לדף ראשי



אצל האדם הלשון היא אחד מכלי הדיבור החשובים.
אדם יכול להשתמש בלשונו לדברי חכמה וחלילה לרעה: ללשון הרע, לליצנות ולפגיעה בזולת. שלמה המלך, החכם מכל אדם אמר על הלשון:

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. (משלי י"ח כא) ... וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. (קהלת י' יא) לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דַּעַת וּפִי כְּסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת. (משלי פרק ט"ו ב)

דוד המלך בספר תהילים מציע:

לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. (תהילים ל"ד יב-טו)
שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית... (צפניה פרק ג' יג)

בהשאלה גם: שפת דיבור, כלל המילים וחוקי הדקדוק שבדיבור של אנשים בני עם אחד. העברית שייכת למשפחת הלשונות השמיות.

צורת ביטוי, סגנון דיבור, בליל הסדר שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה - ארבעה ביטויים בדברי הקב"ה למשה על הגאולה הצפויה ממצרים.

בשל חשיבותה של הלשון, שהרי הדיבור הוא המאפיין את האדם מיתר היצורים, יש בלשון העברית צירופים רבים ובהם המילה: לשון. למשל:

* שמר על לְשׁוֹנוֹ [פִּיו] - לא גילה סודות, שמר סוד. נזהר בדיבורו, נמנע מדיבורים בוטים, מניבולי פה, מהתפרצויות וכד'.

* אדם צריך לשמור על לָשׁוֹן נְקִיָּה - לנסח בצורה מעודנת מילים או ביטויים גסים, קשים, בוטים וכד', שאין ראוי לבטא במפורש.
הביטוי 'הטיל את מימיו' הוא לשון נקייה למילה הפחות נקייה: להשתין.

* נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ - התבלבל או שגה בדיבורו, השמיע דבר שלא התכוון להשמיע או שלא היה אמור להשמיע, הייתה לו פליטת פה, אמר משהו בשוגג.

חכמים הזהירו מאד להשמר מלשון הרע - דברי רכילות, דיבה, לעז.
ואפילו מפני אֲבַק לְשׁוֹן הָרַע - דיבור שהוא כשלעצמו אינו לשון הרע, אך יכול להביא לידי כך שידברו לשון הרע על מישהו (למשל: "לא כדאי לדבר עליו", או" "מי היה מאמין שיקרה לו דבר כזה"). וכך פוסק רמב"ם:

"כל המספר בטובת חברו בפני שונאיו - הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו" (רמב"ם, הלכות דעות פ"ז ה"ד).

הכנסת חוקקה את חוק איסור לשון הרע. החוק מגדיר את 'לשון הרע', בין השאר, כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות.
במסכת דרך ארץ פרק ז הלכה כז נאמר: אם שמרת פיך מלשון הרע, יהיו כל ימיך בשלום.

חַד לָשׁוֹן - הוא תואר לאדם בעל לשון חריפה, עוקצני, בעל מענה לשון שנון.

לְשׁוֹן רְמִיָּה הם דברי שקר וכזב, דברי מרמה; הוצאת דיבה. "ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלְּשׁוֹן רְמִיָּה". (תהלים ק"כ ב).

חֶלְקַת לָשׁוֹן - דברי חנופה, דברים ערבים לאוזן. "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רַע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה" (משלי ו' כד).

בלשון המקרא איש לשון הוא מלשין, מוציא דיבה. "אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ" (תהלים ק"מ יב).

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לז:

ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

רמב"ם הלכות דעות פרק ז הלכה ג:

אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם, ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו.

משנה מסכת ערכין פרק ג משנה ה:

שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט:

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'):

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א:

דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן