חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הספר הלבן של שנת 1939

הספר הלבן של שנת 1939. החלטה לצמצם ולהפסיק את העלייה, ולמנוע מכירת קרקעות ליהודים.

ב-17 במאי 1939, פרסמה הממשלה הבריטית "מסמך פרלמנטרי 6019" הידוע בשם "הספר הלבן". לאחר הקדמה, המתארת את התפתחות ארץ-ישראל ב-20 השנים הראשונות של ממשלת המנדט, מכיל המסמך שלושה פרקים:

פרק 1. הקונסטיטוציה
לדעת הממשלה הבריטית, המושג "בית לאומי ליהודים", הכלול בהצהרת בלפור, אין כוונתו הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל נגד רצונם של האוכלוסייה הערבית בארץ. תפקידה של ממשלת המנדט להמשיך ולפתח את היישוב היהודי בארץ, כדי שיהווה מרכז רוחני ליהדות העולם. ואכן האוכלוסייה של הבית הלאומי גדלה בעשרים השנים האחרונות עד ל-450,000 נפש, המהווה כשליש מאוכלוסיית הארץ כולה.

הממשלה הבריטית גם דוחה את טענת הערבים כאילו הובטחה להם הקמתה של מדינה ערבית בארץ-ישראל (הכוונה להתכתבות משנת 1915 בין סיר הנרי מקמהון, הנציב העליון הבריטי בקהיר, לבין השריף חוסיין לבית האשם ממכה) .
מאחר שהממשלה הבריטית לא תמשול בארץ-ישראל לנצח, בכוונתה להבטיח שלטון עצמי בארץ-ישראל, בו ישתתפו בממשלה שני העמים, הערבים והיהודים, תוך שמירה על האינטרסים של שני העמים. לפי "הספר הלבן":
"שאיפת ממשלת הוד מלכותו היא הקמת מדינה פלשתינאים עצמאית תוך עשר שנים. מדינה זו תעמוד בקשרי אמנה עם הממלכה המאוחדת, שיהא בהם כדי לספק בעתיד, באופן המניח את הדעת, את הצרכים המסחריים והאסטרטגיים של שתי הארצות".
פרק 2. העלייה
בכתב המנדט נאמר כי על הממשלה הבריטית לאפשר עלייה של יהודים לארץ-ישראל כדי שניתן יהיה להקים בה את "הבית היהודי הלאומי", אולם כבר ב"ספר הלבן" משנת 1922 נאמר כי העלייה תהיה מותנית בכושר הכלכלי של הארץ. במשך השנים התברר כי הערבים חוששים מהמשך העלייה, שמא זו תשנה את היחס המספרי של יהודים וערבים בארץ, וכדי למנוע זאת, פתחו בפעולות איבה הן כלפי היהודים והן כלפי הבריטים. אם העלייה תוגבל אך ורק בגלל כושר הקליטה הכלכלי, תימשך האלימות על-ידי הערבים. לכן יש להכניס גורם מגביל נוסף והוא המצב הפוליטי. בפני הממשלה הבריטית עומדות שתי אפשרויות: האחת - המשך הרחבת הבית הלאומי באמצעות העלייה, וזאת בניגוד לרצונם של הערבים, והשנייה - להרשות עליית יהודים ארצה אך ורק בהסכמת הערבים. האפשרות הראשונה פירושה שלטון בכוח הזרוע, לכן, לאחר דיונים ממצים, החליטה הממשלה הבריטית לבחור באפשרות השנייה.
במשך חמש השנים הבאות תהיה העלייה בקצב לפיו יגיע מספר היהודים לידי שליש מכלל האוכלוסייה וזאת, כמובן, אם כושר הקליטה הכלכלי יאפשר זאת. לכן, החל מאפריל 1939, ובמשך חמש שנים, תאושר עלייתם של 75,000 יהודים. לאחר חמש שנים תיפסק העלייה, אלא אם הערבים יסכימו להמשכה.

פרק 3. קרקעות
מספר ועדות מומחים הגיעו למסקנה כי עקב גידול האוכלוסייה הערבית והעלייה בקצב מכירת קרקעות ליהודים, לא נשארו במקומות מסוימים קרקעות שניתן להעבירם מערבים ליהודים. במקומות אחרים יש להגביל את העברת הקרקעות הערבים ליהודים, כדי למנוע היווצרות של אוכלוסייה ערבית חסרת קרקע למחיה.
הנציב העליון יקבל סמכויות כדי לווסת את העברת הקרקעות.

בעקבות "הספר הלבן", פורסם ב-22 בפברואר 1940 חוק הקרקע, שחילק את ארץ-ישראל לשלושה אזורים:
השומרון וחלקים נרחבים של מחוזות עזה ובאר-שבע, בהם נאסרה לחלוטין מכירת קרקע ליהודים.
עמק יזרעאל והגליל וכן קטע ממישור החוף והנגב הדרומי, בהם הותרה רכישת קרקע על-ידי יהודים אך ורק באישור הנציב העליון.
אזור החוף, בו הורשו היהודים לרכוש קרקע כאוות נפשם.

קטעים מן המסמך:
1) במשך חמש השנים הבאות תהיה העלייה היהודית, אם תרשה זאת יכולת הקליטה הכלכלית, בשיעור אשר יביא את הישוב היהודי לכדי שליש, בקירוב, מכל אוכלוסי הארץ. אם נביא בחשבון את הריבוי הטבעי המשוער של האוכלוסין הערבים והיהודים ואת מספר העולים היהודים הבלתי-חוקיים שהינם כבר בארץ, יאפשר דבר זה הכנסת 75 אלף עולים, לערך, בחמש שנים הבאות, החל מאפריל זה. עולים אלה יוכנסו כדלקמן, בהתחשב עם הקריטריון של יכולת הקליטה הכלכלית:

א) בכל שנה מחמש השנים הבאות תורשה מכסה של 10.000 עולים יהודים, בתנאי שאם מחסירים מן המכסה באיזו שנה מסוימת, יוסיפו את החסר על המכסות הבאות בתוך תקופת חמש השנים, אם תרשה זאת יכולת הקליטה הכלכלית.

ב) מלבד זאת, בתור תרומה לפתרון בעיית הפליטים היהודים יוכנסו 25 אלף פליטים מיד, לכשייווכח הנציב העליון כי הובטחה כלכלה מספקת בשבילם, ובמיוחד יתחשבו עם ילדי הפליטים ועם "תלויים" בכלכלתם באחרים.

2) הממשלה תחזיק את המנגנון הקיים לבירור יכולת הקליטה הכלכלית, וביד הנציב העליון תישאר האחריות הסופית להחלטה בעניין תחומיה של יכולת הקליטה הכלכלית, ובטרם תתקבל החלטה מתקופה לתקופה, תימלך הממשלה בדעתם של נציגים יהודים וערבים.

3) כעבור תקופת חמש השנים לא תורשה עליה יהודית נוספת, אלא אם מוכנים ערביי פלשתינה (א"י) להשלים עמה.

4) אחת החליטה ממשלת הוד מלכותו לעצור את העלייה הבלתי-חוקית, והשלטונות אוחזים באמצעי מניעה נוספים. מספרם של כל אותם העולים הבלתי-חוקיים היהודיים אשר יצליחו להיכנס לארץ, למרות האמצעים הללו, ואשר אי אפשר יהיה לגרשם, ינוכה מן המכסות השנתיות.

5) ממשלת הוד מלכותו משוכנעת, כי לאחר שתתגשם העלייה שיש בדעתה להתירה במשך חמש השנים, לא יהא לה צידוק וגם לא תהא עליה התחייבות להקל על הקמת הבית הלאומי על ידי עליה נוספת, ללא התחשבות ברצונם של האוכלוסים הערבים".


מקור הערך: יהודה לפידות. מקור: The Avalon Project at Yale Law School

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן