לדף ראשי

עָלֵינוּ לְשבֵּחַ לַאֲדון הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשית. שלּא עָשנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות. וְלא שמָנוּ כְּמִשפְּחות הָאֲדָמָה. שלּא שם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם:
שהֵם מִשתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לא יושיעַ: וַאֲנַחְנוּ כּורְעִים וּמִשתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוש בָּרוּךְ הוּא: שהוּא נוטֶה שמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ. וּמושב יְקָרו בַּשּמַיִם מִמַּעַל. וּשכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים: הוּא אֱלהֵינוּ אֵין עוד. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ. אֶפֶס זוּלָתו. כַּכָּתוּב בְּתורָתו. וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשבתָ אֶל לְבָבֶךָ. כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשּמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד:
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשמֶךָ לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשּבַע כָּל לָשון. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ. וְלִכְבוד שמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כולם אֶת על מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שלְּךָ הִיא וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלךְ בְּכָבוד. כַּכָּתוּב בְּתורָתֶךָ. ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:
וְנֶאֱמַר. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשמו אֶחָד:

אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאם וּמִשּאַת רְשעִים כִּי תָבא:
עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר. דַּבְּרוּ דָבָר וְלא יָקוּם. כִּי עִמָּנוּ אֵל:
וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא. וְעַד שיבָה אֲנִי אֶסְבּל. אֲנִי עָשיתִי וַאֲנִי אֶשּא וַאֲנִי אֶסְבּל וַאֲמַלֵּט:

שבח הנאמר בסוף תפלת ערבית שחרית ומנחה, ובתפלת מוסף של ר"ה בתחילת סדר מלכיות זכרונות ושופרות (עי' תענית פ"ב ג').
בפרק דר"א אומר: שבח גדול יש בעלינו לשבח עכ"ל, ויש לאומרו מעומד.
על פי מסורת עתיקה חיבר שבח זה יהושע בן נון בשעת שכבש יריחו, ומרומז שמו למפרע ע'לינו לשבח, ש'לא שם, ו'אנחנו כורעים, ה'וא אלהינו (רשב"ץ בשו"ת על התפילה סי' רנ"ג, הרוקח, ארחות חיים, כלבו סי' ט"ז).

ר' מנשה בן ישראל אומר, כי אנשי כנסת הגדולה יסדו 'עלינו', וכן נראה מלשון מלך מלכי המלכים שנזכר באותו הזמן בדניאל (ב' ל"ז).

לדעת מנדלסון, נתחבר שבח זה בזמן הבית, בעת שהיו כורעים ומשתחווים בבית המקדש. ראיה לכך כי לא נזכרה בו בקשה לעניין הבית והגאולה.

המנהג לאמרו בסוף התפילות לא נזכר אצל רב עמרם גאון ורמב"ם, וגם בתפילת ר"ה אמר ר"ע גאון כי במקום שיש ש"ץ אין היחיד אומרו (סדור רב עמרם 46).

שנוי נוסחאות
הספרדים יאמרו עד "...מתחת אין עוד". במחזור ויטרי עד "ולעולמי עד תמלוך בכבוד". הגרסא היא "שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם" לפי סגנון הפסוק 'לא כאלה חלק יעקב' (ירמיה י' י"ט). ומלת "שלא" מוסבת גם על 'גורלנו'.
בפי' רבנו בחיי לפרשת וזאת הברכה גרס "שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל המונם".
הנוסח הנכון אחרי מילת "המונם" הוא: "שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושע" (ע"ד הפסוק בישעיה ל' ז', מ"ה י"כ). מילים אלה הושמטו על ידי הצנזורה הנוצרית, שטענה כי המילה 'וריק' היא בגימטריה 'ישו', והם ראו בתפילה פגיעה בכבודם. לאחרונה חוזר הנוסח המקורי לסידורי התפילה הנדפסים.

כתב מהרי"ל שאין לכרוע בכל יום באמרו 'ואנחנו כורעים', כי אין כורעים אלא במקום שתקנו חכמים (מטה משה סי' רי"ב).
אחרי עלינו מוסיפים פסוקים: אל תירא וגו'. פסוקים אלה נוספו על פי האמור במדרש אסתר, שמרדכי אמר לתינוקות של בית רבן: אמרו לי פסוקכם. פתח הראשון ואמר 'אל תירא מפחד פתאום', פתח השני ואמר 'עוצו עצה ותופר', פתח השלישי ואמר 'ועד זקנה אני הוא'. ושמח מרדכי, כי בשורות טובות בשרוהו.
נוהגים לומר 'עלינו' בסוף ברית מילה, כדי לציין שהתינוק אינו עוד 'מגויי הארצות', והוא נמנה בעם ישראל.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ביאור תפילת עלינו לשבח / רמח"ל - מאמר החכמה
עיונים בתפילת עלינו לשבח / דב שחור
מאמר של פרופ' מאיר בר אילן על מקור תפילת עלינו לשבח:



הערות לערך:
שם המעיר: עופר חננאל גולדפרב
הערה: כל תפילה מסתימת ב"עלינו לשבח" שהיא תפילת שבח לה' יתברך והיא מורכבת מ-2 קטעים.
עלינו לשבח היא התפילה שאוספת ועוטפת את כל התפילות שקדמו לה ויש לה חשיבות גבוהה ולמרות שרובנו ממהרים לשוב לביתינו או לעיסוקינו עלינו להקפיד לאומרה בכוונה ולא לאומרה בהליכה או ריצה (יש המכנים אותה בבדיחותה תפילת הדרך)
ישנם 2 עדים שבודקים אם אמרנו כראוי את התפילה : פיסקה ראשונה מתחילה באות ע'-עלינו, ומסתיימתם באות ד'-עוד, וזהו העד הראשון.
הפיסקה השניה מתחילה באות ע'-על כן, ומסתיימת באות ד'-אחד וזהו העד השני.

מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: יוסף
הערה: החידוש הנחמד בסיפא
בעניין "שניים עדים" שעל פיהם יקום דבר.
מובא בסידור "איש מצליח" של ישיבת "כסא רחמים"

ובא לציון גואל

שם המעיר: אליהו
הערה: ראיתי בתמיהה שכתבתם ש"רבנו בחיי"גורס בעלינו לשבח "ולא גורלנו ככל המונם.. ושקר הוא. כי הוא כתב משפט של עצמו, בתוך דברי עצמו. ובוודאי לצורך מליצה יכול אדם לכתוב כך או לכתוב כך, ואין שום ראיה מזה לנוסח עלינו לשבח, כי הוא לא "העתיק את נוסח התפילה", ואין מרבנו בחיי שום ראיה, כמו שרוצים המסלפים לסלף.
מקור ההערה: עיון בפנים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן