לדף ראשי



ראובן המחזיק בקרקע של שמעון ומשתמש בה, ובא שמעון וטוען כנגדו:

"שדה זו שתחת ידך שלי היא, ויש לי עדים על כך, והיא גזולה בידך".

אם ראובן משיב לו:

"אמנם שלך הייתה, אבל קניתיה ממך",

או

"קיבלתיה ממך במתנה" –

נטל ההוכחה מוטל על ראובן, להביא ראיה שמכר לו שמעון את השדה, או נתן לו אותה במתנה.

חזקת שלוש שנים היא אחת הראיות שיכול ראובן להביא, וכך היא נוצרת:
אם יש לראובן עדים, שהחזיק בשדה שלוש שנים, ואכל מפירותיה, ולא מחה כנגדו אדם מעולם, זו ראיה שהשדה שלו. החזקה עצמה אינה קניין, אלא שהחזקה מצטרפת לטענה שהיה קניין, להיות ראיה שאמנם המחזיק בקרקע הוא הבעלים.
פרק הזמן של שלוש שנים נקבע מתוך הנחה, שעד שלוש שנים שומר הקונה על שטרו, שמא יבואו הבעלים לערער עליו, אבל יותר מכן אין האדם נזהר לשמור על שטרו. לכן, אם ראובן מחזיק בקרקע פחות משלוש שנים, אנו דורשים ממנו שיראה את השטר, המעיד על העברת הבעלות; אך אם הוא מחזיק בה שלוש שנים ויותר, אומרים לשמעון:

"אם דבריך נכונים, שלא מכרת את השדה לראובן, ולא נתת לו את השדה במתנה - מדוע שתקת עד כה? היה לך למחות, באופן שתגיע המחאה אל ראובן, ואז יידע שעליו לשמור את שטרו, וכיוון שלא מחית - הפסדת".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן