חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מינוי שופטים

הדרכים למינוי דיינים ושופטים לפי מנהג ישראל ולפי החוק במדינת ישראל.

תוכן
סקירה היסטורית
תקופת כהונה
מינוי שופטים ודיינים במדינת ישראל


סקירה היסטורית
אי אפשר לדבר על דרך אחת למינוי דיינים במשפט העברי, אלא יש דרכי מינוי מגוונות, המשתנות לפי הזמן והמקום. שתי הדרכים הראשיות לבחירת שופטים, הבחירה והמינוי, נהגו בקהילות ישראל בתבניות שונות1.

בתקופת התלמוד, היו הדיינים מתמנים בארץ-ישראל על ידי הנשיא2, ובבבל על ידי ראש הגולה עד מחציתה הראשונה של תקופת הגאונים. לאחר מכן היה ראש הגולה ממנה דיינים לכל הקהילות הנמצאות תחת "רשותו", וראשי הישיבות עשו כן לקהילות הנמצאות תחת "רשויותיהם". עם עליית כוחם של ראשי הישיבות ועד סוף תקופת הגאונים, היה המנהג בבבל שבית הדין הגדול (של שתי הישיבות) ממנה דיינים בכל פלך ופלך. לאחר ירידת הגאונות, שבה הסמכות לראש הגולה. ואומר פרופ' שמחה אסף בעניין זה: "מינוי הדיינים במדינות בבל וארץ ישראל היה אפוא מסור כולו לראשי הגולה וראשי הישיבות, מבלי שהשתתפו בזה, כנראה, הקהילות כלל".

יתרונה הגדול של שיטה זו הוא אי-תלותו של הדיין בבני הקהילה שהוא משמש בה כשופט, שהרי אף על פי שהוא מקבל מהם את שכרו, לא הם בחרו בו. משום כך הם אינם מוסמכים לסלקו ממשרתו. הוא חייב לתת דין וחשבון על מעשיו רק לראש הגולה או לראש הישיבה. אם כן אפוא הוא אינו צריך לישא פנים לאיש. קיומה של שיטה זו מעיד על שלטון מאורגן וריכוזי השולט ממרכז העצבים של העם - ישיבות בבל - על כל המערכת השיפוטית.

חסרונה של השיטה הוא הניכור האפשרי בין השופט ובין בני קהילתו העומדים לפניו למשפט וקהות חושיו לבעיותיהם ומצוקותיהם. ואכן, המצב באירופה ובארצות הרחוקות מהמרכז הבבלי, כגון אפריקה הצפונית, היה שונה. בארצות הללו, הדיינים נבחרו בידי בני הקהילות, ולא היו מתמנים על ידי מאן דהוא.

בקהילות ספרד3, נבחרו הדיינים בכל שנה ושנה בעת שנבחרו נאמני הקהילה, רואי החשבון, גבאי הצדקה ושאר נושאי המשרות בקהילה. לדיינים נבחרו תלמידי חכמים הגונים שתפסו עמדה חברתית חשובה, ונראה שהבחירה לא נעשתה על ידי הציבור ישירות, אלא על ידי "ברורים", שהם אנשים שנבחרו לצורך בחירת הדיינים בשם הקהילה4. קודם שהחל תהליך בחירת הדיינים, היו מכריזים בחרם חמור שכל אחד מהבוחרים צריך לבחור רק במי שהם ראויים והגונים ביותר למשרה אחראית זו, והוא מתחייב להשתמש בזכות הבחירה לשם שמים בלא פניות.

מצב דומה שׂרר בקהילות פולין, ליטא ורוסיה הלבנה, כעולה משיטת הבחירה של דיינים בקהילת קראקא הגדולה המתועדת בפנקס הקהילה5:
ביום ראשון של חול המועד התאספו ארבעת ה"ראשים" וחמשת ה"טובים" וארבעה עשר חברי ועד הקהילה, וקבלו על עצמם באמונת שמים, על דעת המקום ועל דעת הבריות, שלא עשו ולא יעשו שום קנוניא עם מי שהוא על דבר הבחירות, וכל אחד מהם יחווה דעתו לשם שמים ולטובת הכלל. הנאספים מטילים לתוך הקלפי פתקאות, ועל כל פתקה כתוב רק שמו בלבוררים ראשונים. תשעת הבוררים נכנסים לבית הכנסת, והשמש משביעם לפני ארון הקודש הפתוח שיבחרו בחמשה אנשים חשובים והגונים לבוררים שניים. השמש מאסף תכף את חמשת הבוררים השניים לבית הכנסת, ומשביעם שיתחשבו בבחירת כל ממוני הקהילה רק עם טובת הכלל. אחר השבועה מכניסים אותם לחדר מיוחד בבית הקהל, ושם הם יושבים סגורים ומסוגרים, אין יוצא ואין בא אליהם... ואפילו בלילה יעמדו השומרים לשמור דלתי פתחיהם, והם בוחרים בדיינים, פרנסים, טובים, רואי חשבון ויתר ממוני הקהילה לשנה הבאה.
באשכנז, ברוב הזמנים וברוב המקומות, שׂרר כנראה מצב שונה לחלוטין. דבר ידוע הוא שלא היו מוסדות מרכזיים ליהדות האשכנזית, אלא אישים מרכזיים, לא אחד, אלא אחדים בכל דור6. אשר על כן, אין זה פלא שאין זכר לפרוצדורה פורמלית של מינוי דיינים באשכנז, ומי שהיה מפורסם כגדול בתורה, היו פונים אליו בני מקומו ומבקשים ממנו להיות דיין. הצירוף של העדר מוסדות מרכזיים, של קהילות הסגורות בתוך עצמן ושל ריבוי לומדי תורה בכל קהילה וקהילה, יש בו כדי להסביר את התופעה המעניינת של בחירת דיינים בדרך ספונטנית ובלתי פורמלית זו. לזה יש להוסיף את נטייתם של חכמי אשכנז להתרחק מן הדיינות עד שלפעמים היה התפקיד מוטל עליהם בעל כורחם, כעולה מתשובת מהר"ם בר' ברוך מרוטנבורג המדבר על "חרם הקהילות בזמן הזה שמכריחין את הדיינים לישב בדין"7.

תקופת כהונה
המינוי היה בדרך כלל לתקופה של שנה אחת, לפעמים עד שלוש שנים, אך לא מינוי לצמיתות. קל לנחש ששיטה זו, לצד המרכיב החיובי שבה - האפשרות למצוא את המועמדים המתאימים ביותר לתפקיד החשוב והמוטיבציה של הדיין למלא את תפקידו על הצד הטוב יותר, פן יאבד את משרתו - עלולה הייתה להוליד תופעות שליליות, כיוון שהדיינים היו תלויים יותר מדי בדעת בוחריהם. ואמנם אחד מגדולי הדור בפולין במאה הט"ז קובל על קצת מן הדיינים בלשון זו:
שדרכם להחניף לכל מי אשר בו תלוי מינוי הדיינים לשנה הבאה. וחששא זו יש גם ברבנים של ארצות אלו, שמקבלים אותם על זמן ידוע לכתחילה8.
בן דורו, המהר"ל מפראג9, מדבר בלשון חריפה יותר:
אוי לנו מיום הדין, כי הדיינים, והם הרבנים שהם במדינות אלו, כולם תלויים בראשי וביחידי הקהל, שכל שנה או שלש שנים הם חוזרים להעמיד אותו על רבנות שלו... וראוי לומר כי דיין כזה פסול לדין.
עם זאת, הרב פרופ' שמחה אסף כותב10:
לשבחם של דייני ישראל ורבניהם, צריך להגיד שבדרך כלל – חוץ מיחידים מועטים היוצאים מן הכלל – מלאו את תפקידם ביושר לבב ובמסירות רבה. לא נשאו פנים לתקיפים שבדור, כי אם השתדלו תמיד להציל עשוק מיד עושקו, ואפילו אם גרמו על ידי זה נזק רב לעצמם, ויש שגם הוכרחו בשביל זה לעזוב את מקומם.
כדוגמה ליושר זה, מביא אסף את דברי ר' זליג מרגליות בהקדמת ספרו "חיבורי ליקוטים" (ונציה תע"ה) על ר' יהודה אב בית דין בליסא, ש"החזיק בעמוד הדין וצוה לעשות כפיה לראש פרנס ומנהיג הקהילה אחר שלש התראות, וגם גזר עליו בחרם. כששמע הפרנס כך בא בחמה שפוכה לפני הרב והתריס כנגדו באמרו: זה שכרו מאשר הטריח עבורו להמציא לו הרבנות דק"ק ליסא? כששמע הרב בסוסים מוכנה ומזומנה, בראותם שאינם יכולים להעמיד עמוד הדין על תלו".

מינוי שופטים ודיינים במדינת ישראל
במדינת ישראל מתמנים השופטים על ידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים11, והדיינים מתמנים על ידו לפי הצעה של ועדת מינויים12.

הוועדה לבחירת שופטים מונה תשעה חברים ובהם נציגים משלוש רשויות המדינה ומלשכת עורכי הדין13: הרשות השופטת (שלושה משופטי בית המשפט העליון ובהם הנשיא); הרשות המבצעת (שני שרים ובהם שר המשפטים, והוא גם יושב ראש הוועדה); הרשות המחוקקת (שני חברי כנסת); שני נציגים מלשכת עורכי הדין, הגוף המקצועי המופיע בפני בתי המשפט.

ועדת המינויים לדיינים מורכבת באופן דומה, אלא שהיא בת עשרה חברים, משום שבמקום שלושה שופטים, חברים בה ארבעה דייני בית הדין הרבני הגדול, ובהם שני הרבנים הראשיים, ובמקום שר המשפטים, משמש בוועדה זו שר הדתות כיושב ראש14.

שיטה ייחודית זו נותנת ביטוי מסוים לשתי המגמות הסותרות שראינו לעיל: מצד אחד, באמצעות נציגי הציבור, חברי הממשלה וחברי הכנסת, הציבור משתתף בהליך הבחירה, ובמובן זה, אפשר לומר שהבחירה באה מלמטה15; ומצד שני, שותפים להליך הבחירה גם נציגי הגופים המקצועיים, השופטים או הדיינים וחברי לשכת עורכי הדין, שאינם תלויים בציבור.

הן בבחירת שופטים הן בבחירת הדיינים, דאג המחוקק, היינו הציבור עצמו, לתת את כוח ההכרעה, הרוב, לגורם המקצועי, לא לגורם הפוליטי. ואולם הביקורת הציבורית נגד הרכב בתי המשפט, בייחוד בית המשפט העליון, על שאינם משקפים את מגוון מגזרי החברה וערכיהם השונים, מלמדת שספק אם כבר הושג האיזון הראוי בין המגמות הסותרות16. אפשר שמשום אופי הנושא, מורכבותו ורגישותו, אי אפשר להשיג בו איזון מעין זה, ואין לברך אלא על שנבחרה השיטה הגרועה פחות.

בית הדין ומינוי הדיינים במשפט העברי, מכאל ויגודה

הערות
1. לסקירה מקפת בעניין זה, ראה במיוחד ש' אסף, בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד, ירושלים תרפ"ד, עמ' 46-38.
2. ראה א"א אורבך, "מעמד והנהגה בעולמם של חכמי ארץ ישראל", בתוך: מעולמם של חכמים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 306.
3. לדרכי בחירת הדיינים בספרד, ראה למשל מחקרו של I. Loeb, "Reglement des juifs de Castille en 1432", REJ 13 (1886), p. 187-216.
4. ראה למשל דברי השואל בשו"ת הריב"ש, סימן ריד.
5. מובא על ידי אסף (לעיל, הערה 1), עמ' 45-44.
6. ראה מ' פרנק, קהילות אשכנז ובתי דיניהם מהמאה הי"ב עד סוף המאה הט"ו, תל אביב תרצ"ח, עמ' 105. וראה גם י' תא-שמע, "שיפוט עברי ומשפט עברי במאות הי"א-יב בספרד", שנתון המשפט העברי א (תשל"ד) 353, בעמ' 354.
7. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, מהדורת בלאו, סימן תשטו. עניין זה אף מובא להלכה על ידי הרמ"א, חו"מ, סימן כה, סעיף ג.
8. עמודי שש (לר' אפרים לונשיץ, בעל "כלי יקר"), מוסר עמוד הדין.
9. נתיבות עולם, נתיב הדין, סוף פרק ב.
10. לעיל, הערה 1, עמ' 46.
11. חוק יסוד: השפיטה, סעיף 4(א).
12. חוק הדיינים, התשט"ו1955-, סעיף 5.
13. חוק יסוד: השפיטה, סעיף 4(ב).
14. חוק הדיינים, התשט"ו1955-, סעיף 6.
15. לחובת פרסום שמו של מועמד לפני קיום הליך הבחירה כדי שיוכל הציבור להביע את דעתו בעניין, ראה בג"ץ 5771/93 ציטרין ואח' נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661, וכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד1984-, כלל 11ב (תיקון התשנ"ז).
16. וראה דו"ח הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים, שהוגש לשר המשפטים בחודש ניסן תשס"א בירושלים. ההמלצה הראשונה בדו"ח (פסקה 99) היא: "מדיניות הבחירה. הבחירה של שופטים חייבת להתבסס, בראש ובראשונה, על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים. עם זאת, כאשר הרמה המקצועית והתכונות האישיות קיימות במידה הנדרשת, יש לתת משקל גם יש לתת משקל גם לעקרון השיקוף החברתי" (ההדגשה שלי: מ"ו).

מקור הערך: ד"ר מיכאל ויגודה, ראש תחום המשפט העברי, משרד המשפטים. פרשת דברים, תשס"ב, גיליון מס' 83, עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה, מדינת ישראל משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי; המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו, מכללת "שערי משפט".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן





נושאים קרובים באתר דעת
בית דין
בית משפט