לדף ראשי




קץ הימין - אחרית הימים, זמן הגאולה העתידה; בעת שיכלה השעבוד ותחל מלכות שמים, ויתחדש העולם בימות המשיח.

דניאל ראה במחזה את הקץ הזה:

ויאמר לאיש לבוש הבדים... עד מתי קץ הפלאות?... וישבע בחי העולם כי "למועד מועדים וחצי" ... ואני שמעתי ולא אבין, ואומרה אדני מה אחרית אלה? ויאמר, לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ... והמשכילים יבינו. ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב).

בתלמוד
חז"ל חשבו שני קיצין:
הקץ הראשון מימות המשיח, שיתחילו אחר הגלות האחרונה אם יזכו ישראל להיגאל ע"י מעשיהם הטובים;
והקץ השני כשיגיע הזמן האחרון המוגבל מאת ה'. והדבר הזה סתום בדברי דניאל. "זכו – אחישנה, לא זכו - בעתה".

יש המחשבים את קץ קיומה של הארץ. לדעתם ישתנו הדברים לעת קץ ויתנהגו בדרך יותר רוחנית.
וא"ר קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב. שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה (הושע ו).
תניא כוותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ואומר "מזמור שיר ליום השבת" יום שכולו שבת.
תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוו עלמא, שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו, יצאו מהם מה שיצאו.
א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אין העולם פחות משמונים וחמישה יובלות (ד' אלפים מאתים וחמשים שנה. רש"י) וביובל האחרון בן דוד בא (=שנת 490).
רב אשי אמר: הכי א"ל, עד הכא לא תיסתכי ליה, מכאן ואילך איסתכי ליה (=חכה לו שיבא מזמן הזה ואילך).
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף, מצאתי אדם אחד, ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון הקודש. אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גנזי רומי מצאתיה, וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם (531), העולם ייתום: מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג ושאר ימות המשיח. ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה.
רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה (1240) וכו'.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא (המשיח) שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו וכו' (סנהדרין צ"ז:).

מפרשי הקץ בדניאל
מפרשים רבים ניסו לבאר את הקץ הסתום בדניאל, ולא חשו לקללת ר' יונתן שקלל מחשבי קיצין. אמנם גם הם נזהרו לומר כי אין לסמוך על חשבונם. רש"י לדניאל מפרש הפסוק "מיום הוסר התמיד" עד שישוב בימי מלך משיחנו, וחשבון זה מכוון עם חשבון "ערב בקר אלפים ושלש מאות" (דניאל ח' י"ד), מיום גלות למצרים עד גאולה אחרונה: גלות מצרים 210, מיום צאתם עד בנין בית ראשון 480 עם ימי הבנין, 410 זמן בית ראשון, גלות בבל 70 שנה, ימי בית שני 420, הרי 1590. התמיד הוסר 6 שנים לפני החורבן, הרי מיום גלותם למצרים עד הוסר התמיד 1584. הוסף עליהם 1290, הרי 2874, כמנין ערב בקר (בגימטריא תקע"ד) עם אלפים ג' מאות (הרי 2874). אשרי המחכה וגו' 45 שנים נוספות על חשבון העליון שעתיד מלך משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה (הרי 2919).

וכן מצינו במדרש רות, וכן יסד ר"א הקליר בסילוק יוצר פרשת החדש: "ויתכסה מהם שבועים ששה". ולפי זה אם נחשוב אלף ומאתים ותשעים אחר החורבן שאירע בשנת 68 למספר הנהוג, היה זמן הקץ בשנת 1358 (203 אחרי מות רש"י).

המלבי"ם בפירושו לדניאל נסה לגלות את הקץ, בשלשה אופנים.
הזמן הראשון הוא שנת תרכ"ח (1868) בשנה שכתב פירושו, בדרך זו: הוא מפרש עדן ועדנין ופלג עדן, או מועד מועדים וחצי, שהם שלשה מועדים ( מועד=אחד, מועדים=שנים) וחצי הזמן הזה. וחישב כל מועד ארבע מאות שנה כגלות מצרים.

נמצא ששלשה מועדים הם 1200, וחצי – 600. בסך הכל 1800 משנת החורבן שהיא ג"א שכ"ח עד ה' תרכ"ח, או משנת 68 עד 1868. או שיחשב כל מועד ארבע מאות ועשר שנים, כזמן עמידת הבית הראשון, נמצא שלשה מועדים 1230 שנה, וחצי 615, ס"ה 1845. וזמן הקץ - בשנת תרע"ג (1913).

חשבון אחר: עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש (דניאל ח' י"ד). פירוש: מזמן שיהיה ערב, היינו החורבן הראשון ע"י מלך בבל, ועד שיהיה בקר הגאולה, יעברו 2300 שנה, ויגיעו בשנת ה' תרל"ח (1878), אולם אם נחשוב הזמן מאז שדבר אליו המלאך בשנת ג' לבלשאצר שהיה בשנת 3388 אז תגיע הגאולה בשנת תרפ"ח (1928) והוא הזמן האחרון שקצב המלבי"ם. לדעתו הזמנים האלה מתאחרים, שבשנת תרע"ג תהיה התחלה ותמשך י"ד שנים, שהם השני שבועים - שבוע אחד שאמרו חז"ל שבן דוד בא, ושבוע שני של גוג ומגוג. ויגיע עד ראשית שנה תרפ"ח.



הערות לערך:
שם המעיר: שמואל מזרחי
הערה: ונצדק קדש...

שוב התבלבלתם. להלן החישוב: והיה ערב = ערב בנין ביהמ"ק השני. צא וחשוב: 420 שבית שני עמד על תילו, ועוד 1880 עד שקמה מדינת ישראל. ביחד 2300 שנים. כפתור ופרח!

מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן