חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הר הלבנון

שרשרת הרים בין נהר אל כביר בצפון, לבין נהר אל קסמיה בדרום.

הלבנון נזכר בספר שופטים (ג, ג) בין המקומות שאת יושביו "הניח ד' לנסות בם את ישראל...".
הלבנון הוא שרשרת הרים בין נהר אל כביר בצפון לבין נהר אל קסמיה בדרום. שרשרת זו, הנמשכת לאורך 160 ק"מ, ברוחב ממוצע של 40 ק"מ, מתחלקת על ידי בקעת הלבנון לשני רכסים: הרי הלבנון ממערב, הנשקפים אל "מול חוף הים הגדול" (יהושע ט, א), והרי מול הלבנון ממזרח, הוא "הלבנון מזרח השמש" (שם יג, ה).

הרי הלבנון מצטיינים בראשיהם הגבוהים והרמים, ובימי קדם נודעו גם בארזיהם הגבוהים, ארז-הלבנון: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב, יג). שיאו הגבוה של הלבנון הוא קרן א סאודה (3326 מ'), והשיא של מול הלבנון, הוא קצהו הדרומי, החרמון (2760).
משורר שיר השירים מכנה את שניהם בשם המליצי "הררי נמרים" (אתי מלבנון, כלה; אתי מלבנון תבואי; תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות, מהררי נמרים" – ד', ח), אולי משום שהיו משכן לחיות טרף אלה, ואולי בגלל האימה שמפילים צוקיהם הגבוהים.
הרי הלבנון, הנזכרים ביהושע (יג, ו) בחלק "הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה", הם הרי הסְפַר של ארץ ישראל, אבל מפאת קרבתם לגבולה וגובהם הרב, יכלו תושביה להשקיף עליהם מכל הר ומכל גבעה. הם האצילו מהודם גם על ארץ כנען, ועל כן נזכרים יחד עם שאר הרי הארץ. משורר התהלים אף מכנה אותם בשם הפיוטי "הררי אל" (לז, ז), כשם שמכנה את ארזי הלבנון בשם: "ארזי אל" (שם פ, יא).

הלבנון היה בגלל ראשיו הגבוהים וארזיו "הרמים והנישאים" (ישעיהו ב, יג) לסמל הגבורה, הכבוד והחשיבות בפי הנביאים והמשוררים: "מראהו כלבנון, בחור כארזים" – שיר השירים ה, טו; "כבוד הלבנון ניתן לה..." – ישעיהו לה, ב; או במובן החשיבות: "גלעד אתה לי (מלך יהודה), ראש הלבנון" – ירמיהו כב, ו.

ארז הלבנון
תפארת הרים אלה היה הארז, שבימי קדם היו מרבים לטפח אותו. עץ סמיך וקשה זה, שפגיעת המזיקים בו מעטה בהשוואה לעצים אחרים, היה מבוקש מאוד מהפרת ועד הנילוס, ומלכי הקדם הרבו להשתמש בו לבנין בתי מקדש, היכלים וארמונות מלכים, וגם לפסלי אלים וארונות יקרים לקבורת מתים. לאור השימוש הרב הזה בארזים, תובן התפארותו של סנחריב: "אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון, ואכרות קומת ארזיו" (ישעיהו לז, כד), ושמחת ארזי לבנון על מפלת מלך בבל: "מאז שכבת לא יעלה הכורת עלינו" (ישעיהו יד, ח).

דוד מלך ישראל הביא ארזים מן הלבנון לבנין ביתו, והכין "עצי ארזים לאין מספר לבנות בית האלהים" (שמואל ב ה, יא; דברי הימים א יד, א; כב, ב, ד). ובארזים בנה שלמה בנו את בית המקדש ואת ביתו ובית יער הלבנון (מלכים א ו, ט-י; ז, ב-יב), ואף "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון" (שיר השירים ג, ט).

השלטון הפרסי החרים את יערות הארזים לאוצר המלך, ואסר את המסחר בעצים אלה. ברשיון כורש מלך פרס הביאו עצי ארזים מן הלבנון גם לבנין בית שני (עזרא ג, ז). בישראל השתמשו בעצים אלה גם לדברים שבפולחן, ועל המצורע הבא להיטהר מצרעתו ציותה התורה לקחת, נוסף על קרבנו, גם "עץ ארז" (ויקרא יד, ד), אולי כסמל העוז והגבורה.

כיום אין הלבנון עשיר בארזים כמו בימים מקדם, ואין הם מצויים בו, פרט לקבוצות קטנות של ארזים עתיקים, כגון: חורשת העצים הרמים ליד הכפר עליי בדרך בירות-דמשק, והארזים הנישאים אשר בחורשה הקדושה במורד ג'בל מכמל (הר ההר) מעל לעיירה המרונית בישאררה. אחדים מעצים אלה, המתרוממים לגובה של 52 מ', נחשבים ל"זקנים מופלגים", אולי מימיהם של חירם ושלמה. המרונים מעריצים אותם, אוסרים את כריתתם, ומכנים אותם בשם: ארז א רב, המקביל לכינוי העברי: ארזי אל.

השם "לבנון"
בשם "לבנון" קראו להרים אלה, אולי, על שם השלג המלבין מעל לראשיהם ברוב ימות השנה, ויש אומרים: על לובן אבן הסיד הנראית לעין במקומות החשופים שבהם. הערבים מכנים אותם בשם הארמי: לבנן.

הרי הלבנון מעובדים היטב גם כיום, והם מכוסים שדות תבואה, גנים וכרמים. בייחוד מפורסמים ענבי הלבנון האפילים הנותנים יין טוב, שנזכר לשבח גם בימי קדם במליצת הנביא: "זכרו כיין לבנון" (הושע יד, ה). בחלק רב מההרים ניבנו מעונות קיץ, המושכים אליהם המוני קייטנים מכל הארצות הסמוכות.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
בקעת הלבנון