חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

וימפל

וִימְפֶּל, או "אבנט" או "חיתול" – רצועת בד שקושרים בה את ספר התורה

מקור השם אינו ברור. יש הטוענים שפירושו דגל, ואחרים טוענים שזה שיבוש של המילה "חיתול" בגרמנית.

ה"וימפל" שימש כאבנט לספר התורה.

ה"וימפל" הוא רצועת בד (לרוב כותנה) ברוחב של כ – 20 ס"מ ובאורך של כ – 3 מטרים. במקור השתמשו לכך בחיתול ששימש את התינוק בברית המילה שלו. על רצועת הבד רקמו (או ציירו) את שם התינוק ושם אביו, תאריך הולדתו והברכה "ה' יגדלהו ל[ב]תורה, לחופה ולמעשים טובים אמן [סלה]". הכיתוב היה מלווה לרוב בסמלים – קישוטים, והייתה זו יצירת אמנות.

בהגיע הילד לגיל שלוש (בקהילות אחדות בגיל צעיר יותר), הוא היה מביא את הווימפל לבית הכנסת. אבי הילד היה מכובד בגלילת ספר התורה, והילד היה עוזר על ידו בכריכת הווימפל על הספר או בהחזקת עצי החיים.

מנהג הווימפל היה נהוג בעיקר בדרום גרמניה, אולם גם במספר קהילות בצפון גרמניה וכן בקהילות בודדות באיטליה. בגניזות בדרום גרמניה נמצאו מאות של וימפלים.

גם בארץ היו בתי כנסת של יוצאי גרמניה שהחזיקו במנהג יפה זה, כמו בקיבוץ "חפץ חיים", בבית הכנסת "מקור חיים" בפתח תקווה, בבית הכנסת "איחוד שיבת ציון" בתל-אביב ובבית הכנסת "אהבת-תורה" בחיפה.


"וימפל" - במוזיאון היכל שלמה בירושלים




מקור הערך: פרופ' מאיר שוורץ

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן