לדף ראשי



התוכחה כתובה בפרשת בחקותי (ויקרא כ"ו) ונשנית בפרשת כי תבוא (דברים כ"ה).
במשנה נקראת התוכחה "קללות", והיו קוראים את שתיהן בתענית צבור (מגילה פ"ג ו').

ר' חייא בר גמדא דרש: 'מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו' (משלי נ' י.א) - צריך לקרות כל הפרשה בלי הפסק. ר' יוסי בר אבין אומר שצריך להתחיל ולסיים בכי טוב (ירושלמי שם). נהגו שלא להפסיק בקריאת התוכחה (ש"ע או"ח סי' תכ"ח ו').
בפרשת בחקותי מתחיל שלישי 'ואכלתם ישן נושן', ומסיים 'אלה החקים' (כ"ו י'-מ"ו.). בפרשת כי תבוא מתחיל שישי 'יתן ה' את אויביך', ומסיים 'אלה דברי הברית' (כ"ח ז'-ס"ט). באופן שהתחלה והסיום הם בכי טוב.

קריאת התוכחה מטילה אימה על הקהל, והקורא קוראה בחיפזון ובקול נמוך, כקורא מגילת איכה.
בגלל הפחד מהקללות נמנעים רבים מלעלות לתורה לקרוא פרשות אלה, ובפרט התוכחה שבמשנה תורה, שהיא בלשון נוכח. בעליות אלה אין מעלים את היחיד, והשמש מכריז "יעלה מי שירצה". ואם לא נמצא מי שיעלה, עולה בעל הקריאה עצמו.
במגנצא נהגו להתנות עם שמש ביהכ"נ כששוכרים אותו, שאם לא ימצא שום עומד לקרוא את התוכחות יקרא הוא. מאחר שהוא שכיר בבית הכנסת, אין להקפיד על כך. (מנהגי מהרי"ל, הלכות קריאת התורה. וע' רמ"א או"ח תנ"ח).

כתב ר' חיים, אחיו של מהר"ל מפראג, (ס' החיים סי' זכיות ח"א פ"ז), כי כל הקודם לעלות לתורה בפרשה זו הרי זה משובח, ויתברך מאדון הברכות. (מנהגי בית יעקב סי' ש"ו).

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן