חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ספירת העומר

ספירת חמישים יום מיום קצירת העומר למחרת הפסח ועד חג השבועות.

התוכן
מונה מעומד
הברכה
אין מברכים שהחיינו בספירה
הטעם לספירת העומר

ספירת העומר היא מצוות עשה, שנאמר:
וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום (ויקרא כ"ג ט"ו- ט"ו).
ונאמר:
שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' (דברים ט"ז ט').

ספירת העומר היא חובה על כל אחד מישראל שנאמר 'וספרתם לכם' - שתהא ספירה לכל אחד ואחד (מנחות ס"ה:).
יכול יספור חמישים ומקדש יום החמשים ואחד?
ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה;
יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום מ"ט?
ת"ל תספרו חמישים יום.
הא כיצד?
מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמישים כיובל (תו"כ).
ומה שנאמר תמימות דרשו:
מלמד שמתחיל ומונה מבערב (רש"י).
ואמר אביי: מצווה לממני יומי ומצוה לממני שבועי,
דכתיב תספרו חמישים יום,
וכתיב שבעה שבועות תספר לך.
אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא (מנחות מ"ו.),
פירוש: כיוון שאין מביאים עומר, אין הספירה מדאורייתא והיא לזכר המקדש בלבד. לכן די בספירת ימים ואין ספירת שבועות. הרי"ף פסק שמתחיל הספירה בערב ומצוה למנות ימים ושבועות כדעת אביי (אלפסי סוף מסכת פסחים).

כתב הרמב"ם:
מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר וכו' ומצוה למנות הימים עם השבועות. ומתחילת היום מונין, לפיכך מונה בלילה מליל שישה עשר בניסן.
מונה מעומד
ספירת העומר נעשית בעמידה
ואמר מר רב שמואל הכהן גאון דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד, מדכתיב ויברך את קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד (מ"א ח'). וכך קבלנו מרבותינו דאסמכתא דספירת העומר בעמידה, מדכתיב 'מהחל חרמש בקמה' תחל לספור, ללמדך שבקימה ובעמידה תספור (מאה שערים הל' חדש וספירת העומר צר ק"ח).
בדיעבד יוצא אפילו בישיבה.

הברכה
צריך לברך בכל לילה : בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר לפני שיספור (רמב"ם תמידין ומוספין פ"ז כ"ב-כ"ה).
וכתב מר רב סעדיה גאון:
אם שכח ולא בירך על ספירת העומר בכל לילות שבין פסח לעצרת מברך בלילה שלאחריו, חוץ ממי שלא בירך לילה הראשון, שאין מברך בשאר לילות, דבעינן תמימות וליכא (מאה שערים עמוד ק"ח).
ורב האי גאון כתב:
אם לא בירך בלילה מברך ביום. כי ספירת העומר לדידן אינה מן התורה לפי שאין לנו לא הבאה ולא קורבן ואין לנו לדקדק כ"כ בתמימות.
יש אומרים שכדי להוציא את עצמו מן המחלוקת סופר בלא ברכה (כלבו)
וכן מנהגנו שאם שכח פעם אחת ולא מנה, מונה אח"כ בלא ברכה. ואין מונין אלא מ"ט יום שהן שבעה שבועות, אבל את היום החמישים אינו מונה. למרות שכתוב 'תספרו חמישים יום' – פירוש הפסוק הוא עד חמישים ולא עד בכלל.

הפירוש 'מצווה למימני שבועי' פירושו שבסוף כל שבוע יזכיר את מספר השבועות שעברו. ואין הכוונה להזכיר את מניין השבועות בכל יום. אבל ברוב המקומות החמירו לומר בכל יום 'היום כך וכך לעומר, שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים' (הר"ן להרי"ף שם).

סופרים לפני עלינו כדי שלא יצאו העם וישכחו לספור. הש"ץ או הרב סופר תחילה ואח"כ הקהל. המנהג הקדום בא"י ובמצרים היה, כי הש"ץ סופר אח"כ כדי שלא יהא הקהל יוצאים בספירת הש"ץ, אך הנהיגו שהש"ץ סופר ראשון כדי יטעו בספירה (נהר מצרים דיני העומר סי' כ"ג). ומנהגם של א"י ומצרים אצל הספרדים לספור העומר גם ביום בלא ברכה (שם) והוא כמו הדלקת נר חנוכה ביום בביהכ"נ. מנהג אשכנזים למנות רק בלילה.

בליל שבת מונים אחר קידוש, ובמוצאי שבת לפני הבדלה. אם חל אחרון של פסח ביום ראשון שאז מקדישין ומבדילין כאחת, יש לספור לפני קידוש (תרומת הדשן). הט"ז (או"ח סי' תפ"ט י')

אין מברכים שהחיינו על הספירה
לא נהגו לברך שהחיינו על ספירת העומר, לפי שזמן הספירה תלוי בקביעת הפסח, כמו שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת. ודי לו בברכת הזמן של הפסח.

מנהגי אבלות בספירת העומר:
כך אמרו חכמים (יבמות ס"ב ע"ב) שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר"ע וכלם מתו בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה בזה, ומאותה שעה ואילך נהגו להתאבל עליהם, שלא לישא אשה בימים הללו.
מנהג ישראל שלא לישא אשה בין פסח לעצרת משום אבלות ולא משום איסור.
ודווקא נישואין אסורים, שעיקר שמחה בחופה. אבל לארס ולקדש מותר. וגם בנישואין, מי שקפץ וכנס, אין עונשין אותו, רק אם בא לשאול לכתחילה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל, וכן הורו הגאונים (מאה שערים עמ' ק"ט).

נהגו לא להסתפר ולא להתגלח בימי ספירת העומר, וכן לא לברך שהחיינו ויש המקפידים לא לשמוע מוזיקה בימים אלו.

הטעם לספירת העומר
רוב המפרשים מסכימים שספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן זכר למקדש
באגדה אמרו:
בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג' י"ב),
אמרו לו ישראל: משה רבינו אימתי עבודה זו?
אמר להם: לסוף חמישים יום. והיו מונין כל אחר ואחד לעצמו.
מכאן קבעו חכמים לספירת העומר (מובא בר"ן סוף פסחים).
עיקר הספירה הוא לחבר את חג הפסח עם עצרת שהוא חג השבועות.

טעם אחר:
מפני שכל אחד מישראל היה עסוק בקציר שלו, והיו מפוזרים כל אחד בגורנו. צוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עליותם לרגל (אבודרהם).
ועוד:
לפי שארץ ישראל היא ארבע מאות פרסא על ארבע מאות פרסא, וירושלם בטבורה, הרי שתי מאות לכל צד, ובעשרים יום ילך לביתו, כי מהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום, ועשרים יום יחזור לרגל חג השבועות, הרי ארבעים יום, ושבעה שבתות הרי מ"ז יום, נשארו עוד שני ימים להתעכב בביתו, לכך ציווה הקב"ה למנות, שלא ישכח שלא יעכב בביתו יותר משני ימים (מנהגי מהר"י טירנא, בין פסח לשבועות).
ספירת העומר הוא כמו ספירת השנים בשמיטה ויובל (ויקרא כ"ה ח') שבע שמיטות במ"ט שנים ושנת החמשים היא יובל. ובספירת העומר נחשב יום לשנה.
לפי הקבלה יש חמישים שערי בינה ומונים מ"ט ימים כנגד מ"ט שערים שמסר הקב"ה למשה, ויחסרהו מעט מאלהים שהוא השער החמשים. וסופר "מ"ט-מונים" על דרך כמטמונים תחפשנה, וארוכה מארץ מד"ה (=מ"ט) אבל ביום נ' אין צריך לספור שהרי נזכר בברכה ובתפילה (רוקח סי' תצ"ד, כלבו סי' נ"ה).

מנהגים הקשורים לספירת העומר, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד


מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: יוסי פרקש
הערה: מעיקר הדין ודאי שמותר לברך שהחיינו בספירת העומר, ועל פרי חדש דעת רוב הפוסקים שמותר לברך (עיין למשל בתשובת הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת, חלק א).וכן כתב הרב אליעזר מלמד בסכמו את הדברים: קניית דברים שמברכים עליהם שהחיינו
מותר בימי ספירת העומר לקנות פרי חדש ולברך עליו ברכת 'שהחיינו'. וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו 'שהחיינו'. ואמנם בקהילות אשכנז, אחר מסעות הצלב והרציחות האיומות שבוצעו על ידי הנוצרים בימי ספירת העומר, היו רבנים שהחמירו במנהגי האבלות של ספירת העומר כמו בשלושת השבועות. אולם למעשה נפסק שאין איסור לברך 'שהחיינו' בימי ספירת העומר, שאין לדמות ימים אלו לימי בין המצרים.

והרוצה להחמיר שלא לקנות בגדים ורהיטים בימים אלו, תבוא עליו ברכה. אבל בשעת הצורך גם המחמיר רשאי להקל, ואם ירצה להדר ישתדל לחדש אותם ולברך עליהם 'שהחיינו' בימי שמחה, כגון שבת, ראש חודש או יום העצמאות.

לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
חדש
שבועות