חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

בית שאן

עיר מבצר כנענית קדומה וחשובה בעמק הירדן, 120 מ' מתחת לפני הים, שישובה לא נפסק למן האלף הרביעי ועד היום.

שם העיר
בשלטון מצרי
מימי יהושע ועד סוף בית שני
בתקופת התלמוד
עיר תעשייה בימי רומי וביזנטין
במאה החמישית
עד מלחמת השחרור
בית שאן המקראית
בקעת בית שאן
חפירות העיר העתיקה

ישבה בראש גבעה על פרשת הדרכים הקדומות והחשובות ביותר בפתחו המזרחי של עמק יזרעאל, ועל הדרך הגדולה ממצרים לארם נהרים החוצה את עמק יזרעאל ובקעת הירדן. מפאת ערכה האסטרטגי בוצרה העיר במיוחד ובותרה לרובעים שונים, שנפרדו זה מזה בגאיות עמוקים. הגבעה שעליה עמדה העיר, התרוממה לגובה רב, וחומה מבוצרת הקיפה אותה מסביב.

שם העיר
אין לדעת את פשר השם שאן, ונראה שלכתחילה עמד שם מקדש בשם בית שאן (שמואל א,י,יב) או בית שן, (שמואל ב כא,יב). על השם המקוצר הזה אומר בעל האונומסטיקון לפי תרגום מלמד, 257: "וקורא אותה הכתוב גם בשם "בית שן", שתרגומו הוא: "בית שונא". בתלמוד נקראת בשם: בישן, ויושביה – בישנין. היוונים כינוה סקיתופוליס, ואין לדעת פירושו. אולי עברו לידה או נאחזו בה הסקתים שפלשו לחוף ארץ הישראלי המאה ה-7 לפני הספירה הנוצרית. אולם אין כל אסמכתא לכך לא בתעודות ולא בממצא הארכיאולוגי.

בשלטון מצרי
בתקופת תחותימס השלישי (1436-1490), הכובש הגדול של מגדו, הפכה בית שאן להיות מעין מושבה מצרית בארץ כנען ואחד המרכזים של שלטון מצרים באסיה לתקופה של 300 שנה. בחפירות שנערכו בה ב-1923 נגלו מצבות של מלכי מצרים המפורסמים (סתי הראשון ובנו רעמסס השני) ומקדשי אליליהם מלפני 3200 שנה. אחת המצבות של סתי הראשון (1290-1311) מדגישה את חשיבותה האסטרטגית של בית שאן, ועל מצבת אבן אחרת נמצאת כתובת מצרית, המעידה שבימי רעמסס השני (1290-1224) ישב בבית שאן נציב מצרי. בין שרידי המקדשים נגלו שרידי מקדש כנעני, ויש אומרים שזהו "בית עשתרות", המקדש שבו שמו הפלשתים את כליו של שאול אחרי נפלו בהר הגלבוע (שמואל א, לא,י). הממצא הארכיאולוגי מעיד, שתרבותה החומרית של בית שאן עמדה באלף השני תחת השפעה מצרית מובהקת. השלטון היה מצרי, אולם האוכלוסייה הוסיפה להיות כנענית. מן הראוי לציין שלא נשארה כל עדות לשלטון פלשת בעיר, ונראה שהוא היה חולף וקצר.

מימי יהושע ועד סוף בית שני
בכיבוש יהושע נפלה בית שאן בחלקם של בני מנשה על גבול יששכר (יהושע, יז, יא), אך היא היתה, כנראה, תפוסה ע"י חיל מצב מצרי, ומבוצרת בידי הכנענים, ועל כן "לא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה... ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת" (שופטים,א, כז), ובית שאן נשארה עיר נכרית עד ימי דוד. כאשר בימי שאול חדרו הפלשתים אל תוך לב הארץ, הגיעו בדרך מגדו – בקעת הירדן עד בית שאן, ובחומותיה תקעו את גוית שאול ובניו שנפלו בגלבוע (שמואל א לא, י, יב). בחלוקה המנהלתית של הארץ בימי שלמה נכללה "כל בית שאן" במחוז החמישי אשר בנציבותו של בענא בן אחילוד (מל"א, ד, יב). בימי תלמי הראשון היתה לעיר יוונית – סקיתופוליס – בעלת שלטון עצמי רחב, ועל כן יחשבוה חז"ל כחו"ל לגבי עניין מעשר (חולין ו: ורש"י שם).

בימי יהודה המכבי ישבו בה יהודים בקרב הגויים (מקבים א,ה,נב-נג), ובימי יוחנן הורקנוס (104-135 לפני הספירה), ימי התפשטות המדינה היהודית, שיברו בניו של אריסטובולוס ואנטיגנוס את הבריח היווני בית שאן – שומרון, שהפריד בין יהודה והגליל, וכבשו את העיר בהסתערות פתע (מלחמות היהודים א,ב,ז,). במסורת היהודית נרשם יום הכיבוש ט"ו סיוון, 107 לפני הספירה הנוצרית. במגילת תענית (פג) אנו קוראים על תושבי בית שאן: "לא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל, וכיוון שנתחייבו גלות גברה ידם של בית חשמונאי והגלו אותם". כיבוש זה לא האריך ימים: בימי נכדו, הורקנוס השני, בא פומפיוס שר צבא רומי (64 לפני הספירה הנוצרית) והפריד את בית שאן מיהודה וסיפחה על "ברית עשר הערים" היוונית (דיקאפוליס), שיסד כדי לבתר את השטח היהודי.

בימי פלביוס עמדה בית שאן בראש הדיקאפוליס, במקום דמשק (מלחמות היהודים,ג,ט,ז), אבל גם אז ישבו בה יהודים רבים, אשר פלביוס מוקיעם כבוגדים ש"התייצבו במערכה יחד עם יושבי העיר הנוכרים...להילחם בבני עמם" (מלחמות היהודים, ב, יח, ג). אכן, יהודים אלה "באו על שכרם" ולאחר, שמחוסר אמון בהם, ריכזום האזרחים בערמה בחורשה שבקרבת העיר, קמו עליהם "ושחטו את כולם במספר 13 אלף איש" בלילה אחד (מלחמות היהודים שם).

בתקופת התלמוד
כאשר הרומיים כבשו את ארץ ישראל החזירו את בית שאן למעמדה הקודם, כעיר של נכרים. וכך נמשך המצב גם בתקופת המשנה והתלמוד.

מכאן נבעו הספקות אם יש לכלול את בית שאן בין המקומות החייבים במצוות התלויות בארץ.
"העיד ר' יהושע בן זרוז, בן חמיו של ר' מאיר, לפני רבו, על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן. והתיר רבי את בית שאן כולה על-ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור - אתה תנהוג בו היתר?" (חולין ו, ע"ב) ופירש רש"י שם: "עלה של ירק, ולא עישר. והתיר רבי עפ"י עדות זו את בית שאן כולה לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן".
ההיתר בא לא משום שבית שאן איננה בתחום ארץ ישראל, אלא בגלל העובדה שעולי בבל לא כבשו אותה והיישוב הנכרי המשיך להתקיים שם:
"מתקיף לה יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: ומי איכא למאן דאמר, דבית שאן לאו מארץ ישראל היא? והכתיב: 'ולא הוריש מנשה את בית-שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה' (שופטים א, כז)? אישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת, שאמר משום ר' אליעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל' וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא. והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית" (חולין ז, ע"א). ופירש רש"י (שם) "לא רצו להחזיר קדושתה, כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית... ויסמכו עליהן עניים ליטול שכחה ופאה ומעשר עני".
שרידי בתי הכנסת והחרבות של היישובים היהודיים, שנחשפו בעשרות השנים האחרונות באזור בית שאן, מעידים על מספרם הגדול של יישובים חקלאיים שנתקיימו שם בתקופת המשנה והתלמוד, אלא שבבית שאן עצמה היו הנכרים עיקר היישוב והיסוד המכריע. מכאן ההבחנה בפי חז"ל בין "העיירות האסורות" לבין "העיירות המותרות". ומכאן גם סיוע לדעה האומרת, שדברי חז"ל על "הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל" וגם מאמרם: "רבי התיר בית שאן", נאמרו על הכרכים עצמם ועל שדה העיר סביב, אבל לא על כלל האזור, שהיה מיושב כפרים ו"עיירות" של יהודים.

הן המקורות התלמודיים והן השרידים הארכיאולוגיים, מעידים שגם בבית שאן ישבו יהודים רבים, בתקופת המשנה והתלמוד. ממקורות אלה ניתן ללמוד הרבה על החיים החברתיים והכלכליים בעיר. לדוגמא: תעשית האריג, שהיו מייצרים בבית שאן אריג, שהצטיין בעיבודו העדין. ר' יוחנן אמר: "כלי פשתן הדקים הבאין מבית שאן אם מתפחמין קימעא הן אבודין" (בראשית רבה פי"ט). על פרט אחר עמד ר' זעירא, שאמר: "כלי פשתן הדקין הבאין מבית שן, ככלי צבעונין הן" (ירושלמי כתובות פ"ז, ה"ט). וכנראה שר' זעירא בעצמו עסק בתעשיה זו: "ר' ביבי שלחיה ר' זעירא דיזבין לי עזיל (מטווה) קטן מן סטורנלייא דביישן" (ירושלמי עבודה זרה פ"א, ה"ב).

אריגי בית שאן היו נשלחים גם לחו"ל, וברשימת המחירים שפרסם דיוקלטיינוס קיסר, כדי לבלום את המחירים, נמנים גם האריגים הבאים מבית שאן.

חכמי ישראל היו מרבים לבקר בה, מהם: ר' מאיר, ר' חייא, ר' יוחנן, ר' זעירא, ר' ברכיה ואחרים. באחת ההזדמנויות שאלו אנשי בית שאן את ר' אימי:
"מהו ליקח אבנים מבית כנסת זו ולבנות בבית הכנסת אחרת? אמר לון: אסור" (ירושלמי מגילה פ"ג, ה"א).
ואמנם, שרידים מבתי הכנסת של בית שאן נתגלו בהזדמנויות שונות ואף נערכו שם חפירות ארכיאולוגיות. ר' אשתורי הפרחי, שישב בבית שאן במאה הי"ד, עדיין ראה את אחד מבתי הכנסת החרבים ובו שלשה היכלות הפונים כלפי ירושלים (כפתור ופרח עמ' קכג).

אנשי בית שאן בתקופת התלמוד לא היו מדייקים בלשונם וההלכה קובעת שאין מעבירים מהם לפני התיבה "מפני שהן עושין ההין - חיתין, ועיינין - אאין" (ירושלמי ברכות פ"ב, ה"ד). כתובת פסיפס מופלאה, שכולה שורה ארוכה של הלכות שביעית ומעשרות הנוגעות לתחום בית שאן ואזורים אחרים בארץ ישראל, נתגלתה בשדות קיבוץ עין הנצי"ב, במרחק חמישה ק"מ מדרום לבית שאן, בין שרידי חורבת בית כנסת מתקופת התלמוד (יעקב זוסמן, תרביץ שנה מג, עמ' 158-88).

עיר תעשייה בימי רומי וביזנטין
בית שאן בתקופת רומי וביזנטין ובימי הביניים היתה מהוללת בפריה הרב ועשירה במסחר ותעשיה. באדמה הפורייה שבסביבתה השתרעו שדות אורז וקני סוכר, מטעי תמרים משובחים, כרמי זית וכרמי גפן. היא נודעה גם ביינה המשובח. בדברי חז"ל אנו קוראים: גן עדן, אמר ריש לקיש, אם בארץ ישראל הוא – בית שאן פתחו..." (עירובין יט). על דרך מליצה זו כתב אחר כך בעל "כפתור ופרח" בהקדמתו:
"בית שאן למנשה...
ארץ חמדה מבורכה...
כגן השם תוציא צמחה,
ולגן עדן פתחה".
בשדות בית שאן היה גדל גם פשתן בשפע רב, והבישנין היו מכינים בבתי המטווה שלהם ארג מהולל שממנו היו תופרים כלי פשתן דקים ומשובחים, בניגוד לכלי הפשתן הגסים שבארבאל. למלאכת האריג היהודי בימי המשנה והתלמוד יצא שם גם בחוץ לארץ, ויש שהיו מעדיפים אותו על האריג המצרי. הממצאים במערות בר כוכבא שבמדבר יהודה מעידים, שתעשיית האריגים היתה מפותחת מאוד בזמן ההוא. אין ספק שבייצור זה תפסה בית שאן מקום ניכר. בסביבות בית שאן גדלו גם קני סוף מצוינים, שמהם היו עושים מחצלאות.

התעשייה הענפה והעשירה של העיר הביאה לידי הקמת שווקים מפורסמים בה, שגם היהודים לקחו בהם חלק, וחז"ל גזרו "שהחנויות המעוטרות לכבוד החג (הנכרי, שהיה גם יום שוק) אסורות לשאת ולתת עימהן" (עבודה זרה יב).

במאה החמישית
בראשית המאה החמישית, כאשר השלטון הביזנטי חילק את הארץ לשלושה חלקים, היתה בית שאן בירת "פלסטינה השנייה", שכללה את הגליל והדיקאפוליס והגולן. בימי יוסטיניאן היה בבית שאן, על יד היישוב היהודי, יישוב של שומרונים, שהיו להם מושבות בעמק בית שאן. גם בימי הביניים היתה עיר זו למרכז מדיני וכלכלי, שדרכו עברו שיירות הסוחרים מדמשק למצרים, ובראשית המאה ה- 14 היתה מרכז השלטון של מחוז אל ע'ור (עמק הירדן ). אז עוד התקיימה בה קהילה יהודית שבתוכה התיישב החוקר היהודי ר' אשתורי הפרחי, ובה כתב בשנת 1322 את ספרו הידוע "כפתור ופרח", הספר העברי הראשון בחקירת א"י.

בעקבות המלחמות והמהומות הרבות בתקופת הצלבנים, בהן גם כיבוש מבצר הצלבנים בבית שאן והריסתו בידי צ'לאח א דין בשנת 1183, נתדלדלה העיר, וסביבותיה היו שממה.

עד מלחמת השחרור
בימינו היתה כבר לעיירה ערבית קטנה, בדואית למחצה, בשם: ביסן. שם זה, שניתן לה בראשית תקופת האיסלם, ב-636, מיוסד על השם התלמודי: בישן, בחילוף השין הימנית בשין שמאלית כרגיל בכל המילים הערביות הבאות מעברית. ביסן זו, הנמצאת במרחק 22 ק"מ מדרום לים כנרת וכשבעה ק"מ ממערב לירדן היתה בימי המנדט הבריטי עיר נפה ומרכז מסחרי לשבטי הבדואים שהתגוררו בבקעתה. היא מנתה כאלפיים תושבים, ובהם כארבעים יהודים מיוצאי כורדיסטן. במאורעות הדמים של 1936 עזבו כולם את העיר, ובית שאן הסמוכה לגבול עבר הירדן היתה קן לכנופיות השודדים ולפולשים הערביים. לאחר כיבוש העיר בידי צה"ל במאי 1948, הפכה בית שאן – בפעם הראשונה בדברי ימיה – לעיר עברית טהורה מאוכלסת תושבים יוצאי ארצות שונות, ומרכז לעשרות היישובים החקלאיים שבסביבה.

בית שאן המקראית
את בית שאן המקראית קובעים החוקרים בתל הגדול, תל אל חצ'ן (תל המבצר) בגובה של 110 מ' בערך, מעל פני הים, או 50 מ' מעל פני סביבתו. בחפירות שנערכו בתל זה בשנות 1923-1933 נחשפו 18 שכבות של שרידי יישוב מהאלף הרביעי שלפני הספירה הנוצרית עד המאה השמינית. בין העיר הנוכחית לבין התל נמצאים שרידי אמפיתיאטרון רומי מהמאה האחרונה לפני הספירה הנוצרית שהיה הגדול בכל המזרח התיכון. האמפיתיאטרון שוקם והוא היום אתר תיירות גדול ומרשים ביופיו.

התל עצמו מוקף גאיות, ובצפונו עובר אפיק נחל חרוד (ואדי ג'לוד), הנשפך אל הירדן. מעל הגבעה שבמבואותיה המערביים של העיר נראים ליד תחנת הרכבת שרידי "חאן אל אחמר", האכסניה האדומה העתיקה ששכנה על דרך השיירות בין מצרים ודמשק.

בקעת בית שאן
כיכר הירדן מסביב לבית שאן נקרא בשם: בקעת בית שאן. בקעה זאת מצטיינת באקלימה הסובוטרופי – אקלים חם ויבש – ובשפעת מימיה המרובים (65 מעיינות). "ברכות תהום רובצות תחת", שהובטחו ליוסף (בראשית מט,כה) הולמות את בית שאן שבנחלת מנשה בנו. בימי קדם השתרעו בבקעה זו חורשות עצי תומר, שעליהם אומרת אגדה ערבית: "אם יעלם עץ התומר האחרון מעמק בית שאן, סימן הוא שפעמי המשיח מתקרבים". היישובים שבבקעת בית שאן חידשו את ענף התמרים, ומטעי תמרים רבים מצויים באזור.

אדמת הבקעה הפורייה הזאת, המשתרעת על שטח של 200 א' דונם, היתה לפנים רכושו הפרטי של השולטן התורכי (אדמת ג'פתליק), ועם כיבוש הארץ בידי האנגלים עברה לרשות ממשלת המנדט. "הנציב הראשון ליהודה" מסר את כל האדמה לקבוצות המעטות של הבדואים הנודדים עליה, ומהם עברה לאפנדים העשירים, ומהם לקרן הקימת לישראל. על אדמה זו נוסדו בשנים שלפני מלחמת השחרור היישובים היהודיים הראשונים בבקעה, והם מילאו תפקיד חשוב לא רק בהפרחת השממה כי גם בניצחון צה"ל במלחמת השחרור.

במלחמת העצמאות הייתה העיירה בסיס חשוב ללוחמים הערבים. היא נכבשה ב-12 במאי 1948 במבצע גדעון. במשך אותו החודש גורשו ממנה התושבים שנותרו במקום. ביוני 1949 הוקמה מחדש כעיירה יהודית, והובאו אליה עולים חדשים להתיישב בה.
בשנת 2009 יש בעיר כ- 17000 תושבים.

חפירות העיר העתיקה
בשנת 1990 החל פרויקט חפירות יזומות מטעם משרד התיירות, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, עיריית בית שאן ורשות העתיקות. כ-1500 דונם נחפרו וחשפו את שרידיה של העיר העתיקה שחרבה. במקביל לחפירות נערכו עבודת שימור, שחזור ופיתוח. במקום נחשפו תיאטרון רומי, מקדשים, מרכזי מסחר עתיקים, מרחצאות, פסיפסים ועוד.

ביולי 2008 נחנך פרויקט חזיון אור-קולי שזכה לשם "לילות שאן". הפרויקט, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים, הינו ייחודי מסוגו בארץ ובין הבודדים בעולם. המבקרים צופים בתחילה במופע אור -קולי מרהיב המוקרן על הקירות החיצוניים של התיאטרון. לאחר מכן הם מסיירים במקומות המוארים באתר ובעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (הולוגרמות, משחקי תאורה, אמצעי המחשה קוליים) "מתעוררת העיר לתחיה" כך שניתן לתור במקום ולחוש את חוויית החיים הקדומים בעיר לפני שנחרבה, בשנת 749 לספירה. החזיון מופעל בשעות הערב, מספר פעמים בשבוע, משך 9 חודשים בשנה. האתר בכלל, והמופע האור קולי בפרט, מושכים מדי שנה אלפי תיירים מרחבי הארץ והעולם.
בסמוך ליציאה מהאתר הארכאולוגי נמצא מבנה ששימש את המושל והמשטרה הטורקית בתקופה שקדמה לתקופת המנדט הבריטי. המבנה שופץ והוסב למרכז מבקרים ומופעים. בסמוך הוקם בית הארחה מפואר המאפשר לינה במקום.

סיור וירטואלי בבית שאן


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה


הערות לערך:
שם המעיר: אסף
הערה: "בימי יהודה המכבי ישבו בה יהודים בקרב הגויים (מקבים א,ה,נב-נג)"
לא ברור איך זה מוסק מהמקור:
ויעברו את הירדן אל העמק הגדול לפני בית שאן:
ויהי יהודה מאסף כל הנחשלים ומעודד את העם בכל הדרך עד בואו לארץ יהודה:

מקור ההערה: ספר מקבים


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן