לדף ראשי




א. העיר ודיניה.
יריחו היא העיר הראשונה בארץ כנען שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ², ונקראת בשם "יריחו" משום ריחם הטוב של עצי האפרסמון שהיו מצויים בה³, שלא היה שמן אפרסמון מצוי בכל העולם אלא ביריחו בלבד⁴, וכן נקראת "עיר התמרים"⁵, לפי שהיו בה תמרים רבים⁶.

יריחו מרוחקת 30 ק"מ מירושלים⁷, והיא מנחלת שבט בנימין⁸, בקצה הצפוני מזרחי של נחלתם⁹, ומכל מקום בעת חלוקת הארץ, יודעים היו שעתיד בית הבחירה להבנות בחלק אחד מן השבטים, והפרישו את דושנה של יריחו - מקום דשן ושמן שהיה שם¹⁰, שהיה מובחר וטוב מכל ארץ ישראל¹¹, והיה בו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה¹² - ליתנו למי שייבנה בית המקדש בחלקו¹³, כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית המקדש¹⁴, ועד שנבנה הבית אכלו בני יתרו חותן [טור תקסט] משה מדושנה של יריחו¹⁵, וכיון שבנו את המקדש ושרתה שכינה בחלקו של בנימין, באו בני בנימין ונטלוהו בחלקם¹⁶.

כשבאו ישראל לכבוש את העיר יריחו, הייתה סגורה ומסוגרת מפניהם¹⁷, והקיפו אותה ששה ימים רצופים פעם אחת בכל יום, וביום השביעי הקיפוה שבע פעמים¹⁸, ואחר כך נבלעה חומת יריחו באדמה דרך נס¹⁹ ולכדוה ישראל²⁰, ולפיכך הרואה את חומת יריחו שנבלעה במקומה, צריך ליתן שבח והודאה לפני המקום²¹, ולברך: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה²². על ההקפות בזמן שבית המקדש היה קיים, שהיו נוהגים להקיף את המזבח-החיצון* בימי חג הסכות* פעם אחת בכל יום ושבע פעמים ביום הושענא-רבה* - וכן נוהגים בזמן הזה להקיף את הבימה בבית הכנסת - זכר ליריחו, ע"ע הושענא רבה וע' סכות²³.
על "עלינו לשבח" שתקן יהושע לאחר כבוש יריחו, ע"ע תפילה.

על החרם שהחרים יהושע את יריחו בשעת כיבושה, ועל השבועה שהשביע את ישראל שלא לבנותה, עי' להלן: החרמתה ואיסור בנייתה.

לעניין קריאת-המגילה* - שערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראות את המגילה בחמישה עשר באדר, ושאר ערים קוראות אותה בארבעה עשר בו²⁴ - יש שכתבו שקוראים את המגילה ביריחו בחמישה [טור תקע] עשר באדר, שלעניין קריאת המגילה הולכים אחר היקף חומה שהיה בשעה שבאו בני ישראל לכבוש את העיר הזאת מיד הכנענים²⁵, והרי יריחו, כשבאו ישראל לכובשה, הייתה מוקפת חומה²⁶, אבל לעניין שלוח-מחנות*, חשובה יריחו כעיר שאינה מוקפת חומה, שיהושע קידש את העיירות שהיו מוקפות חומה לעניין זה²⁷, ומן הסתם לא קידש את יריחו, שהרי שרף אותה והשביע שלא לבנותה שוב²⁸.

ב. החרמתה ואיסור בנייתה
בזמן כיבוש יריחו - ביום השביעי למצור עליה, שעה שכבר הייתה כבושה לפני ישראל²⁹ - החרים אותה יהושע, שנאמר: ויאמר יהושע אל העם וגו', והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו', ורק אתם שמרו מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו, וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבוא³⁰, כלומר, מה שאינו ראוי לאוצר ה' יש לאבדו ולהכריתו לשם ה' ולכבודו, ומה שראוי לאוצר ה' יהיה חרם להקדש³¹, ונאמר: ויחרימו את כל אשר בעיר וגו', והעיר שרפו באש וכל אשר בה רק הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית ה'³². ומנו את חרמה של יריחו בין הדברים שגזרו בית דין של מטה והסכימו עמהם בית דין של מעלה³³, שהרי נאמר על עכן שעבר על החרם: חטא [טור תקעא] ישראל³⁴ וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם³⁵, ויש מן האמוראים שחולקים, ואינם מונים את חרמה של יריחו בין הדברים שהסכימו בהם בית דין של מעלה³⁶, ויש מן האחרונים שכתבו שהמחלוקת נוגעת אף להלכה, והלכה כאמוראים שאינם מונים את חרמה של יריחו³⁷.

בטעם שהחרים יהושע את יריחו, אמר ר' שמעון בן חלפתא שכיון שיריחו נכבשה בשבת³⁸, אמר יהושע: כשם שהשבת היא קודש, כך כל מה שנכבש בשבת יהיה קודש³⁹. ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר, שיהושע לימד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא: ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה⁴⁰, אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה⁴¹. ר' ברכיה הכהן אמר שכעיר-הנדחת* עשאה⁴². [טור תקעב]

אף האילנות המחוברים שביריחו - שאינם נאסרים בעיר-הנידחת*⁴³ - נאסרו בכלל החרם⁴⁴, שנאמר: והייתה העיר חרם, היא וכל אשר בה⁴⁵. יש אחרונים שסוברים שכיון שהוחרמה העיר אסור לדור בה⁴⁶, ויש שכתבו שלא נאסר אלא המחובר לקרקע בשעת החרם, אבל הקרקע עצמה מותרת בהנאה, ומותר לשבת בה⁴⁷.

על העובר על החרם של יריחו, שהוא חייב מיתה, כמו שמצינו בעכן שעבר על החרם הזה והמיתוהו⁴⁸, לפי שהוא חרם שהחרים מלך ישראל במעמד רוב ישראל, ע"ע חרם (חרמי צבור)⁴⁹.

לאחר שיריחו נכבשה ונחרבה, השביע יהושע את ישראל שלא לשוב לבנותה, כמו שנאמר: וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה⁵⁰, כלומר שבתחלת [טור תקעג] היסוד שיבנה בה ימות בנו הבכור ויקברנו וילך - ויקבור בניו - עד שימות בנו הצעיר בגמר המלאכה, דהיינו בשעת הצבת הדלתות⁵¹, ודווקא כשבנאה במזיד⁵², שנאמר "לפני ה'", שלפניו גלוי אם הוא שוגג או מזיד⁵³. ואמרו: את העיר הזאת את יריחו, וכי אין אנו יודעין שיריחו שמה, אלא שלא יבנה אותה ויקרא אותה על שם עיר אחרת, ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא את שמה יריחו⁵⁴, כדי שאפילו שם יריחו יימחה לעולם⁵⁵. מן האחרונים יש שכתבו בדעת תנאים שאינו אסור אלא לבנות את יריחו, ודווקא כשקורא לה בשמה⁵⁶.

בטעם שהשביע יהושע לאסור את בניית יריחו, יש מן הראשונים שכתבו שהרי זה כדי להיות המופת של נפילת חומת יריחו קיים ועומד, שכל מי שיראה את חומת יריחו שוקעת בארץ יראה בבירור שאינה כבניין שנהרס, אלא ודאי ששקעה לארץ במופת⁵⁷.

השבועה שהשביע יהושע, כתבו ראשונים שלא הייתה שבועה*, אלא גזרה ונידוי*, וזה הטעם שאף [טור תקעד] הנולדים לאחר זמן, אף על פי שאי אפשר להשביעם, אסורים הם מכח אותה גזרה⁵⁸.

משנבנתה יריחו, הותר לשבת בה⁵⁹, שלא קילל יהושע אלא את הבונה⁶⁰.

ונחלקו בזה אחרונים:
יש סוברים שאין הדברים אמורים באותה יריחו שכבש יהושע, אלא במי שבנה עיר אחרת וקרא לה יריחו, שאף על פי שהיה אסור לקרותה כן, משנבנתה ונקראה כן מותרת ישיבתה, אבל אותה יריחו שכבש יהושע, אסורה אפילו לאחר שנבנתה⁶¹, משום החרם שהחרימה יהושע⁶². והרבה סוברים שאף יריחו שכבש יהושע, לאחר שנבנתה מותר לשבת בה⁶³.

ויש סוברים יותר מזה, שלאחר שנבנתה יריחו, אם חזרה ונחרבה, מותר אף לשוב ולבנותה⁶⁴, אבל יש שכתבו שאף על פי שעבר אחד ובנאה, לא הותרו ישראל לבנותה⁶⁵. יש שכתבו שאף על פי שהותרה הישיבה ביריחו, לא הותר לבנות עיר אחרת בשם יריחו, ואף בזמן הזה אסור⁶⁶, ויש שכתבו שלא נאסרה בניית עיר בשמה אלא בתחילה, אבל אחר שנבנתה יריחו⁶⁷, הותר הדבר, שאיסור בניית עיר [טור תקעה] אחרת בשם יריחו הוא כדי שימחה שמה⁶⁸, וכיון שכבר נבנתה יריחו ולא נמחה שמה, שוב אין טעם לאסור קריאת עיר אחרת בשמה⁶⁹.

הערות
1. בתורה תמיד הרי"ש בצירי, ובלא יו"ד, ובספר יהושע תמיד הרי"ש בחיריק מלא, (ופעם אחת בחיריק חסר), ועי' רבנו בחיי דברים לב מט ושו"ת רי"ט ווייל חו"מ סי' טז, וכן נזכרה יריחו בשאר ספרי נ"ך, לעתים כך ולעתים כך. ועי' מלכים א טז לד: יריחה, ועי' רד"ק שם, ועי' ציון 54. [טור תקסח]
2. עי' יהושע פרק ו. ועי' במדבר רבה פט"ו אות טו, ע"פ יהושע כד יא, שבשעת כיבוש יריחו היו בה מכל שבע האומות, לפי שיריחו היא הבריח של ארץ ישראל, ואם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת, (ועי' רד"ק שם), ועי' רש"י שם ושם ב א, וספרי דברים פיס' נב ורש"י ש"ב ב ל, שיריחו היתה שקולה בחוזקה כנגד כל ארץ ישראל.
3. רש"י מ"ב כ יג וישעיהו לט ב ורש"י ורד"ק יחזקאל כז יז ורש"י ברכות מג א ד"ה שמן, בשם ס' יוסיפון (ועי"ש סופל"ח). ועי' שו"ת רי"ט ווייל חו"מ סי' טז.
4. רד"ק מ"ב שם. וכ"ה ביוסיפון סופל"ח, אבל כתב שלאחר חורבן בית שני נעתק העץ למקומות אחרים, ונשתייר ממנו מעט ביריחו.
5. דברים לד ג ודהי"ב כח טו: ירחו עיר התמרים, ועי' ת"י ורש"י שופטים א טז ושם ג יג ורשב"ם ב"ב קמו ב. ועי' יחזקאל מז יט ומח כח: תמר, ות"י ורש"י ורד"ק שם שהיא יריחו. ועי' שו"ת שם ושארית לנפש חיה סי' ו.
6. רד"ק שופטים א טז. ועי' תוספתא בכורים פ"א: רשב"ג אומר אין מביאים בכורים תמרים, חוץ מן התמרים שביריחו, ומנחת בכורים שם, שזה לפי שרק התמרים הבאים משם טובים הם, וע"ע בכורים ציון 141 ואילך, ושם שאין הלכה כדבריו.
7. יומא כ ב ולט ב, (ועי' ראב"ד שבציון 41, שהיא יריחו המוזכרת במקרא).
8. יהושע יח כא.
9. תוס' בכורות נה א ד"ה אין. על פרטים נוספים לענין מקומה של יריחו, ועל שרידים שונים שנתגלו באותו איזור, אם הם מיריחו, (או מהעיר שבנה חיאל וקרא לה יריחו, עי' ציון 54), עי' תוספתא שביעית פ"ז, ועי' תבואת הארץ ח"ב ריש פ"ג ושו"ת משנת יוסף סי' נג אות ב באורך.
10. רבנו הלל לספרי דברים פיס' סב.
11. אוה"ח במדבר י כט. ועי' תוספתא שם ומנחת בכורים שם, שפירות יריחו מקדימים לכלות מן השדה יותר מפירות שאר מקומות, ועי' ילקו"ש יהושע רמז ח.
12. ספרי במדבר פיס' פא. וע"ע הר הבית, שכך היתה מדתו של הר הבית שבית המקדש נבנה בו, ועי' שו"ת זכרון יוסף חו"מ סי' ב ד"ה ואפילו ובנין יהושע לאדר"נ פל"ה ה"ד, שלכן נתנוהו תמורת הר הבית.
13. ספרי דברים שם, ועי"ש פיס' שנב וספרי במדבר שם; רש"י במדבר י לב. ועי' שו"ת להורות נתן ח"ב סי' נה אות יג.
14. ע"ע בית המקדש: בעלותו. עי' ספרי דברים פיס' סב; רש"י שופטים א טז, ועי' תוס' ב"ק פב ב ד"ה ואין. ועי' רבנו הלל לספרי במדבר שם ודברים שם וספרי דבי רב לספרי במדבר שם. [טור תקסט]
15. ספרי במדבר שם ודברים שם; רש"י שופטים שם. ועי' ספרי במדבר שם וילקו"ש רמז תתקנז, שנתנוהו לבני יונדב בן רכב, והגר"א בספרי שם הגיה, ועי' ספרי דבי רב ועמק הנצי"ב שם. על הטעם שנתנו את דושנה של יריחו עד בנין הבית לבני יתרו, עי' ספרי במדבר שם ודברים שם וילקו"ש שם ורמז תשכו. וע"ע ודוי מעשר ציון 161, שכיון שבני יתרו נטלו חלק בחלוקת הארץ, אינם כשאר גרים, וחייבים במקרא - בכורים, ע"ע, (אף לפוטרים בשאר גרים), ובודוי מעשר, ועי' מאירי ברכות כ ב. ועי' בדברי השואל בשו"ת שם ושארית לנפש חיה סי' ו, שאפשר שדושנה של יריחו אינו מיריחו עצמה, וכן מוכרח לכאורה לסוברים שיריחו אסורה בדירה לעולם, עי' ציונים 46, 61, ועי' זכרון יוסף חו"מ סי' ב, שקודם שנבנתה אסורה בדירה, והקשה משלוחי דוד שאמר להם לשבת ביריחו בש"ב י ה, וכ' שהיה בדושנה של יריחו וגרו שם עם בני יונדב בן רכב באהלים, ומ' שכוונתו שהיא מיריחו, אלא שמותר לגור ביריחו באהלים.
16. ספרי במדבר שם.
17. יהושע ו א.
18. יהושע ו יא - טו. ועי"ש ג ואילך, על הציווי שנצטוו להקיפה ועל דרך ההקפה.
19. עי' יהושע ו כ: ותפל החומה תחתיה, ועי' ברכות נד ב ורש"י שם ד"ה כיון ומהרש"א שם, ועי' רד"ק יהושע שם שלא כל החומה נפלה, אלא רק כנגד מחנה ישראל, ואף אותו חלק שנפל נשאר ממנו מעט על פני הארץ לזכרון הנס. ועי' ציון 57.
20. יהושע שם.
21. ברייתא בגמ' שם א.
22. ע"ע ברכות הראיה: על נסים. טוש"ע או"ח ריח א. ועי' ערוך השולחן שם ס"ב, שהרואה את מקום החומה צריך לברך, (אע"פ שלא ראה את החומה עצמה, ועי"ש ס"ג).
23. על הטעם שעושים זכר זה בסוכות, עי' שו"ת פעולת צדיק ח"ג סי' צ, ועי' הרוקח הל' סוכות, שמצות סוכה, לסוברים שהיא זכר לסוכות ממש שישבו בהן ישראל בצאתם ממצרים (ע"ע ישיבת סוכה, מחלוקת תנאים, וי"ס שהיא זכר לענני כבוד), י"מ שהכוונה היא לסוכות שישבו בהן בזמן כיבוש הארץ, ולדבריו אפשר שעשו בסוכות את ההקפות לזכר יריחו, מפני שבאותו זמן ציותה התורה לעשות סוכה זכר לכיבוש הארץ.
24. ע"ע קריאת המגילה. [טור תקע]
25. עי' טו"א מגילה ב ב ד"ה וכתיב התם, ועי' שו"ת משנת יוסף סי' נג אות א באורך, ושם שמצדד שהולכים אחר היקף חומה בזמן משה רבנו, וע"ע קריאת המגילה.
26. משנת יוסף שם. ועי"ש ובהערת חתן המחבר שם על מכירת בתים בה, אם נוהג במכירה זו דין בתי - ערי - חומה (ע"ע), ושם אות ב ושו"ת להורות נתן ח"ב סי' נה אות יד, על המקום המכונה כיום יריחו, וישובים הסמוכים לו.
27. עי' ר"ש ורא"ש ורע"ב כלים פ"א מ"ז, וע"ע שילוח מחנות.
28. עי' להלן: החרמתה ואיסור בנייתה. שו"ת משנת יוסף סי' נג, ועי' שו"ת להורות נתן ח"ב סי' נה אות ג.
29. שו"ת הריב"ש סי' קעא, שלכן יכול היה יהושע להקדיש את כליה לאוצר ה', עי' להלן. ועי' צפע"נ סנהדרין קיג א.
30. יהושע ו טז - יט.
31. עי' מצודת דוד שם יז ויט, ועי' מצודת ציון שם.
32. יהושע ו כא וכד.
33. ר' יהושע דרומיא בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה; רות רבה פ"ד אות ה: י"א; מדרש תהלים מזמור נז: ורבותינו אמרו. ועי' רד"ק יהושע ו יז. ועי' ציון 50 ממשך חכמה. [טור תקעא]
34. יהושע ז יא. ירושלמי שם. ועי' משך חכמה פ' ראה, שתמה על ראיה זו, לסוברים שאיסור חרם הוא מה"ת, ע"ע חרם (חרמי צבור) ציון 13, ועי' ציון הבא.
35. יהושע שם. ואולי כוונת הירושלמי להוכיח מלשון "בריתי אשר צויתי אותם" שבהמשך הכתוב שהזכיר.
36. ר' תנחומא בשם רבנן ברות רבה שם; ר' סימון בשם ריב"ל במדרש תהלים מזמור נז, ועי' מכות כג ב בשמו, וחת"ס על הירושלמי שם ובשו"ת או"ח סי' רח ד"ה ומאי דמייתי בדעתו. ועי' חת"ס שם, ע"פ דברי רב בסנהדרין מד א ורש"י שם, שהקב"ה הקפיד על יהושע שאסר לישראל את ביזת יריחו.
37. חת"ס על הירושלמי שם ובשו"ת שם, ועי"ש ע"פ סנהדרין שם, שלאמוראים אלו חרם מה"ת, ולחולקים אינו אלא מדרבנן. ועי' שו"ת יוסף אומץ סי' קג, שנראה שנקט שלד"ה הסכימו בי"ד של מעלה עם יהושע.
38. עי' ב"ר פ' מז ובמדב"ר פרשה יד אות א, ושם פרשה כג אות ו, וסדר עולם רבא פי"א ד"ה והעם עלו, וירושלמי שבת פ"א ה"ח ומו"ק פ"ב ה"ד ורמב"ם שבת פ"ב הכ"ה.
39. במדב"ר שם ושם; תנחומא נשא אות כח, דעה ראשונה בסתם; ילקו"ש יהושע רמז טו; רש"י ורד"ק יהושע ו יז. ועי' ערל"נ סוף סנהדרין.
40. במדבר טו כ.
41. במדב"ר פרשה יד שם ותנחומא שם וילקו"ש שם. וכ"כ בפי' הראב"ד תמיד פ"ג בשם מורי הרב החסיד, והוסיף שלכן היתה יריחו כמו ירושלים, וכדי שירגישו בני אדם שיש בה קדושה, היו נעשים בה נסים, שהיו נשמעות בה כמה מן העבודות שבמקדש, עי' תמיד שם.
42. במדב"ר שם ותנחומא שם וילקו"ש שם, (ועי' דברים יג טז, שמוזכר לשון חרם בעיר הנדחת: החרם אתה, ושם יח: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ועי' ציון 49). ועי' תוספתא סנהדרין פי"ד: והיתה תל עולם (האמור בעיר הנידחת), שכבר היתה בימי יהושע. ועי' התורה והמצוה למלבי"ם פרשת ראה אות פב וערל"נ סוף סנהדרין. ועי' להלן שיריחו חמורה מעיר הנידחת לענין מחובר בה, ועי' משך חכמה וחמדת ישראל שבציון 63, לשיטתם שם, שיריחו קלה מעיר הנידחת לענין שלאחר שנבנתה מותר לגור בה. ועי' טעמים נוספים לחרם, ברלב"ג ומלבי"ם יהושע ו יז וכלי יקר (לאניידו) שם ושם א. [טור תקעב]
43. ע"ע. עי' תוספתא סנהדרין פי"ד ה"ב וברייתא בגמ' סנהדרין קיג א.
44. עי' תוספתא סנהדרין שם, וברייתא בגמרא שם, וגמ' שם בביאורה. ועי' מאירי שם, שה"ה כל עיר שהחרימוה בלשון זה, שהכל כפי מה שהתנו, בין להקל ובין להחמיר. ועי' חזון יחזקאל לתוספתא ערכין פ"ב ה"ה, בדעת ר"י בתוספתא שם, שאע"פ שהאילנות שבה אסורים (אף אילנות שניטעו אחרי כיבושה, ועי' להלן שי"ח), מ"מ חשובה ראויה לזריעה מצד עצמה, ולפיכך המקדיש בפרדסות יריחו פודה בחמישים סלע לבית כור, ואינו כמקדיש טרשים שנפדים בשווים לפי שאינם ראויים לזריעה, ע"ע פדיון הקדש וע' שדה אחוזה.
45. עי' ציון 30. גמ' שם לגי' רש"י, ועי' דק"ס שם שכ"ה בכמה כת"י, וכ"ה בעוד כת"י שצילומיהם במכון התלמוד הישראלי השלם ירושלים.
46. יפה מראה לירושלמי סנהדרין פי"א אות לג; חזון יחזקאל לתוספתא סנהדרין פ"ד; חוות בנימין סי' צו הדרן למסכת סנהדרין אות ד ואות ה. ועי' ציון 61 ואילך. ועי' שי"ק שם פ"י ה"ח ד"ה מאחר בדעת היפה מראה, שהאיסור הוא משום חרם ולא משום איסור בנייתה, (עי' להלן), שהרי אף עיר אחרת בשם יריחו אסור לבנות, ואעפ"כ מותר לדור בה לאחר שנבנתה, עי' ציון 59 ואילך, ועי' שו"מ מהדורה א ח"א סי' קכג, שמשמע שמפרש שהאיסור ביריחו הוא משום איסור בנייתה, אלא שהוא חמור יותר מאיסור הבנייה של עיר אחרת בשם יריחו.
47. חמדת ישראל קונ' נר מצוה לאוין מ' כג, ע"פ תוספתא וירושלמי שבציון 59, לשיטתו בציון 63. וכ"מ בשו"ת זכרון יוסף חו"מ סי' ב.
48. יהושע ז א וכה.
49. ציון 107 ואילך, ועי"ש במקור דין זה ופרטי הדינים בהמתתו. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' רח ד"ה ומ"ש (הא'), שכ' שהנהנה מיריחו עובר על הלאו של "לא ידבק בידך מאומה מן החרם", כמו הנהנה מעיר - הנידחת (ע"ע), וע"ע חיבי מלקיות ציון 115 ואילך, (ושם ציון 92 ואילך שאף הנהנה מע"ז לוקה מלאו זה, ועי' יראים מ' שעה, שהלאו הוא שלא ליהנות מדבר שנקרא "חרם", כגון ע"ז ועיר הנדחת וחרמי הקדש), אבל אינו חייב מיתה, ועכן נהרג מדין המלכות, ולא משום שעבר על החרם, (וצ"ב שבתחילה הביא דברי הרמב"ן ואח"כ כ' בסתם להיפך), ועי' תורת הנביאים (מהר"ץ חיות) סופ"ז ד"ה והא.
50. יהושע ו כו. ועי' בדברי השואל בשו"ת שם ושארית לנפש חיה סי' ו, שאפשר שאין האיסור אלא בבניית החומה, (ועי' ציון 57, ואפילו אם אסור בלא חומה, נסתפק אם האיסור אף בבית אחד, או דוקא בבית המשלים לשיעור עיר), ועי' זכרון יוסף חו"מ סי' ב ד"ה ואפי' ואור תורה חוברת ד סי' ח וארץ חמדה נוספות לשער ד אות י וחוות בנימין סי' צו הדרן למסכת סנהדרין אות ד. ועי' משך חכמה פ' ראה, שהסכימו עמו בי"ד של מעלה, כמו שמפורש בכתוב (מלכים א טז לד): כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון, (ועי"ש שנקט שהחרם על יריחו והשבועה שלא לבנותה הכל אחד, ומכתוב זה ראיה שהסכימו עמו על החרם, ועי' ציון 34), ועי"ש שמצדד לומר שדוקא היחיד אסור לבנותה, כלשון הכתוב "האיש", אבל כלל ישראל אפילו לכתחילה רשאים לבנותה. [טור תקעג]
51. רש"י יהושע שם.
52. ספרי ראה פיס' צה.
53. שי"ק לירושלמי סנהדרין פ"י ה"ח ד"ה כאלו.
54. ספרי שם ותוספתא סנהדרין פי"ד בשם ר' יוסי ור"י בן קרחה, והובא סופה בסנהדרין קיג א. ועי' תוספתא שם בשם ר"ש בן אלעזר, שחיאל שבנה את יריחו ונתקיימה בו קללת יהושע, שמתו בניו, עי' מלכים א טז לד, לא את יריחו בנה, אלא עיר אחרת (שקרא לה יריחו), וכ"ה בירושלמי סנהדרין שם לפי' קה"ע ופ"מ שם, וכ"כ רש"י סנהדרין שם ד"ה את יריחו בביאור גמ' שם, (אבל ביד רמה שם כתב שאפשר שבנה את יריחו, אלא שקרא לה בשם אחר), וכתב שלא נתפרש מנין שכך היה, ועי' בתי מדרשות ח"ב מדרש חסרות ויתרות ריש יהושע, שנכתב במלכים שם "ירחה", עי' ציון 1, לפי שהיא עיר אחרת, וכ"כ בהגהות יעב"ץ סנהדרין שם, ועי' מהרש"א ויפה עינים סנהדרין שם ומשך חכמה לפ' ראה, ועי' בדברי ת"ק בתוספתא שם: ויריחו משל בנימין, שמשמע שאת יריחו בנה, (ועי' חס"ד לתוספתא שם שדחה, וכתב שאינם חולקים), וכ"ה בקה"ע שם, לשיטתו בציון 56. ועי' ס' חסידים סי' תתשב ושו"ת חכם צבי סי' קכד.
55. רש"י סנהדרין שם. וצ"ב אם האיסור דוקא בבונה, או אף כששינה שמה של עיר בנויה ליריחו.
56. קה"ע לירושלמי סנהדרין שם, בדעת ר' יוסי ור' יהושע בן קרחה בירושלמי שם, ועי' שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סי' יב אות ט.
57. מורה נבוכים ח"ג פ"נ. ולא נתבאר שם הטעם שהשביע אף על קריאת עיר אחרת בשם יריחו. ועי' ערל"נ סוף סנהדרין. [טור תקעד]
58. ע"ע שבועה. שו"ת הרא"ש כלל ה אות ד וכלל ז סי' ט. ועי' שו"ת בית יהודה חו"מ סי' א ד"ה ובתשובת הריב"ש ואילך.
59. ר"ש בן אלעזר בתוספתא סנהדרין פי"ד ובברייתא בירושלמי שם פ"י ה"ח. ומצינו שנזכרו יריחו וישראל הגרים בה במקרא ובדברי חז"ל, עי' מלכים ב ב ה: בני הנביאים אשר ביריחו, (ועי' רות רבה בתחילתו, שהיתה מקולקלת יותר משאר ערים מפני שאררה יהושע), ועי"ש טו ויח, ובעזרא ב לד ונחמיה ז לו: בני ירחו, ושם ג ב: אנשי ירחו, ודה"י ב כח טו, ועי' משנה פסחים נה ב ומנחות עא א באנשי יריחו, ועוד, ועי' תענית כז א שהיו שם שנים עשר משמרות כהונה, ועי' ציון 7, ועי' ירושלמי פסחים פ"ד ה"א וקה"ע שם, (ואפשר שבכמ"ק אין הכוונה ליריחו שהחרים יהושע, עי' ציון 54).
60. רד"ק מלכים א טז לד; פ"מ לירושלמי סנהדרין שם. ועי' מועדים וזמנים ח"ה סי' שמז בהערה.
61. יפה מראה לירושלמי סנהדרין פי"א אות לג; עי' חס"ד ומנחת בכורים וחזון יחזקאל לתוספתא סנהדרין פ"ד; שו"מ מהדורה א ח"א סי' קכג; חוות בנימין סי' צו הדרן למסכת סנהדרין אות ד ואות ה.
62. עי' ציון 46.
63. קה"ע סנהדרין סופ"י ד"ה מאחר, לסוברים שלא נאסרה אלא יריחו, עי' ציון 56, ועי' שי"ק שם; שו"ת זכרון יוסף חו"מ סי' ב, ועי' ציון 15 בשמו, שאף בזמן דוד היתה אסורה, ולא הותרה אלא אחרי שבנאה חיאל; משך חכמה פ' ראה; חמדת ישראל קונ' נר מצוה לאוין מ' כג; ר"ח ברלין בירחון שערי תורה ח"א קונ' ד סי' מב, ועי"ש שמוכיח משלוחי דוד ומבני יתרו שמיד הותרה, ושאפשר שהכנענים חזרו ובנאוה, ועי' ציון 69; שו"ת שם ושארית לנפש חיה סי' ו, ועי"ש בטעם ההיתר.
64. משך חכמה שם; שו"ת שם ושארית לנפש חיה שם, שלכן לא הזכירו הפוסקים את איסור בנייתה. ועי' בדברי רש"י פייגענבוים בשערי תורה ח"א קונ' ו סי' סה אות ב, שמלשון השבועה, "אשר יקום", משמע שהשבועה היא דוקא על הבונה בפעם הראשונה.
65. שו"ת מהריב"ל ח"א סי' לח.
66. ר"ח ברלין בשערי תורה ח"א קונ' ד שם, ותמה על הרמב"ם שהשמיט דין זה.
67. עי' ציונים 54, 63. [טור תקעה]
68. עי' ציון 55.
69. רש"י פייגענבוים בשערי תורה ח"א קונ' ו שם, ועי"ש שחיאל שבנה עיר אחרת נענש אע"פ שלא עבר באיסור, (שכבר נבנתה יריחו, וכר"ח ברלין שבציון 63 שבדבריו דן שם), כיון שיצא הדבר מפי הנביא בארור, על דרך שאמרו שקללת חכם אפילו על תנאי (שלא נתקיים) מתקיימת, עי' מכות יא א, ואחרי שנענש ונתקיימה הקללה שוב אין חשש בדבר, (ור"ל שאין הקללה אלא על הראשון שבונה).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן