חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לוויתן

אחד ממיני התנינים הגדולים בים. בחז"ל הברייה המוזרה הזאת נתנה חומר רב להגדות וספורים. המקובלים מצאו דברים עמוקים בהגדות אלה


לוויתן - אחד ממיני התנינים הגדולים בים,
ונקרא כן ע"ש שמתעגל ומתעקם ומתקפל ומתפשט בהליכתו, ומזה תמשך לוויתן בחכה (איוב מ' כ"ה). נחש בריח ונחש עקלתון (ישעיה כ"ז א) הוא תואר לשונאי ישראל.

"לויתן זה יצרת לשחק בו" (תהילים ק"ד כ"ו),
הלויתן משחק בו - בים, ואינו מתיירא מפניו. מברייתא דשמואל ופירוש ר' שבתי דונולו נראה, כי נחש בריח הנזכר באיוב (כ"ז י"ג) הוא התלי יציר המאורות הכוכבים והמזלות שנקרא בריח כי הוא מבריח את השמים מקצה לקצה. "העתידים עורר לויתן" (שם נ' ח), מוסב על הקוסמים והמנחשים המשביעים את התנינים בלחשיהם.

בדברי חז"ל
הברייה המוזרה הזאת נתנה חומר רב להגדות וספורים.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם.
אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם,
ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו.
מה עשה הקב"ה?
סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא (ב"ב ע"ד).
ואע"פ שכוחו גדול, אימת כלבית עליו. והיא אחת מחמש אימות, אימת חלש על גיבור (שבת ע"ד). בתקופת טבת מרים לויתן ראשו ומטיל אימה על כל הדגים (מדרש כונן). בכל יום ויום הוא מצחק כשלוש שעות בים. בשעה שהוא רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח את המצולה, ובשעה שהוא צמא עושה תלמים תלמים בים, ואלמלא מכניס ראשו בגן עדן לא הייתה ברייה יכולה לעמוד מריחו. אבל לעתיד לבוא גבריאל המלאך יעשה קניגיא (מלחמה) עם לויתן, ובעזרת הקב"ה ישחטהו (ב"ב ע"ה. ויק"ר פי"ג י"ג), כי הלויתן הוא דג טהור (חולין ס"ז. ויק"ר פב"ב).

לעולם הבא נשחטין הבהמות בסנפיריו של לויתן, ומשום שחיטה שאינה כשרה אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא (ב"ר פי"ג, עי' שם ובמפרשים).
עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן (שם). על זה יסד הפייטן של אקדמות "יקרטע נון לקבליה מקרב ליה בריה טלולא דליתן אריסטון לצדיקי יתקן ושרותא".

הנשאר מעורו פירסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העלם עד סופו (פסיקתא סי' קפ"ח ב).
נוהגין להתפלל ביום האחרון של סוכות כשיוצאין מן הסוכה "כשם שזכינו ליישב בסוכה זו, כך נזכה ליישב בסוכת עורו של לויתן בעוה"ב" (ליקוטי צבי).
האמונה בסעודת לויתן לעתיד לבוא לצדיקים נתפרסמה כבר בימים הקדמונים, והייתה ידועה גם אצל הגויים.
אנטונינוס שאל לרבי: התאכילנו מן הלויתן? והשיבו הן. ושאל עוד ומדוע לא האכלתני מפסחך? - "כל ערל לא יאכל בו" כתיב (ירוש' מגילה פ"א).

בקבלה
המקובלים מצאו דברים עמוקים בהגדות האלה ורמזים ידועים ליודעי ח"ן, לפי דעתם לויתן נחש בריח ונחש עקלתון הם סמאל ואשתו לילית (עמק המלך ע' קל).
בעל העקדה מפרש עניין לויתן זכר ונקבה רמז על חומר וצורה של האדם, ואם נזקקין זה לזה שמשתעבדין איש לרעהו לגמרי, מחריבין העולם (עקדת יצחק שער ס', עי' בחיי עה"ח בראשית על הפסוק ויברא את התנינים הגדולים).

מהר"ל מסביר את השחוק עם הלוייתן כדרך בה הקב"ה מתחבר עם ברואיו. הלווייתן מסמל את הבריה הנעלה ביותר, וה' מתחבר אליה באמצעות השחוק:
מהר"ל מפראג, באר הגולה, באר רביעית
אמנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלויתן דוקא, רצו לומר בזה, כי יש אל השם יתברך תכלית התאחדות עם ברואיו. אף כי בודאי שאין השם יתברך מתאחד עם הנמצאים, והוא נבדל מהם, רק שרצונו מתאחד עמהם. וזהו עצם השחוק כמו שיתבאר. ודווקא לויתן, ... כי הבריאה הזאת בפרט מבין כל שאר הנבראים היא מיוחדת אל הרצון .... ואין בריאה מיוחדת אל הרצון רק הלויתן. ודבר ידוע למבינים כי הלויתן לפי חשיבות ומעלת בריאתו כמו שספרו עליו רז"ל (ב"ב ע"ד, ב'), הנה ראוי הוא ביותר אל חיבור הרצון בפרט. ... לשון לויה וחבור, כי בריה זאת מיוחדת להיות לרצון אליה. ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר לא זולת זה, ולפיכך אמרו שהוא ית' משחק עם הלויתן. ...עצם השחוק בעצמו הוא התאחדות הרצון עם דבר אחד.


מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל


הערות לערך:
שם המעיר: אריה אור
הערה: הרב עסיס העביר שיעור ממצא המכיל רעיונות מיוחדים אני מצף את הקובץ
בס"ד
יום חמישי, שרץ המים עוף ותנינים

בראשית פרק א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: פ
בריאת בעלי החיים לפי סדר בריאת תשתיות העולם, שרץ המים כי המים קדמו לאוויר ועוף קודם לבהמה כי הרקיע=האוויר קדם לקרקע.
שרץ- פירושו שוחה רץ.בעל חיים המכופף גופו ונע. זו בדרך כלל תנועת בעלי החיים במים. ישור הגוף ודחיפה קדימה ובלשוננו שחייה או חתירה.כל הדגים נקראים שרצים, אך חלקם מותרים באכילה.
נפש חיה- נפש משורש נושף מסוגל לפלוט הבל לחוץ. חיה בעל כושר חיות שפירושו תנועה. כל בעלי החיים של היום החמישי מסוגלים להתנועע.
עוף- עולה ופורח באוויר.העוף מעלה עצמו, בעזרת כנפיו ופורח בעזרת זרמי אוויר.רוב העופות מנצלים את זרמי האוויר כדי לחסוך אנרגיה בתנועתם.
תנינים בהמשך
רמש בעל חיים המועך בכל גופו את הקרקע. מתאים לבעלי חיים החיים גם במים וגם ביבשה.
תפקידי העופות והדגם מגוונים, ומהווים הכנה לבריאת חיות ובהמות ובעיקר אדם.
שרשרת מזון ראשית הם חלק ממחזור שרשרת המזון העולמית.עופות אוכלים גדים ונאכלים על ידי עופות אחרים, דגים טורפים דגים אחרים ועופות הבאים לצוד דגים וכך השרשרת נמשכת.
ניקוי וטהור שנית הם גורם מרכזי שמנקה את העולם מפסולת וריקבון. הים מנקז אליו חלק ניכר מהזיהום העולמי דרך הנחלים הנהרות, ושיטפונות המים בחורף. הים הוא מאגר המים ממנו מתאדים ההדים לעננים ולירידת גשם לקרקע היבשתית. חשוב שמים אלו יהיו נקיים מכל גורם מזהם. כאן הדגים מהווים גורם מטהר לכל הזיהומים.
פיזור הצמחייה.הן הדגים השוחים למרחקים והן העופות הנודדים מקצה העולם לקצהו, משמשים כדוורים המעבירים זרעי צמחים ממקום למקום ובכך מסייעים להתפשטות הצמחייה בעולם.

התנינים הגדולים
אין ספק כי אחת הסוגיות המרתקות בסיפור הבריאה היא סוגיית זיהוי התנינים, ומדוע התורה משתמשת דווקא בהם במונח בריאה. בנושא זה הפרושים כיד הדמיון הטובה. הפרשנים וחכמים מעלים אין ספור הסברים. כולם מרתקים, אך אפילו אחד מהם לא מסבר את האוזן.
בעלי חיים מימים גדולים הרמב"ן מסביר כי הכוונה לדגים הגדולים באזורי הקוטב ומפאת גודלם נאמר בהם בריאה. רעיון זה מקורו במספר סיפורים בתלמוד הבבלי, שאנשים נתקלו בדגים גדולים בעוצמתם. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עג עמוד ב
ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיי', ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא, וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא, ויתבי למבנינהו הנך מחוזי. ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה, סברינן יבשתא היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן. ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא. וכי תימא, לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי, ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה.
נחש בריח נחש עקלתון ותנין מצרים,בבל יוון יש הרואים בתנינים הגדולים את המעצמות שעינו ומענים את ישראל., נחש בריח הוא ביטוי לרומי שנולדה מיצחק.תכונתם העיקרית בריח סגורים במקומם. נחש עקלתון, רומז לישמעאל הנולד מיצחק, עם שידו בכל ויד כל בו והוא מעקל את אופיו ותכונותיו לפי הצורך,ותכונתו העיקרית נוודות בעולם, כנחש המתעקל ממקום למקום. בבלי מסכת בבא בתרא דף עד עמוד ב
התנינים הגדולים - הכא תרגימו: ארזילי דימא. ר' יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: +ישעיהו כז+ ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'.
ובהקשר לזה יחזקאל רואה בתנין סמל למצריים המענה את ישראל יחזקאל פרק כט
ַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ:(ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:
והכן חכמים אומרים כי התנינים הגדולים מרמזים על עוצמת אומות העולם שמצרים לישראל. ובריאתם היא בריאת המלאכים הממונים עליהם. בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 16
ויברא אלהים את התנינים הגדולים, הם מלכי אומות העולם ששעבדו בישראל כגון סנחריב ונבוכדנצר אדריאנוס וטיטוס. ולמה קראן גדולים, שכל אומה ששעבדה בישראל גדלה הב"ה ששלטו מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל, שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו. ומנין שהמלכים נקראו תנינים שנאמר התנים הגדול הרובץ וגו' (יחזקאל כ"ט ג').
יצר טוב ויצר רע- יעקב ועשו פרשנים אחדים מסבירים על פי הזהר כי התנינים הם עשו ויעקב המסמלים טוב ורע. ובכך מוסבר המדרש כי בפתח בית המדרש יעקב מבקש לצאת, ולהפך. כמו כן הפסוק לאום מלאום יאמץ, מתפרש על מלחמת הטוב ברע בעולמנו.וכל נפש חיה הכוונה לשאר האומות שבאמצע כך נאמר בזהר כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלח עמוד ב
דאמר רבי שמעון מאי דכתיב (בראשית א') ויברא אלהים את התנינים הגדולים דא יעקב ועשו, ואת כל נפש החיה הרומשת אלין שאר דרגין דבינייהו,
וכך מסביר השם משמואל את דברי הזהר, כי יעקב שונא את הרע בעשו, והוא דמות נחש מהצד הטוב, ועשו שונא את הטוב ביעקב והוא דמות הנחש הרע. שם משמואל בראשית פרשת תולדות
ובזוה"ק ויברא אלקים את התנינים הגדולים זה יעקב ועשו, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שענין תנין ונחש כוונתו להזיק אף בלי הנאתו אלא שונא בעצם, כך הי' יעקב שונא בעצם את הרע ועשו להיפוך שונא בעצם את הטוב אף בלי שתהי' לו שום תועלת והנאה ממנו

ר' צדוק הכהן מלובלין מסביר בצורה ברורה יותר כי משמעות התנינים הם יצר טוב ויצר רע והם בעצם משמעות עץ הדעת טוב ורע. וכך הוא כותב:- דובר צדק עמוד קמו
ועובדא דמעשה בראשית ברזא דתנין הגדול היינו בסוד קליפת נוגה זהו זעירין דידעין דזה נקרא לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא שאמרו בפרק קמא דמגילה (ו' ב) ואינו בכלל יגעת ומצאת לכל אדם. וביאור זה כי איתא שם בפרשת ויקהל (ר"ג ב) בהאי נוגה מפתי לאתתא ונטלא נהורא וכו' פירוש הנחש שהסית לחוה [ואמרו ז"ל (סנהדרין ל"ח ב) אדם הראשון משוך בערלתו היה ועיין על זה בזוהר בראשית (ל"ה ב) ובתיקונים ריש תיקון ס"ט. והיינו כנ"ל דשם משכנם] והוא היצר הרע כדאיתא בזוהר בראשית (ל"ה ב) והוא התנינים הגדולים עיין שם (נ"ב א) כידוע בתיקונים דקליפת נוגה נקרא עץ הדעת טוב ורע דלזמנין טוב לזמנין רע. פירוש ששורש התפשטות כח הרע שיסד ה' יתברך הוא רק עץ הדעת טוב ורע. פירוש שידע האדם לרע גם כן והוא יתגבר על יצרו ולא יטה לרע. ואמנם לאדם הראשון צוה ה' יתברך רק על שורש הרע הזה רק ציווי אחת שלא יאכל גם מעץ הדעת הזה. כי הוא יציר כפיו של ה' יתברך ועיקר היצר הרע בהתפשטות באדם הוא מצד בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ולכך יצר הרע מנעוריו. אבל אדם הראשון שלא נולד מתאוות בני אדם ולא היה בו שום כח בשורשו לרע רצה לומר לחשוב להנאת עצמו בזולת רצון ה' יתברך וידע היטב בלי שום התבוננות ויגיעה על זה. רק מצד שורש תולדתו איך הכל נבראים מה' יתברך. וזהו טעם קריאת שמות דחיות. הכרת כח כל אחד אשר בעבורו בראו ה' יתברך שזה נקרא אותיות של שמו המתפשטים מצירופי אותיות של דיבורו של ה' יתברך שיהיה כך:
מזון רוחני ועונג לעתיד לבוא חכמים בבא בתרא מסבירים כי התנינים הם בעלי חיים ימיים, זכר ונקבה,שאת הנקבה שומר ה' לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא. חס ושלום וחלילה לנו להבין כפשוטם את דברי חכמים. לפני הסבר המדרש נצטט את המדרש עצמותלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עד עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו - זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון - זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה - מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא,
ברור כי אין הכוונה לסעודה ממש, ספק רב אם התנין כשר לאכילה. על פי תורת הסוד הזכר הוא תורת הפשט, שהיא יסוד העולם וקיומו. ללא תורה אין קיום לעולם. הוא הבריח שעליו מושתת כל העולם. הנקבה היא תורת הסוד פנימיות התורה. פנימיות התורה היא המפרה את התורה ונוסכת בה טעם של עוד. תורת הסוד נסתרת ונגלית כמו אישה הנסתרת לכלל ונגלית לבעלה. לעיתים אסורה ולעיתים מותרת ובכך משמרת את טעמה. תורת הסוס האמיתית תתגלה לעתיד לבוא ותפרה את התורה. לכן היא נשמרת במלח. המלח הוא מרכיב חיוני בטעם האוכל. הנקבה היא תורת הסוד מרכיב חיוני בטעם התורה.

תנינים גדולים ברית מילה הזהר כותב כי התנינים הם מצוות המילה והפריעה. יסוד הדברים הוא בהפוך לנאמר קודם כי התנינים הם הכוחות שניתנו לאומות העולם, גם לישראל נתן כוח רב ערך להתמודד מול אומות העולם, הכוח הוא במצוות ברית המילה הכוללת חיתוך העורלה, ופריעת העור העוטף את העטרה. יסוד הדברים הוא כי בצמתים המרכזיים יציאת מצרים וכניסה לארץ העם נדרש לברית מילה. טהרת הזיווג היא הנשק והעוצמה מול תניני אומות העולם. מקור הרעיון בשירת דבורה:" בפרוע פרעות בישראל" דורשים חכמים כי ישראל נמנעו מקיום הפריעה שלא להראות שונים מאומות העולם ולכן אומות העולם כובשים את הארץ
מעשה מרכבה דגלים מחנה שכינה חלק מחכמי הסוד רואה את התנינים לא כבעלי חיים מימיים אלא כעופות ומסמלים את מחנה השכינה בכסא הכבוד וכדוגמתו ארבעת הדגלים. כך מסביר הרקאנטי: ריקאנטי בראשית פרק א
(כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגו' [שם כא]. התנינים הגדולים הם ארבע מחנות שכינה, וכל אחד מהם מקבל שפע מאחת מן המדות, כענין שנאמר [תהלים קד, יב] עליהם עוף השמים ישכון, כי משם קיום מלאכי השרת, כמה דאת אמר [ישעיה ו, ב] ובשתים יעופף, מיכאל מימין המקבל מן החסד, על כן הוא כהן גדול כי בחסד יכופר עון. גבריאל משמאלו המקבל מן הגבורה ושמו מוכיח עליו, על כן הוא שר צבא, ועל כן אמרו בברכות [ד ע"ב] מיכאל באחת גבריאל בשתים. אוריאל לפניו מקבל מן הרחמים, שמשם אורה יוצאה, רוצה לומר ממזרח, זהו שנאמר [שמות לג, כג] ופני לא יראו, רוצה לומר אוריאל. רפאל במערב מקבל מן השכינה כדי לרפאות שבר אפרים, והרמז מרכבו ארגמן בראשי תיבות א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל, הם מרכבת השכינה, ובענין הדגלים יתבאר זה בגזירת האל, ושם כל מלאך לפי פעולתו. ובספר הבהיר [אות פ] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו שמו מענינו, דכתיב [להלן ב, יט] וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר גופו הוי כך. ומנלן דשמא גופא הוי, דכתיב [משלי י, ז] זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אטו שמו ירקב אלא גופו.
ומפשט את הדברים רבנו בחיי: [רבינו] בחיי בראשית פרק א
וע"ד הקבלה: ויברא אלהים את התנינים הגדולים, כבר ידעת מאמר רז"ל שהמלאכים נבראו ביום חמישי, "והתנינים הגדולים" הן ארבע מחנות שכינה שהן מחול לשכינתו של הקדוש ברוך הוא לקלסו ולרוממו בשירות ותשבחות, מלשון: (שופטים ה, יא) "שם יתנו צדקות ה'", וכבר הזכיר "ועוף יעופף" שהכוונה על המלאכים שכתוב בהם: (ישעיה ו, ב) ובשתים יעופף, ועל כן נקרא "עוף" שכנפיו כפולים לשתים ומעופף בשתים, ותרגום "וכפלת" (שמות כו, ט), ותעוף. והא למדת כי שם העוף הוא הנקרא לכל מעופך בשתים, הן גופני הן רוחני, ואמר "על הארץ" על המקום שהוא הדום רגליו.
ויש לך להתבונן איך הוסיף באור ואמר: "על הארץ על פני רקיע השמים", וכאילו אמר מה שהוא אומר על הארץ פירושו "על פני רקיע השמים" והוא כלשון: (יחזקאל א, טו) "והנה אופן אחד בארץ", שפירושו בשטח קרקעית הגלגל, וכן תרגם יונתן: מלרע לרום שמיא.
ובמדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ראיתי: (זוהר בראשית מו, ב) ועוף, זה מיכאל שנאמר: (ישעיה ו, ו) "ויעף אלי", יעופף, זה גבריאל, שנאמר: (דניאל ט, כא) "מועף ביעף", על הארץ, זה רפאל, על פני רקיע השמים, זה אוריאל, ע"כ. וזהו סוד: (שיר השירים ג, י) "מרכבו ארגמן", והמשכיל יבין:
ואת כל נפש החיה הרומשת. היא החיה המרובעת פנים, הוא שהזכיר עליה יחזקאל: (יחזקאל י, טו) "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר", ומזה אמר "אשר שרצו המים", כמו שאמר בנהר כבר:
תנינים תחליף לאלהים בעולם העתיק האמינו כי התנין הוא האלהים מפני ששולט גם בים וגם ביבשה. קסוטו- אחד מפרשני התנ"ך בדור הקודם- מנסה להסביר כי הבריאה בתנינים באה ללמד כי גם אותם ברא האלהים. בכל הבריאה לא נזכר שם פרטי מסויים לצמח, עוף או חיה מלבד האדם - נזר הבריאה. במה "זכו" התנינים להיות יוצאי דופן? התנינים הם יצורים טורפים המטילים את אימתם גם במים וגם ביבשה. בתרבויות שונות, בפרט במצרים, הם נחשבו לאלים התורה מבקשת להדגיש, כי גם בריות מטילות אימה כתנינים הגדולים אינם אלים עצמאיים אלא יצורים שנבראו יש מאין בידי ה' בספר תהלים, בפרק המתאר את בריאת העולם, מתוארת חיה מימית גדולה אחרת באופן דומה: "שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ"לאמור: "אל תתרברב, לויתן ענק! אינך אלא כלי משחק ביד בורא עולם, והוא משתעשע בך כרצונו" (חנן פורת, שם).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן