לדף ראשי



כלל בדרישת הכתובים, ולפיו יש פרשיות שאינן מסודרות ונפרדות זו מזו, אלא מעורבות זו בזו, היינו אינן עוסקות כל אחת בנושא שלה בלבד, אלא פסוק מפרשה אחת שייך לפרשה אחרת, אף על פי שלא נכתב בה פסוק זה אלא בחברתה.
למשל, יש מי שאומר, שהפסוק שבפרשת משפטים:

"אשר יאמר כי הוא זה" (שמות כב, ח),

המלמד דין שבועת מודה במקצת, הכתוב בפרשת שומר חינם, אין מקומו שם, שכן שומרים נשבעים גם אם לא הודו במקצת הטענה, ומקומו בפרשה אחרת, שעניינה הלוואה, שהדין בה הוא, שנתבע שכפר בכול אינו נשבע, ודווקא מודה במקצת הטענה, נשבע.



הערות לערך:
שם המעיר: י.מ.צ הלפר
הערה: יש לחדד שישנה תוצאה ל"עירוב פרשיות", חשוב לזכור שאין כאן רק איזכור טכני על כך שפס' מסוים שייך לפרשה אחרת, אלא שההימצאות של פס' זה "מערבת" בין הפרשיות השונות ומשווה את דיניהם.
כך לדוגמא במסכת סנהדרין דף ב' ע"ב, עירוב הפרשיות בפרשת משפטים גורם לכך שגם דיני הלוואת ידרשו דיינים מומחים. (אכן להלכה אין צורך בדיינים מומחים ואכמ"ל ע"ש.)
מקור ההערה: הש"ס

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן