לדף ראשי

"ספרי נועדים לכל אלה שלבם צעיר, ואין זה משנה בני איזה גיל הם".

שנת 1899, וליימן פראנק באום, שספריו "סיפורי אימא אווזה" ו"אבא אווז: הספר שלו" זכו להצלחה, ישב לספר סיפור לארבעת בניו. לפתע חש צורך עז להעלות על הכתב את הרעיון שנולד לו. הוא חטף נייר והחל לכתוב בהשראה מכשפת במשך ימים. משסיים והלך למו"ל שלו, נדהם זה לראות את המחבר נכנס אליו עם צרור מעטפות וניירות שעליהם כתב, אבל נכבש. למרות ההצלחות הקודמות של באום, היה המו"ל ספקן לגבי סיכויי הספר הזה, שנראה לו מהפכני מדי. הוא דרש שבאום והמאייר דנסלו ישתתפו בדמי ההפקה היקרים. אך כסופה של כל אגדה ראויה, הפכה היצירה לקלאסיקה הגדולה ביותר בתולדות ספרות הילדים האמריקנית: "הקוסם מארץ עוץ"(The Wizard of Oz) .
דורותי הקטנה פוקחת יום אחד את עיניה ומוצאת עצמה עם כלבה טוטו בארץ אחרת. היא הלכה לישון בבית דודתה שבקנזס, ונחטפה בסופה חזקה (טורנדו), אשר הניפה באוויר את ביתה והנחיתה אותו בארץ עוץ המסתורית והקסומה. עד מהרה מסתבר לה שרק עוץ, הקוסם הגדול היושב בקריית אזמרגד, יכול לעזור לה ולטוטו לשוב הביתה.השניים יוצאים לדרך מרתקת ומופלאה, שאליה מצטרפים שלושה: הדחליל, שראשו מלא בקש והוא מבקש לעצמו שכל, איש הפח, שאיבד את ליבו וחולם על לב חדש, והאריה מוג הלב, המשתוקק לאומץ. החבורה עוברת מסע תלאות עתיר הומור ודמיון ב"דרך האבנים הצהובות", חוצה שדה פרגים קטלני, פוגשת מכשפות טובות ורעות ומתעמתת עם קופים מכונפים. הכל מתוך רצון עז לפגוש את הקוסם על מנת שימלא את המשאלות הכמוסות ויתקן את החסר.

עם צאתו נחשב הספר לזול ואף הורחק ממדפיה ספריות. הביקורת אמנם פרגנה והגדירה אותו כאגדה האמריקנית האמיתית הראשונה, אך בקרב מחנכים וספרנים הוא נתפש כיצירה נחותה. השנים, עם זאת, עשו את שלהן. כיום לא ניתן למצוא ילד אחד בארה"ב שלא גדל על הקלאסיקה. המחזמר מ-1902 והסרט מ-1939 בכיכובה של ג'ודי גארלנד (שהפך בעצמו לאחד הסרטים המפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע) תרמו גם הם להפיכת היצירה לתופעה שהיא תרבותית, לא פחות מספרותית, והיא נרחבת וחסרת תקדים.באום העמיד בסופו של דבר קלאסיקה נצחית לתרבות האמריקנית.

מצא את המפתח
אלא שחייו של באום ידעו עליות ומורדות לפני הספר וגם אחריו.
"ההיסטוריון המלכותי של ארץ עוץ", כפי שאהב לכנות את עצמו,נולד ב-1856 בציטנאנגו שבניו יורק, ילד שביעי מתוך תשעה לסינתיה ובנג'מין באום. הוא נקרא "ליימן" על שם דודו, אך העדיף להיקרא "פראנק". כשהיה בן חמש התגלו מרבצי נפט בסביבת מגוריו ואביו הפך לאיל נפט עשיר. המשפחה עקרה לאחוזה מפוארת, Rose Lawn, שם בילה באום ילדות מאושרת, רוויית קריאת אגדות ומעשיות משל האחים גרים ואנדרסן.כבר אז גמר אומר לכתוב בבגרותו אגדות, אך בסגנון אמריקני. משום היותו ילדעדין, חולני, חולם בהקיץ וחובב קריאה, דבר שנתפש בעיני הוריו ל"רכרוכי", נשלח בגיל 12 לפנימייה צבאית, שם בילה שנתיים שנואות עד ששב הביתה.

הוא החל לכתוב בגיל 14, כשקיבל מכונת דפוס קטנה מאביו וביחד עם אחיו הצעיר הארי קליי, הוציא לאור כתב עת ספרותי. מאז לא הפסיק.כשבגר ניסה את כוחו בעיתונאות, במשחק ובמחזאות, אך אלה לא צלחו בידו.הוא נישא למוד גייג', בתה של לוחמת לזכויות נשים, שהתנגדה תחילה לנישואים, אך נכנעה ללחציה של הבת ועם השנים למדה להעריך את באום.

לרוע מזלה של משפחת באום העושר המשפחתי התנדף והם נאלצו לנדוד ברחבי ארה"ב בחיפוש אחר פרנסה. באום ניסה לגדל עופות, להפיק שמני סיכה, לנהל חנות כלבו בדקוטה ואף ערך שבועון.משם עקרה משפחתו לשיקגו והוא עבד כסוחר כלי חרס, כעיתונאי בעיתון יומי וכעורך מגזין לסוחרים במוצרי בית. כל אלה היו כישלון מוחלט. בגיל 40, בהצעת חותנתו, פנה לכתיבה ממש.

הוא הוציא ספר בשם "סיפורי אמא אווזה" (1897), עיבוד לשירי הילדים האנגלוסקסיים המפורסמים. בין הגיבורים היתה גם נערת כפר חמודה בשם דורותי. הספר הצליח ונמכר, אם כי בעיקר בזכות האיורים של מקספילד פריש (לימים אחד המאיירים הידועים בארה"ב).באום המשיך והוציא ספר נוסף, "אבא אווז: הספר שלו" (1899),לקט חרוזים שובביים שהיוו מעין תשובה גברית ל"אמא אווזה". הספר הפך לרב מכר. באום קנה לו שם בספרות הילדים, אך עדיין זקף את הצלחת הספר לעבודת האיור המצוינת של ויליאם ואלאס דנסלו. הוא החליט לנסות את כוחו שוב. באותו לילה, עת סיפר את הסיפור לילדיו, הוא ידע שהפעם מצא את המפתח. הוא חבר שוב לדנסלו, ובשיתוף פעולה נדיר ביופיו וברגישותו, העמידו השניים ב-1900 יצירה שמאז לא הפסיקה להכות גלים.

ההצלחה האמיתית של הספר, כמו אצל קלאסיקות רבות אחרות, נתגלתה בטווח הארוך. "לפני באום היו בנמצא רק מעט סיפורי אגדה שנכתבו בידי אמריקנים", כותב אחד הביוגרפים שלו. עם באום השתנה המצב.

הקוסם הוא גם למבוגרים
בהקדמה ל"הקוסם מארץ עוץ" הדגיש באום את רצונו לספר לילדים אגדה אמריקנית מקורית ללא השפעות אירופיות.יצירה שהיא נטולת פיות, שדים וערכים תרבותיים שלא הזדהה איתם. כנגד זה העמיד עולם עשיר משלו ביצוריו, בתיאוריו ובאפיוניו. "הספר מבקש להיות סיפור שנשמרים בו הפליאה והשמחה בלי לאפשר דריסת רגל לכאב הלב ולסיוטים", כתב.למזלם של הקוראים – הבטחה זאת לא קוימה. הספר רווי מכשפות אכזריות, יצורים מזוויעים ומעשי אימה. באום אינו מפחד מן הפחד, ואף מדובב אותו. באום אינו מדלג על שום אלמנט נפשי ורגשי, גם אם אינו קל. לקראת תום הספר מתגלה אמנם הקוסם מארץ עוץ בתרמיתו, אך בנקודה זו איננו זקוקים לו כבר. הקסם כבר התרחש. הדרך העניקה לגיבורים את אשר ביקשו. בבואם בפני הקוסם הם מימשו את חלומם, הם התעלו מעל עצמם, וגם הם אינם זקוקים לו כבר, על אף שאינם יודעם זאת. ובזה יופיו וחוכמתו של הספר. "ואת יודעת מה, דודה אם, אני כל כך שמחה להיות שוב בבית!". קוראת דורותי בסיום הספר, ואכן, בשלב זה אנו חשים כי הגענו הביתה, כי הנחלה נמצאה. באום קורא לילד לקבל את המסע לעוץ, ואת עוץ עצמה, כמשהו ממשי ומלא תקווה, מקום מפלט מחיי היומיום. הוא בטח בעוצמת דמיונו של הילד: עוץ קיימת רק אם אנו מאמינים בקיומה.

אלא שכמו כל יצירת מופת אמיתית לילדים, הספר הזה נוגע לא פחות בלב המבוגרים. הוא רב רבדים ופועל לכל הכיוונים. יש שיראו בו מסע חניכה והתבגרות. יש שיקראו בו מסע חיפוש פנטסטי המבקש להשתחרר מכבלי הפנטסיה, יש שיגלו בו פירוק פסיכולוגי של מרכיבי הנפש כמסע לגילוי העצמיות האמיתית. יש שימצאו בו סאטירה פוליטית על דמויות של התקופה. יש שיחשפו בו רעיונות מיסטיים של התנועה התיאוסופית (שבאום התעניין ברעיונותיה), יש שיצביעו על שיקוף נדיר ויוצא דופן של התעוררות הפמיניזם: מסר של שוויון ואף עליונות של נשים על גברים. ארץ עוץ היא ארץ של דומיננטיות והרואיות נשית, שהגברים, חלשים ברובם, זקוקים לה כדי למצוא את ייעודם.

התרבות המשתנה, גם הפופולרית, העניקה ליצירה לאורך השנים הררי ההתייחסות ופרשנויות ההולכים ומתעבים. מ"Good bye yellow brick road" של אלטון ג'ון עבור ב"הזן של עוץ: עשרה מסרים רוחניים מעבר לקשת בענן", ועד לסרטיו של דיוויד לינץ', המלאים בציטוטים מן הספר. הסופר ג'ון סטיינבק שלח פעם מכתב לנשיא ארה"ב ובו הודיע שמשאלתו היקרה ביותר היא להיות השגריר הראשון של ארה"ב בארץ עוץ.
במשך השנים,בעקבות חילוקי דעת על רקע כלכלי, נפרדו בכעס באום ודנסלו. את ספריו הבאים של באום אייר ג'ון ניל, והוא המשיך בעבודה זו במשך 40 שנה ואף כתב כמה מהם בעצמו.

באום מנגד, בכל פעם שניסה ליצור מחזות או סרטים על פי ספריו, נכשל, ועם הזמן הביא עצמו לפשיטת רגל.הוא המשיך לכתוב ספרי פנטזיה כדי לכסות את חובותיו, אך לבסוף הבין שכדי להצליח עליו לשוב לארץ עוץ. וכך עשה. בעל כורחו חיבר עוד ספרים על ארץ עוץ, כשבאחרון שבהם, "עיר האזמרגד של עוץ", מסר לקוראיו שמאס בעניין ושעוץ נותקה מכדור הארץ ולכן לא יוכל לקבל עוד חדשות ממנה. אלא שבאופן אירוני, זקוק נואשות לכסף, "אולץ" באום לחבר עוד שמונה ספרים נוספים, בהם יצר מיפוי מדויק של הארץ פנטסטית, דבר חסר תקדים בספרות הילדים.

בשנים האחרונות, משחלה באום, השתקעה המשפחה בקליפורניה. בריאותו הוסיפה להידרדר, אך מרותק למיטה, המשיך לכתוב את סיפורי עוץ. "גלינדה מארץ עוץ', הספר האחרון שכתב, פורסם שנה לאחר מותו. הוא נפטר במאי 1919 ומילותיו האחרונות היו: "עכשיו אוכל לחצות את החולות הנודדים", אותם חולות שמנעו מבני אנוש לבוא עדי עוץ.

הוא הותיר אחריו תרנגולת, שגם עם מותו, לא הפסיקה להטיל ביצי זהב, הפעם בדמות המו"לים, שהמשיכו להוציא את סיפורי עוץ באמצעות סופרים אחרים. רות פלאמלי תומפסון למשל, כתבה את סיפורי עוץ לאורך 55 שנה, והיו עוד רבים אחריה. אלא שהדבר לא העם מזוהרו של באום, שהיה ונותר, בזכות יצירה זו, סופר הילדים המשמעותי ביותר שידעה ארצות הברית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן