לדף ראשי




עיר מלוכה כנענית קדומה ממזרח לעמק יזרעאל, הנזכרת ברשימת תחותימס השלישי (מס' 38) בין קשיון ובין משאל.

במאה ה- 14 לפני הספירה הייתה בין הערים שכבש לביא מושל שכם, ונישל את יושביהן מעל אדמתם. מאוחר יותר, לאחר שמושל זה נהרג, נכלל שטחה של שונם בתוך ערי כנען הסמוכות, וביניהן גם מגידו. בפקודת פרעה גייס מלך מגדו "אנשי מס" מהערים הקרובות, לעבד את שדות שונם. בתיאור חלוקת הארץ לשבטים רשומה שונם כעיר בגבול המערבי שבנחלת יששכר, בין הכסלות לבין חפרים (יהושע יט, יח).

מקומה האסטרטגי
שונם, שמזהים אותה עם כפר סולם דרום מערב לגבעת המורה, הייתה עיר אסטרטגית בהצטלבות הדרכים החשובות בארץ: הדרך הבין לאומית, שעברה מהשרון וממגדו אל חוף הכינרת והלאה צפונה עד לבוא חמת ורבלה: הדרך הראשית שעברה ממעברות הכרמל ושמרון ליזרעאל ולבית שאן ועבר הירדן. העיר שכנה בפרשת המים של העמק, בין נחל קישון ממערב לבין נחל חרוד במזרח. בשונם חנו הפלשתים במלחמתם המכריעה בשאול ובישראל, שחנו מולם בדרום, לרגלי הגלבוע (שמואל א כח, ד). מסתבר שהפלשתים בחרו במקום מרכזי זה כדי לחסום את המעבר הישראלי משומרון לעמק ולגליל וכדי ליצור קשר בין חלקו המערבי של העמק הכנעני לבין חלקו המזרחי.

בתקופת המקרא
לפי המסופר במקרא מצאו שליחי דוד בשונם את הנערה היפה ביותר בכל גבול ישראל, את אבישג השונמית שהביאוה אל המלך לשרתו בערוב ימיו (מלכים א א, ג-ד, טו), ולפי גרסת השבעים הייתה גם הרועה הנאוה שבשיר השירים שונמית ולא שולמית (תרגום השבעים לשיר השירים ו, יג).

אלישע הנביא היה בא מפעם לפעם מהר הכרמל אל עיר זו, שהייתה רחוקה 35 ק"מ ממנו. שם, בשונם, נמצאה "אישה גדולה", ודאי אשתו של אחד מעשירי העיר ונכבדיה, שהחזיקה בנביא לאכול לחם ואף דאגה להכין לו עלית קיר קטנה לסור שמה בבואו העירה, ובעליה זו השיב הנביא את בן האשה לתחייה (מלכים ב ד, ח ואילך).

שונם נשארה עיר חשובה גם בתקופה הרומית, ובה חי התנא ר' יוסטא בר שונם, שהתלמוד הירושלמי מזכירו פעמים רבות בענייני הלכה ודרוש, ופעם מביא גם דעתו על תחומי ארץ ישראל: "אמר ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגלויות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה" (ירושלמי שביעית ו, א, בסוף).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן