה שעטרה לו אמו]
ב יא אמר רבי יוחנן:
שאל רבי שמעון בר יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי:
אמר לו: אפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו?
אמר לו: הן.
אמר לו: היאך?
אמר לו:
למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי. והיה קורא אותה בתי!
ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אחותי! ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אמי!
כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בתי! הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) שמעי בת וראי.
ולא זז מחבבן, עד שקראן אחותי, שנאמר: (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי.
ולא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו. וּלְאִמִּי כתיב.
עמד רבי שמעון בר יוחאי ונשקו על ראשו ואמר: אלו לא באתי, אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי.

אמר רבי חנינא בר יצחק:
חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו, שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה. ואת אמרת בעטרה שעטרה לו אמו?!
אלא, מה עטרה הזו מקובעת, באבנים טובות ומרגליות, כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
את מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן! היה לו להעמיד ארבעה קונדסין ולמתוח המשכן עליהם והרי הוא משכן, אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן,
אלא העלה אותו למעלה והראהו אש אדומה, ירוקה, שחורה, לבנה. ואמר לו: עשה לי כזה!
אמר לפניו: רבונו של עולם, וכי מניין יש לי אש שחורה אדומה ירוקה ולבנה?!
אמר לו: (שמות כ"ה) בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

אמר רבי אבון:
למלך שהיה לו אותונין נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותה!
אמר: אדוני המלך, וכי יכול אני לעשות כמותה?!
אמר לו: את בסממניך ואני בכבודי.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: וראה ועשה.
אמר לפניו: רבונו של עולם, אלוה אני שאעשה כמותו?!
אמר לו: בתבניתם וגו'.

רבי ברכיה בשם ר' בצלאל:
למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון
ואמר לו: עשה לי כמוהו!
אמר לו: אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו?!
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן!
אמר לפניו: רבונו של עולם, יכול אני לעשות כמוהו?!
אמר לו: וראה ועשה.
אמר לו: יכול אני לעשות כמוהו?!
אמר ליה: בתבניתם, כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה.

עצי שטים העמיד אין כתיב כאן, אלא עומדים, כנתונים באיסטרטיאה של מעלה.
ואם את עושה לזה של מעלה, למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה, ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה.
כיצד?
מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים.
מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים.

אמר רבי חייא בר אבא:
מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע .
ביום חתונתו
זה סיני כחתנים היו.
וביום שמחת לבו
אלו דברי תורה. היך מה דאת אמר: (תהילים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב.

דבר אחר:
ביום חתונתו
זה אהל מועד.
וביום שמחת לבו
זה בית העולמים.