חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

פסח

אחד משלושת הרגלים. נקרא בשם זה ע"ש שפסח = דילג ה' על בתי בני ישראל במכת בכורות במצרים והצילם.

התוכן:
ערב פסח
דיני החג
קריאת התורה והפטרות בפסח
קרבן פסח
סדר הקרבת הפסח
בזמן הזה
פסח שני
מעות חטים


חג המצות, ונקרא ע"ש דילוג והצלה, אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שמות י"ב כ"ז). ונקרא גם כן חג המצות מפני שנצטוו ישראל שלא לאכול בו חמץ רק מצות שבעת ימים (ויקרא כ"ג ה').

תפילות שלוש רגלים בנוסח עדות שונות


ערב פסח
חג הפסח מתחיל בי"ד בניסן, כי בו שחטו בין הערבים את קרבן הפסח שנקרא ע"ש החג (עי' להלן). וצריכים להשבית כל מחמצת ושאור מחצות יום י"ד עד סוף יום השביעי. ערב פסח מחצי היום ואילך יש לו דין חול המועד ואסור לספר וליטול צפרניו אחר חצות (מנהגי מהרי"ל הל' יו"ט בהגה).

הבכורים מתענים בערב פסח, כי נצלו ממכת בכורות.
ובמסכת סופרים (פ"כ) כתוב שאין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענים עד שיצא ניסן אלא שהבכורות מתעניין ערב פסח והצנועים בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה וכו' (שבלי הלקט סי' ר"ח, או"ח סי' ת"ד). ונוהגים לעשות סיום וסעודת מצווה כדי לפטור את הבכורים מתענית. מחצות ואילך אסור בעשיית מלאכה, ובמקום שנהגו שלא לעשות משחרית צריך לנהוג כן (שבלי הלקט סי' ר"ט).

דיני החג
לא בד"ו פסח: יום א' של פסח אינו חל בימים בד"ו (או"ח סי' תכ"ח א'). ימים אלה הם תוצאה של הדחיות של ראש השנה, שאינו חל בימים אד"ו.
ביום שחל בו א' דפסח יהיה תשעה באב. סימן לכך: 'השביעני במרורים (מרור בליל פסח) הרוני לענה' (בתשעה באב).

מצוות עשה (סי' רצ"ח פ' אמור) לשבות ביום הראשון דפסח, שנאמר ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם,
ומצוות לא תעשה (סי' רצ"ט) שלא לעשות מלאכה ביום הראשון, שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו.
ומצוות עשה ול"ת (סי' ש"א וש"ב) לשבות ביום השביעי של פסח ושלא לעשות בו מלאכה, שנאמר ביום השביעי מקרא קודש כל מלאכת עבורה לא תעשו (או"ח פי' תכ"ט, תמ"ח, תע"א).

באגדה אמרו למה לא נכתבה שמחה בחג המצוות כמו בשבועות ובסוכות?
לפי שטבעו המצריים בים וקשה אבודם לפני המקום שהוא חס על כל בריותיו (תניא מי' נ"ח). הלילה הראשון נקרא "ליל שמורים" לזכרון הלילה שיצאו ממצרים, שמורים לכל בני ישראל לדורותם. בליל פסח יקרא אדם בשכבו על מטתו ברכת המפיל וקריאת שמע ולא שאר פסוקים שאומרים מפני המזיקין, כי הוא ליל שמורים מן המזיקין. ומטעם זה אין נועלים דלתות בתים בבריח חזק כמו שעושין בשאר הלילות דעיקר האמונה לבטוח בשמירת הקב"ה (מנהגי מהרי"ל, פסח).

למחרת יום ראשון של פסח הוא יום הנפת העומר בביהמ"ק, וספירת העומר בזמן הזה. המן נתלה ביום שני של פסח, ולכן יש נוהגים לעשות סעודה לזכרון הזה. שהגזרה הייתה ביום י"ג ניסן ושלשה ימי התענית היו ימי י"ד ט"ו וט"ז, והכתוב אומר ויהי ביום השלישי וגו' ופירש"י השלישי מהגזרה ולא מהתענית נמצא יום השלישי בט"ו ניסן ולמחר ביום ט"ז נתלה (של"ה דף רס"א ע"א הנה).

קריאת התורה והפטרות בפסח
סימן הקריאה לפסח:
משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא.
כן הסימן אם חל פסח בשבת או ביום א' או ביום ג', וזה פירוש הסימן:
משך, ביום א' דפסת קורין בפ' בא משכו וקחו לכם וגו';
תורא, ביום ב' קורין בפ' אמור, שור או כשב או עז;
קדש, ביום ג' קורין בפ' בא, קדש לי כל בכור;
בכספא, ביום ד' קורין בפ' משפטים אם כסף תלוה;
פסל, ביום ה' קורין בפ' כי תשא, פסל לך:
במדברא, ביום ו' קורין בפ' בהעלותך, וידבר ה' אל משה במדבר סיני;
שלח, ביום שביעי קורין בפ' בשלח;
בוכרא, ביום ח' של פסח קורין בפ' ראה, כל הבכור.

אבל אם חל פסח ביום ה' אז הסימן
משך תורא, פסל בקודשא, כסף במדברא, שלח בוכרא.
ביום א' משכו,
ביום ב' שור או כשב,
ביום ג' פסל לך ומתחילים 'ראה אתה אומר' כמו בשבת חוה"מ של סוכות,
ביום ד' קדש לי,
ביום ה' אם כסף תלוה,
ביום ו' במדבר סיני,
ביום ז' בשלח,
ביום ח' כל הבכור (עי' מגילה ל"א), ולמפטיר והקרבתם בפ' פינחס.
ומפטירין בנביא:
ביום הראשון ביהושע סי' ה', בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו', מפני שנאמר בו שעשו את הפסח בגלגל ויאכלו מעבור הארץ, חדש, אחר הבאת העומר.
ביום ב' מפטירין במלכים ב' כ"ג י"ג המלך, כי המלך יאשיה עשה את הפסח בירושלים.
בשביעי של פסח מפטירין בשמואל ב' סי' כ"ב וידבר דוד לה' את דברי השירה וגו' כנגד שירת הים, ונאמר בו ויראו אפיקי ים יגל מוסדות תבל בגערת ה' וגו' שמרומז לקריעת הים.
ביום אחרון מפטירין בישעיה סי' י' עוד היום בנוב לעמוד, לפי שמפלתו של סנחריב בפסח היה (מחזור ויטרי עמ' 804 שי' רש"י למגילה ל"א). והיו ישראל וחזקיה יושבים ואומרים את ההלל שהיה ליל פסח (שמות רבה פי"ח).

קרבן פסח
הפסח נקרא "זבח פסח". ויש הבדל בין פסח מצרים שעשו ישראל בצאתם לחרות, ובין פסח דורות שנצטוו לעתיד.
פסח מצרים מקחו מבעשור לחודש ומעון הזאה באגודת אזוב על הדלת ועל המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון ונוהג באסור חמץ רק ביום ראשון.
ופסח לעתיד גם כן צריך בקור ד' ימים מקודם, אך אין טעון הזאה על הבית ואינו נאכל בחפזון ונוהג בו אסור חמץ כל שבעה (פסחים צ"ו).

ויש בקרבן פסח מצוות רבות:
- להקריב קרבן פסח,
- לשחוט קרבן פסח שנאמר ושחטו אותו בל קהל עדת ישראל בין הערבים,
- שלא לשחוט שה הפסח ועדיין חמץ קיים שנאמר לא תזבח על חמין דם זבחי,
- לאכול בשר פסח בליל ט"ו בניסן, שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצוות על מרורים יאכלוהו,
- שלא לאכול בשר פסח נא או מבושל במים שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל וגו',
- שלא לשבור עצם מקרבן פסח שנאמר ועצם לא תשברו בו,
- שלא להוציא מבשר פסח חוץ לחבורה שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה,
- שלא להותיר מבשר הפסח עד הבקר שנאמר ולא תותירו ממנו עד בקר,
שלא להלין אימורי פסח עד בקר שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר, ונאמר לא ילין לבקר זבח חג הפסח כי נפסלים בלינה,
- שלא יאכל ערל מבשר הפסח שנאמר וכל ערל לא יאכל בו,
- שלא להאכיל בשר פסח לישראל מומר אפילו לגר תושב שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו כלומר ישראל שנלוה לבני נכר ועובד עבודה זרה כמוהו לא יאכל בו (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת סי' קכ"ח).

מלבד קרבן הפסח שהוא כמו שלמים שנאכלים לבעלים הקריבו גם כן קרבן חגיגה
קרבנות הצבור היו:
עולה: פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים ומנחת סלת לכל קרבן, ושעיר חטאת אחד, מלבד עולת התמיד (במדבר כ"ח ט"ז-כ"ג).

סדר הקרבת הפסח
מביאים שה מן הכבשים או מן העזים, זכר בן שנה תמים בלי מום, אחר שבדקו אותו ארבעה ימים, ושוחטים אותו בעזרה. אחר התמיד של בין הערבים והקטורת והטבת הנרות (שם נ"ט). בחול ובשבת נשחט הפסח בשעה התשיעית (היא שעה שלישית אחר הצהרים), ובערב שבת נשחט בשעה השמינית (שעה שניה אחה"צ).

אם רב העם מחלקים אותם לשלוש כתות. נכנסה כת ראשונה עד שנתמלאה העזרה ונועלים הדלתות ושוחטים, ויהא אחד ממרס הדם שלא ייקרש עד שיזרוק דם התמיד, והלוים קראו את ההלל בשיר כל זמן שחיטה והקרבה, ותוקעים ג' פעמים תקיעה תרועה תקיעה בחצוצרות (עי' סוכה נ"ד). והכהנים עומדים ובידיהם מזרקי כסף ומזרקי זהב בשורות מיוחדות. שחט השוחט וקיבל הכהן דמו ונותנו לחברו וחברו לחברו עד שיגיע הדם על הכהן הקרוב למזבח ושופכו כנגד היסוד, חזר וקיבל מזרק אחד מלא ומחזיר הריקן, עד סוף זריקת כל הפסחים. הבעלים תולים הפסח במסמרות ברזל שהיו קבועים בכתלים ובעמודים, ומפשיט את העור, ומוציא האימורין והם החלב שעל הקרב ויותרת הכבד ושתי כליות והאליה לעומת העצה, ונותנם בכלי שרת ומולחן ומקטירן הכהן על גבי המזבח, כל פסח בפני עצמו. סיימה הכת הראשונה להקריב הפסחים פותחים דלתות העזרה, יוצאת כת ראשונה ונכנסת כת שניה וכן שלישית.
אח"כ רוחצים את העזרה, אפילו בשבת, והבעלים נוטלים פסחיהם ומביאים אותם לבתיהם.

קרבן פסח בימי בית שני, מסיפורו של הקונסול הרומי מרקוס

קרבן חגיגה קרב בעת הקרבת הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, זולת אם נקרב הפסח בשבת או שהוקרב בטומאה או שלא היו די אנשים לאכול הבשר. אחר שבא הבעלים לביתו צולה הפסח כולו כמו שהוא שלא יחסר בו אבר, ותוחבו מתוך פיו עד בית נקבותו בשפוד של עץ רמון, ואסור לאוכלו מבושל או חצי חי (נא). ואחר שצלאו חותך הבשר ואוכלו בלילה, וחותך העצמות מן הפרק ומפרקן, וכשיניע לגיד הנשה מוציאו, הפסח נאכל רק בבית או בהיקף מחיצות, ונאכל רק בחבורה של מנויו, ורק ישראל מהול, ולא גוי או מומר. ולא ישאירו מן הפסח עד הבוקר והנותר נשרף באש.
מברכים על הפסח:
ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו על אכילת הפסח.
אוכל כזית, ואינו אוכל אחריו כלום כי האפיקומן נאכל על השובע. אם רוצה לאכול יותר, אוכל תחילה מבשר החגיגה, ומברך עליה ברכה על אכילת הזבח בשם ומלכות.

בזמן הזה
אחר חורבן הבית אסור לאכול פסח, כי אין מקריבים קדשים בחוץ. לכן אין אוכלים גדי מקולס אף על פי שלא ייחדו לשם פסח. יש שנהגו שלא לאכול צלי בליל הסדר (או"ח סי' תס"ט, תע"ו). ויהא זהיר כשיקנה בשר שלא יאמר אני קונה בשר לפסח, אך יאמר לצורך יו"ט, כדאמרינן בגמרא (פסחים נ"ג) אמר רב יהודה א"ר אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח שנראה כמקריב בהמתו (רוקח סי' רס"ד). אך אוכלים האפיקומן זכר לפסח הנאכל על השובע.

פסח שני
את קרבן פסח אכלו בטהרה. טמא לנפש, או מי שלא יכל לעשות פסח במועדו, היה עושה פסח שני. נאמר: איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה וגו' ועשה פסח... בחודש השני בארבעה עשר יום וגו'.

בפסח שני נוהגות שם המצוות של פסח ראשון: שלא להותיר פסח שני עד בקר שנאמר: לא תותירו ממנו עד בקר, ושלא לשבור עצם, שנאמר: ועצם לא תשברו בו.
בזמן הזה נוהגים קצת יו"ט בפסח שני י"ד אייר שאין אומרים בו תחנון.

בשבת שאחר הפסח, שמברכים בה חודש אייר, יש הנוהגים לאכול לחם משנֶה ועליו צורת מפתח, לזכר המן שהתחיל לרדת בחודש אייר, וכרמז על מפתח הפרנסה שמסור ביד הקב"ה (כלבו סי' מ"ט וסי' נ"ב). כי ה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (עי' טעמי המנהגים ח"א דף ע"ב ע"א),

מעות חטים
מנהג ישראל לדאוג לעניים, שיהיה להם כל צורכיהם לחג הפסח, ותומכים בהם בחטים ובקמח שיעשו מהם מצות. תמיכה זו נקראת "מעות חטים". מקור המנהג בירושלמי (ב"ב פ"א הלכה ו'): א"ר יוסי בר בון: לחיטא דפיסחא שנים עשר חודש, בין לישא בין ליתן. פירוש: אם שהה בעיר י"ב חודש, אם הוא עשיר חייב לתת את המגיע ממנו לצורך מעות חטים, ואם הוא עני הוא מקבל מעות חטים. מנהג הקהילות להטיל מס על הקהל לצורך עניי העיר (אור זרוע הל' פסחים סי' רנ"ה).

וכתב הסמ"ק, שהיום השוהה בעיר 30 יום נעשה כבני העיר לצורך נתינה וקבלה של מעות חיטים. ואם דעתו להשתקע בעיר, הוא כאנשי העיר מיד.
כתב המג"א: נראה לי שעני שאינו דר פה שלושים יום, מכל מקום מחויבים ליתן לו מצה לאכול, אלא שאין נותנים לו חטים.
בעל "פרי מגדים" כתב, ששיעור הנתינה היא כל אחד לפי ממונו. ואלה המשתמטים מליתן קמח לעניים, יש עוון בידם, שעיני העניים נשואות אליהם.
אפשר שתקנו מעות חטים לפסח יותר מאשר בשאר הרגלים, לפי שהוא זמן חירות, שיושבים מסובין, כל אחד בביתו ברוב שמחה, ואין זה כבוד לה' שהעניים יהיו רעבים וצמאים. על כן נוהגים לתת כל אחד קמח לכל ימי הפסח שיוכל גם הוא לספר ביציאת מצרים בשמחה.

ועוד טעם: מצה אינה מצויה להשיג ולקנות בזול, ואם לא יכינו לעני צרכי הפסח אפשר, שיישאר רעב או יבוא לידי קלקול (בשם מטה יהודה, שער הציון למשנה ברורה או"ח סי' תכ"ט)

מנהגים הקשורים לפסח, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מאמרים רבים על פסח והגדה של פסח
מאמרים על חג הפסח

מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
אפיקומן
אפיקומן - הסבר המושג
ארבע פרשיות
הגדה של פסח
חד גדיא
חמץ
סדר ליל פסח
פסח חזקיהו
ערב פסח שחל בשבת
שמן שומשומין
קטניות בפסח


נושאים קרובים באתר דעת
פסח
הגדה של פסח
ניסן


ספרים בטקסט מלא
מעיינות ג - פסח