חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עציון גבר

עיר עתיקה בצפון מפרץ אילת

בימי שלמה
מקומה וחשיבותה
החפירות
מאבק על השליטה בעציון גבר
ימי גדולתה של עציון גבר
אסיא או עסיה

התחנה האחרונה במסעי בני ישראל, לפני חנותם במדבר צן היא קדש (במדבר לג, לו). מוזכרת לרוב יחד עם אילת, כשכנתה הקרובה בעמק הערבה: "ונעבר מאת אחינו בני עשו... מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר" (דברים ב, ח).

בימי שלמה
עציון גבר הייתה נושבת, כנראה, ישיבת ארעי כבר קודם המאה ה-13 שלפני הספירה, אך נודעה לראשונה כישוב קבע בעל ערך רק בימי שלמה. אז הייתה לנמל על חוף ים סוף ולתחנת הצי הממלכתי, ש"עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א ט, כו; דהי"ב ח, יז). ההוספה "בארץ אדום" מעידה על כך, שעציון גבר הייתה תחילה לאדום, ורק בימי דוד, כאשר הייתה "כל אדום עבדים לדוד" (שמואל ב ח, יד) באה גם עיר זו תחת ממשלת ישראל.

בתקופת שלמה הייתה עציון גבר, לפי הממצא הארכיאולוגי, מרכז לעיבוד הנחושת של מכרות עמק הערבה. היא נבנתה, לדעת נלסון גליק, על גבעה מול הרוחות החזקות הנושבות ויורדות מהרי שפת העמק, כדי שיוכלו לנצל אותן כמפוחים לתנורי ההיתוך. נראה, כי הרוחות שהיו מועילות להיתוך פגעו לרעה באניות העוגנות בנמל. אפשר שרוחות עזות אלה היו לרועץ לאניות התרשיש אשר "יהושפט עשה ללכת אופירה לזהב ולא הלך, כי נשברו אניות בעציון גבר" (מלכים א כב, מט). ויש משערים שכזה היה גם סופן של אניות שלמה, ומשום כך נעלם הצי שלו לאחר מותו, ולא נזכר יותר.

מקומה וחשיבותה
מקומה של עציון גבר היה, ככל הנראה, בחופו הצפוני של מפרץ אילת, כמוכח מדברי הכתוב המוזכר לעיל, הקובע את עציון גבר ליד אילת על שפת ים סוף. בחפירותיו של נלסון גליק משנות 1938 -1940 בקצהו הצפוני של מפרץ אילת נחשפו שרידים של חמשה ישובים, שנבנו זה אחר זה וזה על גבי זה.

הגבעה המלאכותית שנתהוותה בדרך זו ברבות הימים, נודעת היום בשם תל ח'לייפה. התל נמצא בעמק הערבה שבתחום ממלכת ירדן, 2.5 ק"מ מזרחה לאם רשרש (אילת הישראלית) ו-4 ק"מ צפון מערב לעקבה. מקומו כיום חצי ק"מ לפנים מהחוף הצפון מערב של מפרץ אילת, כי במשך הדורות נסוג הים לאחור, ועציון גבר אינה עומדת יותר על החוף כמו לפנים.

החפירות
במקום זה העלו הוכחות לקיומו של ישוב קבוע מן המאה ה-10 ועד המאה ה-5 לפני הספירה. הנתונים הארכיאולוגיים, המצב הטופוגרפי והסדר הכרונולוגי של השכבות, הולמים את העדות המקראית על עציון גבר-אילת. זוהי האסמכתה לזיהויו המשוער של תל ח'לייפה עם עציון גבר.

השער שנחשף בעציון גבר דומה לשער מגדו מתקופת הברזל. אלה הם סוגי שערים האופייניים לימי שלמה. בחפירות אלה נחשפו שרידים של בית היתוך גדול ומשוכלל לנחושת מימי ממלכת שלמה. משערים, כי שלמה בנה את הבית הזה על שטח של 6 דונם, והקיף אותו חומת לבנים אדירה. לדעת אולברייט, "בשום מקום אחר בעולם העתיק לא נמצא עוד דבר שיותן להשוותו כלשהו למזקקות הנחושת של עציון גבר" (הארכאולוגיה של א"י, 118). את הנחושת המותכת לחצאין מביאים היו למתקן זה מהמכרות שבערבה, וכאן הוסיפו להתיכה, לצרפה ולעבדה, ליצירת מוצרי מתכת. אניות התרשיש הפליגו מעציון גבר עמוסות נחושת, והביאו בדרכן חזרה, את התמורה שקבלו: כסף וזהב וסחורות ערך אחרות, שאפשר היה להשיג בחצי האי ערב, או אפילו בחופי אפריקה. לא ברור אם היו משתמשים בנחושת הערבה גם בתוך ממלכת ישראל, למשל, לבנין המקדש. בידוע הוא שבימי שלמה היו מעבדים מתכת בעמק הירדן, ויתכן שהחומר הגלמי הובא לשם מהערבה.

מאבק על השליטה בעציון גבר
עציון גבר הייתה ימים רבים סלע המחלוקת בין אדום לבין מלכי יהודה, ששאפו להשתלט על מעבר הערבה, בשל מכרות הנחושת ודרכי המסחר שהיו עוברות בו.

בימי יורם בן יהושפט (842-849) "פשע אדום מתחת יד יהודה" (מלכים ב ח, כ), ומסתבר כי עם השחרור מעולה של מלכות יהודה שבו הערבה ועציון גבר לאדום. בתחילת המאה ה-8 לפני הספירה הכה אמציהו מלך יהודה את אדום ותפש את הסלע, ובנו עוזיהו השלים את ניצחון אביו, בנה את אילת והשיב אותה ליהודה (מלכים ב יד, ז, כב; דהי"ב כה, יא-יב; כו א-ב).

שמה של עציון גבר אינו נזכר במלחמות אלה, ואף לא לאחר מכן. לדעת נלסון גליק, החריבו האדומים את עציון גבר לאחר שכבשוה מידי יורם, ובימי עוזיהו נבנתה מחדש ונקראה בשם אילת. תל ח'לייפה הוא, לפי זה, המקום המשותף לשתי הערים האלה, שאינן אלא עיר אחת בעלת שני שמות.
עובדה מכרעת היא שעציון גבר "ג" הוא מימי עוזיהו. בית ההיתוך הוסיף להתקיים גם בימיו, אלא שהרמה הטכנית בו הייתה נמוכה יותר, ומשתמשים היו במפוחי יד לשם הגברת הלהבה. בימי עוזיהו היו קיימים בתי מלאכה בתוך הישוב של עציון גבר, אך יתכן שהעבודה הייתה בידי בעלי מלאכה העומדים ברשות עצמם ולא עבודה מרוכזת-ממלכתית כמו בתקופה הקודמת. בתקופה הבאה, בימי עציון גבר "ד", שלטו בה האדומים, שהוסיפו להתיך שם נחושת. בתקופה האחרונה לקיומה של העיר היה בה ישוב מעורב, שעמד בקשרים עם ערב, והוא נחרב במאה ה-5 לפני הספירה.

לדעת הד"ר ש. אברמסקי, אין לזהות את עציון גבר עם אילת. לדעתו, היו אלה שני ישובים סמוכים: עציון גבר – הישוב החרושתי, הישוב הזמני והנספח; אילת – ישוב הקבע, שקיים היה לפני עציון גבר, עוד קודם ימי שלמה, והאריך ימים גם לאחר חורבנה (מסילה בערבה, עמ' ק-קו). קשה לומר היכן עמדה אילת זו, אך כנראה, שלא הייתה רחוקה מעקבה של ימינו. מכל מקום, הייתה ליד נוה המדבר, במקום שופע מים, ושימשה עורף חקלאי לנמל ולמרכז החרושתי.

עציון גבר התקיימה כ-500 שנה, מתקופת המלוכה הישראלית ועד תקופת פרס, ועונות השפל בא לה "כתוצאה מהשתפלות כללית של חרושת המתכת בערבה בתקופה זו" (שם, עמ' קב).

ימי גדולתה של עציון גבר
ימי גדולתה של עציון גבר היו בזמן שלטונם של ממלכת ישראל ויהודה בערבה, או בשעת התעצמותה של אדום לאחר מות עוזיהו. רק בימים ששרר שלטון חזק באדום ובערבה – שלטון ישראל או שלטון אדומי – התפתח המרכז של תעשיית המתכות בעציון גבר, והנמל שימש מוצא למסחר בין לאומי. שכבה "ה" של השכבות, שנחשפו בחפירות תל ח'לייפה, מעידה על ימי שפל בתעשייה המתכתית בעציון גבר, אף על פי שיושביה קיימו קשרי מסחר עם עמים קרובים ורחוקים.

אילת הסמוכה הוסיפה (אולי, בהפסקות מסוימות) להיות ישוב מרכזי בחוף ים סוף גם לאחר חורבן עציון גבר, וכנראה משמשת הייתה את הנבטים, עד שהייתה למרכז צבאי-מסחרי חשוב בימי רומי וביזנטיה בשם: איילה. עציון גבר נתגלגלה, לדברי אבות הכנסייה, בישוב חדש בשם Essia, כגרסת הירונימוס, או Aisia כגרסת האונומסטיקון: "עציון גבר... אומרים שהיא עיציא (Aisia) אצל ים סוף ואאילא" (סימ' 163, 299).

אסיא או עסיה
יש אומרים, כי עציון גבר היא עסיה, או אסיא, שבמקורות התלמודיים.
בימי המשנה והתלמוד הוסיפו יהודים להתגורר בישוב זה, כמוכח מדברי המשנה: "מעשה בעסיא באחד ששלשוהו לים, ולא עלה בידם אלא רגלו..." (יבמות טז, ד); מדברי התוספתא, על "מעשה ברבי מאיר שהלך לאסיא לעבר שנה..." (מגילה א, 5, ועיין גם סנה' כו.) ומהמסופר בה בשלשה מקומות על שלש הלכות שונות, כי "הלכה זו עלו עליה בני אסיא (גם: אסיה) שלש רגלים ליבנה..." (חולין ג, 10; פרה ז, 4; מקוואות ד, 6), וכן גם מהסיפור הבא בירושלמי: "רבי מאיר הוה אידמיך ליה באסייא... אמר לון יהבי ערסי על גוף ימא, דכתיב: "כי הוא על ימים יסדה, ועל נהרות יכוננה..." (כלאים ט, ד, ובשינוי קל בכתובות יב, ג).

קשה לומר היכן בדיוק עמד ישוב זה, ומה זיקתו לאיילה (אילת) הרומית ביזנטית. פרופ' קליין סבור היה, כי "אסיא (אסיה) זו היא עציון גבר הקדומה, והיה בה ישוב יהודי" (ספר הישוב, עמ' 76, הערה 8; עמ' 161 בע' רקם גיאה). על דבריו אלה העיר ג. אלון :
"ואין מקום לפקפק בכך, שהצעת ד"ר מיזיש ופרופ' קליין, לפרש שם זה במשמע עציון גבר, ראויה להתקבל. הוא גם מחזק דעתם של חוקרים אלה על יסוד המסורת המובאת שם בהמשך דבר הירושלמי על "ז' הימים הסובבים את א"י ללמדנו, שימה של אסיא הוא אחד מהם" (צוואתו של ר' מאיר, קובץ א"י א; ירושלים, תשי"א).



מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן