לדף ראשי



בקיץ 1939 פעלה תנועת העלייה הבלתי לגאלית של הרביזיוניסטים במלוא התנופה. ביולי אותה שנה הגיעו ארצה 3 אניות עם 1,580 עולים, ובאוגוסט הגיעו כבר 5 אניות, כשעל סיפונן למעלה מ-3,000 עולים. אולם פרוץ מלחמת-העולם השנייה קטע את הפעילות הענפה של העלייה הבלתי לגאלית ורוב הפעילים חזרו ארצה.

בפראג המשיך לטפל בבעיות העלייה נפתלי פלטין, שנתמנה נציב בית"ר בצ'כוסלובקיה. היה עליו למצוא פתרון לקבוצה שמנתה כ-400 בית"רים, שהחלה להתארגן עוד במרס 1939, אולם לא הספיקה לעזוב את צ'כיה בגלל כניסת הגרמנים. במקביל לפעילותו של פלטין, פתח הגסטאפו משרד מיוחד להגירת יהודים הרוצים בכך. פלטין הודיע למשרד העלייה ברומניה, שבצ'כיה ישנה שיירה המוכנה ליציאה, אולם תשובת בוקרשט היתה שיש לדחות את זמן היציאה בגלל מחסור באניית ים. בינתיים יצר פלטין קשר עם הגסטאפו ונמסר לו כי הם מוכנים לעזור ליציאת השיירה בתנאי שתחכה להם אנייה בשפך נהר הדנובה לים השחור. הלחץ על פלטין הלך וגבר. קבוצת הבית"רים נמצאה זה מספר חודשים במחנה מיוחד והכסף להחזקתו הלך ואזל. בלית ברירה השתמש פלטין בכסף שהיה מיועד לחלקו ברכישת אניית הים, ומה יעשה כאשר יגיעו לרומניה ללא כסף? לבסוף החליט פלטין לעשות מעשה: הוא שכר על דעת עצמו רפסודה רומנית, "ספירולה", שתחכה לו בנמל הרומני האחרון על הדנובה, אליה יגיע באמצעות שתי אניות גלגלים סלובקיות מברטיסלבה. ערי ז'בוטינסקי, שהיה ממונה על משרד העלייה ברומניה, הופתע מהודעתו של פלטין, אבל החליט לעזור ככל יכולתו. הוא פגש את השיירה במולדובה, שם עגנו שתי הספינות באמצע נהר הדנובה, וכאשר הגיעה הרפסודה הרומנית "ספירולה", עברו אליה 500 נוסעי ספינות הנהר. בראש השיירה עמדו פלטין ואליהו גלזר.

בינתיים ארגן ד"ר וילי פרל שיירה נוספת שהיתה מורכבת מיהודי ווינה ופראג. כאמור, היה פרל מראשוני מארגני העלייה הרביזיוניסטית, אולם באביב 1939 הסתכסך עם חבריו והתחיל לארגן עלייה בלתי לגאלית עצמאית. הוא שכר אניית נהר גרמנית מפוארת, "סטורנוס" שמה, שהפליגה מווינה ב-1 בנובמבר כשעל סיפונה 800 איש. בראש השיירה עמד גרהרד גליזינגר, תעשיין בירה וזמר שייצג את הקבוצה בכישרון רב לאורך כל הדרך. השיירה שטה בדנובה, כשעל התורן מתנוסס דגל נאצי, וכעבור 12 יום הגיעה לנמל הרומני בסולינה, אולם שם התברר שהסוכן היווני התחרט ולא העמיד לרשות השיירה את אניית הים שהתחייב לה. משרד העלייה של פרל בא במבוכה רבה, שכן הסיכויים למצוא אניית ים היו קטנים מאוד, וקברניט ה"סטורנוס" הודיע כי עליו לחזור לווינה לפני שהקרח יכסה את הנהר. יש לציין שהרומנים לא הרשו לנוסעים לרדת לחוף והודיעו שאם לא תבוא אניית ים, יהיה עליהם לחזור לווינה.

פרל עשה מאמצים קדחתניים כדי למצוא אניית ים, אולם נתקל בקשיים רבים. מסתבר שבעקבות לחץ של ממשלת בריטניה, אסרה הממשלה היוונית על בעלי האניות להשתתף בהעברת עולים לארץ-ישראל. בנוסף לזאת, בגלל המלחמה, חלה עלייה גדולה במחירים של כל הנסיעות בים. פרל פנה אל מיכאל גורן בבוקרשט, שאתו עבד תקופה ארוכה, הסביר לו את המצב הנואש וביקש את עזרתו במציאת אנייה מתאימה. ואכן גורן הצליח להשיג אנייה תורכית, בנפח של 3,500 טונות , היא "סאקאריה", שהובילה פחם מיוון לתורכיה. בהסכם החכירה לא סופר לבעלי האנייה שהמטרה היא להביא עולים לארץ-ישראל, ורק כאשר הגיעה האנייה לסולינה, התברר הדבר. הבעלים ביקשו לבטל מיד את חוזה החכירה, אולם לאחר משא-ומתן מייגע, הסכימו להעביר את העולים וזאת בשני תנאים: האחד, שהאנייה תישאר מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל וספינות קטנות יעבירו את העולים לחוף. התנאי השני היה - תוספת תשלום. את התנאי הראשון יכול היה פרל למלא אך ורק אם יעשה הסכם עם ערי ז'בוטינסקי, ובעזרתו לשתף את האצ"ל בהורדה שקטה של העולים. ואכן, נעשה הסכם בין גורן לבין ערי ז'בוטינסקי, לפיו יעלו על ה"סאקאריה" את העולים הנמצאים על ה"ספירולה" ללא תשלום, וערי מצדו התחייב לדאוג להורדה שקטה לחופי הארץ. באשר לבעיה הכספית, לא נמצא פתרון מאחר שבידי הרביזיוניסטים לא נשארו כספים. בלית ברירה הוחלט להגדיל את מספר הנוסעים ובכך לממן את ההוצאות הגדולות. בעייה זו מצאה את פתרונה בעזרת ראובן הכט, נציג האצ"ל בשווייץ.

לאחר שנציגו של פרל חתם על ההסכם עם בעלי ה"סאקאריה" מצד אחד ועם ערי ז'בוטינסקי מצד שני, הוחל להכשיר את האנייה לקליטת העולים. יש לזכור שהיתה זו אנייה שהובילה פחם, ללא מאור וללא חימום. שני בתי שימוש בסך הכל ומספר תאים שיכלו לאכלס לא יותר מ-30 איש! ערי ז'בוטינסקי העביר לאנייה מאה בית"רים שעבדו במרץ רב, ובמשך זמן קצר הצליחו להתקין 3 מטבחים, 20 בתי שימוש, שתי מרפאות ומחסן מזון גדול. כן ניקו את המחסנים הגדולים מן הפחם שדבק בהם והתקינו מיטות עבור העולים.

בעוד מתבצעת העבודה על ה"סאקאריה", קפא נהר הדנובה והרפסודה "ספירולה" נתקעה בקרח. ברפסודה לא היו מִתקני חימום ומצב 500 העולים נעשה קשה מנשוא. במאמץ רב השיג משרד העלייה בבוקרשט ספינה בשם "סטפנו", שהיו בה מתקני חימום, אליה העבירו את העולים מן ה"ספירולה". יש להוסיף כי כשהחל הנהר לקפוא, הודיע הקברניט של ה"סטורנוס" כי הוא חוזר מיד לווינה, ולא היה מנוס אלא להעביר את כל הנוסעים אל ה"סאקאריה" וזאת עוד לפני שהספיקו להתקינה לקליטת כל העולים.

השמועה בדבר השיירות הממתינות בסולינה עשתה לה כנפיים, וכ-450 יהודים מרומניה הגיעו בכוחות עצמם לסולינה כדי להצטרף לאנייה שתביא אותם לארץ-ישראל. הם שוכנו בבתי מלון ובבתים פרטיים בסולינה, ולאחר שכל ההתקנות הסתיימו, עלו על ה"סקאריה".
ב-1 בפברואר 1940 הפליגה האנייה "סאקאריה" מנמל סולינה, כשעל סיפונה 2,300 עולים. היתה זו השיירה הגדולה ביותר שהעפילה ארצה מתחילת העלייה הבלתי לגאלית ועד לחידושה לאחר מלחמת-העולם השנייה.

בגלל מספרם הגדול של העולים שהיו על האנייה, קרא לה ערי ז'בוטינסקי "העיירה סאקאריה". למרות הצפיפות הגדולה והאוכלוסייה המגוונת של העולים, התנהלו החיים על האנייה בסדר ובהרמוניה. תרמו לכך מאות הבית"רים, שהיו ממושמעים מאוד והצליחו לארגן את חיי היום-יום. בנוסף לחלוקת האוכל ויתר הצרכים החיוניים, אורגנו על האנייה חוגים ופעילות תרבותית ענפה. מפקדת האנייה, שפעלה בהרמוניה מלאה, היתה מורכבת מערי ז'בוטינסקי, גלזר ופלטין מה"ספירולה", גליזינגר מה"סטורנוס", וגוטנמכר (נדיב) שעמד בראש הקבוצה הרומנית.

לאחר צאת האנייה ממצרי הדרדנלים, היא נעצרה על-ידי ספינת מלחמה בריטית וחיילים בריטים עלו על הסיפון והִפנו אותה לחופי הארץ. ב-14 בפברואר הגיעה "סאקאריה" לנמל חיפה. 500 הבית"רים ערכו מסדר על הסיפון, העלו את הדגל הלאומי לראש התורן ושרו את התקווה. 300 נשים וילדים שוחררו מיד, והיתר הועברו למחנות מעצר: 400 למחנה צריפין ו-1,600 לעתלית. החיים שהיו על ה"סאקאריה" נמשכו בעתלית תחת הנהלתו של גלזר; מחנה הנשים היה סמוך למחנה הגברים, ובלילה היו עוברים את הגדר משני הכיוונים. שני בתי קפה נפתחו במחנה והשוטרים הבריטים מהמשמר נהגו לבלות בבתי-הקפה ואף עזרו להבריח לשם משקאות חריפים. כעבור שישה חודשים שוחררו כל העצורים (לאחר שריצו את העונש שהוטל על הנכנסים לארץ באופן בלתי-חוקי). הקברניט, שהועמד למשפט, טען כי האנייה נעצרה בניגוד לחוק הבין-לאומי וכי הובא נגד רצונו לחיפה בעוד ארץ היעד שלו היתה דרום אמריקה. השופט קיבל טענה זו ושחרר את הקברניט ואת האנייה.

למחרת הגעת ה"סאקאריה" לחיפה, עלו על האנייה שוטרים בריטים ועצרו את ערי ז'בוטינסקי. הוא הובא לבית-המעצר במשטרת חיפה, שם נחקר על-ידי איש הבולשת הבריטית ובסוף החקירה נאמר לו כי נידון למעצר עד סוף המלחמה בגלל פעילותו בהבאת עולים באופן בלתי חוקי. הוא הועבר לבית-הכלא בעכו ולאחר מכן - למחנה המעצר במזרע, שם הפחיתו את עונשו למעצר אדמיניסטרטיבי למשך חצי שנה. אולם שבוע לפני תום המועד, שוחרר ערי ז'בוטינסיקי מהמעצר בעקבות מות אביו, זאב ז'בוטינסקי. ערי הורשה לעזוב את הארץ כדי להשתתף בהלוויית אביו, אולם הוזהר שאם ישוב ארצה - ייעצר מיד.

ד"ר חנן טאובר העביר אלינו את יומן המסע של סבו, אלפרד שינפלד, כפי שתורגם על ידו מגרמנית. בתמונה החמישית רשימת הקבוצה היהודית של יהודים מברסלאו ששנפלד ארגן את עלייתם, ובתמונה השישית שני מסמכים מקוריים למעלה פניה של שנפלד למר קורנפלד, ובתחתון מברק המאשר את ההמתנה לשינפלד וקבוצתו.
שבע התמונות הבאות הן יומן המסע, שמות העולים, ושני מסמכים.


יומן המסע עמוד 1


יומן המסע עמוד 2


יומן המסע עמוד 3


יומן המסע עמוד 4


יומן המסע עמוד 5


רשימת היהודים מברסלאו ששנפלד אירגן את עלייתם - עמוד 6


למעלה: פניה של שנפלד למר קורנפלד, למטה: מברק המאשר את ההמתנה לשינפלד וקבוצתו - עמוד 7




הערות לערך:
שם המעיר: רון הירש
הערה: יש לך מידע על סבא שלי ז"ל אברהם (פרדל) ריישר (Reischer) וסבתא שלי חנה (הנקה) צייזל ריישר ?

הם עלו באניה סאקאריה, היו קרובים מאוד למשפחת פלטין, גרובר, כץ וגורן.

סבא שלי דיבר עם אדולף אייכמן כדי שיאשר לו להוציא יהודים מוינה והיה דמות מפתח על הסאקאריה.

אודה לך על כל מידע שתוכל לספק.

תודה

רון הירש
0544721275

שם המעיר: צביה וייס-לייכט
הערה: הייתי מודה אם ניתן למצוא מתוך שמות המעפילים שהגיעו באניה למחנה עתלית את שמה של אימי ז"ל. היא הגיעה ארצה בשמ הנעורים שלה- אינגבר צפורה (פייגה) מיסינה בצ'כיה . היא הגיעה דרך הונגריה. אני חושבת שזו האניה בה היא הגיעה , ע"פ סיפוריה האניה הייתה חצי שנה במסעה לארץ . אניית פחם במקור.

שם המעיר: ד"ר חנן טאובר
הערה: סבי וסבתי ז"ל אלפרד וזלמה שינפלד מברסלאו עלו ארצה בסאקאריה. יש בידי דו"ח על עלייתו ארצה תרגמתי אותו מגרמנית. הדברים פחות או יותר משקפים את המציאות, סבי ארגן קבוצה של 18 יהודים מברסלאו וארגן את עלייתם ארצה מברסלאו ועד לעלייתם לסאקאריה. בברכה ד"ר חנן טאובר.

מקור ההערה: tauberc@bezeqint.net

שם המעיר: משה גן
הערה: 1. בסקירתו דילג הכותב על 304 עולים מהונגריה שעלו על הספינה "גריין" בהיותה בדרכה על הדנובה, שמימנו את העלייה מכספם.
2. רשימת העולים נמצאת בארכיון הציוני בירושלים והם מספקים ברצון למעונין העתק בציון המקור.
3. סיפור "סאקאריה" נכלל בספרה של דליה עופר "דרך בים "עלייה ב' בתקופת השואה, הוצאת יד יצחק בן צבי.
4. אני עליתי באנייה זו לארץ בהיותי בן 8 עם הורי ואחיי. שמי אז היה GANZ ROBERT


מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: אסתר
הערה: שלום,

סבי וסבתי, אלפרד ומרגרטה, הגיעו לארץ באוניה סאקריה.
הסיפור שרץ במשפחה הוא שסבתא נשלחה לבית הפועלות בחיפה, למשך התקופה שסבא ישב במעצר בעתלית.
שאלתי היא: האם כל הנשים הופנו למחנה המעצר הסמוך לזה של הגברים בעתלית או שחלקן אכן נשלחו למקומות אחרים או שוחררו מהאוניה בלא שנכלאו כלל?

תודה.
מקור ההערה: אישי

שם המעיר: תמנה וולפין
הערה: גם אמי ינה טבק ז"ל ואחיה מאיר טבק ז"ל באו עם ה"סקריה" , הם הגיעו מפראג אחרי שנדדו זמן רב בספינת נהר עד סולינה. גם אמי ספרה לי שבפראג פקיד בשם אייכמן תיחקר אותה כשבקשה ממנו אישור יציאה.

שם המעיר:
הערה: אבי יאן לדרר ואחיותיו וילמה ומרים לדרר מפראג עלו ארצה על ה''סאקאריה''
כשהיגעו ארצה נאלצו לשבת במחנה המעפילים בעתלית
מקור ההערה: ידע אישי משפחתי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן