האירועים בעשרה בטבת בעשרה בטבת התחיל המצור על ירושלים בימי הבית הראשון, ככתוב: "ויהי בשנה התשיעית למולכו (של צדקיהו), בחודש העשירי, בעשור לחודש בא נבוכדנאצר, מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים וייחן עליה ויבנו עליה דייק סביב, ותבוא העיר במצור עד עשתי (=אחת) עשרה שנה למלך צדקיהו". (מלכים ב', כ"ה, א-ב) במאורע זה בשרשרת המאורעות של החורבן תלו קדמונינו את הצום הראשון מארבעת הצומות. אומרים בו "סליחות" לעשרה בטבת. מנהגי עשרה בטבת הם כמנהגיה של תענית ציבור בכלל. עשרה בטבת בערב שבת ובשבת חל צום עשרה בטבת בערב שבת מתענים ומשלימים עד צאת הכוכבים, אף על פי שנכנסים לשבת במצב של רעב. חל עשרה בטבת בשבת - בעת שקידשו את החודש לפי הראייה היו מתענים בו למרות השבת, מפני שכתוב במאורע זה "בעצם היום הזה (יחזקאל כ"ב, ב), ואותו יום מצור חל בשבת, כך נמצא כתוב בספרי הגאונים. לפי הלוח שבידינו לא יחול עשרה בטבת בשבת לעולם. עשרה בטבת "יום הקדיש הכללי" לאחר השואה (חורבן גלות אירופה בשנים ת"ש - תש"ה) קבעה הרבנות הראשית של א"י את העשרה בטבת ל"יום הקדיש הכללי". כל מי שאינו יודע באיזה יום בדיוק נהרגו אבותיו וקרוביו על קידוש השם, אומר "קדיש" לעילוי נשמתם ביום זה. ביום זה מדליקים נר זכרון לחללי השואה בבתי הכנסת, ורבים מדליקים נר נשמה גם בבתיהם. וזו לשון ההוראה של הרבנות הראשית בעניין יום הקדיש: יום העשירי בטבת נקבע על ידינו בזמנו, לשעה ולדורות, ל"יום השנה" לקהילות הקודש, אנשים נשים וטף, שנספו בהמוניהם באכזריות חמה בידיה הטמאות של המפלצת הנאצית באירופה, ועשן הכבשנות, שבהם עלו על המוקד, כיסה עליהם ועל יום פקודתם. אחרי קריאת התורה בתפילת "שחרית" תיאמר בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות תפילת האזכרה המיוחדת שנערכה על ידינו בשעת השואה. שעה לפני תפילת "מנחה" מתכנס הציבור בכל מקום בארץ ובתפוצות לבתי הכנסת לאמירת תהלים (פרקים ט"ז, י"ז, פ"ג), פסוק פסוק, וללימוד משניות (מסכת דמאי, פרק ד', ו-ז) לזכר חללי השואה, וכל הציבור אומר קדיש יתום. יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
