חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

קדושה

קטע תפילה המתאר את קדושת ה' ואת קדושת המלאכים.

הפסוקים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו' ג'), ברוך שם כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב), שאומרים בברכת יוצר שהיא קדושה דישיבה, ובתפילת העמידה אחר ברכת מחיה המתים והיא קדושה דעמידה, ובבא לציון גואל שהיא קדושה דסידרא.

תקנו לומר קדושה ביוצר אור כדי להוציא מלבם של המכחישים האומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ושאר המאורות וצבא השמים. ואינו כן, שהרי כל צבא מעלה מקדימים ומייחדים אלהותו שהוא בורא הכל והוא מושל בכל (עבודת ישראל 79). ואף על פי שאין אומרים קדושה אלא בצבור של עשרה, יוכל היחיד לומר קדושה זו מפני שאינו אלא סיפור דברים מה שהמלאכים אומרים (או"ח סי' נ"ט ג').
כתב הרמ"ע בקדושה זו, אם היה יושב ונעמד - הרי זה טועה, אבל אם היה עומד והתיישב - ניכר שאינו חכם (שו"ת סי' ק"ב).

הקדושה ב"ובא לציון" אומר כל אחד לבדו בלחש (שם סי' קל"ב), וכתב הרוקח שתקנוה בשעת השמד, שגזרו שלא לומר קדושה בתפלת שמונה עשרה בצבור.
אבודרהם כתב, שתקנו לומר סדר קדושה בסוף התפילה, בעבור עמי הארץ המאחרין לבוא לתפילה, כדי שלא יפסידו שמיעת הקדושה. והטעם שאין אומרים אותו בשבת ויו"ט בשחרית, מפני שכולם באים לביהכ"נ להתפלל בזמן הקבוע. ונהגו לומר במנחה, לפי שהיו דורשים בשבת ויו"ט קודם תפלת מנחה, ורגילות היא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה, וגם עמי הארץ באים לשמוע הדרשה.
קדושת מוסף של שבת ויו"ט נקראת קדושה רבה, או קדושה עלאה (זהר ויקהל צ"ב).

הקדושה
שחרית – נוסח החסידים
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שיחַ סוֹד שרְפֵי קֹדֶשׁ הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן:
תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים:
וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:
יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:

מוסף – נוסח החסידים
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה. עִם עַמְּךָ יִשרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה:
יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם. מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
חזן - מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ. וְיָחוֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבוֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד. פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים: שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
הוּא אֱלֹהֵינוּ הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. וְהוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

לחוה"מ:
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה. עִם עַמְּךָ יִשרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה:
יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קו"ח - קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
חזן לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:
אַדִּיר אַדִּירֵנוּ ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְמוֹ אֶחָד:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוָּיהּ:
לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ. וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:

מוסף, נוסח האשכנזים, הפתיחה:
נַקְדִּישָׁך וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שיחַ סוֹד שרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:

מנחה:
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנוֹעַם שיחַ סוֹד שרְפֵי קוֹדֶשׁ הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:

לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדוֹר וָדוֹר הַלְלוּיָהּ:

נוסחאות הקדושה
עיקר הקדושה הוא מה שאומרים 'קדוש קדוש קדוש' וגו'. ונוהגים להתרומם על קצות האצבעות כשאומר זאת (המנהיג ט"ז ע"ב), על פי הפסוק 'ובשתים יעופף' (מג"א או"ח קכ"ה בשם תנחומא), היינו שיגביה את גופו מעט על בהונות רגליו.
יש נהגו לנענע את עצמן ולישא את גופן, שכתוב 'וינועו אמות הספים מקול הקורא', שהיו מזדעזעים מאימת המלך. אם אבנים נזדעזעו - אנו על אחת כמה וכמה (ב"י שם).

בשחרית בשבת מתחילים הקדושה "נקדש" ובמוסף "נעריצך", על פי הפסוק 'והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו' (ישעיה כ"ט כ"ט): בתחילה נקדש, והדר נעריצך (אור זרוע הל' שבת סי' מ"ח).
תקנו בקדושת שחרית ממקומך ובקדושת מוסף ממקומו, משום דבשחרית אנו יודעים מקומו, דהכי אמרינן בגמרא (ע"ז ד':) "בשלוש שעות ראשונות יושב ודן, ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים" ושייך לומר לשון נוכח ממקומך. אבל במוסף אין יודעים כלל איזה מקום הוא יושב, כדאיתא בחגיגה (י"ג ע"ב) "ברוך כבוד ה' ממקומו - מכלל דליכא דידע ליה", ולכן אומרים 'ממקומו הוא יפן ברחמים', ואומרים 'משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו' (מחזור ויטרי עמוד 155).

בקדושת מוספים אומרים 'שמע ישראל' וגו', ו'אני ה' אלהיכם'.
נאמר בתשובות הגאונים, שבימי רב גזר איזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע. מה עשו חכמים? תקנו להבליעו בין הקדושות: רישא שמע ישראל, וסופו אני ה' אלהיכם. ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הזה בבית משכבו, ובטלה הגזירה. וכדי שיתפרסם הדבר הזה לדורות, הניחוהו בקדושה במוספין ונעילה שאין שם קריאת שמע (מנהגי ישורון סי' ס"ד).
הספרדים אומרים כתר יתנו לך וכו' במקום נעריצך (עי' מסכת סופרים סוף פי"ז).

מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: אלי אלדד
הערה: בנוסח אשכנז של הקדושה נעריצך בקמץ ולא בשוא ב ך


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן