חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ספרא

מדרש הלכה על ויקרא.

הספרא כולל ברייתות מדיני סדר קדשים וטהרות ע"פ י"ג מדות דר' ישמעאל, ונקרא ג"כ "תורת כהנים". לדעת הרמב"ם חיברו רב וסתמו אליבא דר' יהודה בר אלעאי רבי מאיר ליבוש מלבים אומר כי נסדר ע"י ר' חייא הגדול. לספרא נתוספו עוד דרשות והלכות דבי רבי ישמעאל, והן י"ג מדות שאינו מעיקר הספרא. בספרא אוסף פירושי הכתובים בסדר פרשיות התורה. בספרא גם אגדות.

התוכן
ראיות כי רב לא היה מחבר הספרא
ר' חייא מסדר הספרא
סתם ספרא ר' יהודה
הוספות והשמטות
מהות הספרא
הוצאות שונות

ספרא - מדרש הלכה לספר ויקרא. הספרא כולל ברייתות מדיני סדר קדשים וטהרות לפי י"ג מדות דר' ישמעאל, והוא נקרא גם "תורת כהנים" (קדושין ל"ג), וגם "ספרא דבי רב" (ברכות י"א:).
לדעת רמב"ם חיברו רב, וסתמו אליבא דר' יהודה בר אלעאי.

ר' אייזיק הירש ווייס במבוא לספרא מוכיח כי רב היה מחברו כי דברים רבים שנאמרו בו סתם מצינו בגמרא כי רב אמרם. ואומר כי גם רב שרירא גאון באגרתו מיחס את הספרא לרב. אבל מאיר איש שלום בהקדמתו למכילתא מביא ראיות כי לא רב היה מחבר הספרא, וכי מדברי רב שרירא גאון לא משמע כן, כי הוא אומר סתם:
וספרא וספרי דרשי דקראי אינון והיכא רמיזי הלכתא בקראי, ומעיקרא במקדש שני ביומי דרבנן קמאי לפום הדין אורחא הוו תני להון, וכד חזו רבנן דברייתא אחריני דלא הוו מר' חייא ור' אושעיא דאית בהו שבשתא וכו'.
לפני כן אמר:
והנהו ברייתא ותוספתא וספרא וספרי אילין ברייתא כולהו הוו תני להו רבנן קמאי ואתי ר' יהודה ור' נחמיה ור"ש ולקטינון כל חד מינייהו דיליה, תוספתא ר"ג, ספרא ר"י, ספרי ר"ש, ומתניתא רבי מאיר וכולהו אליבא דרבי עקיבא.
למדנו מזה שהיה הספרא מרבנן קמאי, ור' יהודה לקט אותם וסדרם, ולא הוקבעו בבית המדרש, ואפשר שמפני הסיבה הזאת לא ידעו ברור מי היה מחברו הראשון.

הראיות של ווייס ליחוס רב לספרא מסנהדרין (פ"ב.) בעא מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אינשייה רב לגמריה וכו'. והוא בשבת (נ"ה: ) ג"כ בשם רב. והנה סוף זה המאמר "לא ער בחכמים ולא עונה בתלמידים" וכו' היא ברייתא בתו"כ פרשת אחרי פי"ג. ומדקרי לה גמריה דרב, משמע שרב סדר וחבר הספרא.
וכן ראיות וויס מספרא פרשת צו פי"ז ר"א בר"ש אומר דין מבול יום וכו' וכל יודע סגנון לשון חז"ל ימצא בזה זרות נפלאה שמביא דין ט"י ואונן בדרך מו"מ של טענות בין בני אדם לא בדרך הלכה ולא בדרך מדרש, אך אם נתבונן בגמרא זבחים (ק"ב:) נראה שרב אמר האי דינא מראב"ש גמורנא דאמר בבית הכסא דנתא בא ט"י וכו'. שדין זה רב קבלו ובחר האומר לשון שאינו דרך הלכה, יען שהיה זה בבית הכסא ע"כ שמר פיו ולשונו מלדבר בלשון הלכה. בכ"ז שאלו היך עביד ראב"ש הכי, והתיר לנפשו לדבר דבר בביה"כ, אך בשנוי לשון שאינו בדרך הוראה, וכן הכניסה בספרא.
גם ראיה מפרשת שמיני פ"י "תניא וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמא ומקצתה אינו מטמא, פרט לטרפה". וברייתא זו מובאה בחולין (ע"ד:) ובזבחים (ס"ט. ) על שם ר"י אמר רב וא"ל במתניתא תנא.

ראיות כי רב לא היה מחבר הספרא
אמנם רבי מאיר איש שלום מביא הוכחות נגד יחוס רב להספרא, וכי ספרא סתם וספרא דבי רב הם ספרים שונים, ו"ספרא" לחוד ו"ספרא דבי רב" לחוד. דאי חדא נינהו, אמאי קרי לי הכא ספרא וקרי ליה הכא ספרא דבי רב בשם לוי, שלא מצינו בשם לוי אלא היכא דאיכא תו דכוותיה. ומצינו עוד כתובות דבי רב (ירושלמי כתובות דף כ"ו ע"ג) ותקיעתא דבי רב (שם ע"ז ל"ט ע"ג).

ועל ספרא סתם יש ראיות דרב לא הוה בקי בו, שהרי בקדושין (נ"ג.) נחלקו ר' יוחנן ורב אליבא דר' יהודה, אי חזר בו אי לא חזר בו, ומייתי אביי ראיה מהא דספרא כוותיה דר' יוחנן משום דסתם ספרא ר"י הוא. ואי רב הוה ידע מהא ברייתות, היכא מצי אמר עדיין הוא מחלוקת, שא"כ קשיא דר"י אדר"י. ורבא נמי אמאי לא השיב לאביי ותסבירא, מכדי מאן סדריה לספרא רב וכו'. אלא על כרחך דרב לא ידע מינה. ועוד בשבת (כ'.) פליגי רב ושמואל מאי רובן, ומייתי סייעתא לשמואל מברייתא השנויה בתו"כ פרשת אמור (עי' רש"י). בחולין (קכ"ב:) פירש רב לברייתא השנויה בתו"כ פרשת שמיני פ"ז ומסיק שם בתר הכי דרב תנא הוא ופליג.

ר' חייא מסדר הספרא
רבי מאיר ליבוש מלבים בהקדמתו להספרא (ספר ויקרא עם פירוש התורה והמצוה) טוען כי הספרא נסדר ע"י ר' חייא הגדול, ומביא ראיות ממקומות רבות במדרש ובירושלמי שהובאו ברייתות בשם תני ר' חייא ומקורם מן הספרא.
ר' חייא נזכר בספרא בפירוש חמש פעמים: ויברא דבורא דנדבה פ"ח ה'; פ"ו נ', פ"ה ז', צו פי"ד ה', מצורע פ"ב סוף פיסקא ע"פ וישב מחוץ לאהלו (עי' מצרף לחכמה לישר מקנדיא ובשם הגדולים ע' ספרא). ואת שמו של ר' יהודה הנשיא הזכיר בספרא כמה פעמים. והנה התלמוד מקשה ומפלפל תמיד מן דברי הספרא, וזו ראיה שר' חייא סדרו, כי כלל ביד התלמוד דכל ברייתא דלא מתני בי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מינה.
הופמן מביא ל"ט דברים בירושלמי ומדרשים שנאמרו בשם ר' חייא ומקורם בספרא (עי' הרשימה בספרו "צור איינלייטונג די הלכה "שען מדרשים" עמ' 22) ולעווי ("איין ווארט" עמ' א' הערה א.) לעווי מוסיף עוד שנים (ירוש' שבת דף ב' ע"ד, כתובות כ"ח ע"ד). ועוד ראיה כי לא נזכרו בספרא שמות תנאים אחרי רבי, והדברים שנזכרו בשם ר' חייא עצמו כנראה נתוספו אח"כ ע"י תלמידיו, וכמו דברי רבי שנכללו במשניות, אף שהוא היה מסדרו.
גם אין ראיה מפני שחסרו בספרא דרשות ר' חייא על ויקרא שנמצאו במקום אחר (לפי רשימת הופמן עמ' 24 והוספת לעווי מיובא ד'. חולין קס"א:), כי אפשר שנשמטו בהעתקות הסופרים. ולפ"ז אם ר' חייא היה מחבר הספרא מוכרחים אנו לומר כי השם ספרא דבי רב פירושו בית ספר, שלמדו התלמידים בבית רבן (עי' לעיל), ואיננו שם הפרטי של רב (אבא אריכא)
.
סתם ספרא ר' יהודה
הכלל שנתנו חז"ל כי סתם ספרא ר"י (בר אלעאי) אליבא דרבי עקיבא, אין פירושו כי ר"י היה אב כל הסתמות שבספרא, כמו שלא יתכן לומר שסתם מתניתין רבי מאיר שהיה אב לכולם, כי רוב סתמי המשנה כוללים הלכות מקובלות, ואיך נאמר שהם מחקרי רבי מאיר. אמנם הרמב"ם כבר ביאר זאת בהקדמתו לסדר זרעים, שסתם משנה הוא מה שהסכימה עליו דעת רבים או שקבלוהו רבים מרבים עד למשה מסיני, והמקבל הקרוב הוא רבי מאיר. וזה עניין שאמרו גם סתם ספרא ר"י, ר"ל שההלכות הסתומות נמסרו לנו ע"י ר"י בסתם, והוא היה המקבל הקרוב מרבו רבי עקיבא, ואות הוא כי ר"י הסכים עליהן מפני שמביאין אותן בסתם.

אמנם ספרא היה כולל רק המדרש המפשט ולא הפלפול הרגיל בו, כמו "או אינו", או "לא נאמר", "מה ראית", או חלוף, יכול, אקרא אני, הא כיצד, וכי איזה מדה מרובה, ואם נפשך לומר, וכי מאין יצאת מכלל שנאמר, וכי מאין באת, וכדומה. השקלא והטריא הזה לא יצאה מר"י אלא מהבאים אחריו שסדרו הספרא, מפני שר"י לא הלך בדרך משא ומתן כזה במדרשיו. והמסדר אם נייחס אותו לר' חייא, הוסיף השקלא וטריא ועוד דברי תנאים אשר היו ולמדו אחר מות ר"י.

הוספות והשמטות
אל הספרא נוספו עוד דרשות והלכות דבי רבי ישמעאל, והן י"ג מדות בתחלת הספר שאינו מעיקר הספרא, וגם הברייתות לפרשת עריות שבפרשת אחרי ופרשת קדושים. כי ידוע שלא דרשו עריות בבית מדרשו של רבי עקיבא (חגיגה פ"א א' וירוש' שם). ובאמת נשמטו הברייתות האלה מכל ספרי תורת כהנים הישנים, עד שבא הרב בעל קרבן אהרן והכניסם.

הברייתא שנקראת "מכילתא דמילואים" או אגדת מילואים (ויקרא ח' א'-י'), לא יצאה מתחת ידי המחבר, וכבר כתב רש"י בפרשת צו (ט' כ"ג) שהמדרש לפרשת מילואים היא "ברייתא הנוספת על תורת כהנים שלנו". וכן רמוז ברמב"ן שקרא המדרש לפרשה זו תוספתא דמילואים, ובאמת היא שונה בסגנון הלשון שהספרא.

סדר הספר, וחלוקתו לדיבורים ולפרשיו,ת לפרקים ולפסקות, כאשר הוא מסודר לפנינו, אין לו רמז בתלמוד ובמדרשים קדמונים, והם חלוקות מאוחרות. לדעת ווייס היה מחולק בראשונה לשלשה חלקים ראשיים, ומהם היה לתשעה פרקים. כי כן כתוב במדרש רבה פרשת קרח: שר החמשים כ"ד ספרים, הוסיף אחד עשר מתרי עשר, חוץ מיונה שהוא ספר בפני עצמו, וששה סדרים ותשעה פרקים של תורת כהנים.
ועוד ראיה מגמרא (קדושין ל"ג.) קבל ר"ש ב"ר לפני אביו על אחר מהחכמים על שלא למד בפניו, ואמר לאביו שלימד אותו שני שלישי שלש מת"כ (עי' רש"י) הרי נראה שנחלק לג' חלקים וכל חלק ג"כ לג' חלקים, וכן בהלכות גדולות בסוף מזכיר ט' פרקים סה"כ.

מהות הספרא
הספרא היה הספר הראשון בחקר ההלכה, והוא המקור למשניות וברייתות. תכליתו לקבץ על יד ענייני הקבלה בפירושי הכתובים על סדר הפרשיות של תורת משה. פעולה זו תחילתה בימי עזרא שתרגם התורה והכניס בתרגומו פרושי התורה כאשר קבלום דור מדור עד משה רבנו, וגם לפי י"ג מדות של רבי ישמעאל שהתורה נדרשת בהן. וצרף אליהם הרבה מן הדרשות אשר הן אסמכתות ומקורן בתקנות חכמי התורה, ע"י גזרות וסייגים.

בספרא נמצאים גם דרשות אגדה, משני סוגים.
הסוג האחד הוא האגדה העוסקה בפירוש הכתובים כמשמעם וכלשונם;
והסוג השני הוא האגדה העוסקת בדרושים אשר דרשו ברבים להעיר לב השומעים למצות ה' ולטעת בהם אהבת תורה, מוסר ויראת שמים.
באופן הראשון היה רעיון דרשתם אמצעי להבנת הכתוב, ובאופן השני היה הכתוב אמצעי לתכלית מדרשם.
כיוון שמגמת הספרא היא ביאור הכתובים לפי דרשות ההלכה, אסף המחבר רק מדרשי אגדה על פי פשט הכתוב.
על שתי מידות מרחיב הספרא ביותר, והן מדת התמימות ויושר המחשבה. כמו למשל בפרשת קדושים ובפרשת בהר ובמקומות אחרים, ושם למטרת דרישתו הבטחת השכר המיועד לצדיקים ולעושי רצונו.

במדרשו לפרשת התוכחה השתדל להראות שנתקיימו כל היעודים בקורות האומה בשני החורבנות, והשתמש באגדה במידות דר"א בנו של ריה"ג, כמו שנראה בפרשת ויקרא פ"א שמביא ברייתא דר"א במדה ח', ושם פרשה י"ב דרש כמה ק"ו באגדה.

הוצאות שונות
רשימת מהדורות הספרא לפי קטלוג הספרייה הלאומית

הספרא נדפס ראשונה בויניציא בשנת 1545;
טקסט מלא של הספרא
עם פירוש הראב"ד בעל ההשגות בקושטא שנת 1552:
עם פירוש "קרבן אהרן" ובראשו ספר מדות אהרן - באור גדול על י"ג מדות דר"יש, ויניציא 1609,
ודעסוי 1742;
עם שני פירושים בשם "עזרת כהנים" ו"תוספות העזרה" מר' צבי הירש הכהן רפאפורט, ווילנא 1815; עם פירוש עשירית האיפה מר' יהודה יחיאל, לבוב 1818;
עם פירוש התורה והמצוה להרב רבי מאיר מלבים, בוקארעשט 1860;
עם פירוש הראב"ד ומאמר מסורת התלמוד ומבוא לר' אייזיק הירש ווייס, והו"ל ע"פ כ"י אוקספורד, ווין 1862;
עם פירוש ר"ש משאנץ מבעלי התוס' ועם ציונים ומ"מ והגהות מר' יעקב דוד אב"ד דווישעגראד, ווארשא 1866.
תרגום הספרא לרומית ע"י אוגוליני בספרו Thesaurus חלק י"ד.
כמו כן יש לציין את מהדורותיהם של מאיר איש שלום ופינקלשטיין.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים