לדף ראשי



גת - עיר כנענית קדומה בתוך חמש הערים הגליליות של סרני פלשתים, אשר כאחיותיה אשדוד ואשקלון, לא נכבשה בימי יהושע בגלל הענקים אשר בה (יהושע יג, ג; יא, כב). נזכרת יחד עם עקרון כערי הספר של הפלשתים בגבול ישראל.

לערי ספר אלה הסבו הפלשתים את ארון ברית ה' כאשר אמרו להחזירהו לישראל (שמואל א' ה, ח, י). אנשי ישראל רדפו את הפלשתים אחרי ניצחון דוד על גלית "בדרך שערים ועד גת ועד עקרון" (שם יז, נב).

גת היתה עמדה קדמית של הפלשתים בחבל ארץ אשר כלל את שטח הגבעות שבין הר יהודה ושפלת החוף. ניטשו עליה מלחמות קשות בין ישראל לבין פלשת, והיא עברה פעמים רבות מיד ליד.
במלחמת שמואל בפלשתים נאמר (שם ז, יג-יד): "ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל. ותשבנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד גת...". אך בימי שאול נמצאה עדיין בידי הפלשתים והוסיפה להיות אויבת לישראל ושמחה במפלתם. בקינה על שאול הזהיר דוד: "אל תגידו בגת... פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב' א, כ). בימים שדוד ברח מפני שאול, נמלט עם גדודו לעיר אויבת זו, בירת אכיש, לבקש מחסה, (שמואל א כז, ב). דוד רכש בה גם אוהבים נאמנים שהיו אח"כ בין שומרי ראשו, כמו אתי הגתי ואנשיו שליווהו בברחו מפני אבשלום בנו (שמואל ב טו, יח-כב).

יש משערים שבראשית ממלכתו עדיין היה דוד בן חסות (ואסאל) של אכיש מלך גת. לאחר שהתבסס בממלכתו על כל ישראל, נלחם אף הוא בגת, ולפי המסופר בדברי הימים א (יח, א) ניצחה, "ויקח את גת ובנותיה מיד פלשתים". מאחר שבמלכים א (ב, לט-מ) אנו קוראים כי שלוש שנים לאחר המלכת שלמה ברחו עבדי שמעי בן גרא אל אכיש מלך גת, והוא הלך שמה לבקשם, ניתן להניח כי אכיש המשיך למשול בגת תחת חסות דוד ושלמה.

רחבעם ביצר את גת בין שאר ה"ערים למצור ביהודה" (דברי הימים ב יא, ח), אך גם הפעם לא נשארה גת זמן רב בידי יהודה, שכן אנו מוצאים אח"כ את עוזיהו נלחם בה "ויפרוץ את חומת גת..." (שם כו, ו). ומיכה המורשתי, שהתנבא בתקופה מאוחרת יותר, ביקש בעת צרה לישראל (דוגמת דוד בשעתו): "בגת אל תגידו..." (א,י).

גת נזכרת במקרא כעיר מולדתו של גלית הפלשתי, אותו הכה דוד בעמק האלה (שמואל א יז, ד), וכן כמקום ילידי הרפה, שגיבורי דוד הכו בגת (שמואל ב כא, כ-כב).

עמוס, המונה את גת זו בין הממלכות הגדולות שכבר היו חרבות בזמנו, מכנה אותה בשם: גת פלשתים (ו, ב).

לפי אבסביוס באונומסטיקון ותלמידו הירונימוס בפירושו למיכה א' היתה בימיהם כפר גדול לא רחוק מבית גוברין.

זהוייה
יש המציעים לזהות את גת פלשתים עם תל א צאפי. החרסים שנמצאו בתל זה הם מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה ההלניסטית. יש האומרים לחפש אותה בתל א נג'ילה אך שני התלים – תל א נג'ילה ות א צאפי כאחד – שוכנים ביהודה, וקשה לומר שגת פלשתים היתה כה מרוחקת מעמק החוף, מקומם של הפלשתים.

זהוי גת עם תל אל צאפי
זהוי גת המקראית עם תל צפית, שיושב על שפת נחל האלה במקום מוצאו לשפלה, מבוסס על החפירות בתל זה. התל נחפר לראשונה על ידי משלחת אמריקאית בראשותם של בליס ומקליסטר, והחל משנת 1996 על ידי אהרן מאיר מאוניברסיטת בר-אילן. השם הערבי של תל צפית הוא תל א-צאפי שפירושו התל הטהור על שם המסלע הלבן הבוהק שלו.

תל צפית הוא בין הגדולים בתלי ארץ ישראל הקדומים. שטחו הכולל 400-500 דונם והוא מתנשא לגובה 180 מטר מעל פני הים ומהווה נקודת התצפית הגבוהה ביותר בשפלה הפנימית. על פי הממצאים הארכאולוגיים, התל היה מיושב כמעט ברציפות למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה המודרנית. מחפירות שנעשו בתל עולה שהעיר יושבה לראשונה בסוף העידן הפריהיסטורי. לאורך תקופת הברונזה היה בתל יישוב גדול, והתגלה גם ביצור מתקופת הברונזה התיכונה. העיר מוזכרת במכתבי אל-עמרנה. עיר זו חרבה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת (סביב 1200 לפנה"ס). לאחר מכן העיר יושבה בידי הפלשתים והיא הייתה אחת מחמשת ערי סרני הפלשתים.

עושר של ממצאים פלשתיים מובהקים מחזקים את זיהויו של התל עם גת. בין השאר, יש התאמה בין התקופות שבהן הממצאים הפלשתים הם מרובים (תקופת הברזל א-ב, 1200 - 800 לפנה"ס), לבין האזכורים הרבים של גת במקרא. מנגד, מאוחר יותר, ישנם מעט ממצאים פלשתיים וכן גת כמעט ולא נזכרת במקרא (לאחר המאה ה-9 לפנה"ס). יש לציין באופן מיוחד את שכבת החורבן מסוף המאה ה-9 לפנה"ס המכונה שכבה A3. שכבה זו שנחשפה בכל שטחי החפירה היא שכבת חורבן עשירה ביותר המיוחסת בידי חוקרי המקרא לכיבוש חזאל מלך ארם עליו מסופר בספר מלכים ב' יב יח: "אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם." מסביב לאתר נתגלה שרידים של מערכת מצור אדירת ממדים שכנראה קשורה למצור של חזאל, שאין שני לה בעולם כולו.

לאחר חורבן זה בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, זוהתה פעילות מועטה בלבד בחלקו המערבי של שטח A הקרוב יותר למרכז התל. לאחר חורבנה לא חזרה עוד גת לגודלה וכוחה, וסופחה כנראה לאשדוד. השערה זו נגזרת מכתובת סיכום של סרגון השני משנת 707 לפנה"ס. בכתובת מסופר כי סרגון השני עולה על אשדוד מאחר ששליטה מרד באשור והוא מספר: "על אשדוד, גת ואשדוד ים צרתי" - אשדוד ים היא הנמל של אשדוד (שממוקמת 4 ק"מ מזרחית לחוף) ונשלטת ממנה. גת, יש לשער, נשלטה באופן דומה.

הצלבנים הקימו בשנת 1142 מצודת משמר על תל צפית, שנקראה בגלל הצבע הלבן של סלעי התל בשם הלטיני - Castrum Album (מצודה לבנה) ובשם הצרפתי - Blanche Garde (משמר לבן).
בתקופה העות'מאנית, היה באתר הכפר הערבי "תל א-צאפי" שנכבש בידי חטיבת גבעתי ב 9 ביולי 1948 ונהרס.

בשנת 2008 הוכרז אתר "תל צפית" כגן לאומי.‏‏ במקום מסלול הליכה עד לראש התל ולאורכו שלטים עם פסוקים מהתנ"ך הנוגעים לפלשתים. המסלול הוא מעגלי ומסומן בסימון שבילים בצבע ירוק. בפסגה הוקם מצפור ובו לוחות הסבר לכל הכיוונים וכן עמוד ובו שלטי הכוונה לערי הפלשתים: עזה עקרון אשדוד ואשקלון. לאורך המסלול נפגשים גם בשרידי הכפר תל א-צאפי ובבית הקברות שלו וכן בחפירות ארכאולוגיות.

קיבוץ גת קרית גת
ממערב לכפר העתיק נוסד באייר תש"ב קיבוץ חקלאי שניתן לו השם המקראי הקדום: גת.
העיר קרית גת משמשת מרכז תעשייתי לאזור, וכן מרכז מנהלתי ותרבותי לכל חבל לכיש.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן