לדף ראשי




לכיש הייתה עיר מבצר חשובה בדרום הארץ, על אם הדרך בין השפלה לבין אזור ההרים. לפי מכתבי אל עמארנה, עשו אנשי לכיש במאה ה-14 לפני הספירה יד אחת עם החברו כנגד שלטון מצרים וכנגד מלכי כנען שהיו נאמנים לו. אנשי לכיש, גזר ואשקלון, מספקים היו דברי מאכל לחברו. מלכה יפיע היה אחד מחמשת "מלכי האמורי יושבי ההר", שנקבצו אל גבעון להלחם עליה על "כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל" (יהושע י, ג-ה).

לכיש הבצורה הייתה השומרת על דרכי השפלה: אשקלון – גת – לכיש (או עזה – לכיש) – חברון – ירושלים, כמו ששכנתה גזר שמרה עליהן בצפון בשער יבנה – גזר – עמק אילון – ירושלים. על כן "עלה הורם מלך גזר לעזר את לכיש" במלחמתה עם יהושע, אך צבא ישראל הכה אותו לפי חרב (שם שם, לב-לג) ולכד את שער ההר.

במקרא
בחלוקת הארץ נפלה לכיש בחלקו של שבט יהודה. בתקופת המלוכה הוסיפו לחזקה ולבצרה, והיא נמנית בין הערים אשר בנה רחבעם "למצור ביהודה" ונתן בהן "נגידים ואוצרות מאכל... צנות ורמחים" (דברי הימים ב יא, ה-יב) לשמירה על מבואותיה הדרומיים של ירושלים בירתו. בלכיש המבוצרת אמר אמציה מלך יהודה למצוא מקלט מהקושרים עליו, אבל הם שלחו אחריו את שליחיהם "וימיתוהו שם" (מלכים ב יד, יט; דברי הימים ב כה, כז). בימי חזקיהו, בשנת 701 או 700 לפני הספירה, נתפשה על ידי סנחריב בתוך שאר ערי יהודה הבצורות, ובה קבע מקום ממשלתו. אליה שלח חזקיהו מס כבד להשיב חרון אף מלך אשור, וממנה שלח סנחריב את רבשקה בחיל כבד ירושלימה (40 ק"מ לצפון מזרח) לאיים על המלך והעם ולדרוש כניעתה (מלכים ב יח, יד-יד, יז והלאה; ישעיהו לו, א-ב; דברי הימים ב לב,ט). נראה, כי לימים אלה, ימי פלישת אשור ללכיש, מכוונת אזהרתו של נביא התקופה ותוכחתו: "רתם המרכבה לרכש, יושבת לכיש..." (מיכה א, יג).

לאחר מפלת סנחריב בשערי ירושלים חזרה לכיש למלכי יהודה, ובימי צדקיהו, על סף חורבן בית ראשון, הננו מוצאים אל "חיל מלך בבל נלחמים... אל לכיש ואל עזקה", ערי המבצר היחידות שנשארו בערי יהודה (ירמיהו לד, ז). מדברי הנביא בסוף אותו פרק נראה, כי נבוכדנאצר הפך אותה תל שממה.

בראשית ימי בית שני ישבו, אמנם, מבני יהודה גם בלכיש ושדותיה (נחמיה יא, כה, ל), אך היא לא שבה יותר לחשיבותה שהייתה לה בימי קדם.

מקומה
לפי עדותו של מחבר האונומסטיקון, הייתה לכיש בימיו "כפר רחוק מבית גוברין בז' מילים (כ-10.5 ק"מ) נגבה...", ועל כן מחפשים אותה החוקרים באחד התלים של אותה הסביבה ומזהים אותה עם תל א דויר 7.5 ק"מ דרום מערב לבית גוברין. זהו תל גדול ברום 253 מ' מעל פני הים שממנו מתגלה מראה יפה על השפלה והדרום ועל הרי חברון וירושלים.

בחפירות שערך בתל הארכיאולוג האנגלי סטארקי בשנות תרצ"ג-תרצ"ח, ושבהן נחשפו שרידי ארמונות ומבצרים, חומות ושערים, הוכח כי התל היה מיושב כבר באלף השלישי לפני הספירה, בתקופת הברונזה הקדומה. בעיקר התפתחה לכיש והייתה לעיר מבצר במחצית השניה של האלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה המאוחרת, ערב הכיבוש הישראלי. שרידי העיר הכנענית, ובעיקר המקדש שבה, מכוסים שכבת אפר, המעידה על חורבן שפקד את העיר. על פי היקש מהכתובת המצרית על גבי קערת חרס, שנמצאה בשכבת החורבן, אפשר לשער שהעיר חרבה בידי בני ישראל בשנת 1220 לפני הספירה, בערך.

בתקופת המלוכה
גם בתקופת המלוכה הישראלית הייתה לכיש עיר מבצר נודעת בשפלה. היא הייתה מוקפת שתי חומות משובצות במגדלים לשם חיזוק יתר, ושני שערים היו למצודה: חיצוני ופנימי, שהיה בהם כדי לחשוף את האויב הפורץ לחיצי המתגוננים.

בתבליטי סנחריב, שקישטו את ארמונו בנינוה, נשאר זכר למראה העיר בשעת המצור האשורי. על גבי תבליט גדול, המורכב מארבעה לוחות, מתואר כיבושו של מבצר זה שבשפלת יהודה לפרטיו. בשני הלוחות הראשונים מתואר צבא הרגלים האשורי המשתער על העיר ערוך בשלוש שורות: רמחים, קשתים וקלעים בתמונה נראה גם מבצר השער של לכיש, המתרומם מעל שתי החומות. חיילי לכיש עומדים בפינות ועל גבי המגדלים מוגנים במגנים מיוחדים, ומטילים על מכונות המלחמה, המקעקעות את המבצר, לפידים בוערים. בלוח השלישי והרביעי מתוארת כניעתה של לכיש: שבויים מובלים אל סנחריב, היושב על כסא פאר במחנה אשור; חיילים אשורים מענים אחדים מן השבויים; קבוצת שבויים – גברים, נשים וטף – יוצאים לגולה: כלי פולחן, נשק ומרכבות שנלקחו שלל. וכן בולט בתמונה הנוף ההררי של סביבת לכיש, המגדל עצי פרי שונים.

מכתבי לכיש
התגלית המרעישה ביותר, שנתגלתה בחפירות אלה, הם "מכתבי לכיש" מתקופת ירמיהו, כתובים בכתב עברי עתיק ובלשון מקראית על גבי 18 חרסי כדים, שנמצאו בתוך שכבת האפר שבשער (מלבד החרסים הנוספים שנמצאו אחר כך בשנת 1938), וזמנם מימי מצור נבוכדנאצר על לכיש. את המכתבים הריץ הקצין הושעיהו, ממונה על עמדה צבאית בין ירושלים ולכיש, אל מפקדו אוש, מפקד מבצר לכיש. תוכן המכתבים הוא תנועות צבא וסיורים, משלוח מכתבים ותלונה על דברי נביא העשויים "לרפות ידים (ולהש)קיט ידי הארץ". לפי השערת טור-סיני, נביא זה הוא אוריה בן שמעיהו מקרית היערים, שהתנבא "על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו", ועל כך הומת בידי המלך יהויקים (ירמיהו כו, כ-כג). הקושי שבהשערה זו הוא בכך, שהנביא אשר עליו מדבר במכתב חי בימי צדקיהו, ולא בימי יהויקים, כמסופר במקרא. באחד המכתבים, הדן בסיורו של שר צבא בשם סמכיהו, נאמר:

"... וסמכיהו בתסבתה (בסיבובו) ביקר וידע כי אל משאת לכיש נחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה" (תל זכריה, 17 ק"מ צפון מזרח ללכיש).

מכתב זה הנהו דו"ח צבאי על מלחמת חיל בבל בלכיש ובעזקה, המתוארת בירמיהו לד, ז. מסתבר שהמבצרים הולכים ונשמטים מידי צבא יהודה. לכיש עדיין מחזיקה מעמד, אך עזקה, כנראה, כבר נפלה, כי השומרים כבר אינם רואים את סימניה: "האתת" או "המשאת". במכתבים אלה נשמע הד לימיה האחרונים של ממלכת יהודה, כשצבאה נלחם בעקשנות על מבצריה הבודדים.




הערות לערך:
שם המעיר: ד"ר רבקה שפק ליסק
הערה: לכיש הייתה יישוב גדול מהתקופה הפרסית עד מרד בר כוכבא.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן